בבר"ע 3278/01 של ביהמ"ש המחוזי בירושלים, פסקה שופטת ש. אור כי תפקידה של סוכנות הנסיעות אינו שונה מזה של מתווך וככזאת בהשאלה מסעיף 8 א לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו - 1996 , הוא חייבת לנהוג בנאמנות, בהגינות, ובדרך מקובלת ולמסור ללקוחותיה כל מידע שיש בידה בענין מהותי בנוגע לעסקה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות סוכנות נסיעות לבעיות בטיול: בפני שתי תביעות שאוחדו בשל היותן נוגעות בטיול אחד לפריז ובשני תובעים - שותפים, אשר טענו בכתב תביעתם, כל אחד לחוד, כי הנתבעת - חברת אופיר טורס, הפרה התחייבויותיה כלפיהם. התובע - מדריך טיולים והתובע מנהל חברת הסעות-שכיר, חברו יחדיו בחודש מאי 2001 מתוך נסיון למצוא מקור פרנסה נוסף והזמינו אצל הנתבעת- סוכנות נסיעות, עבור קבוצת מטיילים שארגנו , טיול לפריז שיועד להתחיל ב- 5.8.01. על פי תנאי ההתקשרות התחייבה הנתבעת לדאוג לטיסות, להעברת הקבוצה באוטובוס משדה התעופה למלון HOTEL DE PARIS (2 כוכבים) וחזרה; הארוח במלון היה על בסיס לינה וארוחת בוקר, יום וחצי סיור בפריז (חצי יום עם הגיעם ויום עם עזיבתם). התובעים טוענים, כי הנתבעת הפרה התחייבויותיה כלפיהם בכל מערך הארגון וכדלקמן: א) איחור של כ- 6 שעות בטיסה לפריז. ב) איחורים של מס' שעות בהגעת האוטובוסים בפריז. ג) מלון מוזנח ברמה ירודה, חדרים קטנים, מיטות שבורות, וילונות פגומים הפונים לחצר אחורית מלוכלכת, מקלחות מיושנות ולא נקיות, אריחי חרסינה שבורים, סדינים מסריחים בעובש וצחנה, העדר מים חמים במקלחות או העדר מים בכלל, מעלית קטנה ולא תקינה, היות המלון ללא לובי או לובי קטנטן וכיוצ'ב טענות שהתובעים תמכו במכתבי המטיילים עצמם. ד) עיכובים ברישום הנוסעים בתחילת הרישום, חיובים כפולים למטיילים ששילמו בכרטיס אשראי ואילצו את התובעים להשיב למטיילים את כספם עד להשבת הסכום ע"י הנתבעת, שיחות טלפון מרובות, יחס מזלזל מצד כל הגורמים לרבות מנהג האוטובוס בפריז. מנגד, טוענת הנתבעת כי התביעה תביעת סרק, כי כל תפקידה מתמצה בתיווך בין הסיטונאים - ספקי השירות לבין הצרכן על פי הקריטריונים שביקש בנוגע ליעד הטיסה, מועדים, תקציב הנסיעה וכיוצ'ב. לדבריה, אין לה כמי שתפקידה מתמצה בתיווך, שליטה על אופן הספקת השירות על ידי הספק ולפיכך אין טענות התובעים נוגעות אליה כנתבעת. בנוגע לרמת המלון טוענת הנתבעת, כי הובהר לתובעים שהמדובר מלון ברמת 2 כוכבים וכי באירופה רמת 2 כוכבים שונה מזו שבארץ, כי נציג מטעם התובעים ביקר במלון מבעוד מועד ואף אישר אותו וכהנה טענות נוספות המפורטות בכתב ההגנה, בו טוענת הנתבעת למעשה שהתובעים יצרו ככל הנראה, אצל הקבוצה, רף ציפיות גבוה שלא היה בידי התובעים לממש ומכאן אכזבת הקבוצה. אין חולק כי עם הגעת הקבוצה לפריז ומסירבה הקבוצה ללון במלון המיועד HOTEL DE PARIS לאור רמתו הירודה ,כטענת התובעים, אירגנו התובעים, עוד באותו ערב בכוחות עצמם, עבור הקבוצה את ארוח הקבוצה במלון אחר - KYRIAD ובו מצאה הקבוצה מנוח למצוקותיה ואף שהיה זה מלון ברמת 2 כוכבים, השביעה רמת המלון את רצון הקבוצה. בבר"ע 3278/01 של ביהמ"ש המחוזי בירושלים, פסקה שופטת ש. אור כי: " … תפקידה של סוכנות הנסיעות אינו שונה מזה של מתווך וככזאת בהשאלה מסעיף 8 א לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו - 1996 , הוא חייבת לנהוג בנאמנות, בהגינות, ובדרך מקובלת ולמסור ללקוחותיה כל מידע שיש בידה בענין מהותי בנוגע לעסקה…" שקלתי את טענות הצדדים והגעתי למסקנה, כי במקרה דנן אין מקום לחייב את הנתבעת בגין האיחור בטיסה, שכן זמני ומועדי הטיסות אינם בשליטת הנתבעת והיא אינה יכלה להיות אחראית לכך שכל טיסה תצא בזמן שנקבע לכך מראש. יתרה מזו, עיון במסמך המצורף כנספח ד' לכתב ההגנה מעלה, כי לכאורה קיבלו התובעים כחודש לפני מועד הטיול הודעה על דחיית הטיסה במספר שעות. גם בנוגע לאיחור האוטובוסים בפריז, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכח שהנתבעת היא זו אשר הפרה התחייבותיה כלפי התובעים. לאחר שהשירות עצמו ניתן היינו שירות ההסעות, הרי מוטל על התובעים הנטל להוכיח כי הנתבעת הפרה את הסיכום בנוגע לאופן הביצוע או כי הנתבעת התרשלה במילוי תפקידה וכי ידעה מראש או היתה צריכה לדעת כי יגרם עיכוב שהיא עצמה יכלה היתה למונעו. