קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה באימון ספורט חיילים: השופט ש. ברלינר: 1. המשיב התנדב למשמר האזרחי ועסק במסגרת זאת ביום 15.10.92 באימון נבחרת הכדורסל של חיילות משמר הגבול. בעת האימון, הוא נחבל בכף ידו השמאלית, שנפגמה. בגין פגימה זאת, פנה המשיב לקצין התגמולים וביקש כי תוכר זכותו לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב] התשי"ט - 1959. קצין התגמולים החליט כדלקמן: "החבלה מיום 15.10.92 לא אירעה עקב שרותך במגב כמשמעותו בסעיף 1 לחוק... החבלה אירעה בעת שהתנדבת לאמן קבוצת בנות מגב ללא החזקת תעודת מתמיד אשר מקנה בין היתר ביטוח ע"י המשטרה וכמו כן לא החזקת תעודת מתנדב." על החלטה זו הגיש המשיב ערעור לועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) שליד בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט י. כהן והחברים ד"ר א. זילברמן וד"ר ג. וליש). הועדה החליטה לקבל את הערר. היא הסתמכה, בין היתר, על "תעודת מינוי לשוטר מיוחד", שהחזיק המשיב, בה מופיעים פרטיו ונכתב על גבה כי "חובותיו, זכויותיו, סמכויותיו וחסינויותיו של חבר המשמר האזרחי, בשעת מילוי תפקידו, בהתאם להנחיות מפקדיו - הן כשל שוטר", וכן על אישור מטעם מפקדיו של המשיב, המאשר כי הוא אימן את קבוצת הספורט במסגרת תפקידו. המערער הסתמך בטיעוניו בפני הועדה על הוראותיה השונות של פקודת המשטרה [נוסח חדש] התשל"א - 1971 (להלן - הפקודה). טענות אלו נדחו על ידי הועדה אשר קבעה, כדלקמן: "בא כוח המשיב, ניתח בסיכומיו, במומחיות ראויה לציון, את הוראותיה השונות של פקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א -1971. ברם, לאחר ששקלנו את טענות באי כוח הצדדים, אנו סבורים, כי העורר הוא חבר המשמר האזרחי, לפי סעיף 49ג'(1) לפקודת המשטרה (כעולה מתעודת המינוי), ומכוח הוראת סעיף 49ד' לפקודת המשטרה, זכויותיו של העורר, בעת שמילא את תפקידו כמאמן ספורט, לפי הנחיות מפקדיו (כעולה ממכתב מפקדיו כפי שצוטט לעיל), הן כשל שוטר. על כן, משנפגע העורר בשעת אימון נבחרת בנות משמר הגבול, זכאי הוא להיות מוכר ככל שוטר אחר שהיה נפגע (חס וחלילה) בשעת מילוי תפקידו". מכאן הערעור. 2. זכאותו של המשיב להכרה על פי חוק הנכים, טעונה בחינה משלוש זויות: האחת, מה הדין לו היה מדובר בשוטר. השניה, מה הדין אם נתייחס אליו כשוטר מיוחד. השלישית, מה דינו של המשיב אם נתייחס אליו כמתנדב הכלול בין חברי המשמר האזרחי. 3. באשר לשוטר: חוק המשטרה (נכים ונספים), תשמ"א - 1981, קובע: " 2. חוק הנכים יחול על שוטר, ובו, לענין זה - (1) כל מקום שמדובר בו בחייל ייקרא כאילו מדובר בשוטר; (2) כל מקום שמדובר בשירות או בשירות צבאי ייקרא כאילו מדובר בשירות במשטרה; (3) כל מקום שמדובר בשירות צבאי על פי התחייבות לשירות קבע ייקרא כאילו מדובר בשירות במשטרה של שוטר..." המשיב אימן את ספורטאיות מג"ב במסגרת תפקידו, תוך כדי ובמהלך פעילות זאת נחבל. רואים זאת כחבלה שאירעה בתקופת השירות ועקב השירות, ולפיכך לו