פורום לא נוח

המבקשת טענה את טענת ה"פורום לא נוח" - כי ניהול המשפט כנגד המבקשת בבית-משפט זה יכביד מאוד על המבקשת, שמסמכיה וראיותיה מצויים ברשותה בחו"ל. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פורום לא נוח: .1 המשיב הגיש נגד המבקשת ושני המשיבים האחרים בבקשה זו: רבד בע"מ (להלן: רבד), והחברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ (להלן: החברה הישראלית) תביעה עקב נזקים שנגרמו לו בתאונה שאירעה למשיב ביום 27.8.74, במהלך עבודתו אצל המשיבה רבד בע"מ. לטענת המשיב, בכתב התביעה, הוא עבד ביום המקרה כטרקטוריסט באזור נמל התעופה בן-גוריון. במהלך העבודה נתגלו נזילות שמן בטרקטור עליו עבד, ולכן הורו לו לרחוץ את הטרקטור. המשיב "עלה לקבינה של הטרקטור על-מנת לסגור את הדלת, וכאשר אחז בידית, הדלת נשברה ו/או נעקרה היא ממקומה, והתובע איבד שווי משקלו ונפל לארץ מגובה של כשני מטר ונחבל בגופו" (סעיף 5(ב) לכתב התביעה המתוקן). המשיב מפרט בכתב התביעה, (בסעיף 6) את הרשלנות המיוחסת לכל אחד מהנתבעים - המבקשת ושני המשיבים - רבד והחברה הישראלית. החברה הישראלית היא שייבאה את הטרקטור הנדון מחו"ל. המבקשת הינה היצרנית של הטרקטור הנדון. הרשלנות המיוחסת למבקשת בכתב התביעה הינה, בין היתר, בכך ש"יצרה את הטרקטור ו/או חלקים הימנו מחומרים גרועים ו/או בשיטה גרועה". או, כי "הרכיבה את חלקי הטרקטור בצורה רשלנית" או, כי "לא דאגה להמציא הוראות ברורות בקשר לשימוש בידיות הטרקטור ולהעברתן לקונים". בסעיף 7לכתב התביעה טוען המשיב "כי הטרקטור הינו חפץ מסוכן כמשמעות המונח בסעיף 38לפקודת הנזיקין וכי הנתבעים ו/או מי מהם הינם הבעלים של הטרקטור... וכי על הנתבעים הראיה שלא היתה לגבי הטרקטור התרשלות שהם חבים עליה". בסעיף 8של כתב התביעה טוען המשיב טענת "הדבר מדבר בעד עצמו", ולפיכך "נטל הראיה על הנתבעים שלא היתה רשלנות". .2המשיב הגיש ביום 4.8.81, זמן קצר לאחר הגשת התביעה, בקשה בדרך המרצה, להתיר לו להמציא את כתבי בית-הדין למבקשת אל מחוץ לתחום שיפוט של מדינת ישראל, היינו לארצות-הברית. לבקשה צורף תצהיר של המשיב, שבו פירט (סעיף 3) את אופן קרות התאונה, כפי שהדבר נטען גם בכתב התביעה. בסעיף 4של התצהיר ציין המשיב שיש לו עילת תביעה טובה נגד המבקשת "אשר ייצרה ושלחה לארץ את הטרקטור הפגום". באותו יום, 4.8.81, נעתר כב' השופט שלגי, שופט בית-משפט זה, לבקשה וכך הומצאה ההזמנה למבקשת במקום מושבה בארצות-הברית. בקשה זו של המבקשת הינה לביטול הצו שניתן כמצויין לעיל, או לחלופין, להעמיד את הליכי התביעה נגד המבקשת "מחמת היות בית-משפט בישראל הפורום הבלתי מתאים ונוח לתביעת המשיב". לבקשה זו צורף תצהיר של מר רוני בנק, שבו ציין, כי המבקשת "מנהלת את עסקיה במדינת אילינוי שבארצות-הברית, ואין לה מורשה עסקים בישראל וכי היא לא מכרה את הטרקטור נשוא התובענה למי מהצדדים בתיק זה". (סעיף 2ג' לתצהיר). בשלב מאוחר יותר, בהסכמת הצדדים, הוגש תצהיר נוסף (בתיק המרצה 1096/82) של מר גסטפסון. איש מהמצהירים לא נחקר על תצהירו, אולם במכתב שנשלח על-ידי ב"כ המבקשת לב"כ המשיב