קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לתיקון כתב תביעה לאחר קדם משפט: זוהי בקשה לתיקון כתב התובענה התלויה ועומדת ב-ת"א 2389/77, 2797(מאוחדים) של בימ"ש זה. מהות התובענה בכל אחד מהתיקים היא תשלום פיצויי נזיקין לקטין והוריו כתוצאה מפגיעה קשה נטענת, בה לקה הקטין לאחר הרכבת חיסון נגד אבעבועות שחורות ע"י עובדים רפואיים ושליחים של המדינה-המשיבה (להלן "הנתבעת"). עילות התביעה הנטענות הינן עוולת רשלנות מצד הנתבעת, עובדיה ושליחיה ועוולת תקיפה שבוצעה בקטין ע"י עובדיה הרפואיים של הנתבעת. התביעה הוגשה אך ורק נגד המדינה ולא גם נגד עובדיה ושליחיה. עד כמה שמדובר בעוולת רשלנות, נתבעת המדינה כאחראית באחריות ישירה ושילוחית כאחד, ואילו בהקשר לעוולת התקיפה נתבעת המדינה באחריות שילוחית גרידא. בכתב התובענה ניתן פירוט רב של העובדות המהוות את עוולת הרשלנות וכן ניתן תיאור נאות של העובדות המהוות את עוולת התקיפה המיוחסת לעובדי הנתבעת. אולם מאחר שעילת התביעה בהקשר לעוולת התקיפה, שביצועה מיוחס לעובדי המדינה, מוגבלת לאחריות שילוחית של המדינה, לוקה אותה עילה בחסר נוכח העדר טיעון בכתב התובענה שהתקיפה הנטענת הותרה, או אושררה במפורש ע"י המדינה, כפי שעולה מסעיף 25לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שזו לשונו: "על אף האמור בפקודה זו, לא יהיה שולח או מעביד אחראי לתקיפה שתקף שלוחו או עובדו, אלא אם במפורש התיר את התקיפה או אישר אותה". מכאן הבקשה שבפני להשלמת החסר האמור. השלמת העילה הנטענת בדבר אחריות המדינה-הנתבעת לתקיפה הנטענת שתקפו עובדיה את הקטין התובע, מבוקשת ע"י הכללה, בדרך של תיקון, בכתב התובענה, של הטענה החסרה שהנתבעת במפורש התירה את התקיפה או אישרה אותה תוך פירוט המעשים והמחדלים המשמשים תשתית עובדתית לאותה טענה. ב"כ המשיבה-הנתבעת התנגד לתיקון המבוקש על-סמך מספר טענות מצטברות. מסתבר שבטרם נקבעה התובענה לבירור התקיימה ישיבת קדם-משפט, ואילו בקשת התיקון לא הועלתה באותה ישיבה ואף לא בטרם החל בירור התובענה, אלא אך ורק לאחר שהתקיימה ישיבה אחת לבירור התובענה לגופא. בהתנגדותו לתיקון המבוקש סומך ב"כ המשיבה-הנתבעת את יתדותיו בהוראת תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי שזו לשונה: "לא ידון בית-המשפט או הרשם בשום בקשה שבעל-דין יכול היה להביאה בקדם-משפט, זולת אם ראה טעמים מיוחדים לדבר שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין". בלשונו של כב' השופט קיסטר, ב-המ' 404/65 בע' 73מול האותיות ה-ו [1]): "כוחו של בית-משפט לדון בעניינים שצד היה יכול להביאם בקדם- משפט, הינו מוגבל ביותר: אין הוא רשאי לדון בענין כזה אלא אם כן נתמלאו שני תנאים גם יחד: א. בית-המשפט ראה טעם מיוחד לדבר. ב. הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין". הצידוק העולה מתצהיר באת-כוח התובעים, באשר לצורך בבקשת התיקון, מתבטא בטעות מצד עורך-הדין, אשר הכין בשעתו את התביעה, בכך שנעלמה אותה שעה מעיניו ההוראה האמורה בסעיף 25לפקודת הנזיקין. התצהיר איננו כולל כל הסבר מדוע לא עמדה המצהירה הנ"ל (או כל עו"ד