קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גביית ריבית על חריגה ממסגרת האשראי: השאלה המשפטית 1. בפני מונחת בקשה לדון בתובענה בתיק תא 1104/06 כתובענה ייצוגית. בבסיס התובענה שתי שאלות: האם עמדו המשיבים בדרישות הגילוי הנאות כאשר שינו את המפתח לחישוב שיעור הריבית על חריגה ממסגרת האשראי? האם הטעו המשיבים את לקוחותיהם באופן ניסוח שיטת החישוב החדש בהסכמים לקבלת אשראי? המחלוקת המשפטית 2. כעולה מסיכומי המבקשות, הצדדים אינם חלוקים על כך שהחל מיום 1.7.2001 (להלן: "יום השינוי"), בנק דיסקונט בע"מ (להלן: "בנק דיסקונט" או "המשיב 1") שינה את הדרך שבה הוא מחשב את הריבית שניטלת מן הלקוח בגין הסכום החורג ממסגרת האשראי שנקבעה לו. כמו כן, הצדדים אינם חלוקים על כך שהחל מיום 1.10.2001 (להלן: "יום השינוי") שינה בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "בנק מרכנתיל" או "המשיב 2") את הדרך שבה הוא מחשב את הריבית שניטלת בגין הסכום החורג ממסגרת האשראי שנקבעה לו. עפ"י הבקשה להקצאת מסגרת אשראי בחשבון (להלן: "הסכם האשראי הישן") שהגישה שנהב חן-חברה ליזמות פיקוח והשקעות בבניה בע"מ (להלן: "שנהב" או "המבקשת 1"), כל עוד לא חרג חשבונה ממסגרת האשראי, חויבה בריבית משני סוגים: ריבית פריים וריבית תוספת סיכון. במועד החתימה על הסכם האשראי וגם לאחר מכן, שיעור ריבית תוספת הסיכון שנקבע למבקשת 1 היה נמוך מהשיעור המקסימלי בבנק דיסקונט. כאשר חרג חשבונה של שנהב ממסגרת אשראי, חויבה גם בריבית חריגה אשר התווספה לריבית הפריים ולריבית תוספת הסיכון בשיעור שנקבע בינה לבין בנק דיסקונט. יובהר, כי גם כאשר חרגה ממסגרת האשראי, היה שיעור ריבית תוספת הסיכון נמוך מהשיעור המקסימלי, הכל כפי שסוכם בהסכם האשראי הישן. החל מיום 1.7.2001, בשעה שחרג חשבונה של שנהב ממסגרת האשראי, החל בנק דיסקונט לגבות משנהב את ריבית הפריים, את ריבית החריגה ואת ריבית תוספת הסיכון בשיעורה המקסימלי. לטענת שנהב, בחר בנק דיסקונט לגלות את דבר שינוי שיעור ריבית תוספת הסיכון בעת חריגה ממסגרת האשראי באמצעות דפי חיובי הריבית אשר נשלחו אליו (נספחים ב1-ב26) לבקשה. לטענת המבקשת 1 אין דפי חיובי הריבית עונים על דרישות הגילוי הנאות שנקבעו מכוח כללי הבנקאות (שירות ללקוח)(גילוי נאות ומסירת מסמכים) (להלן:"כללי הבנקאות"), תשנ"ב-1992 אשר תוקנו מכח חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות"). עוד לטענת המבקשת 1, ככל שהטמיע בנק דיסקונט את שיטת החישוב החדשה לתוך הסכם האשראי החדש החל מיום השינוי, הרי שהוא מנוסח באופן פתלתל ומתחמק מבלי להסביר ללקוח את החריגות של דרך חישוב הריבית (סעיף 9). על כן לטענתם, הוטעתה שנהב בבואה לחתום על הסכם אשראי חדש לאחר יום השינוי. המבקשת 2 3. מובילי מים (1994) דבוריה בע"מ (להלן: "מובילי מים" או "המבקשת 2") ניהלה את חשבונה בבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "בנק מרכנתיל" או "המשיב 2"). בדומה למבקשת 1, נטלה המבקשת 2 אשראי מבנק מרכנתיל ושיעור תוספת הסיכון שנקבע במסגרתו היה נמוך משיעור תוספת הסיכון המקסימלי שהיה נהוג בבנק אותה שעה. החל מיום 1.10.2001 החל בנק מרכנתיל לגבות ממובילי מים את תוספת הסיכון המרבית כאשר חרגה