מהו שיוך נכסים בקיבוץ ? ביום 27.02.96 התקבלה החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל הקובעת את האפשרות העקרונית לערוך שינוי ארגוני בקיבוצים ולשייך מגרשים מהמינהל ישירות לחברי הקיבוץ, ובתוך כך מציינת כי: "החלטה בדבר שינוי או החלפת תקנות האגודה, בדבר הפרדה בין השטח החקלאי לבין המגורים, תתקבל על יד האסיפה הכללית של הקיבוץ". אין בהחלטה 751 כדי להקנות זכויות קנייניות, אלא מדובר במתווה לעריכת השינויים, כאשר ההחלטה בדבר השינוי צריכה להתקבל על ידי האסיפה הכללית של הקיבוץ. להלן סקירה משפטית בסוגיית שיוך נכסים בקיבוץ: ב-ת.א. 453/98 (חי') פירסט נ' הבונים - מושב שיתופי להתיישבות חיילים משוחררים בע"מ נדון מקרה של שיוך נכסים במושב שיתופי. באותו מקרה, קיבלה האסיפה הכללית, ביום 15.11.98, החלטה בדבר שינוי ארגוני ושיוך, כאשר במסגרת ההחלטה נקבע, כי המועד הקובע יהיה 30.08.95, מועד בו התקבלה, לכאורה, החלטה עקרונית בדבר רישום בתים על שם החברים. המנוח נפטר בראשית יוני 1995, כשלושה חודשים לפני המועד הקובע. בית המשפט הסתמך על פסק הדין שניתן בה"פ 249/99 זינגר נ' קיבוץ הסוללים (לא פורסם) שם נדחתה תביעת היורשים נגד הקיבוץ להכיר בזכויות המנוח לשיוך, מאחר וכפי שקבע בית המשפט, טרם פטירת המנוח עדיין לא התקבלה החלטה מושכלת של האסיפה הכללית שמשמעותה שיוך נכסים. בהתאם לאשר נקבע בפס"ד זינגר, קבע בית המשפט גם בפס"ד פירסט, כי ככלל, המועד הקובע צריך להיות "מועד ההחלטה המושכלת בדבר השינוי הארגוני" אלא שבית המשפט בפס"ד פירסט הוסיף וקבע כי בנסיבות המקרה, כאשר "ההחלטה המושכלת" התקבלה ביום 15.11.98, אך קבעה כי המועד הקובע יהיה ביום 30.08.95, כשלושה חודשים בלבד לאחר פטירת המנוח, וכאשר לא ניתן לקבוע כי ההחלטה שהתקבלה ביום 30.08.95 הינה "החלטה מושכלת" בעניין השיוך - יש לבטל את החלטת המושב ככל שהיא נוגעת למנוח בלבד, ולקבוע כי היום הקובע לגביו הוא יום אחד לפני פטירתו. ב-ת"א 2933/98 הלנה לינדנבאום נ' קיבוץ גליל ים (תק-מח 2003 (3), 1465) קיבל בית המשפט, לראשונה, תובענה בעניין שיוך נכסים, אך רק באופן חלקי. מדובר בתובענה, בה עתרו התובעים (55 במספר), ממייסדי הקיבוץ וצאצאיהם, שעזבו את הקיבוץ עשרות שנים לפני הגשת התובענה, כי בית המשפט יכיר ב"זכויותיו של כל אחד מהם בנכסי הקיבוץ, על פי השיעור היחסי למספר הכולל של חברי הקיבוץ, ובהתחשב במספר שנות חברותם בקיבוץ", וזאת לאחר שהתברר כי הקיבוץ עשוי לקבל מאות מיליוני דולרים בתמורה למכירת קרקעותיו לקבלני בנייה. עוד ביקשו העותרים, כסעד חלופי, כי "אם וכאשר יוחלט על חלוקת נכסי הקיבוץ ורכושו, יכללו גם הם בין החברים הזכאים לחלק יחסי ברכוש, אשר יחולק ביניהם". לטענת התובעים, חברי הקיבוץ גילו דעתם כי יש לחלק את הרכוש ביניהם בלבד, הן בשינוי באורח הקיים והן בתיקון תקנון הקיבוץ. מנגד, טען הקיבוץ, כי אין כל כוונה לבצע "הפרטה" או "חלוקת נכסים", ולא התקבלה כל החלטה בעניין, ואין בשינוי מספר הוראות בתקנון, כדי להצביע על קיומה של כוונה לחלק את נכסי הקיבוץ, והתיקונים נעשו בהמלצת התנועה הקיבוצית המאוחדת אליה משתייך הקיבוץ. בית המשפט קבע, כי אין מחלוקת שהקיבוץ, המצוי בלב מרכז הארץ, שינה את פניו ואת אורחות חייו עם השנים באופן משמעותי, ובתוך כך, ניתנה לחברי הקיבוץ אפשרות להחזיק ברשותם ולשימושם כלי רכב של הקיבוץ עצמו, הושכרו חדרים ודירות לשוכרים שאינם חברי הקיבוץ, הושכרו מבנים לעסקים שונים ואף לגן אירועים שנוהל על ידי איש עסקים פרטי, חדר האוכל "הופרט" באופן בו בעל הזיכיון להפעלת חדר האוכל גבה תשלום מכל חבר המבקש לאכול בחדר האוכל, הלינה המשותפת של ילדי הקיבוץ בוטלה, הקיבוץ העסיק עובדים שכירים שאינם חברים, ולחברי הקיבוץ הותר לנהל חשבונות בנק פרטיים, וחלקם אף העסיק מטפלות ועוזרות בית מתקציבם האישי. בית המשפט הוסיף וציין, כי בשנת 1996 הוכנס שינוי בהוראות התקנון של הקיבוץ, לפיו בוטל הצורך להשיג רוב מיוחד (75% מהחברים) לשם שינוי התקנון, ובוטל הצורך לקבל לשם כך את אישור התנועה הקיבוצית אליה משתייך הקיבוץ, וכי בשנת 2001 נעשה שינוי נוסף, לפיו שוּנה הסעיף הקובע כי "רכוש הקיבוץ אינו ניתן לחלוקה בין החברים, בין בזמן קיומו של הקיבוץ ובין בפירוקו", ונקבע כי ברוב של שלושה רבעים מחברי הקיבוץ, ובתנאי שהחלוקה תעשה לפי הותק ובכפוף להוראות סעיף 61 - ניתן יהיה לשנות את הסעיף הנ"ל. במקביל, שונה סעיף 61 (וסעיף 59) באופן הקובע הסדרים וקריטריונים לקביעת תקופת הותק בעת שיוחלט על חלוקת רכוש הקיבוץ. בית המשפט קבע, כי שינוי התקנון, והדיבורים וההצעות על שינוי מבנה הקיבוץ, מצביע, לכאורה, על "הכשרת הקרקע" והכנת "כלים" שיאפשרו מימוש כוונות אלה בעתיד, וציין, כי גם אם שינויים דומים נעשו בקיבוצים נוספים, אין בכך כדי לשלול את מסקנתו כי השינויים הוכנסו כדי לאפשר, בבוא היום, את חלוקת הרכוש. בית המשפט הדגיש, כי עצם מתן האפשרות לקבל החלטה לפיה יהיה ניתן בעתיד לבצע חלוקת רכוש - משנה את מבנה הקיבוץ, את אופיו ואת עקרונותיו הבסיסיים, וגם אם אין עדיין תכנית ספציפית, ולא התקיימו דיונים על כך, הרי ש"עצם הכנסת השינויים מרמזת, ואף יותר מכך, על קיומה של כוונה כזו לגבי העתיד". בית המשפט הוסיף וציין, כי אין להתעלם מעצם הפרטת תחומי החיים ופעילויות שונות בקיבוץ, שהתבצעו בד בבד עם שינויים שהוכנסו בתקנון, מתוך כוונה לאפשר ולהכשיר את הקרקע לקראת תהליך שיוך נכסי הקיבוץ לחבריו. שינויים אלו, כפי שפורטו לעיל, מצביעים על הכוונה המסתתרת מאחורי הכנסת התיקונים, ועל המגמות שהתגבשו אצל חברי הקיבוץ לגבי העתיד, ובהתאם לכך החליט בית המשפט כי על אף שטרם התקבלה על ידי חברי הקיבוץ החלטה פורמאלית כלשהיא בדבר שיוך וחלוקת הנכסים בין החברים - ברור כי המועד בו נעשה השינוי בתקנון - פברואר 2001 - הוא המועד הקובע לקביעת זכויות השיוך. בית המשפט הוסיף וקבע, כי אין בשינוי שהוכנס בשנת 1996 בתקנון, שהיה שינוי חלקי בלבד וביחס לרוב הנדרש לקבלת שינויים בתקנון, ובתהליכי ההפרטה שהחלו להתבצע בקיבוץ עוד קודם לכן, כדי לקבוע באופן חד משמעי נקודת זמן בה התגבשה החלטת ההפרטה ו/או שיוך נכסי הקיבוץ. ויודגש, בקביעת מסקנתו הנ"ל, לא התעלם בית המשפט מפסיקות קודמות של בתי המשפט, כפי שפורטו גם לעיל, לפיהן, המועד הקובע נקבע בהתאם להחלטה פורמאלית של הקיבוץ בדבר שיוך נכסים. לאור זאת, דחה בית המשפט את תביעת התובעים שעזבו את הקיבוץ עשרות שנים קודם לכן, אך קיבל את תביעת התובעים אשר המשיכו להתגורר בקיבוץ לפחות עד פברואר 2001, וקבע כי הם יהיו זכאים - הם או יורשיהם - לזכויות קנייניות במסגרת הליך שיוך נכסים. קיבוץ