מיום 6.5.83, הודיע והסכים ב"כ המבקשת כי המבקשת הינה היצרנית של הטרקטור הנדון. בהתאם לצו שניתן על-ידי, הגישו בפני המבקשת, המשיב וב"כ חברת רבד, סיכומים בכתב. .3עו"ד נשיץ, ב"כ המבקשת, טוען בסיכומים שהוגשו על-ידו, כי יש לבטל את החלטת כב' השופט שלגי, הואיל ולא נתקיימו במקרה הנדון התנאים המצדיקים המצאה מחוץ לתחום השיפוט, כמצויין בתקנה 467לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- 1 63(להלן: התקנות) [8] וגם לא באמו בתקנות המישנה 8ו- 9לתקנה הנ"ל שעליהן סומכת בקשת המשיב בתיק המרצה 859/81, בו ניתנה החלטתו של כב' השופט שלגי. תקנת מישנה 8מאפשרת המצאה כזו כאשר "האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה". תקנת מישנה 9מאפשרת זאת, כאשר "התובענה מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה". - - - - - - - - - - - - - - - - - .4אני מסכים לטענת ב"כ המבקשת, כי אכן לא ניתן להתיר המצאה למבקשת, בהסתמך על תקנת מישנה 9לתקנה 467, הואיל ואין לייחס למבקשת "מעשה או מחדל בתחום המדינה". זאת, כפי שנקבע בפסק-הדין ב-ע"א 565/77מזרחי נ' נובל אקסלוסיב, בע' 119, סעיף 8של פסק-הדין [1]. אולם, מכאן ואילך, אינני מסכים לטענותיו של ב"כ המבקשת ואני סבור, כי עפ"י האמור בתקנת מישנה 8לתקנה 467, יש להתיר את המצאת כתבי בית-הדין למבקשת ויש לקיים את המשפט נגד המבקשת בתיק זה. כב' הנשיא זוסמן המנוח, בספרו סדרי הדין האזרחי [9], בעמ' 186, בעומדו על האפשרות של המצאת כתבי בית-דין בהתאם לתקנת מישנה 8הנ"ל, מציין: "(8) אדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין נחוץ או ראוי בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר לו כבר הומצאה הזמנה כראוי בתחום המדינה. על פי לשון התקנה 467(8) מותנה מתן היתר להמצאה אל מחוץ לתחום המדינה בכך, שהנתבע האחר בארץ כבר הוזמן ("אדם אחר שהומצאה לו הזמנה"). אך בכגון דא בוודאי אין הכרח לדייק. אבן הבוחן היא: אילו הוגשה אותה תובענה לאו דווקא נגד נתבע הנמצא בחוץ לארץ, האם גם אז היה התובע חייב או רשאי לצרף אותו נתבע לתובענה? תשובה חיובית על השאלה מצדיקה מתן היתר להמציא את ההזמנה אל מחוץ לתחום השיפוטי". אין ספק בעיני, כי לו היה מקום מגוריה של המבקשת בארץ, כי אז היה המשיב רשאי לצרף את המבקשת לתובענה. זאת בשל העובדה, כי המבקשת ייצרה את הטרקטור הנדון ובהתייחס לטענת המשיב בכתב התביעה על אופן קרות התאונה, דהיינו, עקירתה של ידית הטרקטור, תוך שימוש רגיל בה, ונפילתו של המשיב ופציעתו כתוצאה מכך. על סמך דברי כב' הנשיא המנוח זוסמן, כמצויין לעיל, אשר הי גם הלכה שנקבעה על-ידי בית-המשפט העליון, כפי שאציין להלן, די בכך כדי להצדיק מתן היתר להמציא את ההזמנה למבקשת אל מחוץ לתחום השיפוט. הלכה זו נקבעה בבית-המשפט העליון בפסק-הדין שב-ע"א 98/67ליבהר נ' גזית ושחם בע"מ ואח' [2]. העובדות בפסק-דין ליבהר דומות מאד, לענין הצורך בהמצאת כתבי בית-דין אל מחוץ לתחום השיפוט, למקרה שבפנינו. שם נדונה שאלה אם יש להמציא הזמנה לנתבעת בחו"ל אשר ייצרה עגורן, בטענה של פגם בכלי. גם שם יצרן הכלי