קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיצוץ הבטחת הכנסה: 1. מדובר בתביעה לתשלום הפרשי גמלת הבטחת הכנסה אשר לטענת התובע קוזזה שלא כדין.   2. התובע הגיש תביעה לבית דין זה (תיק בל 2302/98) בגין הפסקת תשלום גמלת הבטחת הכנסה החל מ- 12/97 ובגין בעלותו ברכב. תביעתו נידונה בפני כב' השופטת בהט ובפסק דין מיום 14.3.99 נקבע, כי "לפיכך בתקופה שמ- 12/97 עד מועד מכירת שני כלי הרכב ביום 13.5.98 אין התובע זכאי לגמלת הבטחת הכנסה. באשר לתקופה מחודש 6/98 ואילך, רשאי התובע להגיש תביעה חדשה, וזכאותו תיבדק בהתאם". (ההדגשה לא במקור - י.ה.).   3. הנתבע בכתב ההגנה פרט, כי החל מ- 5/98 התובע קיבל גמלת הבטחת הכנסה, אולם בבירור שנערך הובהר, כי בגין תקופת העבר התובע קיבל דמי אבטלה בחודשים 1/97 עד 5/97 אולם לא הצהיר על כך במחלקת הבטחת הכנסה ולפיכך קיבל בגין אותה תקופה גמלת הבטחת הכנסה בשיעור מלא בעבור תקופה זו לא היה זכאי בשל תשלום גמלת יתר. לפיכך קוזז חלק מגמלת הבטחת ההכנסה שהיה זכאי לה מ- 5/98 ואילך.   הנתבע צרף תעודת עובד ציבור של מר משה לוי מיום 8.3.2000 ממנה עולה, כי בגין התקופה מ- 1/97 עד 5/97 קיבל התובע דמי אבטלה וכי מחלקת הבטחת הכנסה לא היתה מודעת לכך ולפיכך נוצרה יתרת חוב בסך 8,573 ₪ (נכון ליום 10/99) אשר הנתבע קיזז כדין מגמלאות בגין הבטחת הכנסה.   4. בתגובה לטענות הנתבע טען התובע, במסגרת עדותו בבית הדין, כי תובע הפרשי גמלה לתקופה של 12 חודשים החל מ- ינואר 97 עד דצמבר 97 (מועד בו הופסק תשלום הגמלה - י.ה.) ובשיעור של 21,000 ₪ שכן לטענתו בתקופה זו קיבל גמלאות הבטחת הכנסה בסך כולל של 29,856 ₪ ויש לקזז מהסך הנ"ל את שיעור דמי האבטלה שקיבל לתקופה מ- 19.11.96 עד 6.1.97 (נ/1) ובסך כולל של 8,000 ₪ ולפיכך זכאי להפרש בשיעור 21,000 ₪. (עמ' 1 לפרו' מיום 8.3.2000).   5. התובע תובע למעשה הפרשי גמלה בגין תקופה בטרם נשללה זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה, על פי פסק הדין של כב' השופטת בהט, היינו מ- 24.1.97 עד 24.5.98 עת החל לקבל הגמלה על פי פסק הדין הנ"ל (עמ' 1 לפרו' ו-ת/1). לגרסתו יש לקזז מסכומי הגמלאות רק סך בשיעור 8,000 ₪ ששולם לו בגין דמי אבטלה וחולק על הסכום שפורט בתעודת עובד הציבור וטוען, כי בגין התקופה מיום 24.1.97 עד 24.5.98 לא קיבל כלל גמלת הבטחת הכנסה (עמ' 1 לפרו').   עובד הציבור מטעם הנתבע העיד בבית הדין (התעודה סומנה נ/2) והבהיר, כי התובע היה זכאי לגמלת הבטחת הכנסה מנובמבר 94 עד סוף פברואר 95 ולאחר מכן מ- 1.4.95 עד סוף 11/97 אולם בגין חלק מתקופה זו קיבל גמלאות ביתר למשל בנובמבר 96 היה אמור לקבל גמלה תיאורתית של 765 ₪ בלבד (שכן קיבל דמי אבטלה בגין אותה תקופה, אך קיבל בפועל יותר ולפיכך נוצר החוב ומהטעם, כי עדכון ממחלקת אבטלה הועבר למחלקת הבטחת הכנסה בשלב מאוחר יותר.   התובע הצהיר, כי מוותר על זכותו לחקירה נגדית של העד.   6. בית הדין הטיל על הנתבע להגיש תעודת ציבור משלימה לתעודה שהוגשה על ידו, לאחר שרק במהלך הדיון כאמור הובהרה עילת תביעתו האמיתית של התובע.   