היה המשיב שוטר, אין לחלוק על כך שהיה זכאי להכרה על פי החוק. 4. באשר לזכותו של המשיב כמי שנמנה על המשמר האזרחי: סעיף 49ב של פקודת המשטרה הקים את המשמר האזרחי, והוא קובע כדלקמן: "49ב (א) מוקם בזה ליד משטרת ישראל המשמר האזרחי (להלן - המשמר) (ב) בכל פעולה שהמשטרה מוסמכת לעשות למען שמירת בטחון הנפש והרכוש מפני פגיעת איבה, רשאית היא להסתייע במשמר. (ג) בנוסף לאמור בסעיף קטן (ב), תהא המשטרה רשאית להסתייע במשמר גם בפעולותיה לשמירת הבטחון, הנפש והרכוש שנקבעו בתקנות באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת." סעיף 49ג לפקודה קובע: "49ג' אלה חברי המשמר: (1) מי שנתקבל למשמר כמתנדב לפי כללים שיקבע השר; (2) מי שנתמנה שוטר מיוחד בהסכמתו לפי סעיף 37; (3) מי שנמנה עם כוחות המילואים של צבא הגנה לישראל, נשלח למשטרת ישראל... (4) מי שנשלח למשטרת ישראל מאת רשות השמירה...בעת האירוע היו בתוקפן תקנות המשטרה (המשמר האזרחי) תשל"ה 1975(קובץ תקנות 3332מיום 4.5.75). תקנה 2קבעה: "לחבר המשמר יהיו חובות, זכויות, סמכויות וחסינויות כשל שוטר כאשר הוא ממלא תפקיד למען שמירת בטחון הנפש והרכוש בהתאם להוראות הממונים עליו". התקנות דלעיל בוטלו בתקנות המשטרה (המשמר האזרחי), תשנ"ז - 1996 (קובץ תקנות תשנ"ז 5804 מיום 31.12.96). התקנות כוללות תוספת ראשונה ובה נקבעו פעולות נוספות שהמשטרה יכולה להסתייע בביצוען על ידי חברי המשמר (טור א'), לצד נושאי ההכשרה שחברי המשמר צריכים לעבור בקשר לאותן פעולות (טור ב'). עוד קובעות התקנות: " 2. בנוסף לפעולות המנויות בסעיף 49ב(ב) לפקודה, רשאית המשטרה להסתייע במשמר בפעולות נוספות לשם שמירת הבטחון, הנפש והרכוש כמפורט בטור א' בתוספת הראשונה (להלן - הפעולות הנוספות). .3 ... .4 .5מפקד המשמר יקבע את התפקיד שבו יוצב חבר המשמר בתחום שמירת בטחון הנפש והרכוש מפני פגיעת איבה או בתחום הפעולות הנוספות או בשניהם, ובלבד שלא יוצב חבר המשמר בתפקיד בתחום הפעולות הנוספות אלא אם כן קיבל הכשרה כמפורט לצדן בטור ב' בתוספת הראשונה. ... .6(א) (ב) לחבר המשמר, במילוי תפקידו, יהיו סמכויות כמפורט להלן: (1) כשהוא פועל למען שמירת בטחון הנפש... - סמכויות של שוטר; (2) ... לחבר המשמר המועסק בפעולות הנוספות המפורטות בפרטים 11, 10ו- 12בתוספת הראשונה לא יהיו סמכויות של שוטר. .7(א) לחבר המשמר תימסר תעודת מינוי לצורך זיהויו כחבר המשמר. 17. מי שערב תחילתן של תקנות אלה היה חבר המשמר ועבר הכשרה כמפורט בתוספת, יחולו עליו הוראות תקנות אלה, ויראו אותו כמי שנתקבל למשמר כמתנדב על פי סעיף 49ג(1) לפקודה." התוספת הראשונה לתקנות החדשות מדברת על פעולות נוספות שענינן סיוע ליחידות הסיור, סיוע בחיפוש נעדרים, סיוע לחבלני משטרה, הפעלת מוקדי משטרה, סיוע ליחידות התנועה הבילוש, פעולות למניעת עבירות וגילוין אגב ביצוע תפקידי בטחון, סיוע בזיהוי חללים ובאירוע אסון המוני, וכן בסעיף 10: "סיוע בביצוע פעולות הדרכה והסברה בקהילה ועזרה לאוכלוסיות נזקקות", ובסעיף 12לתוספת: "סיוע למשטרה במקצועות המחייבים מיומנות מיוחדת, הדרושים למשטרה על פי אישור המפקח הכללי, לביצוע תפקידיה". אני סבור שלא ניתן להכליל את פעולת המשיב באימון ספורט של בנות מג"ב, כ"סיוע בביצוע פעולות הדרכה והסברה בקהילה ועזרה לאוכלוסיות נזקקות", כאמור בסעיף 10של התוספת, וגם לא כ"סיוע למשטרה במקצועות המחייבים מיומנות מיוחדת, הדרושים למשטרה על פי אישור המפקח הכללי, לביצוע תפקידיה". מה גם, שפעולות כאמור אינן מקנות למי שמבצען, סמכויות של שוטר. יוצא איפוא, שפעולת המשיב אינה יכולה להיכלל בהוראת סעיף 49ב(ב) שענינו שמירת בטחון הנפש מפני פגיעת איבה, וגם לא בגדרה של הוראת סעיף 49ב(ג) לפקודה, שכן הפעולה האמורה לא נקבעה בתקנות. אין אנו פטורים מלדון בזכויותיו של המשיב ובמצב החוקי לגביו, כפי ששרר בעת שנגרמה לו החבלה. אז טרם נתקנו התקנות החדשות, ותקנות אלה לא באו לשלול ממנו את זכויותיו לפי המצב החוקי ששרר קודם לכן. התקנות משנת 1971קובעות כזכור כי "לחבר המשמר יהיו חובות, זכויות, סמכויות וחסינויות כשל שוטר כאשר הוא ממלא תפקיד למען שמירת בטחון הנפש והרכוש בהתאם להוראות הממונים עליו". אני סבור, שאימון בנות מג"ב וספורט לצורך משחק כדורסל, אינו יכול לבוא בגדרה של פעולה "למען שמירת בטחון הנפש והרכוש", בהתאם להוראות הממונים על חבר המשמר. הקשר בין אימון נבחרת כדורסל לבין "שמירת בטחון הנפש והרכוש", בעניננו, נראה לי רחוק מדי. לאור כל האמור, מסקנתי היא, שכחבר המשמר האזרחי אין המשיב יכול להיות מוכר, במקרה דנן, כנכה. 5. נותר לדון במצב זכאותו של המשיב להכרה על פי חוק הנכים, מכח היותו שוטר מיוחד. ראינו, כי כל מי שנתמנה להיות שוטר מיוחד בהסכמתו, הוא באופן אוטומטי חבר המשמר. אולם, לא כל חבר המשמר הוא שוטר מיוחד. הפרק הרביעי של הפקודה, דן בשוטרים שלא מן המנין, ופרקיו מבדילים בין השוטרים הללו, לסוגיהם. ענינם של השוטרים המיוחדים מוסדר בסימן ג' לפרק האמור. ענינו של המשמר האזרחי מוסדר בפרק הרביעי. סעיף 37 של הפקודה מדבר על המצבים שבהם אפשר למנות "שוטרים מיוחדים". סעיף 38 מגדיר את זכויותיו של השוטר המיוחד. סעיף 40דן בחובת הציות של השוטר המיוחד. סעיפים אלה קובעים, כדלקמן: " 37. היה נראה שיש התקהלות בלתי חוקית, התפרעות או הפרעת השלום, או שיש יסוד סביר לחשוש לכך, וכי המשטרה המופקדת כרגיל על שמירת השלום אינה מספקת כדי שמירת השלום, הגנת התושבים ובטחון הרכוש במקום, רשאי כל שוטר שדרגתו אינה נמוכה מדרגת מפקח לפנות אל הממונה, או אל השופט הקרוב ביותר, בבקשה שימנה תושבים מן הסביבה במספר הדרוש שישרתו כשוטרים מיוחדים במשך הזמן ובתחומים שיראה לנחוץ; הממונה או השופט ייענה לבקשה, זולת אם ראה סיבה שלא לעשות כן. 38. שוטר מיוחד שנתמנה כאמור רואים אותו לכל דבר כנמנה עם משטרת ישראל, יהיו לו אותן סמכויות, חסיונות וחסינויות אשר לשוטר מן המנין, והוא יהיה נתון לאותה משמעת וסר לפקודתן של אותן רשויות, בכפוף להוראות סימן זה." 40. מי שנתמנה שוטר מיוחד ובלי הצדק מספיק לא שירת, או