אחר ממשרדה שטיפל בתביעה לקראת קדם-המשפט) על הטעות האמורה בטרם התקיים קדם-המשפט, כך שניתן היה להביא את בקשת התיקון (כמו שתי הבקשות להן נעתר כב' הרשם) במסגרת הליך קדם-המשפט. ואכן "מטרתו של קדם-משפט היא לרכז את כל מה שדרוש לדיון במשפט עצמו, ועל כל אחד מבעלי-הדין לנהוג בעירנות למען אפשר לבית-המשפט להחליט בשלב זה בכל הבעיות המוקדמות... וכל צד יוכל בהקדם האפשרי לדעת באופן ברור מהן השאלות השנויות במחלוקת במשפט, מה עליו להוכיח ולטעון ועל מה הוא מתדיין" (המרצה 404/65 הנ"ל, שם, בע' 74[1]). יצויין, אם כי הדבר לא נטען ע"י ב"כ המשיבה בדיון בבקשה הנדונה, שבסיפא לסעיף 6לכתב-ההגנה נטענה הטענה, אשר איננה מדוייקת די צורכה, ש"אין אחריות שילוחית בתקיפה". טענה זאת צריכה היתה להניע את ב"כ התובעים לעיין בסעיף 25לפקודת הנזיקין ולעמוד על הסייג שנקבע בו לאחריות שילוחית מקיפה ע"י הזולת. מסתמא, שעיון זה נעשה, לפחות בקפידה, רק בסמוך לישיבת יום 14.11.83בו החלה התביעה להתברר בפני לגופא (ר' סעיף 4לתצהיר ב"כ התובעים מיום 13.11.83). ב"כ המשיבה-הנתבעת גורס שההלכה הפסוקה הינה כי טעות שבחוק של עו"ד איננה משמשת, בדרך כלל "טעם מיוחד" להארכת מועד (ב"ש 151/81 [2]), ולדבריו מישנה תוקף לכלל האמור כשהמדובר בטעם מיוחד הטעון רישום, קרי: מדבר וגלוי, על-מנת שיוכל לעמוד בביקורת ערכאה שפוטית גבוהה יותר. יתר-על-כן: באת-כוח התובעים עמדה על הטעות האמורה של עורך כתב-התביעה בערבו של יום 13.11.83, בו נערך תצהירה הנ"ל, וחרף זאת לא טרחה להגיש בקשת תיקון לקראת ישיבת יום 14.11.83בו החלה התביעה להתברר, ואם תמצי לומר, שאולי יממה אחת לא הספיקה למטרה האמורה - קובל ב"כ המשיבה על כך שבאת-כוח המבקשים-התובעים לא מצאה לנכון לבקש את התיקון בע"פ בטרם החלה שמיעת הראיות, או להצהיר אותה שעה על הטעות לה היא טוענת ועל כוונתה לעתור לתיקון שבו עסקינן. ב"כ המשיבה גורס, שב"כ המבקשים לא רק נכשלה באי-הגשת הבקשה בשקידה סבירה אלא מעלה גם את הסברה שהסיבה לנקיטת אותה עמדה ע"י ב"כ התובעים נעוצה בחששה שמא התיקון, אם יתבקש אותה שעה, עשוי לגרום לדחית הישיבה שנועדה לבירור התביעה, וכי נסיבה זאת עשויה לשמש שיקול חשוב בעיני ביהמ"ש לא לשעות לבקשת התיקון. להשהית הגשת בקשת התיקון עד לאחר ישיבת ההוכחו שהתקיימה ב- 14.11.83מתייחס ב"כ המשיבה כאל איחור שלא בתום-לב, הצריך להיות בעוכרי מבקשי התיקון גם אלמלא התקיים קדם-משפט, וכאשר בקשת התיקון היתה נדונה אך ורק לנוכח תקנה 97לתקנות סדר הדין האזרחי (ר' ספרו של כב' הנשיא זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 4עמ' 272; ע"א 222/66 [3]). לכאורה, אכן הנימוקים שהעלה ב"כ המשיבה-הנתבעת ומשקלן המצטבר עשויים לנעול את השער בפני העלאת בקשה שהוחמצה ההזדמנות הנאותה להעלאתה בקדם-משפט, שהרי אחרת תסוכלנה מטרותיו של קדם-המשפט. דברים אלו יפים גם לגבי נסיבות ושלב העלאת הבקשה לתיקון התביעה שבפני. אולם נוכח מהות התיקון המבוקש על רקע כתב-התביעה הקיים נראים לי פני הדברים אחרת. התיקון המבוקש איננו מתבטא בשינוי עילת התביעה או בהעלאת טענות עובדתיות יסודיות