תיקון כתב תביעה ברשלנות רפואית

ככלל, בית המשפט נוטה לבחון בליברליות בקשות לתיקון כתב תביעה, שמטרתן להביא להכרעה בשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת. בהחלטתו של בית המשפט בעניין זה, עליו לשקול, בין היתר, את השלב בו הוגשה הבקשה, האם נפל שיהוי בהגשתה, מה הסיבות לכך שבעטיין יש צורך בתיקון כתב הטענות והאם ניתן לפצות את הצד שכנגד על הפגיעה הנגרמת לו עקב התיקון, באמצעות פסיקת הוצאות קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון כתב תביעה ברשלנות רפואית: מבוא 1. בפניי בקשה שהוגשה על ידי התובעות" לתיקון כתב התביעה. במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה נטען, כי לאחר קבלת חוות דעתו המשלימה של ד"ר הורנשטיין, מומחה התובעות, עלה כי "יש צורך לחדד את כתב התביעה במס' נושאים וזאת על מנת ליתן הבהרות נוספות הן לטענת הרשלנות המועלית כנגד הנתבעים והן לטענות המועלות ע"י הנתבעים כלפי התובעים". כן נטען בבקשה, כי "לאור הזמן שחלף ממועד הגשת כתב התביעה המקורי ועד למועד הגשת בקשה זו עולה הצורך לתקן את הסכום הנקוב בהפסדי שכרה של התובעת מס' 1 בפרק 'הנזק המיוחד' כך שיתאים ליום הגשת כתב התביעה המתוקן". 2. בסעיף 5 לכתב התביעה המקורי פירטו התובעות את התשתית העובדתית כדלקמן: "א. בתחילת שנת 1984 בהיותה בת 42 לערך, הרתה היולדת לבעלה ז"ל, ובמהלך תקופת ההיריון הייתה בטיפול, בהשגחה ובמעקב רפואי וטיפולי בתחנת טיפת חלב מטעם הנתבעת מס' 1 וביצעה בדיקות אליהן הופנתה במהלך הריונה במרפאת קופ"ח ובבי"ח העמק מטעם הנתבעת מס' 2. ב. בביקורה הראשון בתחנת טיפת חלב הופנתה היולדת לביצוע בדיקת מי שפיר אך סירבה לבצעה. ג. לאחר שצוות התחנה הסביר ליולדת על חשיבות הבדיקות הגנטיות באיתור מומים מולדים, ובמיוחד לאור גילה המבוגר, הבינה היולדת את חשיבות הבדיקות הציטוגנטיות והסכימה לבצען, ובעקבות כך נשלחה בצירוף מכתב לבי"ח העמק בעפולה לביצוע בדיקה. כאן המקום לציין כי העתק מהמכתב לא נמצא בתיק טיפת חלב וכי לא ניתן לדעת מה היה תוכנו!!! ד. בביקורה הבא של היולדת בטיפת חלב נרשם כי האישה אכן ביקרה בבי"ח העמק וכי יש לדאוג לקבלת תשובה על תוצאות הבדיקה מבי"ח, ואולם במשך כל ביקוריה הנוספים בטיפת חלב לא בוצע כל מעקב אחר תוצאות הבדיקה. ה. כבר עתה יודגש, כי בבירור שנערך בבי"ח העמק לא אותר כל חומר רפואי ע"ש היולדת משנת 1984 וכן לא אותר כל חומר רפואי שהוא, לרבות חומר הנוגע למעקב ההיריון הנ"ל, בקופ"ח לשנת 1984. מצ"ב אישור על אי מציאת חומר רפואי כנספח 'ב'. ו. בתאריך 5/12/84 נולדה התובעת בבי"ח המשפחה הקדושה בנצרת, כאשר לאחר לידתה אובחנה כסובלת מתסמונת דאון". 