ממסגרת האשראי, זאת בנוסף לריבית הפריים ולריבית החריגה. מובילי מים לא הגישה לביהמ"ש את בקשתה להקצבת קו אשראי בריבית משתנה מבנק מרכנתיל (להלן: "הסכם האשראי הישן"), אלא הגישה הסכם אשראי של לקוח אחר, שלטענתה זהה לזה שחתמה עליו כאשר פרטי בעלי החשבון מושחרים. המשיב 2 לא הביע התנגדותו לכך. לטענת מובילי מים שיטת החיוב החדשה מנוגדת לנוסח סעיף 6 להסכם האשראי הישן של בנק מרכנתיל. בדומה למבקשת 1, טוענת המבקשת 2 כי למדה על שיטת החישוב החדשה באמצעות דפי חיובי הריבית (נספחים י1-י14) וכי הם אינם עומדים בדרישות כללי הבנקאות. עוד לטענת המבקשת 2, ככל שהטמיע בנק מרכנתיל את שיטת החישוב החדשה לתוך הסכם האשראי החדש החל מיום השינוי, הרי שהוא מנוסח באופן פתלתל ומתחמק מבלי להסביר ללקוח את החריגות של דרך חישוב הריבית בסעיף 8. על כן לטענתם, הוטעתה חב' שנהב בבואה לחתום על הסכם אשראי חדש לאחר יום השינוי. דיון והכרעה 4. בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, טענו המבקשות כי המשיבים גבו מהן ריבית חריגה בשיעור גבוה מזה שפרסמו ובכך עברו על כלל 18(א) לכללי הבנקאות. זאת כיוון שהמבקשות שייכו לשיעור הריבית החריגה את ההפרש בין תוספת הסיכון שנקבעה בהסכמי האשראי לבין תוספת הסיכון המקסימלית. בסיכומיהן (סעיף 5 לסיכומים מטעם המבקשות מיום 10.6.2009), קיבלו המבקשות את טענת המשיבים כי המחלוקת נוגעת לשתי שאלות. הראשונה עוסקת בדרך שבה הודיעו המשיבים על שינוי שיעור ריבית תוספת הסיכון - בעת חריגה ממסגרת האשראי - משיעורה המוסכם בין המבקשות למשיבים לשיעורה המקסימלי. השנייה עוסקת בשאלה האם יש בניסוח ההסכמים החדשים הטעיה בנוגע לאופן חישוב הריבית בעת חריגה ממסגרת האשראי. על כן מתייתר הדיון בשאר טענות הצדדים לרבות בכל הנוגע לכלל 19 לכללי הבנקאות ולסעיף 3 להוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (דרכי חישוב ריבית), תשנ"א-1990. הגילוי על שינוי שיטת החישוב 5. אין מחלוקת בין הצדדים כי באפשרותם של המשיבים היה לשנות את תנאי הסכמי האשראי, כפי המוסדר בכלל 5 לכללי הבנקאות (המבקשים חזרו בהם מטענתם בעניין זה בסעיף 9 לסיכומיהם). "תאגיד בנקאי הרשאי לפי ההסכם עם הלקוח לשנות את תנאי ההסכם, יודיע ללקוח על כל שינוי, בציון מועד השינוי, שבועיים לפחות לפני מועד השינוי, זולת אם נאמר אחרת בכללים אלה" בבקשתן, טענו המבקשות כי למדו על שינוי שיטת החישוב בעקבות 'הנדסה חוזרת' שעשו להודעות חיובי הריבית. בתשובתם, טוענים המשיבים כי הודעות על שינוי שיטת החישוב נשלחו אל שתי המבקשות. בנק דיסקונט מציג את המכתב שכותרתו "מסגרת אשראי בחשבון עו"ש" (נספח ג' לתשובת המשיבים) ובנק מרכנתיל מציג מכתב שכותרתו זהה (נספח ד' לתשובת המשיבים). לא עלה בידי המשיבים לאתר את המכתבים הספציפיים אשר נשלחו אל המבקשות. נספח ג' הינו מכתב שנשלח ללקוח אחר של בנק דיסקונט ונספח ד' הינו מכתב אשר לא מופיע עליו שמו של הנמען. לטענת המשיבים מכתבים אלו הוצאו לכלל הלקוחות הרלוונטיים באמצעות מערכת המחשוב המרכזית שלהם, שהינה אותה מערכת ממנה מופקות הודעות חיובי הריבית. על כן, לטענת המשיבים, חזקה שהמבקשות קיבלו את ההודעה על שינוי שיטת החישוב כנדרש בכלל 5 לכללי הבנקאות. מנכ"ל המבקשת 1, חן שנהב (להלן: "מר שנהב") העיד בתצהירו כי "מעולם לא קיבלנו אותו (המכתב, מ.