בית הדין לעבודה פסק כי לא היה מאמץ בלתי רגיל או אירוע חריג במקרה זה, לא היה מקום למנות מומחה יועץ רפואי, ודין הערעור להידחות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית תביעה להכרה באוטם שריר הלב בביטוח לאומי: סגן הנשיא (אדלר) 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופטת בהט; תב"ע נג/ 0-159), אשר דחה את עתירתו של המערער להצהיר, כי אוטם שריר הלב בו לקה ביום 3.1.1992, היה תאונת עבודה. 2. עובדות המקרה, כפי שעולה מהמסמכים שהוגשו לבית הדין הינן, כדלקמן: א) המערער, יליד 1940, עבד כעצמאי והיה המנהל והבעלים של חברת "אלכים" בדימונה. מדובר בחברה קטנה והמערער עבד כמנהל וכן ביצע עבודה של עובד מהמניין. ב) יום העבודה של המערער, בעבודתו הרגילה, היה מתחיל בשעה 6: 00 בבוקר. המערער היה מגיע למפעל ואילו העובדים היו מגיעים בשעה 7: 00. המערער היה מחלק את העבודות לצוות העובדים, ומקדיש את השעה הראשונה לעבודתו לטיפול בנושאי המשרד. בשעה 8: 00 המערער היה מתחיל לעבוד או בבית המלאכה במפעל או בעבודה בשטח. המערער היה עושה עבודה זהה לעבודה של פועליו. מהות העבודה היומיומית של המערער היתה ציפוי מכלים, הפעלת קיטור ותיקון התקלות המתעוררות בעבודה ובציוד. עיקר עבודתו היתה בציפוי מכלים. העבודה הרגילה כללה ציפוי צנרת מכלי אמבטיות. כשהיתה עבודה מחוץ למפעל שעות העבודה היו בדרך כלל משעה 8: 00 ועד שעה 17: 00-18: 00 . ג) האירועים שלפני הופעת האוטם, היו כדלקמן: (1) המערער סיפר לחוקר המוסד, כי היה בלחץ כספי בחודשים שלפני הופעת האוטם: "באותה תקופה היו לי קיצוצים בעובדים במפעל היו קיצוצים בעבודות וזה גרם לי גם ללחץ דאגות כתוצאה מהקיצוצים בעבודות היו לי חובות כבדים שמסתמכים בערך ב- 250 אלף דולר. הקיצוצים בעבודות התחילו מאז מלחמת המפרץ זה דעך ודעך לאט לאט". כמו כן, המערער אמר לחוקר המוסד על עבודתו בשבוע לפני הופעת האוטם, כדלקמן: "עבדנו בחוץ בתנאים של מזג אויר קשה. עבדנו על גובה, נדמה לי 15-18 מטר. זה היה כשבוע לפני המקרה [הופעת האוטם]". זאת ועוד, המערער היה צריך לסיים עבודה במתכת סדום תוך שלושה - ארבעה חודשים, עבודה שהיתה אמורה להימשך כחמישה חודשים, דבר שהכניס אותו ללחץ: "על התובע [המערער] היה לבצע את העבודה בפרק זמן צפוף מאד... אני את ההזמנה מסרתי לתובע באוקטובר והוא התחייב לבצע אותה עד 15/1 או 17/1 בערך... אם זה היה תהליך רגיל זה היה צריך לקחת חודש וחצי יותר דהיינו, חמישה חודשים במקום שלושה וחצי חודשים". על הפרויקט מתכת סדום העיד מר אנגל כדלקמן: "הוא היה עם חמישה או ארבעה איש בשטח, הוא גלגל את הגומי ופתח יחד עם האנשים את הגומי. הוא בנה פיגומים בתוך המכל, הוא גם עבד בסגירת ברגים מבחוץ... סוג העבודה היה שונה מעבודות קודמות שהתובע [המערער] ביצע עד אותו יום". (2) על עבודתו של המערער בשבוע שלפני הופעת האוטם הוא גם מסר לחוקר המוסד, כדלקמן: "בימים שלפני המקרה היתה לי באמת עבודה קשה באותה תקופה ביצעתי עבודה במתכת סדום. עבודה של ים המלח. העבודה היתה קשה יותר בגלל מזג האוויר. מזג האוויר היה קר והיו רוחות עזות. עבדנו בחוץ בתנאים של מזג אויר קשה. עבדנו על גובה נדמה לי 15-18 מטר זה היה כשבוע שלם לפני המקרה שעבדנו את העבודה הזאת... בשבוע הזה שהיתה עבודה קשה במתכת סדום עבדנו כרגיל עד השעה 17: 00 - 18: 00 בערך ובאותו שבוע היה צריך לעבוד עבודות הכנה בבית המלאכה לצורך העבודה במתכת סדום. לכן נשארנו מספר ימים מסוים עד שעה מאוחרת כמו 20: 00 . הקושי שהיה בעבודה במתכת סדום כמו שאמרתי היו רוחות חזקות היה צריך לעלות לפיגומים לפחות 30 פעם. בבית המלאכה היה לנו צורך להרים דברים כבדים כמו ההכנות לעבודה במתכת סדום זה היה מכלים מגומי שצריך להכניס אותם לתוך מכלי נירוסטה... עבודה מסוג כזה לא בוצעה אצלי במפעל וגם בארץ בכלל... הקושי בעבודה הזו היתה [צ.