3. התובעות פירטו בסעיף 5 לכתב התביעה המקורי את פרטי הרשלנות המיוחסים למדינת ישראל (להלן: "הנתבעת 1") ולשירותי בריאות כללית (להלן: "הנתבעת 2"). בין היתר נטען על ידן, כדלקמן: "א. התובעות תטענה כי מעקב ההיריון שבוצע לתובעת מס' 2 היה לקוי ביותר, וכי נזקיה החמורים של התובעת, נגרמו בשל העובדה כי מעקב ההיריון אשר נעשה לאם על ידי הנתבעות ו/או מי מעובדיהם ו/או שלוחיהם ו/או פועליהם ו/או עושי דבריהם, היה רשלני, כושל, רצוף טעויות, לא מקובל על פי הקריטריונים הרפואיים המקובלים וההתוויות הקיימות למעקב הריון בכלל והריון בסיכון גבוה בפרט, ובניגוד לכל הסביר והמקובל בנסיבות. ב. התובעות תטענה כי צוות טיפת חלב התעלם התעלמות מוחלטת מתוצאות הבדיקה שבוצעה ליולדת בבי"ח העמק, ואף לא טרח לברר את תוצאות הבדיקה ולא וידא האם אכן בוצעה ליולדת הבדיקה כפי שהיא הופנתה על ידם. ג. התובעות תטענה כי צוות טיפת חלב סטה מן הסטנדרט הרפואי המקובל ומהוראות משרד הבריאות, בכך שלא הפנה את היולדת לביצוע הבדיקות הגנטיות המתחייבות מגילה המבוגר ושלהן אף נתנה היולדת את הסכמתה לאחר שהוסבר לה בדבר חשיבותן ו/או לא וידא האם אכן בוצעה ליולדת הבדיקה ו/או הבדיקות אליהן הופנתה ומה הייתה תוצאת הבדיקה שאותה נשלחה היולדת לבצע בבי"ח העמק, וזאת חרף ידיעתו כי לאור גילה של היולדת היא נמצאת בהריון בסיכון גבוה וכי רק בדיקת מי שפיר יכולה לאבחן בוודאות האם העובד לוקה בתסמונת דאון אם לאו. לעניין זה ייטען, כי אי ביצוע המעקב אחר תוצאת הבדיקה חמור עוד יותר זאת בשל העובדה כי צוות התחנה ידע מהם הסיכונים הכרוכים בהריון בגילה המתקדם של היולדת, ואף שכנע את היולדת לעבוד בדיקות ציטוגנטיות. ד. התובעות תטענה, כי חרף הסכמתה של היולדת לבצע את הבדיקות שנדרשו ממנה לא בוצעו לה הבדיקות הנדרשות ו/או היא לא הופנתה לביצוע הבדיקות הדרושות, לרבות בדיקת מי השפיר, אשר הייתה מאבחנת בוודאות מוחלטת את כי העובר לוקה בתסמונת דאון, ואו אז הייתה היולדת מחליטה על הפסקת הריון ומונעת את לידתה של התובעת. ה. התובעות תטענה כי הנתבעות ו/או מי מהן ו/או מי מעובדיהן ו/או שלוחיהן ו/או פועליהן ו/או עושי דברה כולם או מקצתם ו/או מי מהם לא הפנו את היולדת לביצוע הבדיקות הדרושות לאבחון מחלתה של התובעת ושלהן נתנה היולדת את הסכמתה ו/או לא ביצעו את הבדיקות אליהן הופנתה היולדת לבי"ח העמק ולהן אף נתנה את הסכמתה ו/או לא עקבו ו/או לא יידעו את היולדת בדבר תוצאות הבדיקה שבוצעה לה בבי"ח העמק-ובכך הפרו את חובת הגילוי שלהם כרופאים כלפי התובעת מס' 2 ופגעו גם בזכותה לאוטונומיה על גופה. ו. התובעים יטענו כי הנתבעות ו/או מי מהן התעלמו התעלמות מוחלטת מתוצאות הבדיקה אותה נשלחה היולדת לבצע בבי"ח העמק וכי למעשה גילו אדישות לתוצאות הבדיקה ואף לסוג הבדיקה שבוצעה לה, וזאת חרף היות ההיריון בסיכון גבוה וגילה של היולדת אשר חייב את הפנייתה לביצוע בדיקת מי שפיר, ללא כל חיוב מצידה, וזאת על אף ידיעתם המפורשת כי