צורף כנתבע לנתבעים אחרים שמקום מושבם בארץ. בית-המשפט העליון (שם, בע' 249ליד האות ז [2]), בציינו את הדברים כנאמר על-ידי כב' הנשיא זוסמן בספרו, כמצויין לעיל, מגיע למסקנה, כי ההמצאה ליצרנית של העגורן בחו"ל מותרת על-פי תקנת מישנה 8הנ"ל. בהמשך פסק-הדין ליבהר (שם, בע' 251ליד האות ד [2]), מציין כב' השופט לנדוי (כתוארו אז) כי "יצרן של ציוד המבקש לשווק את תוצרתו ברחבי תבל, חייב להשלים עם האפשרות שבאחד הימים הוא ייתבע לדין באחת הארצות שעימן הוא מבקש לסחור". נימוק נוסף המצדיק נקיטת צעד זה של הזמנת נתבע מחו"ל לבוא ולהתדיין בארץ, מובא על-ידי כב' השופט לנדוי, בפסק-הדין (שם, בע' 251ליד האותיות ו, ז [2]): "הצורך להביא את העדויות מטעם המערער בפני בית-משפט ישראלי יש בו ללא ספק משום הכבדה על המערער, כשם שהבאת העדויות מטעם התובעת בפני בית-משפט גרמני היתה מכבידה על זו האחרונה. אמנם אפשר להקל מן העול הזה על-ידי גביית עדויות במקום הימצאם של העדים, אם בית-המשפט ימצא שמן הראוי להורות כן. אך שיקול זה היה מטה את כף המאזניים נגד הבקשה להזמנת המערער בפני בית-המשפט כאן, והיינו אומרים לתובעת שתלך אחרי המערער אל מקום מושבו של זה. אילמלא השיקול הנוסף כי רצוי לטובת כל הצדדים המעורבים בסכסוך זה, שהדיון המשפטי יתקיים בהליך אחד, כששלשתם עומדים זה מול זה ובית-משפט אחד גובה את העדויות, שבוודאי תהיינה, לפחות בחלקן, זהות לגבי שני הנתבעים, ויפסוק אחת ולתמיד בשאלות המשפטיות שתתעוררנה עקב סידרת הפעולות שנעשו, החל בייצורו של אותו עגורן ועד שהוא הגיע לידי התובעת". - - - - - - - - - .5הסתמכותו של ב"כ המבקשת על פסק-דין בענין מזרחי, שם סירב בית-המשפט להתיר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה, כאסמכתא לענייננו, איננה לענין, הואיל והשאלה שעמדה בפני בית-המשפט העליון שם היתה, אם היה מקום להתיר המצאה על-פי תקנת מישנה 9לתקנה 467הנ"ל [8]. בענין מזרחי צורפה, בתחילה, היצרנית שבחו"ל כנתבעת ביחד עם נתבעים אחרים שמקום מושבם בארץ. ואולם "עקב משגה דיוני של הפרקליט" בוטל היתר ההמצאה לאותה יצרנית. לאחר מכן הוגשה התביעה בנפרד כנגד היצרנית שבחו"ל. בקשר לכך התבקש בית-משפט להתיר המצאת כתבי בית-דין, על-סמך תקנת מישנה 9הנ"ל, בקשה שנדחתה. בית המשפט העליון (מפי כב' הנשיא זוסמן) מציין בפסק-דין מזרחי, (שם, בע' 116ליד האות ו) [1], כי לולא מישגהו ש הפרקליט שבגינו בוטל ההיתר, היה בית-המשפט נעתר להמצאת כתבי בית-הדין ליצרנית שבחו"ל "שכן מכוח תקנה 467(8) ניתן לצרף נתבע המתגורר בחוץ לארץ כמעט כדבר שבשיגרה". הינה כי כן, גם מן האמור בפסק-דין מזרחי, עליו סומך ב"כ המבקשת, עולה, כי היה מקום ליתן ההיתר לו היתה היצרנית שבחו"ל נתבעת ביחד עם נתבעים אחרים באותו כתב תביעה. ב"כ המבקשת סומך טענותיו גם על פסק-דין שניתן על-ידי כב' השופט לרון, בבית- המשפט המחוזי בבאר-שבע, ב-ת"א 181/78חב' אולין מטיסון נ' חב' בואינג ואח' [6]. שם סירב כב' השופט לרון להתיר המצאה לצד ג, עפ"י בקשת נתבעות, שאף הן חברות שמקום מושבן מחוץ לתחום השיפוט של המדינה בארצות-הברית. כב' השופט