אחרות. כתב-התביעה כולל טענה ברורה דיה באשר לעוולת התקיפה המיוחסת לעושי דברה של המשיבה וכן טענה מפורשת, שזו האחרונה אחראית באחריות שילוחית בקשר לאותה עוולה. ב"כ המשיבה הכחיש בכתב-ההגנה את הטענה בדבר עוולת התקיפה, על רכיביה העובדתיים כפי שפורטו בכתב-התביעה, לרבות הטענה בדבר אחריותה השילוחית של מרשתו לאותה עוולה. ע"י הכחשה זאת היוותה אותה עוולה (ואחריותה של המשיבה לגביה) שאלה אמיתית השנויה במחלוקת במשפט. ע"י הוספת הטענה המשפטית שאין אחריות שילוחית בתקיפה בכתב-ההגנה לא נסתם הגולל על דבר קיום המחלוקת בין הצדדים ביחס לשאלת אחריותה השילוחית של המשיבה לעוולת התקיפה הנטענת של עושי דברה, כאמור. אמנם, עד כמה שמדובר באותה אחריות שילוחית, עילת התביעה כפי שהועלתה בכתב-התביעה לקתה בחסר, כפי שהובהר לעיל. ברם בנסיבות האמורות, כפי שהועלתה בכתב-התביעה עוולת התקיפה של עובדי המשיבה והטענה בדבר אחריותה השילוחית, אין לומר שבתיקון המבוקש מבקשים התובעים להעלות עילה חדשה שאין לה זכר בכתב-התביעה וכי כאשר כלכלה המשיבה צעדיה לקראת ליבון השאלות השנויות במחלוקת בקדם-המשפט, ואח"כ בהליך בירור התביעה אשר רק החל, לא העלתה על דעתה את דבר היות שאלת אחריותה השילוחית, לעוולת התקיפה הנטענת, אחת השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת במשפט. זאת ועוד: עיקרי העובדות המהוות תשתית עובדתית לטענה הנ"ל בדבר אחריות שילוחית של המשיבה עולים או משתמעים למקרא העובדות המפורטות בכתב-התביעה כפי שהוגשה (למשל, ר' סעיפים 2(ג), 7(2)ז, 7(3)ג, 7(3)ו, 8(ב) לכתב-התובענה). הווה אומר: התיקון המבוקש איננו יסודי ואין הוא עלול לשבש את הניהול התקין של המשפט; היפוכו של דבר: התביעה נמצאת בשלב התחלתי לבירורה, והתיקון יבהיר למשיבה מראש מהי התשתית העובדתית לשאלת האחריות השילוחית השנויה במחלוקת. כפי שנפסק ב-ע"א 222/66[3] המטרה שניצבה בפני מתקין התקנות בהליך של קדם-משפט היתה מניעת "ליקויים אשר גרמו לעינוי דין ועל-ידי כך לא פעם גרם לעיוות דין" נוכח מקרים רבים של רשלנות בעריכת כתבי טענות ואיחורים בהגשת בקשות ביניים. אולם התייחסות בנוקשות לצורך "בטעמים מיוחדים שיירשמו" בהקשר להצדקת האיחור בהגשת הליך ביניים למועד שלאחר קדם-משפט עשויה להביא לתוצאה הפוכה, כפי שעולה מדבריו הבאים של כב' השופט ב' הלוי ב-ע"א 222/66הנ"ל, שם, בע' 248[3]): "וכי עצם היות "הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין" אינו טומן בחובו בהכרח "טעמים מיוחדים", הראויים וצריכים אך לפירוט ולרישום? הלא כל 500(ומעלה) תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, לא נוצרו אלא כדי לשמש כלי-עזר נאות לעשיית דין, ולא חלילה לעיוות הדין ובית-משפט בישראל ייאלץ על-פי תקנה 149(ב) לעוות את הדין מחוסר "טעמים מיוחדים שיירשמו"?". ואלה דברי כב' השופט קיסטר בהקשר הנדון (שם, בע' 245[3]): ".... אין לזלזל במוסד של קדם-משפט ובדרישת מתקין התקנות לעירנות ולזריזות מצד בעלי-הדין, אבל יחד עם זה אין לשכוח כי מטרת התקנות היא להנהיג סדר דין שיבטיח את הצדדים מפני עיוות דין אשר למען מניעתו