סירב לשרת בתפקיד זה, או לא ציית לפקודה שניתנה לו כדין לשם מילוי תפקידיו, דינו - מאסר 10ימים או קנס 75לירות לכל מקרה של מחדל, סירוב או אי-ציות כאמור." המשטרה ציידה את המשיב בתעודת שוטר מיוחד. התעודה מוכתרת בכותרת "משטרת ישראל". לאחר מכן מופיע באותיות גדולות כי מדובר במשמר האזרחי, יש מקום לתמונה, וכתוב כי מדובר ב"תעודת מינוי לשוטר מיוחד". במקרה דנן כתובים עוד בתעודה שמו של המשיב, מספר תעודת הזהות שלו, וכי מדובר במרחב העמקים. מצויין לאחר מכן: "העיר/הרובע טבריה/ימע'ר. על גב התעודה ישנה כותרת האומרת: "למתנדבים בעלי מינוי לתפקיד מיוחד", אח"כ רשומה המילה: "התפקיד:" ויש מקום למילוי פרטי התפקיד, פרטים אלה נשארו ריקים במקרה שלפנינו. בהמשך כתוב על גב התעודה: "חובותיו, זכויותיו, סמכויותיו וחסינויותיו של חבר המשמר האזרחי, בשעת מילוי תפקידו, בהתאם להנחיות מפקדיו - הן כשל שוטר. עם זאת אין לעשות שימוש בסמכות זו שלא לצורך ובנושאים שאינם קשורים למילוי התפקיד במשמר האזרחי. בכל מקרה יש לנהוג בשיקול דעת ובאחריות רבה. ברשותו של כל חבר במשמר האזרחי חייב להימצא "פנקס הכיס למתנדב". יש לנהוג בהתאם למצויין בו, ובכל מקרה של שאלות יש לפנות למפקדים, לקבלת הבהרות והנחיות נוספות. אם חבר המשמר האזרחי מפסיק את פעילותו - אין הוא רשאי להחזיק בתעודה זו ועליו להחזירה." עולים ספקות לגבי תקפות מינויו של המשיב כשוטר מיוחד, במקרה דנן, ובקשר לתחולת מינוי זה על המקרה שבפנינו ועל עיסוקו כמאמן ספורטאיות מג"ב. סעיף 37לפקודה מתייחס ביסודו של דבר לאירוע ספציפי של הפרעה לשלום כאשר אין למשטרה המופקדת על האירוע, די כח אדם כדי לטפל בו. מדובר במצב ספציפי שבו שמירת השלום, הגנת התושבים ובטחון הרכוש במקום שבו מתרחש האירוע, דורשים את המינוי. השוטר המיוחד צריך להימנות על התושבים מן הסביבה שבמקום. המינוי יהיה תקף "במשך הזמן ובתחומים שיראה לנחוץ, הממנה". המשיב נחבל בעת שאימן את בנות מג"ב ברעננה. בתעודת השוטר המיוחד מצויין "מרחב העמקים" והרובע הם בטבריה. המשיב הוא תושב טבריה. בתעודת המינוי של המשיב לא צויין התפקיד שלגביו הוא ממונה. אין לשלול לגמרי את המסקנה, שאפשר שמדובר במינוי שאין לו תוקף. אולם, נראה לי כי הצדק דורש שכאשר רשות ממנה מתנדב לשוטר מיוחד, מפעילה אותו בתור שכזה, שולחת אותו למשימה, מטילה עליו אחריות, חושפת אותו לסיכונים, ומפיקה תועלת מכושרו, ונהנית מפרי עבודתו (בהתנדבות כאמור), אין היא יכולה להתנער מכך. המשיב מונה להיות שוטר מיוחד. שוטר מיוחד חייב למלא את תפקידיו ואת ההוראות הניתנות לו, אחרת הוא צפוי לעונש. ניתנה הוראה למשיב לאמן את נבחרת בנות מג"ב. הוא קיים את ההוראה. תוך כדי כך נפגע. הוא ידע, לפי הוראת סעיף 38 של הפקודה, כי "יהיו לו אותן סמכויות, חסיונות וחסינויות אשר לשוטר מן המנין", ובתעודה נאמר במפורש כי "חובותיו, זכויותיו, סמכויותיו וחסינויותיו של חבר המשמר האזרחי, בשעת מילוי תפקידו, בהתאם להנחיות מפקדיו - הן כשל שוטר". 