לרון סירב לבקשת הנתבעת, בין היתר בנימוק שהודעת צד ג של הנתבעות נוסחה באופן כוללני ללא פירוט של הרשלנות המיוחסת לצד ג. אני סבור, כי פסק דין זה, אף הוא אין בו כדי לתמוך בטענת ב"כ המבקשת. ראשית באותו ענין, התיר בית-המשפט המצאת כתבי בית-דין לנתבעות שמקום מושבן בארצות-הברית, לאחר שנתבעו ביחד עם חברה מקומית, אל-על. שנית, כב' השופט לרון מציין בפסק-הדין (שם, בע' 507, ליד האותיות ב ו-ג) [8] בהסתמכו על פסק-הדין בענין ליבהר [2], לאמור: "בהתאם לכך ניתן בענין גזית ושחם היתר להמצאת תביעה מחוץ לתחום המדינה ליצרן של עגורן אשר פגמים מסויימים בו גרמו לנזקים בתחום המדינה, כשהנתבע השני, שנמצא בתחום המדינה, העביר או מסר את העגורן לשימוש התובע שנפצע. לו לכן היו התובעים מבקשים לצרף את חברת אולין מטיסון כנתבעת נוספת לתביעות שלהם, לא היה מתעורר כל קושי ומן הראוי היה לקבוע, עפ"י המבחנים הנ"ל, כי הוא צד נכון בתביעה שהוגשה, בין היתר, כנגד חב' אל-על, שמקום מושבה בתוך תחום השיפוט של המדינה, שכן התביעה כנגד חברת אולין מטיסון היתה מבוססת על סידרה אחת של מעשים או עיסקאות ומתעוררות שאלות משותפות של חוק ושל עובדה לבירור התביעה כנגד חברת אל-על וכנגדה". הינה כי כן, אף לדידו של כב' השופט לרון, היה מקום למתן היתר המצאה של המסמכים לחו"ל וניהול המשפט כנגד צד ג, באותו משפט, לו היתה צד ג מצורפת כאחת הנתבעות על-ידי התובע באותו מקרה. .6ב"כ המבקשת טוען עוד בדבר התצהיר הבלתי מפורט של המשיב, שצורף להמרצה 859/81, כנימוק לביטול צו ההיתר שניתן על-ידי כב' השופט שלגי. והוא סומך יתדותיו בנאמר מפי כב' הנשיא זוסמן, בפסק-דין מזרחי הנ"ל [1] ובנאמר מפי כב' השופט לרון, בת"א (ב"ש) 181/78 הנ"ל [6] בדבר הצורך בפירוט רשלנות בתצהיר. ואולם יש לזכור, כי הן כב' הנשיא זוסמן והן כב' השופט לרון ציינו בפסקי-הדין באותם מקרים עצמם, כי לו היה הנדון המצאה עפ"י תקנת מישנה 8לתקנה 467הנ"ל [8], לא היו נמנעים ממתן ההיתר. ענין מהותו של התצהיר עלה ונדון גם בפסק-הדין ליבהר [2], המתאים יותר לענייננו. והנה שם, סירב כב' השופט לנדוי להתייחס לפגם בתצהיר כסיבה למנוע מתן היתר המצאה לחו"ל. (שם, בע' 247, ליד האות ה. לדעתי, יש להבחין ולהבדיל בענין זה בין בקשה הסומכת על תקנת מישנה 8לבין בקשה הסומכת על תקנת מישנה 9[8]. בעוד שבהסתמכות על תקנת מישנה 9, צודקת הדרישה של פירוט בתצהיר על מעשה הרשלנות המיוחס, ושעל-פיו נדרשת ההמצאה לנתבע השוהה מחוץ לתחום המדינה, הרי הסתמכות על תקנת מישנה 8, המאפשרת המצאה לנתבע בחו"ל, הינה רק כאשר הוא "בעל דין דרוש או בעל דין נכון", ואינה דורשת תצהיר מפורט, אלא די בכך שכתב התביעה מגלה עילת תביעה כנגד נתבע זה, ודי אם התצהיר מאמת האמור בכתב התביעה. כך גם עולה הדבר מדברי כב' הנשיא המנוח זוסמן בספרו הנ"ל [9] עמ' 187סעיף 196, הסומך על האמור בתקנה 468(א) לתקנות. לגבי השאלה אם בעל דין הוא "דרוש" או "נכון", ניתן להסיק מתוך הנטען בכתב התביעה. מה שלא כן הדבר לגבי השאלה אם אומנם ביצע הנתבע, אשר לגביו מבקשים המצאה מחוץ לתחום השיפוט, את המעשה או המחדל