קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד עזבון מעביד שנפטר: התובע עותר לחיוב הנתבעים, ביחד ולחוד, בהפרשי שכר עבודה, פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצויי הלנה, בגין תקופת עבודתו החל מחודש 10/86 ועד ליום 6.6.04. בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 1 ו-2 (שהוגש ע"י המנהל הזמני של עזבון המנוח יאיר דורון ז"ל) נטען להעדר יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין מי מהנתבעים משמדובר במערכת יחסים של מזמין וקבלן עצמאי ובמסגרת זו שולמה לתובע מלוא התמורה בגין שירותיו. הקשר החוזי בין התובע לבין הנתבע 1 הסתיים עם פטירתו של הנתבע 1 ביום 13.3.04. העזבון אכן חב בגבולות שוויו ובשים לב לזכויותיהם של נושים אחרים לפרוע את חובות המנוח, אך אין בכך משום הודאה בעצם קיומו של חוב כלפי התובע . 3. בכתב ההגנה מטעם נתבע 3, נטען להעדר יחסי עובד ומעביד והיעדר עילת תביעה כנגד הנתבע. הנתבע הועסק כעובד הנתבעת 2 ולאחר פטירת מר יאיר דורון ז"ל הופסקה פעילות החברה והנתבע פתח עסק חדש אשר התובע נתן לו שירותים כקבלן משנה וכנגד חשבוניות. הנתבע מעולם לא נטל על עצמו את חובות הנתבעים האחרים ואין לראות בו בגדר "חליף" של הנתבעים ו/או מי מהם. 4. הצדדים הגישו עדויות ראשיות תצהיר. מטעם הנתבע 1 הוגש תצהיר עו"ד מיקו מנחם, המנהל המיוחד לעניין עזבון המנוח יאיר ז"ל בפש"ר. מטעם התובע הוגש תצהיר מר גיורא פרישברג שהגיש תביעה דומה כנגד הנתבעים (להלן: "מר פרישברג"). רקע עובדתי 5. הנתבע 1 הינו עזבון המנוח. יאיר דורון ז"ל (להלן: "המנוח") שניהל משרד חקירות ברחוב שארית ישראל 21 בתל אביב שעסק בחקירות פרטיות, מודיעין ואבטחה, למעלה מ-20 שנה (להלן: "העסק"). 6. הנתבעת 2, חברה לא מוגבלת בערבות, הוקמה ביום 28.12.95, כאשר המנוח היה בעל 99% מהון המניות ואשתו, גב' איריס דורון, בעלת 1% מהון המניות (להלן: "החברה"). עד להקמת החברה נוהל העסק על ידי המנוח ובהמשך, באמצעות החברה, וזאת עד לפטירתו של המנוח בתאריך 16.3.04. 7. הנתבע 3, חוקר פרטי ומורשה על פי חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה התשל"ב-1972, עבד החל משנת 1987 במשרדי חקירות שונים, משנת 1993 ועד לשנת 1995 הקים וניהל משרד חקירות בבעלותו (להלן: "מר קמחי" או "הנתבע"). החל משנת 1995 הועסק הנתבע כעובד שכיר בחברה, תחילה כחוקר ולאחר מכן כמנהל צוות וכמנהל המשרד בפועל. לאחר פטירתו של המנוח והפסקת פעילותה של החברה, פתח מר קמחי עסק בשם "קמחי דורון חקירות" שהתנהל באותו מקום בו התנהלה פעילות החברה. 8. התובע, הועסק כחוקר פרטי החל מחודש 10/01 בעסק שנוהל על ידי המנוח, בהמשך בחברה בבעלות המנוח, ומיום פטירתו של המנוח ועד ליום 6.6.04 המשיך לעבוד באותו מקום עבודה בשירות הנתבע עד ליום 6.6.04 (בכפוף למחלוקת באשר לקיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין המנוח ו/או החברה ו/או מר קמחי). במסגרת עבודתו עסק התובע בעיקר בביצוע מעקבים. התובע רשום כעוסק מורשה מיום 13.11.86 ושכר הטרחה עבור ביצוע המעקבים על ידו שולם בצירוף מע"מ כנגד הוצאת חשבוניות מס. התובע ניהל תיק כעצמאי מול שלטונות המס. 9. המנוח נפטר ביום 16.3.04. בתאריך 1.4.06 מונה עו"ד מיקו מנחם כמנהל מיוחד לנאמן על נכסי עזבון המנוח יאיר דורון ז"ל בפש"ר (תיק 1843/05) (להלן: "הנאמן"). 