בדיקה זו לא בוצעה ליולדת. ז. התובעות תטענה כי על אף הסכמת היולדת לבצע כל הנדרש ממנה סטתה הנתבעת מן הסטנדרט הרפואי המקובל ומהוראות שנקבעו על ידי משרד הבריאות, בכך שלא הפנתה את היולדת לביצוע בדיקות ספציפיות לסינון לעוברים עם מומים ובכללה בדיקת מי שפיר וזאת חרף הסכמת היולדת לביצוע בדיקות אלה ו/או לא וידאה כי הבדיקות ו/או הבדיקות הציטוגנטיות אליהן הופנתה התובעת על ידה לבצע בבי"ח העמק אכן בוצעו". 4. בבקשה לתיקון כתב התביעה ביקשו התובעות לתקן את מרבית סעיפי כתב התביעה, ובפרט את התשתית העובדתית המפורטת בסעיף 5 לכתב המקורי, כדלקמן: "5. בתחילת שנת 1984 בהיותה בת 42 לערך, הרתה היולדת לבעלה ז"ל, ובמהלך תקופת ההיריון הייתה בטיפול, בהשגחה ובמעקב רפואי וטיפולי בתחנת טיפת חלב מטעם הנתבעת מס' 1 וביצעה בדיקות אליהן הופנתה במהלך הריונה במרפאת קופ"ח ובבי"ח העמק מטעם הנתבעת מס' 2. 6. בתאריך 10.8.84, בעת ביקורה הראשון בתחנת טיפת חלב, נרשם ע"י אחות התחנה כי: 'אחרי 10 שנים בהריון. לא מוכנה לבדיקת מי שפיר. לעשות בדיקות ולרופאה ב-2.9'. 7. בתאריך 2.9.84 ביקרה היולדת בשנית בתחנה ואף נבדקה היולדת אצל הרופאה ולאחר שהוסבר לה על חשיבות הבדיקות הגנטיות באיתור מומים מולדים, ובמיוחד לאור גילה המבוגר, הבינה היולדת את חשיבות בדיקת מי השפיר (להלן: 'הבדיקה') והסכימה לבצעה, ובעקבות כך ולאחר שיחה עם ד"ר חנה כהן, נשלחה בצירוף מכתב לבי"ח העמק בעפולה לביצוע הבדיקה. היולדת תטען כי למיטב זיכרונה בוצעה לה הבדיקה וזאת כיום או יומיים ממועד ההפניה. כאן המקום לציין כי העתק ממכתב ההפניה לא נמצא בתיק טיפת חלב וכי לא ניתן לדעת מה היה תוכנו!!! 8. בביקורה הבא של היולדת בטיפת חלב מיום 26.10.84 ביררה היולדת באם התקבלה תשובה באשר לבדיקה שבוצעה לה בבי"ח העמק אך נתבשרה כי עדיין לא נתקבלה תשובה ואף בכרטיס המעקב נרשם, כי יש לדאוג לקבלת תשובה על תוצאת הבדיקה מבי"ח. ואולם במשך כל ביקוריה הנוספים בתחנת טיפת חלב לא בוצע כל מעקב על תוצאת הבדיקה וכן לא נמסר ליולדת דבר על תוצאות הבדיקה ולכן היא הניחה כי תוצאת הבדיקה תקינה". 5. בטיוטת כתב התביעה המתוקן ובהתייחס לפרטי הרשלנות המיוחדים לנתבעות, מבקשות התובעות לפרט ולהרחיב טענותיהן, כאשר לצד הטענות שנטענו על ידן לעניין היעדר הפניית התובעת לביצוע בדיקות, ובפרט בדיקת מי שפיר, מפרטות התובעות טענות נוספות, שיש בהן כדי להסיט את המשקל גם אל הטענה החלופית של התובעות, כי הנתבעות לא עקבו אחר תוצאות בדיקת מי השפיר שביצעה התובעת 2 כנטען ולא פענחו את תוצאות הבדיקה. טענות הצדדים בתמצית 6. במסגרת טיעוני התובעות לתיקון כתב התביעה נטען, כי התיקון המבוקש אין בו כדי לגרום נזק לנתבעות, שכן הינו מבוקש בשלב מקדמי ובטרם התקיימה ולו ישיבת קדם משפט אחת. כן נטען, כי התיקון המבוקש מתמצה בשינויי