נועדו גם הכללים הליברלים באנגליה ובארצנו לגבי תיקון כתב-תביעה. יתר-על-כן, הוראות התקנות ביחס לשלב קדם-המשפט אינן אלא חלק מכלל התקנות אשר אותן יש לקרוא ולהבין לאור ועל רקע יתר ההוראות המצויות בתקנות אחרות. וכך, אין לפרש את תקנה 149(ב) בדבר קדםמשפט תוך התעלמות מתקנה 97המאפשרת תיקון כתב הטענות בכל שלב משפט כולל הערעור, אלא בשילוב עמה ועם הפירוש שנתנה לו הפסיקה; הכללים שקבעה הפסיקה... הם כללים חשובים המיועדים למניעת עיוות דין". בהמשך דבריו הנ"ל מאבחן כב' השופט קיסטר בין בקשת תיקון כתבי טענות לבקשות ביניים אחרות המוגשות לאחר קדם-משפט, כדבריו (שם, בסוף ע' 245ותחילת עמ' 246[3]): "קריאת תקנה 149(ב) יחד עם תקנה 97מחייבת, לדעתי, את המסקנה שאף אם יש מקום להחמיר מאד בעניינים שונים עליהם חלה תקנה 149(ב)... הרי לגבי תיקון כתבי טענות אין לנהוג בחומרה יתירה ולדרוש שמלבד הטעם של מניעת עיוות דין לא יורשה התיקון אלא בהתקיים טעמים כבדי משקל אחרים המצדיקים את האחור. אשר לטעמים המיוחדים הנזכרים בתקנה 149(ב) נראה כי מלשון התקנה נובע שאין הם חייבים להיות טעמים כאלה שיש בהם משום הסבר לעצם האיחור דווקא (אם כי איחור שלא בתום-לב יהיה בדרך כלל בעוכרי המבקש את התיקון). נראה איפוא שדי בקיומם של טעמים מיוחדים העולים מתוך כלל הנסיבות של המקרה הנדון ומתוך מהלך המשפט לרבות הנסיבות האישיות של הצדדים - כדי שבית-המשפט ירשה את התיקון המבוקש בשלב המאוחר שלאחר קדם-המשפט". ער אנוכי להסתייגות שהובעה ב-ע"א 15/67בע' 658[4]) מפי כב' השופט (כתוארו אז) זוסמן להשקפה האמורה, שהטעם המיוחד אינו חייב להתייחס לסיבת האיחור דווקא, אלא יכול להיות נעוץ בטיב הענין גופו, כדבריו: "טעמים שבגוף הענין לבד, ללא צידוק האיחור, לעולם אינם יכולים לעלות לכדי טעם מיוחד". הסתייגות זאת אין בכוחה לבטל את ההשקפה שהובעה ב-ע"א 222/66[3] מאחר שניתנה ע"י אותה ערכאה שיפוטית בהרכב דומה של שלושת שופטים בלבד. יתר-על-כן:אפשר להתייחס לאותה הסתייגות כאל אמרת אגב מאחר ששם (ב-ע"א 15/67[4]) הוכרע הדין מטעם אחר, היינו: שהתיקון מבוקש נועד לצירוף צד נוסף נגדו לא נתבקש כל סעד שהוא (ר' שם, ע' 697מול האות ז' [4]). זאת ועוד: שתי האסמכתאות עליהן מתבסס כב' השופט זוסמן בהסתייגותו הנ"ל דנו לא בתיקון כתבי טענות, אלא האחת (המרצה 501/62, פד"י יז', 7) בהארכת מועד להגשת הגנה והשניה (ע"א 232/60, פד"י יד' 1540) אשר דנה בהארכת מועד להגשת בקשה לביטול פס"ד, תאמה את ההשקפה ההפוכה שנתקבלה ב-ע"א 222/66[3], בהטעימה "שלא תמיד חייב "הטעם המיוחד" להארכת המועד להיות אותו הטעם לאיחור ולהחמצת המועד". סיכומו של דבר: התיקון המבוקש בבקשה שלפני עונה על תנאי תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, כשהטעמים המיוחדים לכך עולים מתוך כלל הנסיבות, לרבות אלה שהועלו בכתב-התביעה הקיים. הנני נעתר, איפוא, לבקשה ומחייב את המבקשים בכל אחד משני התיקים בהוצאות כוללות בסך 000, 3שקל. כתבי תביעה מתוקנים יוגשו תוך 7ימים מהיום וכתב-הגנה תוך 15יום מקבלת עותק כתבי התביעה המתוקנים.כתב תביעהקדם משפטתיקון כתב תביעהמסמכים