6. הובאו לעיוננו שתי אסמכתאות שנפסקו על ידי ביהמ"ש מחוזי בתל אביב: בע.נ. (ת"א) 345/85נג'אר רונן נ' קצין התגמולים, (בראשות כב' השופט ב. כהן), נדון ענינו של מתנדב המשמר האזרחי שנפצע תוך כדי למשחק כדורגל של שוטרי תחנת מסובים נגד שוטרי תחנת משטרה אחרת. תוך כדי כך הוא נחבל בקרסולו הימני. כב' השופט כהן הסתמך על התקנות מתשל"ה הקובעות כזכור, כי "לחבר המשמר יהיו חובות, זכויות, סמכויות וחסינויות כשל שוטר, כאשר הוא ממלא תפקיד למען בטחון הנפש והרכוש בהתאם להוראות הממונים עליו". הוא קבע: "חוששני שהשר שכח שהנוסחה הנכונה היא "למען בטחון הנפש והרכוש מפני פגיעת איבה". ואולם, אם כה ואם כה, האם ניתן לומר כי בשעת המשחק המערער היה ממלא תפקיד למען בטחון הנפש והרכוש, שלא לדבר על בטחון הנפש והרכוש מפני פגיעת איבה? סבורני שהתשובה שלילית". הוא הוסיף אמנם: "כמדומה זה מקרה הראוי להיות מובא בפני הועדה להענקת זכויות לפנים משורת הדין, הנזכרת במכתב היועצת המשפטית לאגף השיקום אל מנהל יחידות תביעות ותגמולים מיום 28.1.85", אך ראה עצמו נאלץ לדחות את ערעורו של המערער שם. שאר חברי הועדה הסכימו לכך בצער. בע.ש. (ת"א) 199/90, דנו כב' השופטים ש. אלוני, י. גולדברג וע. ארבל, בענינו של מי ששירת במשמר האזרחי ונפגע בעת שנטל חלק במשחק כדורגל. אמר ביהמ"ש: "מתוך קריאת החלטת הועדה אין ספק בכך שהגישה אל המערער היתה אוהדת אלא שהועדה ראתה את עצמה קשורה לדין המונע הכרה במערער כנכה שעה שפעילותו לא היתה בגדר אותן הפעילויות שהתקנות פירטו במפורש. שותפים אנו לגישתה של הועדה וגם אנו סבורים שאמנם אין הדין מאפשר להכיר במערער כנכה, אך שורת הצדק נוטה למסקנה אחרת. ברור שעד כמה שמדובר בדין ידינו כבולות. יחד עם זאת ידוע לנו שקיימת ועדה השוקלת פניות של נכים בלתי מוכרים בדין, מזוית של צדק וחסד. מוסכם על בא כח המשיב שהמערער אכן יגיש פניה אל אותה ועדה והמערער נתן הסכמתו לכך. אנו מצידנו תומכים בעמדת בעלי הדין ומצרפים המלצה חמה, הנובעת מהכרת העובדות כולן, להעניק למערער לפנים משורת הדין את מה שמונע ממנו הדין. כפוף לכך נדחה הערעור." 7. בעניננו, מדובר לא רק במי שהיה חבר המשמר האזרחי, אלא במי שהיה שוטר מיוחד. על כן, אינני סבור שחייבים אנו לשלול את זכאותו לפי חוק הנכים באשר קובע הדין (בסעיף 38 לפקודת המשטרה), כי שוטר כזה "רואים אותו לכל דבר כנמנה עם משטרת ישראל...". נאמר: "לכל דבר". מכאן נובע, שמצבו של המשיב, בנדוננו, זהה למצבו של שוטר. כשם ששוטר זכאי במקרה דנן להכרה על פי חוק הנכים, כך גם השוטר המיוחד, ובכלל זה המשיב. 8. אני מציע על כן כי נדחה את הערעור, ונשאיר את החלטת הועדה שהכירה במשיב כנכה על פי חוק הנכים, בעינה. כמו כן אני מציע כי נחייב את המערער לשלם למשיב את הוצאותיו בערעור בסך 000, 6 ש"ח, להיום. ש. ברלינר - שופט השופטת ב. גילאור [אב"ד]: אני מסכימה. ב. גילאור, שופטת [אב"ד] השופט י. דר: אני מסכים. י. דר, שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ש. ברלינר.דיני ספורטצבאתאונות ספורטחיילים