ל. היה] ההדבקה של השרוולים של המכלים במזג האוויר וגם המשקל שלו והעובי לא היו רגילים וזו פעם ראשונה שביצענו עבודה מסוג כזה". 3. בית הדין האזורי לא קבע את מלוא העובדות הצריכות לעניין. עם זאת, החליט למנות מומחה יועץ רפואי מבלי לקבוע אם היה אירוע חריג, וזאת בניגוד לפסיקת בית הדין. בפסק דינו אומר בית הדין קמא, כי עבודתו של המערער בשבוע שלפני הופעת האוטם לא היתה שונה מעבודתו בחודשים האחרונים. לאור אי-הבהירות בפסק דינו של בית הדין האזורי, עיינו אנו בחומר הראיות תוך מגמה להכריע אם היה אירוע חריג שניתן לקשור אותו להופעת האוטם. 4. העבודה במתכת סדום בוצעה משך מספר חודשים לפני הופעת האוטם. כמו כן, המערער ידע מספר חודשים שעליו למסור את העבודה הזאת תוך 3-4 חודשים. הקשיים הכספיים של המערער נמשכו משך מספר חודשים. מתח מתמשך אינו תאונת עבודה. (דב"ע לה/ 0-60 יצחקי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 332; דב"ע מח/ 0-21 שלו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 393; דב"ע נד/ 0-216 יוספיאן - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם ). במקרים של מתח מתמשך חסר מרכיב חשוב של "תאונה", והוא: הפתאומיות, כפי שנאמר בפסיקה: "לא רק בפסיקה, אלא גם בספרות המשפטית, רואים את גורם הפתאומיות, להבדיל מגורמים אחרים, כגורם מועיל ומצוי בכל המקרים שבהם הכירו באירוע כ'תאונת עבודה'". (דב"ע לא/ ושדי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 200, 205; ראה גם: דב"ע שם/ 0-96 המוסד לביטוח לאומי - וייל, פד"ע י"ב 225). העבודה שביצע המערער בים המלח היתה דומה לעבודתו הרגילה. ייתכן, כי ביצוע העבודה בים המלח בימים שלפני הופעת האוטם היה קצת יותר קשה מעבודתו הרגילה, משום תנאי מזג האוויר, היינו הקור והרוחות העזות. לעומת זאת, עבודה זאת לא היתה כרוכה במאמץ פיזי יוצא דופן כדי שתוגדר כ"מאמץ בלתי רגיל". יתרה מזו, גם לפי דברי המערער לחוקר, עבודתו הקשה בים המלח היתה משך שבוע ימים, ולא יומיים או שלושה ימים, כפי שנטען לפנינו. אין להגדיר עבודה כזאת משך שבוע ימים כמאמץ בלתי רגיל. יתרה מזו, מנהל המפעל בדימונה העיד על עבודה קשה שבמך כחודש או חודשיים לפני הופעת האוטם. לאור כל האמור לעיל עולה, כי לא היה "מאמץ בלתי רגיל" בעבודתו של המערער, שניתן לקשור להופעת האוטם, ולא היה מקום למנות מומחה יועץ רפואי. 5. נוסיף, כי המערער הרגיש תופעות המצביעות על התפתחות אוטם. ברישום של בית החולים מצאנו, שביום 1.1.1992 וביום 2.1.1992 הרגיש המערער כאבים, חולשה ובחילות. ביום 3.1.1992 אושפז המערער בבוקר, לפני שיצא לעבודה. במסמך שנרשם בבית החולים באשפוזו השני בחודש פברואר 1992 נכתב, כי מדובר בתופעות של מחלת לב שנמשכו שלושה חודשים, וכן ב- "RARE HEART FUNCTION". אין ברישומי בית החולים כדי להצביע על הופעה פתאומית של פגיעה בלב והם מדברים על התפתחות מחלת לב קשה אצלו. כמו כן, אין ברישומי בית החולים כדי לקשור בין האוטם בגינו אושפז המערער ביום 3.1.1992 לבין עבודתו. 6. סוף דבר - לא היה מאמץ בלתי רגיל או אירוע חריג במקרה זה, לא היה מקום למנות מומחה יועץ רפואי, ודין הערעור להידחות.הכרה בתאונת עבודההתקף לב / אוטם שריר הלבביטוח לאומי