א.) וגם אם כן, לא שמרנו אותו משום שאין מדובר במסמך הנדרש להנהלת חשבונות". בעדותו אמר מר שנהב "ב-2009 קשה לי לאשר נייר שאמור היה להישלח בדואר ב-2001. גם הבנק לא צרף את הנייר אלי, אלא של (העד מציין את שם הלקוח, מ.א.) ניירות כאלו שאינם ניירות של הנה"ח כמו ההודעות ריבית לא תמיד נשמרות בצורה מסודרת... המקסימום שאני יכול להגיד שלא ידוע לי שקיבלתי נייר כזה". עם זאת הוסיף מר שנהב כי כל דיוור שמגיע מהבנק נשמר ומתויק במשרדי המבקשת 1 (עמ' 1-2 לפרוטוקול). מנהל המבקשת 2, יוסף סעיד (להלן: "מר סעיד") העיד בתצהירו כי לא קיבל הודעה מבנק מרכנתיל ואם קיבל, לא שמר. בעדותו אמר מר סעיד: "בדרך כלל לא שומרים את הנייר, אבל אני כמעט יום יום בבנק אצל סגן המנהל או המנהל ונותנים לי דואר ביד ולפעמים שולחים מכתבים גם דרך הדואר... יכול להיות שלא קיבלתי, אני לא זוכר בדיוק" (עמ' 8 לפרוטוקול). באשר לדרך בה מטפל מר שנהב בהודעות המגיעות אליו מבנק דיסקונט, הסביר הלה: "לשאלת בית המשפט איך אני קורא למכתבים שהבנק מודיע שהחל מתאריך מסוים בדעתו לגבות ריבית מסוימת, אני משיב שהבנק שולח כל הזמן הודעות - מבצעים, כל מיני דברים מסוגים שונים. ההודעה הזו לא רלבנטית לגבי. לי יש הטבה בבנק, ומכיוון שכך הבנק שולח כל הזמן מבצעים, אשראי, הטבות שיווק. כשמגיעה הודעה והיא לא רלוונטית, היא פשוט הולכת לפח במידה ולא רלבנטית, לאחר שנבדק. לשאלת ביהמ"ש מי בודק. אני משיב שאני. אני בודק על ידי זה שאני קורא. הדבר כמעט יחיד שהעין מחפשת זה אם ההטבה שלי נשמרה על ידי הבנק. לדוגמא, אם סגרתי פריים פלוס 1.5, אני מחפש בעין את ה-1.5. יש גם שינויים כאלה ואחרים, וכשאני יושב מול פקיד הבנק, הפקיד מיידע אותי על שינויים של הטבות. אני מחפש בעין איפה ההטבה. כשהיא נמצאת גמרתי לקרוא את המסמך" (עמ' 3 לפרוטוקול) וכן: "אין לי את האפשרות לקרוא את כל המסמך. אני מעיין במסמך, מעיין במסמך, מסתכל על גודל המסגרת, על הרחבה. אני מניח שהמסמך לא נכתב במיוחד בשבילי, אלא לכולם ולכן זה לכולם, אני סומך על הבנק שיודע מה רושם ויודע לחשב את הריבית... המסמך רשום בצורה שאדם מן היישוב... מאוד מאוד קשה לקריאה ולהבנה. אני מעיין בו ורואה את ההטבה שלי, וסיימתי" (עמ' 5 לפרוטוקול). בעניין זה העיד מר סעיד ואמר כי אינו קורא את ההסכמים שעליהם חתם "אני יושב מול הפקידים שאצלם אני מוכר ואני מכיר אותם, מאמין להם. לא קורא את המסמכים בכלל" (עמ' 13 לפרוטוקול). באשר לחוסר יכולתם של המשיבים למצוא את המכתבים שנשלחו אל המבקשות, העיד סגן ראש חטיבה קמעונאית ומנהל אגף לקוחות עסקיים בבנק דיסקונט, חיים היבלום (להלן: "מר היבלום") כי "מדובר על הודעה מ-2001. סניפים עוברים שיפוצים, מעבירים חומר לארכיון. יכול להיות שזה נמצא. ביליתי זמן רב בחיפוש אחר מסמכים, יכול להיות, אבל אם נשלח ל... (מנהל הלקוחה האחרת, מ.א.) אני מניח שנשלח" (עמ' 39 לפרוטוקול). סמנכ"ל ומנהל החטיבה הפיננסית בבנק מרכנתיל צבי כץ (להלן: "מר כץ"), שהעיד מטעם בנק מרכנתיל, אמר:"קודם כל שלחנו הודעות, למרות מה שכתוב פה, שלחנו. למרות שלא היה מחובתנו, שלחנו הודעות ללקוחות" (עמ' 41 לפרוטוקול). 