תחשיב שעות נוספות

בית הדין לעבודה ציין כי תחשיבו של התובע אינו מקובל שכן הוא שגוי מבחינה משפטית הן בשל כך שהוא מנוגד להנחיות שנקבעו בפסיקה לעניין חישוב גמול בעד עבודה בשעות נוספות ביום המנוחה השבועית (כאמור בסעיף 104 לפסק דיננו מיום 9.6.10, שם הפננו לפסיקה בתיק ע"ע 300175/97 דניאל כהן נ' עיריית נתניה, פד"ע לז (2001) 49 והאסמכתא המובאת שם) והן בשל כך שהתובע חישב את השעות שעבד במשמרות של שני ימי עבודה ביניהן היתה הפסקה קצרה מ-8 שעות כמשמרת רצופה בת 24 שעות, וזאת בניגוד להלכה המפורשת שנקבעה לעניין זה בפסק דין ע"ע (ארצי) 233/06 א.נ. נתניה בע"מ נ' לב טרנרידר, מיום 16.12.07, שם נדחתה טענת העובד לפיה משלא חלה הפסקה של 8 שעות בין יום עבודה אחד למשנהו, יש לראות בשעות שעבד מעבר לשעות הרגילות כשעות נוספות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תחשיב שעות נוספות: ביום 9.6.10 ניתן פסק דיננו בהליך זה בתביעות התובע לדמי הבראה, פדיון חופשה, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה ודמי חגים (להלן: "פסק הדין"). לעניין תביעתו של התובע לגמול בעד עבודה בשעות נוספות קבענו בסעיף 106 לפסק הדין כי "מאחר שמחד גיסא, התובע הוכיח כי עבד בשעות נוספות וכי לא שולם לו גמול בעד עבודה בשעות נוספות, אך מאידך גיסא, הוא הגיש תחשיבים שאיננו יכולים לאמץ הואיל והם שגויים מבחינה משפטית, ומאחר שבית הדין סבור שאין זה מוצדק להטיל על בית הדין את מלאכת חישוב תביעת התובע, לא נפסוק לתובע סעד כספי ונסתפק בהצהרה שהתובע זכאי לגמול בעד עבודה בשעות נוספות, לרבות שעות שבת ומוצאי שבת, בהתאם ובכפוף לאמור בפסק דין זה לעיל. על יסוד הצהרה זו רשאי התובע להגיש תביעה כספית מכומתת ברכיב זה ובלבד שהתביעה לא תעלה על הסכומים שפורטו בכתב התביעה המתוקן בגין שעות נוספות, שעות שבת ושעות מוצאי שבת". על פסק הדין הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (תיק ע"ע 51658-08-10). ביום 16.12.10 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (כב' הרשם אילן סופר) לפיו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים תוך קביעה לפיה: "לסילוק סופי ומוחלט של תביעות המערער מהמשיבה בגין תקופת עבודתו וסיומה, יהיה זכאי המערער לגמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית (להלן- גמול שעות נוספות) אשר יחושב בהתאם להנחיותיו של בית הדין האזורי בפסק דינו למעט תיקון אחד- החישוב יבוצע הן יומית והן שבועית במצטבר, כך שהמערער יהיה זכאי לגמול שעות נוספות הן בגין השעה התשיעית ואילך לכל יום עבודה והן בגין שעות עבודה נוספות למכסה השבועית (43 שעות שבועיות). המערער יגיש תחשיב בהתאם לאמור לעיל לבית הדין האזורי תוך 21 יום מהיום והמשיבה תהא רשאית להגיש תחשיב מטעמה - או התייחסות לתחשיבו של המערער - תוך 21 יום לאחר מכן. בית הדין האזורי לעבודה יתבקש ליתן פסק דין משלים לעניין גמול השעות הנוספות לו זכאי המערער. בנוסף יתייחס בית הדין האזורי לסכום ההוצאות הנוסף שיש לפסוק, אם בכלל, לטובת המערער בגין הסכום הנוסף שיפסק לזכותו. בית הדין האזורי ישמע את טענות הצדדים לעניין גובה ההוצאות. המערער יהא רשאי לטעון כי בסכום ההוצאות יש לקחת בחשבון גם את הליך הערעור. המשיבה תהא רשאית להתנגד לכך. בית הדין האזורי יתבקש לתת את פסק דינו המשלים בהקדם האפשרי". בהתאם לכך אנו נדרשים להכריע בתביעת התובע לגמול בעד עבודה בשעות נוספות וכן לשקול את עניין ההוצאות שיפסקו לטובת התובע בגין הסכום הנוסף שיפסק לזכותו בגין רכיב זה, אם בכלל. ביום 26.12.10 הוגש תחשיב התובע לעניין רכיב גמול שעות נוספות. ביום 11.1.11 הגישה הנתבעת את תחשיבה לעניין רכיב גמול שעות נוספות. מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה התובע התעלם מהממצאים העובדתיים שנקבעו בסעיפים 95-102 לפסק דיננו מיום 9.6.10, בניגוד להחלטת בית הדין הארצי לעבודה כאמור, ואולם מעיון בתחשיב הנתבעת