קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה של סייעת: 1. מדובר בתביעה להכיר באירוע תאונתי מיום 7.6.97 כ"תאונת עבודה".  2. עובדות המקרה פורטו בהחלטת בית הדין מיום 28.3.2000. מדובר בתובעת אשר עבדה כסייעת וממלאת מקום מחליפה בבית ספר באשקלון - מדובר בבית ספר לחינוך מיוחד. בחודש מאי יוני 97 בעת הפסקת האוכל ליוותה התובעת ילד מוגבל שהתקשה בהליכה ותוך כדי הליכתה כשהיא תומכת בילד נפלה עימו על הרצפה וקיבלה מכה באגן (להלן: האירוע התאונתי"). התובעת סבלה בכאבים בגבה אולם לא פנתה לטיפול רפואי ולא הפסיקה עבודתה כלל. התובעת לא המציאה תעודות אי כושר למעט תעודת מחלה מיום 16.11.97 אשר פרטה בין היתר כאבי גב אך לא צויין בה כי באירוע תאונתי מדובר. התובעת פנתה לטיפול רפואי כעובר חודש ימים ממועד "האירוע התאונתי" אולם לא הוצגה בפני בית הדין אך פורטה בחוות דעתו של ד"ר אלחלל ומדובר בפניה לטיפול רפואי מיום 8.7.97 תוך ציון תלונות על כאבים בעמוד השדרה. אין בתעודה ציון כי בתאונת עבודה מדובר. התובעת קיבלה טיפול רפואי תרופתי. התיעוד הרפואי מיום 23.11.97 מתעד לראשונה, כי בתאונת עבודה מדובר ומחודש מאי 97.   3. עניינה של התובעת הועבר למומחה יועץ רפואי ד"ר דוד אנגל אשר נתבקש לחוות דעתו בדבר הקשר הסיבתי בין "האירוע התאונתי" לבין כאבי הגב והנזקים הרפואיים שפורטו במסמכים הרפואיים שהובאו בפניו.   4. יצויין, כי בהחלטת בית הדין שפורטה לעיל, ציין בית הדין, כי התובעת ציינה במהלך עדותה וראיותיה שלושה מועדים שונים ל"אירוע התאונתי" אולם בית הדין לא דחה תביעתה מלכתחילה בגין אי ציון מועד האירוע שכן לא דובר בטווח של חודשים או שבועות בין המועדים השונים. תביעתה לתשלום דמי פגיעה נשללה במסגרת החלטת בית הדין שכן לא השכילה להוכיח, כי נגרם לה אי כושר לעבודה בגין ה"אירוע התאונתי" וכן העידה, כי לא הפסיקה עבודתה. הזכאות נשללה לאור הוראות סעיף 92 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב - התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק").   בית הדין פרט, כי אומנם לא הוכיחה זכאותה לקבלת דמי פגיעה אולם עניינה הועבר למומחה יועץ רפואי שכן הוכח, כי קיבלה טיפולים רפואיים בגין כאבי גב סמוך למועד ה"אירוע התאונתי".   5. המומחה - יועץ רפואי השיב לשאלות בית הדין כדלקמן:   א. התובעת סובלת ממחלה של כאבי גב תחתון על רקע שינויים ניווניים קשים בעמוד שדרה מותני, בלט דיסק בחוליה L4-5 וספונדילוליזיס.   ב. מחלתה קדמה לאירוע. ישנם רישומים רבים מאוד שמתייחסים למחלתה בשנים 71, 73, 74, 79, 83, 90, 93 ו- 94. שינויים ניוונים הינם תהליך טבעי וממושך וספונדילוליזיס הינו שינוי מולד.   ג. התובעת המשיכה בעבודתה באותו יום.   ד. אין כל רישום סמוך לאחר האירוע שמתייחס למחלתה או אפשרות שמחלתה החמירה בו. בלט דיסק לו ארע בתאריך האירוע היה משתקף ברישומים רפואיים סמוך לאחר האירוע.   כל הנ"ל מצביעים על כך, כי מחלתה קדמה לאירוע וגם, כי לא היתה השפעה לאירוע על מחלתה במנגנון של החמרה.   מחלתה קדמה לאירוע והיא מצב תחלואתי רגיל.   אין כל עדות בחומר שהומצא למומחה, כי נגרם נזק כלשהו או החמרה במחלה קודמת.   6. התובעת פנתה בבקשה לבית הדין להציג שאלות הבהרה למומחה אולם בית הדין בהחלטתו מיום 26.9.2000 דחה הבקשה מהנימוקים שפורטו בהחלטה והתובעת נתבקשה להגיש סיכום טענותיה (תיק בשא 3423/00).   7. הנתבע הגיש סיכום טענותיו ביום 3.9.2000 אולם עד כה לא הוגשו סיכומים מטעם התובעת והתיק הועבר למתן פסק דין.   8. הנתבע בסיכום טענותיו טוען, כי יש לדחות התביעה שכן חוות דעתו של המומחה הינה חד משמעית והתובעת לא השכילה להוכיח נזק שנגרם לה או קשר סיבתי בין האירוע התאונתי למחלותיה.   9. לאחר עיון בטענות הצדדים, בחוות דעתו של המומחה ובראיות שבתיק מסקנתנו, כי יש לדחות התביעה שכן התובעת לא השכילה להוכיח, כי האירוע התאונתי הינו בבחינה "תאונת עבודה".   במקרה הנדון קבע בית הדין, כי אומנם ב"אירוע תאונתי" מדובר אולם על פי הפסיקה אין "תאונת עבודה", כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - "החוק"). אם העובדה התאונתית שבה מדובר לא גררה אחריה כל חבלה באורגניזם של האדם.   "תאונה" מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא (דב"ע נט/88-0 כאמל קופטי נגד המוסד פד"ע כט' 169).   אשר ברור הוא, כי באין "חבלה" אין "תאונת עבודה" ואין זכאות לגמלה מכח הסעיפים המזכים לגמלה. ה"חבלה" היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה מהמערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיחה (דב"ע שמ/96-0 המוסד נגד אמנון וייל פד"ע יב' 225). ואומנם על הלכות אלה חזר בית הדין הארצי לעבודה בעבל 177/97 חיה סיבוני נגד המוסד לביטוח לאומי שפורסם בפד"ע כרך לב' עמ' 281 בעמ' 286 287.   8. לענייננו, המומחה - יועץ רפואי שלל באופן חד משמעי קשר סיבתי בין האירוע התאונתי למחלתה של התובעת וכן שלל גרימת נזק כלשהו כתוצאה מהנפילה שהוגדרה בהחלטת בית הדין כ"אירוע תאונתי" (סעיף ג' לתשובותיו בחוות דעתו מיום 2.8.2000).   מדיניות בית הדין, להכריע בשאלות רפואיות על סמך חוות דעתם של מומחים - יועצים שמתמנים על ידי בית הדין, שכן הם ניטרליים. בהתאם למדיניות האמורה יש ליתן משקל ראייתי לחוות דעתו של ד"ר דוד אנגל אשר ממנה ניתן להסיק, כי לא נגרם כל נזק לתובעת מחמת הנפילה וכי אין קשר סיבתי בין כאבי הגב עליהם התלוננה זמן רב לאחר ה"אירוע התאונתי" ולפיכך מסקנתנו, כי התובעת לא השכילה להוכיח, כי ב"תאונת עבודה" מדובר ולפיכך - דין התביעה להדחות.   9. לסיכום - דין התביעה להדחות.   10. אין צו להוצאות.   11. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד פסק דין זה.סייעות (גן ילדים)תאונת עבודה