6. במצב דברים זה, אני קובע כי לא עלה בידי המבקשות להדוף את טענת המשיבים כי לא הגיעו למשרדיהן מכתבי ההודעה על שינוי שיטת החיוב. מקובלת עלי עמדתם של המשיבים כי המכתבים שהוצאו ללקוחות, הוצאו באמצעות מערכת המחשוב המרכזית ונשלחו לכלל הלקוחות הרלוונטיים, בהם המבקשות. לא עלה בידי המבקשות לשכנעני כי לא קיבלו את המכתבים בעדויותיהם של מר שנהב ומר סעיד שלא יכלו לגבש עמדה חד משמעית האם קיבלו את ההודעה, קיבלו ולא קראו, קיבלו והעבירו למנהלי החשבונות או קיבלו וזרקו לפח. נוסח ההודעות 7. טענתן החילופית של המבקשות היא, כי אף אם ייקבע כי קיבלו את ההודעות, הרי שהנוסח שלהן אינו עומד בכללי הגילוי הנאות. נוסח ההודעה של בנק דיסקונט (ההדגשות אינן במקור, מ.א.): "הנדון: מסגרת אשראי בחשבון עו"ש הסביבה העסקית והכלכלית שבה אנו פועלים, מחייבת היום, אולי יותר מבעבר תכנון מוקדם ומושכל של צרכי המימון לעסקים. תכנון מוקדם, מעקב והתאמת תמהיל האשראי הבנקאי, עשויים לסייע במימון נכון של פעילותך העסקית ובהצלחתה. על רקע האמור לעיל, מצאתי לנכון, להמליץ בפניך כי נקיים פגישה משותפת כדי לבחון ביחד את תמהיל האשראי הבנקאי של עסקיך. אודה לכם על יצירת קשר איתי כבר בימים הקרובים לצורך תיאום הפגישה במועד הנוח לכם. כרקע לפגישתנו, ולמען הסדר הטוב, אני מבקש להביא לידיעתכם את המפתח על פיו יחויבו החשבונות העסקיים אשר יימצאו ביתרת חובה שתחרוג ממסגרת האשראי המאושרת או יתרת חובה ללא מסגרת אשראי מאושרת. החל מתאריך 29/6/01 יחוייב כל סכום החורג ממסגרת אשראי מאושרת בריבית משתנה, שתורכב משיעור הריבית המירבית על משיכות יתר חשבון עו"ש במטבע ישראלי מסוג חשבונכם העסקי הרלוונטי כפי שיחול מדי פעם בפעם ולפי קביעת הבנק ובתוספת ריבית חריגה מירבית בשיעור שייקבע מדי פעם בפעם על ידי הבנק. שיעור הריבית הכולל הנ"ל נכון למועד מכתבי זה הינו 15.0%, כאשר שיעור הריבית הריגה המירבית הכלולה בריבית זו היא 3.5%. בהעדר מסגרת אשראי מאושרת, תחויב החל מהתאריך הנ"ל על כל יתרת חובה בחשבונות עו"ש בריבית בשיעור המירבי שיחולו מדי פעם בבנק, לפי קביעת הבנק, לגבי משיכות יתר ללא מסגרת אשראי מאושרת, בחשבון עו"ש במטבע ישראלי. שיעור הריבית הנ"ל למועד מכתבי זה הינו 20.8% לשנה. שיעור עמלת הקצאת אשראי, נכון למועד מכתבי זה הינו 1.5% לשנה, מסכום מסגרת האשראי המאושרת" נוסח ההודעה של בנק מרכנתיל (ההדגשות אינן במקור, מ.א.): "הנדון: מסגרת אשראי בחשבון עו"ש למען הסדר הטוב, הריני להודיעך על שינויים שיחולו בחיובים בחשבונך בהתאם לאמור להלן: אני מבקש להביא לידיעתך את המפתח על פיו יחויבו החשבונות אשר ימצאו ביתרת חובה שתרוג ממסגרת האשראי המאושרת. החל מתאריך 1.10.01 יחויב כל סכום החורג ממסגרת למשיכת היתר שהוקצבה בחשבונך בריבית חריגה שתורכב משיעור הריבית על אשראי במסגרת מאושרת בחשבון עו"ש במטבע ישראלי מסוג חשבונך ובתוספת ריבית המהווה את התוספת המרבית בשל אשראי החורג מהמסגרת המאושרת למשיכת יתר והכל בשיעור שיחול ויקבע מדי פעם בפעם בבנק. לידיעתך נכון למועד מכתבי זה השיעור הכולל של ריבית החריגה הנ"ל, הינו 14.8%. שיעור עמלת הקצבת אשראי נכון למועד מכתבי זה הינו 1.8% שלנה מסכום המסגרת למשיכת יתר שהוקצבה בחשבונך..." 