שימוש לא חקלאי במשק במושב

ע"פ הנטען בסעיף 15 לכתב התביעה הסעד הכספי הנתבע מקורו בשימוש החורג אשר נעשה בשטח של כ-2.573 דונם החל מיום 3/05 ועד למועד הגשת התביעה. שלושה נתונים רלבנטיים נותרו אם כן שנויים במחלוקת למעשה - משך השימוש החורג, היקפו ושיעור דמי השימוש הראויים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שימוש לא חקלאי במשק במושב: תמצית הרקע להגשת התביעה תביעה זו נפתחה במקורה ביום 31.7.06 כנגד הנתבעים - מור יוסף עזיז ומור יוסף עזיזה - שהינם ברי הרשות והמחזיקים במשק מס' 8 במושב בית שקמה (להלן - "המקרקעין"), וכן כנגד אגודת מושב בית שקמה. התביעה הוגשה על רקע הפרתם הנטענת של תנאי הרשות להחזקת המקרקעין ושל הוראות הדין בעצם עשיית שימוש חורג - שאינו חקלאי - במקרקעין אלה, זאת בדרך של אחסון ומסחר של חול וכורכר בכמויות גדולות תוך הסתייעות בנפה ומגרסה שהוצבו במקום. כן נתבעו דמי שימוש עבור התקופה שראשיתה בחודש 3/05 (עד מועד הגשת התביעה) בשיעור של 523,638 שקלים. ביום 2.1.08 ניתנה החלטה המורה על מחיקתה של הנתבעת מס' 3 דאז - אגודת המושב -מכתב התביעה, ובהמשך לכך ניתן פסק דין חלקי - צו מניעה האוסר על הנתבעים - בנה"ז מור-יוסף - או מי מטעמם לעשות שימוש שאינו חקלאי במקרקעין. בדיון שהתקיים ביום 25.11.09 הודיע בנם של בנה"ז מור יוסף אודות פטירת אימו והפסקתו למעשה של השימוש החורג. ב"כ התובע אישר כי השימוש החורג הופסק ובהמשך לכך - ביום 9.12.09 הגיש כתב תביעה מתוקן שהוא למעשה המונח עתה בפני בית המשפט לצורך מתן פסק דין זה. כתב התביעה וטענות הצדדים בכתב התביעה המתוקן הוחלפה הגב' מור יוסף ז"ל, בתשעה נתבעים נוספים, הם ילדי הנתבע 1 ואלו צוינו כנתבעים 2 - 10. התובע חזר למעשה על תביעתו דאז בשינויים המתחייבים נוכח שינוי זהות בעלי הדין, ובשינוי נוסף - הוקטן השטח לגביו מיוחס השימוש החורג והוקטן אף הסך הנתבע, כשזה מועמד הפעם על סך של 150,000 שקלים. התובע הגיש ראיותיו בתיק זה כבר ביום 29.1.09 כשאלו כוללים את תצהירו של מפקח המינהל - מר אפי שלמה ושתי חוות דעת מומחה: חוות דעת מודד מוסמך מטעם טריג מידע מרחבי בע"מ בהתייחס להיקף השימוש החורג וחוות דעת שמאי מקרקעין מטעם יוחנן בר גרא בע"מ בדבר דמי השימוש הראויים למקרקעין דנן (נספחים ה, ו לתצהיר המפקח). הנתבעים מצידם לא הגישו עדויות בכתב למעט הנתבעת דאז מס' 10 אשר הודיעה בתצהיר שהוגש מיום 14.7.10 כי השימוש החורג המיוחס לנתבעים לא נעשה על ידה או בידיעתה. שמיעת הראיות בתיק נקבעה ליום 16.9.10 ובמועד זה התייצבו ב"כ התובע והעדים מטעמו מחד והנתבע 2 מאידך. במעמד זה ובעקבות הסכמתו של ב"כ התובע, נמחקו הנתבעים מס' 3-10 מכתב התביעה ונקבע כי ברור התביעה יימשך אך כנגד הנתבעים מס' 1 ו-2 ובהתייחס לסעד הכספי בלבד. בהמשכו של הדיון ולאחר שהנתבע 2 הודיע כי אין לו ענין בחקירת עדי התובע (הגם שהוסברה לו חשיבות החקירה), נשמעה עדותו של הנתבע בלבד והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. על פי הסכמתם ניתנה בידי הנתבע 2 שהות לפנות לנציגי התובע ולבוא עימם בדברים טרם הינתנו של פסק דין. משלא הודע אודות התפתחות רלבנטית כלשהי בהקשר זה, הובא התיק ביום 3.1.11 בפני לצורך מתן פסק דין וכאמור - בהתייחס לסעד הכספי בלבד. דיון והכרעה ע"פ הנטען בסעיף 15 לכתב התביעה הסעד הכספי הנתבע מקורו בשימוש החורג אשר נעשה בשטח של כ-2.573 דונם החל מיום 3/05 ועד למועד הגשת