נוסח והינו הכרחי לגיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים ולייעול ההליך המשפטי. התובעות מפנות בטיעוניהן להלכות הליבראליות הנוגעות לתיקון כתבי הטענות. עוד נטען על ידי התובעות, כי אין בסיס לטענות הנתבעות, לעניין התיישנות התביעה כנימוק לדחיית הבקשה. לטענתן, לא פירטו הנתבעות את הנזק העתיד להתרחש בגין התיקון, ובנוסף תביעת התובעת 1 לא התיישנה, שעה שמונה לה אפוטרופוס לניהול ענייניה על ידי בית הדין השרעי רק ביום 27/10/09, בהיותה בת 24 ו-10 חודשים. התובעות הוסיפו וטענו, כי אין לשעות לטענות הנתבעות, לעניין התיישנות תביעת התובעת 2, שעה שעל פי פסק הדין של בית המשפט העליון, בערעור שהוגש על ידן על החלטת כב' השופטת נתנאל שרון, הותיר בית המשפט העליון, על פי הסכמת הצדדים, את ההכרעה בטענת ההתיישנות באשר להתיישנות תביעת התובעת 2 לפסק הדין. 7. הנתבעת 1 טוענת, כי אין מקום להתיר את תיקון כתב התביעה, שמשמעותו מתן גרסה עובדתית וסותרת וכן מתן אפשרות לתובעות לחזור בהן מגרסתן המפורשת, לפיה הופנתה התובעת 2 על ידי צוות התחנה לבריאות המשפחה לדיקור מי שפיר, ואולם סירבה לבצעו, וכן כי ביקרה בבית חולים העמק. הנתבעת 1 מוסיפה וטוענת, כי טענת התובעות, לפיה עיון בחוות הדעת הרפואית המשלימה שהוגשה על ידן מעלה צורך לחדד את כתב התביעה, אינה יכולה לבסס מבחינה משפטית את קבלת בקשת התובעות, שמשמעותה שינוי גרסתה העובדתית של התובעת 2. עוד נטען על ידי הנתבעת 1, כי אין מקום לאפשר את תיקון כתב התביעה בהתייחס להשתלשלות העובדתית, שעה שהתובעת 2 ציינה בחקירתה הנגדית, כי כל מה שנכתב בכתב התביעה המקורי הינו מה שמסרה לבא-כוחה. הנתבעת 1 טוענת, כי תיקון המסכת העובדתית מבוקש לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות ומעבר לשיהוי עצום של 25 שנה, שחלפו כמעט במלואן עד להגשת התביעה, וכאשר מאז הגשת התביעה חלפו כמעט שנתיים נוספות. הנתבעת 1 טוענת, כי התיקון המבוקש אינו עומד בתנאים הדרושים לצורך קבלת בקשה לתיקון כתב תביעה. בהקשר זה מציינת הנתבעת 1, שהבקשה אינה עונה על התנאי הראשוני, שכן אין בטיוטת כתב התביעה המתוקן כדי לחדד את המחלוקת בין הצדדים והוא אף אינו עונה על התנאי השני, שכן משמעותו הרעת מצבה של הנתבעת 1 ופגיעה בהגנתה באופן שאינו ניתן לתיקון אף בכסף. 8. הנתבעת 2 מצטרפת לעמדת הנתבעת 1 וטוענת, כי יש להורות על דחיית הבקשה. לטענת הנתבעת 2, הן בכתב התביעה המקורי והן בטיוטת כתב התביעה המתוקן שצורפה לבקשה לתיקון, קיימות סתירות מהותיות בגרסה העובדתית וביחס לשאלה הספציפית, אם הופנתה ו/או פנתה התובעת 2 לבדיקת מי שפיר, אם לאו. הנתבעת 2 סבורה, כי לנוכח הסתירות הפנימיות והטענות העובדתיות החלופיות בכתב התביעה המתוקן, אין מקום להתיר את התיקון. עוד טוענת הנתבעת 2, כי הטענות הנטענות על ידי