8. יש טעם בעמדתן של המבקשות כי ההודעות כתובות בלשון שיש בה יותר מן הניסוח המשפטי מאשר מן הניסוח השיווקי. אין במכתבים השוואה בין שיטת החישוב הישנה לבין שיטת החישוב החדשה או ניסוח המודיע על ביטול ההטבה בעת החריגה ממסגרת האשראי. עם זאת, ההודעה של בנק דיסקונט נפתחת בבקשה מהלקוחות לסור אל הבנק ולדון עם פקיד הבנק בתמהיל האשראי של עסקיו. גם הדיוטות יכולים ללמוד מהפסקה הרביעית שהחל מסוף חודש יוני 2001 יחול שינוי מסוג כלשהוא באופן גביית הריבית. קריאה של הפסקה מגלה כי בחריגה ממסגרת האשראי, הריבית המשתנה תורכב משיעור הריבית המירבית על משיכות יתר ומריבית החריגה. רק ברור הוא כי 'ריבית מירבית' כוללת בחובה גם את ריבית תוספת הסיכון. על כן, ככל הנוגע למכתבו של בנק דיסקונט, נעשה גילוי נאות. בנוסף לכך, בהודעה מצוינים שיעור הריבית הכולל המקסימלי ושיעור הריבית החריגה. לו נלך גם לפי שיטתו של מר שנהב, אשר העיד כי כל אשר מעניין אותו הוא שיעור הריבית, הרי ששורה זו היתה אמורה להבהיר כי שיעור הריבית הכולל שעליו מודיע הבנק, גבוה מזה שקבע בהסכם שבו התקשר. אותם דברים נכונים גם לגבי מכתבו של בנק מרכנתיל, אשר בשורה הראשונה מודיע על "שינויים שיחולו בחיובים בחשבונך". שורה זו היתה אמורה ללכוד את תשומת ליבו של מר סעיד או של אנשיו. כמו כן, הפסקה השניה בסעיף א' להודעה מסבירה כי תיגבה הריבית המירבית על אשראי במסגרת מאושרת בעת חריגה ממסגרת האשראי. על כן, עמד בנק מרכנתיל בסטנדרט הגילוי הנאות בהודעה. גילוי בדפי הריבית 9. סעיף 20 לכללי הבנקאות שכותרתו "חיוב חשבון עובר ושב בריבית" קובע: בעת חיוב חשבון עובר ושב בריבית יודיע התאגיד הבנקאי, לפי בקשתו של הלקוח את הנתונים הבאים: מסגרת האשראי המאושרת; שיעורי הריבית התעריפית על האשראי במסגרת המאושרת (להלן-האשראי המאושר); שיעורי הריבית התעריפית על האשראי החורג מהמסגרת המאושרת (להלן-האשראי החריג); סך כל מספרי הריבית לחובה וסכום הריבית על האשראי המאושר; סך כל מספרי הריבית לחובה וסכום הריבית על האשראי החריג; סך כל החיוב בריבית. חלו שינויים בשיעורי הריבית במשך התקופה המדווחת, יפרט התאגיד הבנקאי בנפרד כמאור בפסקאות (2) עד (5) שבסעיף קטן (א) את שיעורי הריבית שהיו בתוקף בכל אחת מתקופות המשנה של התקופה המדווחת. התאגיד הבנקאי יודיע ללקוח את הנתונים כאמור בסעיף זה תוך 10 ימים מקבלת בקשת הלקוח. על אף האמור בסעיף קטן (א), במקרה של חיוב בסכום העולה על 200 שקלים חדשים - אם החיוב הוא רבעוני, או בסכום העולה על 60 שקלים - אם החיוב הוא חדשי, יודיע התאגיד הבנקאי את הנתונים אף ללא בקשת הלקוח. לטענת המבקשות, דפי חיובי הריבית שנשלחו אל הלקוחות אינם עומדים בכללי הגילוי הנאות וכי נדרשת פעולה מסובכת של חישובים והנדסה חוזרת על מנת לחלץ את מרכיבי הריבית השונים וכדי לגלות כי בעת חריגה ממסגרת האשראי נקבעת ריבית תוספת הסיכון בשיעור המקסימלי. לטענת המשיבים, כלל 20 לכללי הבנקאות חל רק על חיובים בחשבון עובר ושב ולא על מסגרת אשראי. דינה של טענה זו להידחות, כיוון שלשון הכלל מלמדת אחרת. עם זאת, הודעות חיובי הריבית שהתקבלו אצל המבקשות, עונות על כללי הגילוי הנאות כאשר הן מקיימות את הוראותיו. עיון בנספח ב18 