##האם אפשר לבקש תיקון טעות סופר בנסח טאבו ?## הרשם רשאי לצוות על תיקון טעויות סופר שקרו ברישום. על פי בקשת מעונין רשאי מפקח לצוות, בתנאים שיקבע, על תיקון טעויות סופר שנפלו ברישום מחמת טעות שנפלה במסמכים ששימשו יסוד לאותו רישום. כל החלטה או הוראה אחרת של הממונה, של מפקח או של רשם, תהיה בכתב ותכלול הנמקה ממצה. ##חשיבות נכונות הרישום בנסח טאבו:## סעיף 125(א) לחוק המקרקעין קובע כי רישום בטאבו לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש] תשכ"ט-1969". סעיף 125(ב) לחוק המקרקעין קובע כי רישום בפנקסים במקרקעין לא מוסדרים יהווה ראייה לכאורה לתוכנו". סעיף 10 לחוק המקרקעין קובע כי: "מי שרכש זכות במקרקעין מוסדרים בתמורה ובהסתמך בתום לב על הרישום, יהא כוחה של זכותו יפה אף אם הרישום לא היה נכון". הרציונל המונח ביסוד תקנת השוק שבסעיף 10 לחוק המקרקעין, הוא אותו הרציונל שעליו מבוססת הוראת סעיף 125 לחוק המקרקעין , לפיה הרישום של מקרקעין מוסדרים בטאבו מהווה ראיה חותכת לתוכנו. רציונל זה עיקרו בשאיפה לבצר את אמינות המרשם בטאבו של המקרקעין המוסדרים לאחר שעברו הליך של הסדר, הכרוך בבירור וחקירה של הזכויות בהם. הליך זה "נועד להכניס סדר במרשם הישן, על-ידי בדיקת תוקפן של הזכויות הרשומות בו, וניפויים של הרישומים הבלתי מד ויקים שנשתרבבו לתוכו עם השנים" [יהושע ויסמן דיני קניין - חלק כללי 289 ( 1993) (להלן: "ויסמן")]. על המשמעות מרחיקת הלכת של תקנת השוק הקבועה בסעיף 10 לחוק המקרקעין, עמד מ"מ הנשיא (דאז) השופט מ' לנדוי בענ יין קורצפלד [ע"א 599/77 קורצפלד נ' אדלר, פ"ד לד(2) 29, 33 (1979)]: "בסעיף 10 חידש המחוקק הלכה חשובה לגבי מקרקעין מוסדרים, תוך מתן משקל מכריע לרישום בפנקסים, עד כדי הפקעת זכות הקנין מן הבעל האמיתי, אפילו שורש הרישום הבלתי נכון הוא במעשה תרמית שנעשה על-ידי מי שקדם לתובע זכות על סמך סעיף 10. הוראה מפליגה זו הוחקה במגמה לבצר את אמינות הרישום בפנקסים כמסמכים פומביים הפתוחים לעיונו של הצבור". הביטוי "זכות במקרקעין" שבסעיף 10 לחוק המקרקעין, נתפרש בפסיקה כחובק זכויות קנייניות בלבד. וראו: דברי כב' השופטת בן-פורת בע"א 513 /82 רייזמן נ' וושצ'ין, פ"ד לז(2) 813, 824 (1983) : "אין לי ספק, כי 'זכות במקרקעין', גם אם לא הוגדרה על-ידי המחוקק, היא מונח הבא לבטא זכות חפצא ( in rem) ולא זכות גברא (in personam)". כן ראה: ע"א 385/73 [3] הנ"ל, בעמ' 771; ע"א 514/76 חשש ואח' נ' ח' דמארי בעמ' 515-516; ע"א 4855/92" . בפסיקה נקבע כי הפגיעה בבעל הזכות המקורית הנגרמת בעטיה של תקנת השוק, מצריכה נקיטת זהירות יתר , ומחייבת בחינה מדוקדקת על מנת לוודא כי תנאי תקנת השוק אכן התקיימו [ראו: עניין קורצפלד, בעמ' 29 ; ע"א 4609/99 בעלי מקצוע נכסים (1997) בע"מ נ' סונדרס, פ"ד נו(6) 832, 848 (2002); ע"א 2046/06 אלג'אבר נ' חליל, פסקה 13]. מטעמים אלה אף הקפידה הפסיקה לתחום את ההגנה הניתנת על פי סעיף 10 לחוק המקרקעין, ולהחילה רק לגבי מקרים מובהקים של הסתמכות על הרישום, דהיינו: כאשר מי שרשום כבעל הזכות שנרכשה , איננו בעליה לאמיתו של דבר בשל רישום שאינו נכון. לעומת זאת, לא הכירה הפסיקה בתחולתה של תקנת השוק במקרקעין במקרים אחרים, אשר בהם התחזה המוכר לבעל הזכות הרשומה, למשל : באמצעות ייפוי כוח מזויף, שכן במקרה כזה , ההסתמכות היא על י יפוי הכוח, ולא על הרישום [ראו: ע"א 2680/90 ס.מ. יצירה השקעות ופיתוח בע"מ נ' מוזאפאר, פ"ד מט(1) 649, 659 (1995); חנוך דגן קניין על פרשת דרכים 279-277 (2005) ; מיגל דויטש קניין כרך ד 266-263 (2007); ויסמן, בעמ' 312]. עוד נקבע כי אין להרחיב את החידוש שבסעיף 10 ביחס למקרקעין בלתי מוסדרים או ביחס לרישום פרטי כלשהו (ראו: ע"א 842/79 נס נ' גולדה). סיכום ההלכות שהובאו לעיל, מלמד כי סעיף 10 לחוק המקרקעין, מבטיח , על פי ההלכה הפסוקה, את רוכש הזכות במקרקעין בתום לב ובתמורה, רק מפני הסכנה הצפויה לו במקרה שבו יתגלה בדיעבד כי הבעלים הרשום בטאבו אינו בעל המקרקעין. נסח טאבורישום בטאבוטעות סופר / טעות קולמוס / השמטה מקרית