10. בתאריך 4.7.08 הגיש התובע הוכחת חוב לנאמן (נ/1) במסגרתה תבע שכר עבודה, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, חופשה והבראה בגין התקופה 10/86 - 13.3.04. הוכחת החיוב נדחתה על ידי הנאמן בנימוק שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין המנוח אלא מדובר ביחסי קבלן עצמאי ומזמין. (כדוגמת התובע הוגשו הוכחות חוב לנאמן על ידי מר איתן דותן (התובע בתיק 7464/04) ומר גיורא פרישברג (התובע בתיק 10515/07), גם הוכחת החוב שלהם נדחתה על ידי הנאמן בנימוק זהה). דותן הגיש תביעה דומה בבית דין זה כנגד הנתבעים דנן, והתביעה כנגד הנתבע 3 קמחי אשר, נדחתה בהסכמה בהתאם להחלטה מיום 17.3.09 (תיק 7464/02). על החלטת הנאמן הגישו התובע ומר דותן ערעור לבית המשפט המחוזי (בש"א 29504/05 ובש"א 19506/06). בית המשפט המחוזי החליט כי שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובעים למנוח תתברר בבית הדין לעבודה. 11. בתאריך 3.11.05 הגיש מר קמחי, יחד עם עובדים שכירים נוספים, תביעת חוב לנאמן לתשלום שכר עבודה וזכויות אחרות (נספח ו' לתצהיר קמחי). הנאמן אישר את תביעת החוב ביום 27.7.06 והעביר את נושא תשלום החוב שאושר לטיפולו של המוסד לביטוח לאומי (נספח ז' לתצהיר קמחי). על אף אישורו של הנאמן דחה המוסד את תביעת חוב של העובדים בטענה כי המעסיק של העובדים היתה החברה. 12. בתאריך 16.4.08 ניתן צו לפירוקה של החברה בבית המשפט המחוזי בת"א (פש"ר 1208/08). התובע הגיש תביעת חוב למנהל המיוחד שמונה במסגרת הליכי הפירוק, רו"ח יהודה וידן. המנהל המיוחד אישר ביום 6.11.08 את תביעת החוב שנשלחה על ידו למוסד לביטוח לאומי לצורך ביצוע התשלום. בהודעה מיום 17.2.09 אישר המוסד לביטוח לאומי את התביעה לחוב שכר עבודה ופיצויי פיטורים וזיכה את חשבון התובע בתאריך 20.2.09 בסך של 58,884 ₪ (נ/2). 13. ב"כ הנתבע 3 הגישה ביום 17.2.09 בקשה להורות למוסד לביטוח לאומי לעכב הטיפול בהוכחת החוב במסגרת פירוק החברה. לאחר קבלת תגובת המל"ל ובהסתמך על האמור בה דחה בית הדין את הבקשה בהחלטה מיום 19.3.09. על החלטה זו, כמו גם על החלטת הנאמן (בפירוק), לאשר את הוכחת החוב לא הוגש ערעור. דיון והכרעה 14. הוכחת החוב שהגיש התובע לנאמן ביום 4.7.08 התייחסה לתקופה 13/3/04-10/86 (המנוח נפטר ביום 16.3.04). בהוכחת חוב זו ביקש התובע למצות את זכותו כלפי המנוח, ובמותו, כלפי עזבונו בעילה של קיום יחסי עובד ומעביד. הוכחת החוב נדחתה ע"י הנאמן ולפיכך עברה שאלת קיומם של יחסי עובד להכרעת בית הדין. מאוחר יותר משניתן צו לפירוקה של החברה ביום 16.4.08 , הגיש התובע הוכחת חוב נוספת למנהל המיוחד של החברה בפירוק. זה האחרון אישר את תביעת החוב ושלח אותה למוסד לביטוח לאומי לצורך ביצוע התשלום. המוסד אכן אישר את התביעה לחוב שכר עבודה ולפיצויי פיטורין ושילם לתובע סך 58,884 ₪. 