עולה כי הנתבעת בעצמה התעלמה ממצאים עובדתיים אלה, על אף שהיא העלתה טענות לעניין זה כנגד התובע. ביום 23.1.11 הגיש התובע תגובה לתחשיב הנתבעת, וזאת מבלי שניתנה לו רשות בית הדין ומבלי שהוגשה כל בקשה מתאימה. מכל מקום, בתגובה זו הודה התובע כי נפלה טעות בתחשיבו וצירף תחשיב מתוקן (שוב, ללא נטילת רשות או כל בקשה מתאימה אחרת) המבוסס על הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דיננו מיום 9.6.10, כאמור. ביום 27.2.11 שמע בית הדין את טענות הצדדים לעניין ההוצאות. במעמד הדיון טען ב"כ הנתבעת כי ההבדל העיקרי בין התחשיבים היא בשאלה, האם במקום שבו ניתנה לתובע הפסקה קצרה מ-8 שעות בין יום עבודה אחד למשנהו יש לחשב את שעות עבודתו כשעות נוספות, אם לאו, ואולם כפי שיוסבר להלן קיימים הבדלים נוספים. לאחר ששמענו את טענות הצדדים ולאחר שעיינו בתחשיביהם החלטנו לקבל את תחשיב הנתבעת, מן הנימוקים המפורטים להלן. תחשיבו המתוקן של התובע אינו מקובל עלינו שכן הוא שגוי מבחינה משפטית הן בשל כך שהוא מנוגד להנחיות שנקבעו בפסיקה לעניין חישוב גמול בעד עבודה בשעות נוספות ביום המנוחה השבועית (כאמור בסעיף 104 לפסק דיננו מיום 9.6.10, שם הפננו לפסיקה בתיק ע"ע 300175/97 דניאל כהן נ' עיריית נתניה, פד"ע לז (2001) 49 והאסמכתא המובאת שם) והן בשל כך שהתובע חישב את השעות שעבד במשמרות של שני ימי עבודה ביניהן היתה הפסקה קצרה מ-8 שעות כמשמרת רצופה בת 24 שעות, וזאת בניגוד להלכה המפורשת שנקבעה לעניין זה בפסק דין ע"ע (ארצי) 233/06 א.נ. נתניה בע"מ נ' לב טרנרידר, מיום 16.12.07, שם נדחתה טענת העובד לפיה משלא חלה הפסקה של 8 שעות בין יום עבודה אחד למשנהו, יש לראות בשעות שעבד מעבר לשעות הרגילות כשעות נוספות. מנגד, תחשיב הנתבעת הנו מבוסס באופן חלקי מבחינה משפטית שכן הוא מבוסס על ההלכות שנקבעו לעניין חישוב הגמול בעד עבודה בשעות נוספות ביום המנוחה השבועית וההלכה שנקבעה בתיק ע"ע 233/06, כמוזכר לעיל, ואולם הוא לא נעשה ברמה יומית ושבועית במצטבר, בהתאם להנחיותיו של בית הדין הארצי לעבודה כאמור. בנוסף לכך, התחשיב של הנתבעת התעלם מהממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דיננו מיום 9.6.10 כאמור, והוא אינו מבוסס על "יומני הנוכחות" שהגיש התובע אותם אימצנו כממצאים עובדתיים, למעט במועדים שבהם קבענו שהם נסתרו על ידי הנתבעת כמפורט בסעיפים 96-101 לפסק דיננו מיום 9.6.10. התוצאה היא ששני התחשיבים שהוגשו על ידי הצדדים אינם נכונים על אף ההנחיות שניתנו על ידינו בפסק דיננו מיום 9.6.10 והנחיות בית הדין הארצי לעבודה בפסק דינו מיום 16.12.10. כפי שהסברנו בפסק דיננו מיום 9.6.10, אין זה מוצדק להטיל על בית הדין את מלאכת חישוב תביעת התובע. בהתאם לכך, התוצאה המתבקשת היא דחיית תביעת התובע לגמול בעד עבודה בשעות נוספות מכל וכל בהעדר הוכחה, וזאת מאחר שהתחשיבים שהוגשו על ידי התובע שגויים כמפורט לעיל. עם זאת, על מנת שלא לקפח את התובע אנו נאמץ את תחשיב הנתבעת שמהווה מעין "הודאת בעל דין" בסכום לו זכאי התובע בגין רכיב זה. בהתאם לכך אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 495 ₪ בגין גמול עבודה בשעות נוספות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.4.07 ועד למועד התשלום בפועל. בהתחשב בכך שהתובע הגיש תחשיב שגוי, על אף שניתנו לו הנחיות ברורות לעניין זה על ידי שתי ערכאות, אנו סבורים כי אין זה מוצדק לפסוק לטובתו הוצאות. גם בגין הערעור אין התובע זכאי להוצאות הואיל ופסק הדין בערעור ניתן על פי הסכמת הצדדים, שבמסגרתה גם ויתר התובע על ערעורו על הכרעתנו בתביעתו לפיצויי פיטורים. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע הפרשי שכר בגין גמול בעד עבודה בשעות נוספות בסך 495 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.4.07 ועד למועד התשלום בפועל. הערעור על פסק דין זה הנו בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום. שעות נוספות