התובעות מהוות חריגה מהותית מהעילה העובדתית שנפרשה בכתב התביעה המקורי, שכן בטיוטת כתב התביעה המתוקן נטען על ידי התובעים לראשונה כי התובעת 2 הופנתה לביצוע בדיקת מי שפיר בבית חולים העמק ואף פנתה לביצועה יומיים לאחר מועד הפנייתה. עוד טוענת הנתבעת 2, כי גרסת התובעת 2 בחקירתה הנגדית אינה קוהרנטית, ושעה שעדותה של התובעת 2 אף סותרת מסמך בכתב, ולאחר שציינה בעדותה כי כתב התביעה המקורי נוסח על ידי בא-כוחה לאחר שמסרה לו את העובדות כהווייתן, ואף מטעם זה אין להתיר את התיקון המבוקש. עוד טוענת הנתבעת 2, כי התיקון המבוקש ייסב לנתבעת 2 נזק שאינו ניתן לפיצוי בכסף, שעה שהתיקון המבוקש נתבקש 16 חודשים לאחר הגשת התביעה ושעה שחלפו למעלה מ-26 שנים ממועד האירועים והיא תידרש עתה, כאשר נטען על ידי התובעות לראשונה כי התובעת ביצעה בדיקת מי שפיר בבית חולים העמק, לאתר מסמכים רפואיים, אשר ספק אם ניתן לאתרם לאור גם הוראות תקנות בריאות העם (שמירת רשומות), התשל"ז-1976. דיון 9. התובעות הגישו את כתב התביעה, שעילתו לידת התובעת 1 ביום 05/12/84 כשהיא סובלת מתסמונת דאון, ביום 03/12/09, יומיים בלבד לפני שחלפו 25 שנה ממועד היוולדה של התובעת 1. מטיוטת כתב התביעה שצירפו התובעות לבקשה לתיקון כתב התביעה עולה, כי באשר למסכת העובדתית הנטענת בכתב התביעה המקורי, חזרה בה התובעת 2 מהצהרתה, כי הופנתה על ידי צוות התחנה לבריאות המשפחה לדיקור מי שפיר ואולם סירבה לבצעו. כן נטען על ידי התובעות באורח פוזיטיבי, לראשונה במסגרת טיוטת כתב התביעה המתוקן בסעיף 7, כי לפי מיטב זיכרונה של התובעת 2, בוצעה לה בדיקת מי השפיר כיומיים לאחר מועד הפנייתה בבית חולים העמק, ובסעיף 8 לטיוטת כתב התביעה המתוקן, נטען כדלקמן: "בביקורה הבא של היולדת בטיפת חלב מיום 26.10.84 ביררה היולדת באם התקבלה תשובה באשר לבדיקה שבוצעה לה בבי"ח העמק אך נתבשרה כי עדיין לא נתקבלה תשובה ואף בכרטיס המעקב נרשם, כי יש לדאוג לקבלת תשובה על תוצאת הבדיקה מבי"ח. ואולם במשך כל ביקוריה הנוספים בתחנת טיפת חלב לא בוצע כל מעקב על תוצאת הבדיקה וכן לא נמסר ליולדת דבר על תוצאות הבדיקה ולכן היא הניחה כי תוצאת הבדיקה תקינה". לצד תיקון פרטי ההשתלשלות העובדתית, כאמור, ביקשו התובעות במסגרת התיקון המבוקש לתקן את הטענות הנטענות כנגד הנתבעות במסגרת חבותן. בסעיף 11(ד) לטיוטת כתב התביעה המתוקן נטען: "התובעות תטענה כי חרף הסכמתה של היולדת לבצע את הבדיקות שנדרשו ממנה לא בוצעו לה הבדיקות הנדרשות ו/או היא לא הופנתה לביצוע הבדיקות הדרושות, לרבות בדיקת מי השפיר". 