קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי צירוף תצהיר לבקשת רשות ערעור לבית הדין לעבודה: זוהי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב מיום 24.12.1985(תיק מא/983-3). לפי תקנה 65לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), תשכ"ט-1969, יש להגיש בקשה כזו תוך שבעה ימים, כלומר עד .31.12.1985הבקשה שלפני הוגשה ביום 5.1.1986ואולם חיוני ביותר לתאר את אשר קדם להגשתה: ביום 31.12.1985שלח בא-כוח המבקשת את הבקשה לרשות ערעור ב"דואר מהיר". זהו דואר הנמסר ביד ולא בדרך הרגילה. על כך הציג קבלה (מב/1). "מפאת שיבושים בעבודת דואר ישראל, בעקבות סוף השנה האזרחית והמעבר לשקלים חדשים, בוטלו במפתיע מספר משלוחים של הדואר המהיר" (כלשון בבקשה) ובסופו של דבר נתקבלה הבקשה לרשות ערעור ביום .2.1.1986לאחר שהמזכירות הודיעה לבא-כוח המבקשת דבר האיחור, נזדרז זה והגיש את הבקשה שלפני. הבקשה נשלחה לתגובתו של בא-כוח המשיב, ולהלן עיקרה: א) המבקשת לא הצביעה על טעם מיוחד הדרוש על-פי התקנות; ב) לבקשה לא צורף תצהיר; ג) אין להענות לבקשה, מכיוון שהיא נשלחה ביום האחרון המותר על-פי התקנות; ד) הבקשה נסבה על עניין שהוחזר מבית-הדין הארצי אל בית-הדין האזורי תוך הנחיות מפורטות ומפורשות ובא-כוח המבקשת מתכוון להביא לחריגה מהן (אם בית-הדין היה נעתר לבקשתו), ואין להרשות לו לעשות כן. נקודה אחרונה זו, כבדת משקל היא. אם אכן מנסה בא-כוח המבקשת לעשות את אשר מייחס לו בא-כוח המשיב, לא יתיר לו ואת בית-הדין המקורי (הבינותי שאכן לא התיר) ואם יתיר - ייבחן הדבר על-ידי בית-הדין הארצי כאשר יידרש לכך. עם כל זאת, טענה זו מקומה יכירנה בדיון בבקשת רשות ערעור או בדיון בערעור גופו, ולא אוכל להביאה בשיקולי לצורך הבקשה שלפני, מהיותה מתחום הדיון המהותי. אחזור לפועלו של בא-כוח המבקשת. אם כן, לרשותו עמדו שבעה ימים. בור, שככל אשר היה מקדים לשלוח את בקשתו, כך היה גובר הביטחון שהיא תגיע בעוד מועד, אך זכותו למצות את כל התקופה הקצרה כולה ובלבד שבקשתו תגיע בזמן שנקבע בדין. הוכח מעבר לכל ספק, כי הבקשה נשלחה במסירה מיוחדת תוך המועד המותר ועל-פי הניסיון יש לסמוך על דרך זו. הנסיבות שהביאו לאיחור הקצר לא היו בשליטתו של בא-כוח המבקשת - אף כי באחריותו הפורמלית - ונחה דעתי, שהוא עשה את שעשה תוך הנחה מבוססת, שהבקשה תגיע בו ביום, שהרי במסירה מיוחדת מדובר. בכך מצאתי טעם מיוחד שיצדיק את האיחור הקצר. בית-הדין הארצי לעבודה נוהג לנקוט גישה סלחנית מקום שהוכח, כי צד שקד לפעול, ככל שניתן, במסגרת הזמן שנקבע בדין, ומסיבות סבירות לא עלה הדבר בידו. נראה לי, כי בעניין שלפני לא נתגלו כל רשלנות, זלזול או שאננות, ומותר לאמץ את הגישה הליברלית של בית-הדין. אשר לאי-צירוף תצהיר לבקשה - אמת, נכון הדבר, שבקשה טוב לה שתהא נתמכת בתצהיר, אלא שלא מצאתי על כך הוראה מחייבת בחוק בית-הדין לעבודה ובתקנות על-פיו, ולאור הנסיבות שתארתי, נראה לי לצודק לאמץ את האמור בסעיף ( 3לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, למען עשות משפט צדק. בעשותי כן אינני רואה באי-הגשת תצהיר אבן נגף לבקשה עצמה. דומני שבכך ניתנה תשובת בית-הדין לתגובתו של בא-כוח המשיב. אשר על כן, הנני נעתר לבקשה ומאריך את המועד להגשת רשות ערעור עד ליום שבו תרשם הבקשה במזכירות בית-הדין. אין צו להוצאות.צירוף תצהיררשות ערעור (בזכות או ברשות)מסמכיםערעור לבית הדין לעבודהערעורבית הדין לעבודה