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בהקשר זה, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים לא הוכיחו במידה הנדרשת מתובע במשפט אזרחי, כי אכן כך הוא הדבר. לא אוכל לשלול את עמדת הנתבעת בענין זה ,כי הסיכום בדבר מקום המפגש עם התובעים לא היה באופן כפי שנטען על ידי התובעים ומעבר לכך גם קיימת סבירות כי חברת האוטובוסים עצמה היא זו אשר לא עמדה בהתחייבות להגיע למקום המיועד ובמועד באופן שההפרה לא היתה בשליטת הנתבעת. באשר למלון, אין מחלוקת כי הנתבעת התחייבה למלון 2 כוכבים וכי המלון עליו סוכם היה מלון 2 כוכבים. במובן זה לא היתה הפרה של התחייבות מצד הנתבעת. ממכתבו של נציג מטעם הנתבעת בפריז, אשר ביקר במלון באותו ערב עולה כי אכן הקבוצה התלוננה על רמתו הירודה של המלון, והוא היה נכון להציע מלון חליפי תוך דחיית הטיפול ליום המחרת, אלא שהקבוצה סירבה להתאכסן במקום ולו ללילה אחד. בחנתי את טענות הצדדים בהקשר זה ובכללם שלל המסמכים שצירפו התובעים לכתב התביעה לרבות מכתבי המטיילים מצד אחד ומאידך את אלה שצורפו על ידי הנתבעת והגעתי למסקנה כי לא ניתן להתעלם מן ההשלכה וההשפעה המצטברת של מצבו התחזוקתי של המלון ותכולת החדרים . בהקשר זה התייחסתי בזהירות רבה לטענות התובעים ולמכתבי המטיילים לאור השפעתם המצטברת של נסיבות שלא היו תלויות בנתבעת וההשלכה של אותן נסיבות על מגמתיות כנגד הנתבעת מצד הקבוצה והתובעים. ממכלול טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אכן המלון HOTEL DE PARIS היה במצב תחזוקתי כללי ירוד ואין מדובר בתקלות שלא היו יכולות להיות ידועות לנתבעת מבעוד מועד. תמיכה לסברה זו נמצא בעובדה כי לכשעזבה הקבוצה את המלון בלילה הראשון ומצאה בכוחות עצמה באמצעות התובעים מלון אחר, היה זה מלון ברמה של 2 כוכבים אשר כן השביע את רצונה וענה לציפיותיהם. יש להניח כי הנתבעת ידעה אודות מצבו התחזוקתי של המלון ולכל הפחות היתה צריכה לגעת מכך וכשם שמתווך חב חובת נאמנות ללקוחותיו והוא צריך למסור להם מראש נתונים מסויימים רלוונטים אודות הנכס כך גם על הנתבעת חלה חובה ליתן לתובעים מידע מינימלי אודות המלון כגון גילו, תכולת חדריו - פירוט הריהוט הפנימי של החדר, גודל החדר, מס' מעליות במלון וכיוצא באלה פרטים. יחד עם זאת, אם בוחנים כל ליקוי בנפרד אין בו בכל אחד מהם כדי לגבש לכאורה עילת תביעה כנגד הנתבעת מצד כל אחד מן המטיילים באשר הגעתי למסקנה, כי רק ההשפעה המצטברת של טענות המטיילים באשר לאיכות המלון גרמה לקבוצה כקבוצה לסרב ללון בו בלילם הראשון בפריז. לכן, נראה לי לנכון לחייב את הנתבעת לפצות את התובעים כמארגני הטיול עבור הקבוצה אולם אך ורק בשל הטורח, פיצוי מסויים בגין שיחות טלפון, בזבוז הזמן ועוגמת הנפש שנגרמו להם ביומם הראשון בשל הצורך בארגון התקשרות גם מלון אחר. לא מצאתי לנכון לזכות את התובעים בגין פגיעה במוניטין שכן, היה זה הטיול הראשון שארגנו עבור קבוצה וטרם רכשו מוניטין ומעבר לכך גם אם ניתן לומר כי היתה פגיעה במוניטין עתידי, לא הוכיחו התובעים את הנזק הנטען. בבואי לפסוק את סכום הפיצוי הגעתי למסקנה, כי יש להביא בחשבון גם תרומתם של התובעים עצמם להתקשרות עם המלון HOTEL DE PARIS דווקא וכי היה באפשרותם לבדוק מבעוד מועד בעצמם או על ידי נציג מטעמם אם המלון מספק את צורכיהם. לאחר שהבאתי בחשבון כלל הטענות , הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לכל אחד מן התובעים, סך של 500 ₪ אשר ישולמו לתובעים בתוך 21 יום. זכות בקשת רשות ערעור תוך 15 יום מיום קבלת פסה"ד, לביהמ"ש המחוזי בב"ש. נופשסוכני נסיעות (תביעות)