ברשלנות. .7ב"כ המבקשת טוען עוד, כאמור, כי יש לבטל את צו היתר ההמצאה בשל האיחור הרב שבו הוגשה הבקשה, בהתחשב בעובדה שהתאונה הנדונה אירעה בשנת .1974 אמנם נכון, בהתאם לתקנה 468(ב) [8] רשאי בית-המשפט שלא להיעתר לבקשה "אם ראה מנסיבות הענין שהבקשה הוגשה באיחור בלתי סביר". ברם, הלכה היא, כי יש להתייחס לאיחור, לא מיום שקמה עילת התביעה, אלא מיום הגשת התובענה. כך נקבע ב-בר"ע 210/81רפיד נ' זאיד שעין ואח' [3]. כב' השופט בייסקי קובע בעמ' 644ליד האות ב': "ענין השיהוי בכגון דא, לאו דווקא התאריך שבו נולדה עילת התביעה הוא הקובע, אלא מועד הגשת כתב התביעה". וכן ב-בר"ע 13/78קטרינה נ' בידרמן בע"מ ואח' [4], (בע' 540ליד האות ג), מתייחס בית-המשפט לאיחור מיום הגשת התביעה ועד ליום הגשת הבקשה להמצאת ההיתר מחוץ לתחום השיפוט. .8טענה אחרת נוספת של המבקשת הינה טענת ה"פורום לא נוח". אין ספק בדבר, כי ניהול המשפט כנגד המבקשת בבית-משפט זה יכביד מאוד על המבקשת, שמסמכיה וראיותיה מצויים ברשותה בחו"ל. מאידך יש לומר, כי ניהול המשפט על-ידי המשיב כנגד המבקשת בארצות-הברית, לא רק שיכביד על המשיב שראיותיו מצויות בארץ, אלא שיגרום לו הכבדה מיוחדת נוספת בכך שיצטרך להגיש את תביעתו פעמיים: פעם בארץ כנגד הנתבעים האחרים, ופעם נוספת כנגד המבקשת בארצות-הברית. בענין זה יש להפנות לדברי כב' השופט לנדוי במשפט ליבהר בדבר הצורך לנהל את המשפט בין כל הצדדים הנוגעים בדבר בעת ובעונה אחת, ובדבר הציפיות של יצרנית כמבקשת, המשווקת את תוצרתה בחלקים שונים של העולם, להיתבע שלא בתחום מקום מושבה אלא מחוצה לו, בשל פגם במוצר. בפסה"ד שב-ע"א 625/73קורנל נ' קורנל ואח' המוזכר על-ידי ב"כ המבקשת, אינו דומה לענייננו ואינו יכול לשמש לו הנחייה. באותו ענין, אמנם קבע כב' השופט לוין כי יש להעמיד את ההליכים בשל "פורום לו נוח" של בית-המשפט בישראל, אך היה זה לאחר שהתברר שהמקום הטבעי לבירור המשפט הינו בקנדה, הואיל "והעיסקה נערכה בקנדה, בעלי הדין כולם בעלי מושב בקנדה... הראיות כולן מצויות בקדה וגם הדין החל על העיסקה הוא הדין הקנדי" (שם, בע' 360פיסקה 8[7]). עובדות כאלה או דומות להן אינן מצויות במקרה הנדון. .9טענה נוספת, אחרונה של ב"כ המבקשת, שנותר לדון בה, הינה הטענה בדבר "אפקטיביות של פסק-הדין". בפסה"ד שב-ע"א 625/73קורנל נ' נחמה ואח' [5], המוזכר על-ידי ב"כ המבקשת, אמנם התחשב בית-המשפט העליון בעקרון האפקטיביות, כאשר התיר המצאה לנתבע בחו"ל, בתביעת מזונות של אשה וילדיה כנגדו. באותו מקרה התיר בית-המשפט המצאה לבעל, גם בשוקלו את העיקרון הזה לאחר שקבע כי כדי להתיר המצאת כתב בית-דין מחוץ לתחום השיפוט של המדינה, די בכך שהמבקש יראה שיש בסיס לתביעתו. מכל מקום, נראה לי, כי אין בעקרון זה, במקרה הנדון בפני, כדי למנוע את המצאת כתבי בית-הדין למבקשת וניהול המשפט בארץ, לאור העובדות וההלכה המשפטית, כמצויין בהחלטה זו. אשר על כן אני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקשת לשלם למשיב וכן למשיבה רבד בע"מ הוצאות בסכום כולל של 000, 10שקל לכל אחד. הפורום הנאותמשפט בינלאומיפורום לא נאות