התביעה. שלושה נתונים רלבנטיים נותרו אם כן שנויים במחלוקת למעשה - משך השימוש החורג, היקפו ושיעור דמי השימוש הראויים. בתצהירו של המפקח - מר אפי שלמה, מצוין כי השימוש החורג ראשיתו בחודש 8/05. כן הצהיר המפקח כי בביקור שנעשה ביום 31.10.07 במקרקעין נמצא כי אלו פנויים, קרי - כי הופסק השימוש החורג. בדיון האחרון האמור הבהיר ב"כ התובע כי ולמעשה לתובע ראיות בדבר שימוש חורג בפועל אך עד ליום 3.3.06, אז בוצעו צילומי אוויר לצורך עבודות המדידה. על פי עדותו של הנתבע 2, שהיתה מהימנה עליי בנקודה זו ושאף ב"כ התובע מאמצה בסיכומיו, הביא הוא בשעתו חול מהמחצבה אל המקרקעין, כך במשך תקופה שראשיתה בחודש 5/05 וסיומה כחודש לאחר קיומו של דיון בבימ"ש השלום בקרית גת בעקבות העמדתו לדין של הנתבע 2 מצד המדינה. דיון זה התקיים למעשה ביום 14.5.06 בתיק עמ"ק 1439/05 (כך על פי פרוטוקול הדיון הוצג בפני בית המשפט). משמע- ע"פ הודאת הנתבע 2 נמשך השימוש החורג מחודש 5/05 עד לחודש 6/06, קרי כ-13 חודשים למעשה. באשר להיקפו של השטח בו נעשה שימוש חורג במקרקעין, מציין הנתבע 2 בחקירתו הנגדית כי עסקינן בדונם או שניים. הנתבע אף מודה כי הוצבה במקום נפה לתקופה קצרה. באין בידי התובע ראיה פוזיטיבית אשר ממנה יכול בית המשפט להיבנות על מנת לקבוע מעבר לכך, אין אלא להסתמך על הודאת בעל הדין, קרי - הנתבע 2 בכל הנוגע למשך השימוש החורג, והנני קובעת כי זה נמשך 13 חודשים (מחודש 5/05 עד לחודש 6/06). אשר להיקפו של השטח נשוא השימוש החורג ולשיעור השכר הראוי, סבורתני כי אין מנוס מלהיבנות מעדויות התובע אשר נתמכו בחוות דעת סדורה ולא הופרכו למעשה. ממצאי חוות הדעת הינם כי שטח איחסון החול נכון לחודש 3/06 היה 2.573 דונם (שיעור הדומה להודאת הנתבע 2 בעדותו) וכי דמי השימוש הראויים בגין השימוש הינם 4,373 שקלים לחודש, משמע - עבור 13 חודשי האחסון - 56,849 שקלים. מכל המקובץ עולה כי הנתבע 1 איפשר למעשה שימוש חורג בשטחו מצד הנתבע 2, מציאות שאף הובילה להגשת כתב אישום מצד המדינה. שימוש חורג זה הינו למעשה שימוש מסחרי אשר מנוגד לייעוד המקרקעין ויש בו כדי לעשות עושר שלא כדין כטענת התובע ומצד הנתבע 2 בפרט, ומכל מקום - כדי להצדיק חיוב הנתבעים בשכר ראוי עבור שימוש מסוג זה. הנתבעים, יש לציין, לא הגישו כלל כתב הגנה סדור. כל שהוגש הינו מכתב מצד הנתבע 2 (ביום 4.12.06) והמשך לו (ביום 19.2.07) בעקבות תגובת התובע כשבאלו מודה הנתבע 2 למעשה בשימוש חורג, אולם מבקש התחשבות בית המשפט מחמת העובדה שנקנס בהליך הנוסף הנ"ל ומחמת היות הוריו אנשים קשישים וחולים והיותה של פעילותו החורגת מועטה. אעפ"כ נתן בית המשפט לנתבעים יומם וניתנה להם הזדמנות לשטוח טיעוניהם וראיותיהם, אלא שזאת עשו בצמצום כמבואר תוך שהנתבע 1 נסמך כפי הנראה על התייצבויותיו של הנתבע 2 לדיונים, ולו אף מטעם זה ניתן ליטול נגדם פסק דין. נוכח כל האמור, הנני מורה על חיובם של הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, שיעורים אלה: א. סך של 56,849 שקלים בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשתו של כתב התביעה המתוקן - 9.12.09 ועד לתשלום בפועל. ב. שכ"ט עו"ד. בשים לב לתוצאת ההליך ולמספר הדיונים הרב והמעש שנדרש לצורך קידומו ותוך מתן הדעת מנגד לשיתוף הפעולה מצד הנתבע 2 בהפסקת השימוש החורג בסמוך לברור התביעה, מועמד שיעורו של חיוב זה על 6,000 שקלים. שימוש חקלאיחקלאותמושבים נחלות ומשקיםמשק חקלאי