לדוגמא, עלה כי שיעור הריבית המופיע לצד סכומים החורגים ממסגרת האשראי הינו צירוף של ריבית הפריים עם תוספת הסיכון המקסימלית ובכך יכלה המבקשת 1 לגלות ללא צורך בכל 'הנדסה חוזרת' מסובכת כי שיעור ריבית הסיכון בעת חריגה ממסגרת האשראי מגיע לרמתו המקסימלית. בשורה נפרדת מופיע שיעור הריבית החריגה וכן בשורה נפרדת סך חיובי הריבית. הדברים נכונים גם לדפי חיובי הריבית של המבקשת 2. באשר לקיומו של כלל 20(5) לכללי הבנקאות הדורש כי בהודעה יופיע "סך כל מספר הריבית לחובה וסכום הריבית על האשראי החריג", עיון בהודעות פרוט הריבית (נספחים ב' ו- ד' לכרך המוצגים של המבקשות ('פרוט ריבית' למבקשת 1) ונספחים י' (שם)-למבקשת 2) מעלה כי יש לכאורה בסיס לטענה כי הבנק לא עמד בדקדקנות בכלל זה. זאת במובן זה כי באשר למשיכה מחוץ למסגרת האשראי מופיעה שורה ובה "תוספת חריגה", קרי הריבית החריגה בלבד וללא שורה נוספת שבה מופיע סכום הריבית הכוללת החלה על המשיכה החריגה. עם זאת, מופיע הסכום הכולל של הריבית (בתוך ומחוץ למסגרת האשראי), ורק ברור הוא כי בפעולה אריטמתית פשוטה ניתן 'לחלץ' מה סך הריבית הכוללת לגבי חלק המשיכה שמחוץ למסגרת האשראי. לטעמי משהתקבלה עמדת המשיבים בנוגע לשליחת ההודעות, הרי שבנסיבות האמורות, אף אם יאמר כי נהגו המשיבים שלא בדיוק על פי כלל 20(5) האמור, הרי שמדובר בזוטי דברים שאינם מקימים עילה. כאמור, מר שנהב העיד כי כל אשר מעניין אותו הוא שיעור הריבית, על כן יכול היה לגלות ולהבין על נקלה מהו שיעור הריבית אשר גובה המשיב 1. באמצעות מש/1 הוכח כי מר סעיד, ברצותו, יודע לעמוד על דיוקי דברים ועל שברי אחוזי ריבית במשא ומתן עם הבנק וגם הוא יכול היה לגלות מתוך דפי חיובי הריבית מהו שיעור הריבית אשר גובה הבנק. ההסכמים החדשים 10. לטענת המבקשים, נוסח ההסכמים החדשים אשר הטמיעו את שיטת החישוב החדשה קובעים מנגנון עלום נסתר, ובלתי ברור לחישוב שיעור הריבית בעת חריגה ממסגרת האשראי. על כן, אינם עומדים בכללי הגילוי הנאות. סעיף 9(ג) להסכם החדש של בנק דיסקונט (נספח ח' לבקשה) קובע (ההדגשות אינן במקור, מ.א.): "סכום החריגה בחשבון ישא ריבית חריגה כדלקמן: כל הפרש בין סכום מסגרת האשראי לרבות מסגרת אשראי מדורגת לבין סכום יתרת החובה בחשבון וכן, סכום כל יתרת החובה בחשבון - במקרה של ביטול מסגרת האשראי ו/או בכל מקרה של העמדה לפרעון מיידי של יתרת החובה בחשבון בהתאם להוראות סעיף 12 להלן ו/או במקרה של אי פרעונה במועד סיום המסגרת, ישא ריבית חריגה אשר תהיה מורכבת משיעור ריבית שיחול מדי פעם בפעם בבנק בגין משיכות יתר לא מאושרות בחשבון עו"ש במט"י מסוג החשבון, בצרוף תוספת החריגה המירבית". כמו כן, בסעיף 3 להסכם תחת הכותרת "שיעור הריבית" מצוין: "כל יתרת חובה שבתוך מסגרת האשראי תישא ריבית מסגרת (כהגדרתה בסעיף 8 מעבר לדף) עפ"י המסומן להלן בסימן X". מניסוח זה יכולה היתה ללמוד המבקשת 1 כי בכל הנוגע להסכמות בינה לבין המשיב 1, הרי שהן נוגעות לריבית תוספת הסיכון שבתוך מסגרת האשראי, ולא לריבית תוספת הסיכון שבחריגה ממסגרת האשראי. נוסחו של ההסכם החדש של בנק מרכנתיל (נספח ט"ו לכתב התביעה) קובע בסעיף 8: "במקרה של משיכת יתר בסכום העולה על מסגרת משיכת היתר הנ"ל שתכובד על