10. ככלל, בית המשפט נוטה לבחון בליבראליות בקשות לתיקון כתב תביעה, שמטרתן להביא להכרעה בשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת. בהחלטתו של בית המשפט בעניין זה, עליו לשקול, בין היתר, את השלב בו הוגשה הבקשה, האם נפל שיהוי בהגשתה, מה הסיבות לכך שבעטיין יש צורך בתיקון כתב הטענות והאם ניתן לפצות את הצד שכנגד על הפגיעה הנגרמת לו עקב התיקון, באמצעות פסיקת הוצאות. ראה: ר"ע 330/85, אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד לט(2), 556 (להלן: "פסק דין אלבו") ; ובלשונו של בית המשפט העליון ברע"א 3385/08, מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (פרסום נבו), 25/09/08: "נהוג לומר, כי הפסיקה נוקטת 'קו ליברלי', של רוחב לב, בתיקון כתבי טענות, אשר מטרתם להביא להכרעה בשאלות שבמחלוקת ה'אמיתית' בין בעלי הדין. ואולם, כפי שציין השופט (כתארו אז) אור ברע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427, 421: 'מלשון תקנה 92 לתקנות ומהפרשנות לה, כפי שעוגנה בפסיקה, עולה כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין - נעתרים לו ברוחב לב (ע"א 3092/92 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214; ר"ע 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות, פ"ד לט(2) 556). ברם. זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכל. חריגים לכלל זה הינם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום לב או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהינה קמה לו אם היתה מוגשת הבקשה מחדש' (ההדגשה הוספה - א"ר). ראו א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007), 149, למערכת השיקולים הרלבנטיים לעניין זה; כן ראו מ' קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה (מהדורה 15, 2007), המונה (עמ' 509) את שיקולי בית המשפט בכגון דא, ובהם - מעבר לעצם האפשרות להכריע במחלוקת לאמיתה, שהוא עיקר תקנה 92 - אף המועד, האפשרות לפיצוי בכסף, אי גרימת עוול, הכרחיות התיקון ותום הלב; וראו לפירוט שם 516-509. אכן, בפרשת לבו נ' רבינטקס, נאמר, כי אם ניתנת הבעיה לפיצוי כספי תהא הגישה 'מאוד ליברלית, כדי שהטפל לא יכשיל את העיקר' (מפי המשנה לנשיא בן פורת, עמ' 557). אך, כאמור, לא בכל מקרה ירחב הלב ויד הנימה הליברלית תהא על העליונה. לדידי רכיב מרכזי הוא הוגנות ההליך, המשחק 'ההוגן'; יש לבחון אם עשוי צד לרכוש על-ידי התיקון יתרונות דיוניים שויתר עליהם לפני כן מטעמי נוחות, ובכך שינה הצד שכנגד את מצבו". 11. אף אם אין בתיקון המבוקש כדי להוות חריגה מהותית מכתב התביעה המקורי, שכן הטענות העובדתיות הסותרות מצאו ביטוין אף בכתב התביעה המקורי, הרי במסגרת כתב התביעה המתוקן עולות הטענות העובדתיות הסותרות אף ביתר שאת. הן בכתב התביעה המקורי והן בכתב התביעה המתוקן, נטען על ידי התובעות, מחד כי התובעת 2 הופנתה ולא ביצעה בדיקת מי שפיר, ומאידך נטען על ידי התובעות, כי התובעת 2 ביצעה את הבדיקה בבית חולים העמק, ואילו הנתבעות לא פענחו ועקבו