לתובע ניתנה האפשרות לזמן עובד הציבור לחקירה נגדית על תעודת עובד הציבור המשלימה, אולם לא עשה כן על אף החלטות בית הדין ולפיכך נקבע התיק לסיכום טענות.   תעודת עובד ציבור משלימה הוגשה ביום 16.4.2000. (תעודה מיום 6.4.2000). בתעודה הנ"ל פורט אופן חישוב החוב החל מהמועד בו החל התובע לראשונה לקבל גמלת הבטחת הכנסה, היינו מ- 11/94, כפי שהעיד עובד הציבור בבית הדין.   התובע בסיכום טענותיו תובע, כי בית הדין יורה לנתבע לשלם לו גמלת הבטחת הכנסה בגין 15 חודשים אשר בהם לא היה בעליה של מכונית. יש לשער, כי מתכוון לתשלום גמלת הבטחה אשר לא שולמה לו מ- 1/97 עד 24.5.98 כפי שפרט בעדותו ובקיזוז שלושה חודשים מתוך התקופה הנ"ל, כפי שפרט בסעיף 4 לסיכום טענותיו. הנתבע בסיכום טענותיו טוען, כי התובע טוען לזכאות לקבלת גמלה מ- 1/97 עד 5/98 אולם אין הוא זכאי לגמלת הבטחת הכנסה מ- 12/97 עד 13.5.98, על פי החלטת כב' השופטת בהט. בתקופה מ- 1/97 עד 6/97 קיבל דמי אבטלה ועל כך אין מחלוקת, לפיכך התובע לא השכיל להוכיח, כי זכאי לגמלה בגין אותה תקופה אשר פרט בסיכום טענותיו. כמו כן נטען, כי האמור בתעודת עובד הציבור המשלימה לא נסתר. בתעודה זו פורטו התקופות בהם קיבל גמלה, אף גמלת יתר ולאחר מכן לתקופות בהן קוזזה חלק מהגמלה וייתכן, כי לא קיבל גמלה מלאה בחודשים מסויימים עקב ביצוע קיזוז.   לדעת הנתבע התובע לא השכיל להוכיח תביעתו.   7. לאחר עיון בטענות הצדדים ובשים לב להוראות סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") דין תביעת התובע להדחות ולו מהטעם, כי התובע לא השכיל להוכיח זכאותו להפרשי גמלה מהטעמים הבאים: א. האמור בתעודת עובד הציבור המשלימה מיום 6.4.2000 לא נסתר. טענת התובע בסיכום טענותיו, כי זכאי לגמלת הבטחת הכנסה בגין 15 חודשים לא הוכחה כלל. התובע לא השכיל להוכיח, כי לא זוכה בגמלת הבטחת הכנסה מינואר 97 עד 5/98 באופן רצוף, כפי שטען בסיכום טענותיו. כפי שעולה מתעודת עובד הציבור הוכח, כי לתובע שולמה בפועל גמלה בתקופה הנ"ל היינו ב- 12.1.97 ביום 12.2.97, 11.3.97, 1.5.97, 10.5.97 וכו' עד ל- 11.12.97. במועד זה הופסקה תשלום הגמלה עד ליום 2.4.98. כן עולה, כי מדובר בגמלאות אשר לא קוזז הסכום ששולם לתובע בגין דמי אבטלה ולו באשר חלק מהתקופה. (שיעור הגמלה התיאורתית).   ב. על פי סעיף 315 "לחוק" אם שילם המוסד בטעות או שלא כדין גמלת כסף או תשלום אחר, רשאי הוא לנכות את הסכומים ששילם כאמור מכל תשלום שיגיע ממנו, בין בבת אחת ובין אם בשיעורים כפי שיראה למוסד, בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות העניין. (ראה עבל 233/98 סבג משה נגד המוד לביטוח לאומי לא פורסם). במקרה הנדון התובע לא השכיל להוכיח, כי המוסד לביטוח לאומי קיזז שלא כדין הגמלאות ולפיכך די בכך כדי לדחות התביעה.   8. לפיכך ומכל האמור לעיל, דין התביעה להדחות.   9. אין צו להוצאות.   10. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום ממועד פסק דין זה.  הבטחת הכנסה