ידיכם, למרות שלא הייתם חייבים לעשות כן, תישא משיכת היתר החורגת ממסגרת משיכת יתר הנ"ל החל מתאריך המשיכה ועד לסילוק בפעולה, בנוסף לריבית כפי שתהיה מפעם לפעם, גם תוספת בגין ריבית חריגה וריבית מירבית כמצוין לעיל, וזאת מבלי לפגוע בהתחייבותנו לסלק לכם מיד את סכום משיכת היתר החורגת ממסגרת משיכת היתר, ללא צורך בהודעה כלשהי מצדכם" מן הדברים עולה כי גם נוסח ההסכם של בנק מרכנתיל מציין באופן מפורש כי בעת חריגה ממסגרת האשראי תיגבה הריבית המירבית. בתגובת המבקשות לתשובת המשיבים, הציגו המבקשות מכתב שנשלח מהיחידה לפניות הציבור, הפיקוח על הבנקים (נספח כו לתגובת המבקשות לתשובת המשיבים) (להלן: "מכתב המפקח על הבנקים") בתגובה לפנייה של מר יצחק אברהם (נספח כ"ה לתגובת המבקשות לתשובת המשיבים) במסגרתו שאל האם ניתן ללמוד מנוסח הסכם בין לקוח שפרטיו הושחרו, לבין בנק מרכנתיל, כי בגין חריגה ממסגרת האשראי יחייב הבנק את הלקוח בשיעורה המקסימלי של ריבית תוספת הסיכון. תשובתו של המפקח על הבנקים היתה: "אנו בעמדה שהיה על הבנק, במקרה הנדון, להודיע לכם בכתב על השינויים העקרוניים שחלו במרכיבי הריבית, קרי שינוי בשיעור תוספת הסיכון על הריבית החריגה. אין מדובר כאן רק בהעלאת ריבית גרידא, אלא בשינוי שיטת החישוב שהוסכמה באופן ספציפי בהסכם שבין הבנק עם הלקוח (נציין במאמר מוסגר שלא ברור לנו דיו, מדוע הוגדלה תוספת הסיכון אצל אותו לקוח בעקר כאשר הבנק מסכים לאשר חריגה ללקוח). לאור האמור אנו בעמדה שעל הבנק להשיב ללקוח את ההפרש שבין תוספת הסיכון המוסכמת בשיעור 1% לבין התוספת החדשה בשיעור 3.5% וזאת בגין אשראי בחריגה בלבד לתקופה 1.7.02-31.12.02" כל שהוגש לביהמ"ש הוא חליפת המכתבים בין מר יצחק אברהם לבין המפקח על הבנקים. לא הוצג בפני הסכם האשראי של הלקוח הנדון בחליפת המכתבים. אין באפשרותי לבחון האם מדובר בהלוואה שהתנהלה מכח הסכם האשראי הישן, מכח הסכם האשראי החדש או מכח הסכם שלישי. כמו כן, מאחר ובהסכמים אלה נהוג להשלים את שיעורי הריבית באופן ייחודי לכל לקוח ולקוח, אין בפניי התשתית הראייתית שתאפשר לאבחן מה הדומה ומה השונה בין ההסכם נשוא חליפת המכתבים לבין ההסכמים שהוגשו במסגרת בקשה זו. משהגעתי למסקנה כי המשיבים הודיעו כדבעי דבר שינוי שיטת חישוב הריבית בחריגה ממסגרת האשראי, אין במכתב המפקח על הבנקים בנסיבות אילו כדי לשנות את קביעתי. סעיף 4 לחוק הבנקאות 11. סעיף 4 לחוק הבנקאות שכותרתו "איסור פגיעה בנסיבות מיוחדות" קובע: "לא יעשה תאגיד בנקאי - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת - דבר שיש בו משום ניצול מצוקתו של לקוח, חולשתו השכלית או הגופנית, בורותו, אי ידיעתו את השפה או חסר ניסיונו או הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליו, הכול כדי לקשור עסקה של מתן שירות בתנאים בלתי סבירים או לתת או לקבל תמורה השונה במידה בלתי סבירה מהתמורה המקובלת" המבקשות אינן טוענות לניצול בורות וחוסר ניסיון הנובע מחוסר בינה שלהן או של נציגיהן, אלא טוענות כי המדובר בניצול הנובע מחוסר הניסיון של הלקוח אל מול התאגיד הבנקאי במקרה הקונקרטי ומחוסר הידיעה לגבי כל הכרוך בפעולה ובחוסר הבנתו כיצד מערים עליו הבנק וכיצד הוא מחביא אלמנטים שליליים