אחר תוצאות הבדיקה וכיוצ"ב. 12. טענות הנתבעות, לפיהן בטיוטת כתב התביעה המתוקן מדובר בגרסה עובדתית חדשה, שלא באה לכלל ביטוי עם הגרסה העובדתית החלופית שנזכרה בכתב התביעה המקורי, אינן נכונות. פועל יוצא מן האמור, כי אף טענות הנתבעות לעניין סיוג התיקון מחמת התיישנות אינה יכולה להתקבל, שכן התיקון המבוקש אינו מעלה עילה חדשה, אלא מפרט תשתית עובדתית שהועלתה כבר בכתב התביעה המקורי, אם כי במעורפל. משאף לאחר התיקון המבוקש נשמרת זהות התביעה ולנוכח גם הגדרתה הרחבה של עילת התביעה לצורך הגשת בקשה לתיקון כתב תביעה, עולה כי לא ניתן לקבל את טענות הנתבעות לעניין ההתיישנות ומחסום ההתיישנות אינו יכול לעמוד לרועץ לתובעות. ראה: ע"א 702/86, איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' יצחק בן הרוש, פ"ד מד(1), 160. 13. עם זאת סבורני, כי אין מקום להתיר תיקון כתב תביעה, שמשמעותו המעשית הינה מתן לגיטימציה להעלאת גרסאות עובדתיות חלופיות וסותרות בכתבי טענות. גם מקום שננקטה על ידי בתי המשפט גישה ליבראלית ביחס לתיקון כתבי הטענות, הציב בפניו בית המשפט שתי שאלות נפרדות לבחינת התיקון המבוקש. ובלשונו של כב' השופטת מרים בן פורת, בפסק דין אלבו: "כאשר מבקשים לתקן כתב-טענות, ניצבות שתי שאלות נפרדות זו מזו לשיקול-דעתו של בית המשפט: הראשונה - האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמיתית לדיון; השניה, האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול, שפיצוי כספי לא יוכל לתקן". הנטל להוכיח את היסוד הראשון, לפיו כתב התביעה המתוקן הוא שיעמיד לדיון את הפלוגתא האמיתית, מוטל על מבקש התיקון. בנטל זה אין התובעים עומדים. בענייננו ברור, כי הפלוגתאות הסותרות הועלו כבר בכתב התביעה המקורי. בטיוטת כתב התביעה המתוקן אך נוספו טענות עובדתיות סותרות וטענות משפטיות, בהן נטענות טענות סותרות. לנוכח האמור, אין תועלת של ממש בתיקון המבוקש, שלא רק שאין בו כדי להקל על ההכרעה בשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, אלא שיש בו להכביר קשות ולהאריך שלא לצורך את הדיון באשר התובעות מבקשות לטעון מחד שהתובעת 2 לא הופנתה לביצוע בדיקת מי שפיר ומאידך שכן הופנתה לביצועה, והגם שמידע זה אמור היה להיות חרוט בזיכרונה של התובעת 2 ואף עמד לרשות התובעות פרק זמן של 25 שנה לבירור העובדות וניסוחן. סוף דבר 14. לאור כל האמור ומשלא יהיה בתיקון המבוקש כדי לסייע לבית המשפט להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, לא ראיתי להיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה. משראיתי לדחות את הבקשה, הנני מחייבת את התובעות, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחת מן הנתבעות הוצאות הבקשה בסך של 1,000 ₪.כתב תביעהתיקון כתב תביעהמסמכיםרפואהתביעות רשלנות רפואית