15. בכך הוכרעה שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע ובין החברה, וזאת על פי יוזמתו של התובע שהתקבלה ע"י המוסד לביטוח לאומי. לא ייתכנו קיומם של יחסי עובד ומעביד "כפולים" ו"מקבילים" בין התובע לבין עיזבון המנוח מחד, ובין התובע לבין החברה מאידך. התובע אם כך בחר במו ידיו את החלופה שהייתה נכונה לדעתו כי יחסי עובד ומעביד התקיימו בינו ובין החברה. התובע כמשיח לפי תומו חרץ את גורלם של יחסי עובד ומעביד להתקיים בינו ובין החברה, וממילא , לא קמה לו עוד כל עילת תביעה כנגד המנוח. קל וחומר, שלא יכולה לקום לו עילת תביעה נגד עזבונו של המנוח שלמרבה הצער היא עזבון שבפשיטת רגל. דין התביעה כנגד העיזבון להדחות. 16. באשר לחברה שבפירוק, זו מיצתה את חובתה בתשלום המוסד לביטוח לאומי את חוב החברה שבפירוק. על החלטת המל"ל לא הוגש כל ערעור בפני בית הדין ולפיכך אין אנו דנים בה. משנדחתה התביעה כלפי המנוח ועזבונו והתקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין החברה שפורקה מאוחר יותר, מוצו בכך זכויותיו עד יום 13.3.04. 17. נותרה הכרעה בשאלת חבותו של הנתבע 3, אשר קמחי, כלפי התובע. אין חולק כי תביעתו של התובע כלפי קמחי מתייחסת לתקופה של פחות משלושה חודשים, מיום 16.3.04 ועד יום 6.6.04. משנקבע כי זכויות התובע כלפי החברה מוצו בתביעת החוב שהגיש, באמצעות המפרק, למוסד לביטוח לאומי, תביעה שהוכרה ושולמה , נשאלת השאלה אם בכך מוצו זכויות התובע כלפי החברה בפירוק. לטעמי, התשובה היא חיובית שכן התובע עצמו גידר את התקופה הקובעת לחבותה של החברה. נותרה אפוא השאלה אם הנתבע 3 נטל על עצמו חבות כלשהי של החברה והאם קיימת המשכיות העסקה המטילה על הנתבע 3 חבות גם בגין קיום יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין החברה שאין חולק כי נסתיימו ביום 16.3.04 עם פטירת המנוח והפסקת פעילות החברה. 18. אין חולק כי הנתבע 3 לא שילם כל תשלום עבור רכישת המוניטין מאת החברה בפירוק. גם לא באה כל הוכחה בפני כי מפרק החברה תבע מהנתבע 3 תביעת מוניטין. יתר על כן, ביום 16.3.04 הודיע מר קמחי על סגירת עסקו של המנוח ביום 16.3.04, ועוד הדגיש כי עובדי החברה לא קיבלו משכורתם בגין החודשים פברואר ומרץ כמו גם לא את הפיצויים המגיעים להם (ת/1). ניתן אפוא לקבוע כי יחסי עובד ומעביד בין התובע ובין החברה הסתיימו בעקבות פטירת המנוח ולא התקיימה עוד כל המשכיות שמקימה חבות על הנתבע 3. 19. העובדה שהנתבע 3 פתח מספר ספק חדש מול חברות הביטוח, חתם על הסכם שכירות חדש בנכס ושילם לתובע במשך פחות משלושה חודשים 40% משכר הטרחה שקיבל בגין עבודות שביצע - איננו יוצר המשכיות וגם לא מטיל על קמחי כל חבות לתשלומים שחבה בהם החברה שגם להלכה וגם למעשה, הייתה חדלת פרעון ולא הייתה מסוגלת לעמוד בחובותיה. הנתבע 3 הקים עסק חדש שלו נתן התובע את שירותיו כחוקר ללא יצירת יחסי עובד ומעביד וזאת לתקופה קצרה שאיננה מקימה כל חבות, בכל מקרה, ולהענקת זכויות נוספות. לפיכך נדחית גם התביעה כנגד הנתבע 3. 20. התביעה נדחית. 21. התובע יישא בהוצאות ושכר טרחת עו"ד הנתבעים 1 ו-3 בסך 3,000 ₪ לכל אחד, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. מעביד שנפטרעיזבון