בפעולותיו. לטענת המבקשות, מאחר ובנק הפועלים ובנק לאומי לישראל נוקטים בשיטת החישוב הישנה, הרי שהן קיבלו תמורה, כלשונן, השונה במידה בלתי סבירה מהמידה המקובלת. המשיבים דוחים את טענות המבקשות. מקובלת עלי עמדתם של המשיבים כי המבקשות לא הוכיחו מי מיסודות העוולה. זאת בפרט כאשר מר סעיד העיד שהוא נפגש עם פקידי הבנק ומנהליו מדי כמה חודשים לדון במסגרת האשראי שלו (עמ' 9 לפרוטוקול) וכי הוא בודק יחד עם רואה החשבון שלו או עם הפקידה איזו ריבית הבנק מציע (שם). כמו כן, הוצג בפני ביהמ"ש מש/1 שהוא מכתב של מר סעיד אל הבנק בו הוא מבקש השוואת תנאים לשיעור ריבית שהוצע לו בבנק אחר. מר שנהב העיד כי הוא זה שבודק את הדיוורים שנשלחים על ידי הבנק (עמ' 3 לפרוטוקול) וכי בעת הגיע עת חידוש מסגרת האשראי הוא "יושב מול פקיד הבנק, יש דף שלם ומקום עם קו למלא ריבית ושם נרשמת ההטבה שלי היא נרשמה פעם אחר פעם תמיד באותו מקום, אני מוודא שהיא קיימת ואז סיימתי הבדיקה" (שם). מדבריו, מתצהירו או מכתב הטענות לא עולה כל נימוק אשר יש בידו לשכנעני כי נוצלה מצוקה, חולשה גופנית או שכלית של מר שנהב וכן לא נטענו חוסר ניסיון או בורותו. נהפוך הוא, הלה מעיד כי הוא זה המנהל את עסקיו. כמו כן במצב דברים כזה אין לקבל טענה של חוסר ניסיון, בורות או אי ידיעה כאשר המבקשות הן חברות מסחריות שמנהליהן בקיאים, מנוסים ואף מסוגלים לדרוש ולקבל מן הבנק הנחה על ריבית תוספת הסיכון. דומני כי סעיף 4 לחוק הבנקאות נועד למקרים קיצוניים בהרבה מזה המונח לפניי. על כן, דינה של הטענה להפרת סעיף 4 לחוק הבנקאות להידחות. העלאת טענה בדבר מחיר בלתי הוגן, מצריכה תשתית ראיתית שלא הוצגה כאן לרבות באשר לאבחנה שבין תמורה בלתי סבירה לבין תמורה שונה הנובעת מתחרות לגיטמית. כך ספק אם בסיס טענה זו מצוי בסעיף 4 לחוק הבנקאות כמו גם אם המונח "תמורה" הולם שיעורי ריבית שמציע ללקוח. אני קובע כי הנסיבות שהועלו על ידי המבקשים אינם באים בגדר סעיף 4 הנ"ל. כלל 30(ז) לכללי הבנקאות 12. טענה נוספת של המבקשות היא כי המשיבים לא מילאו את כלל 30 (ז) לכללי הבנקאות שלשונו: "תאגיד בנקאי יציין בדף חשבון עובר ושב את מסגרת האשראי שאושרה ללקוח ושיעור הריבית על האשראי כפי שהם למועד משלוח דף החשבון". המשיבים טוענים כי בהעלאת טענה זו יש משום "ירייה לכל הכיוונים" וכי אינה קשורה בקשר סיבתי לנזק הנטען. אציין כי המבקשות לא צרפו את דפי החשבון שלהם על מנת שאפשר יהיה לבחון האם עמדו המשיבים בתנאי הכלל. על כן, דינה של טענה זו להידחות. הכרעה 13. מן האמור עולה כי המשיבים הודיעו למבקשות כנדרש עפ"י כלל 5 לכללי הבנקאות על שינוי שיטת החישוב החדשה וכן זו הוטמעה באופן ברור בהסכמי האשראי החדשים. על כן, לא קמה למבקשות עילת תביעה אישית. לאור זאת, בקשתם לאשר את תובענתם כתובענה ייצוגית נדחית וכך גם התביעה. משכך מתייתר הדיון בטענות האחרות שהעלו הצדדים. הוצאות 14. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 3,800 ₪ לכל משיב. כן ישאו המבקשים בשכר טרחת עורך דין המשיבים בסך 50,000 בתוספת מע"מ לכל משיב. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית אלא אם ישולמו בתוך 37 יום מהיום (למען הבהר, ימי פגרה במניין הימים). אשראיריבית