בבקשות להלן עותר המבקש להארכת המועד להגשת הודעת ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת המועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים: רקע עובדתי 1. ביום 5/5/99 הוציא יושב-ראש הועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים - צו הריסה מנהלי המחייב את המבקש להרוס מבנה שנבנה ללא היתר בשכונת בית חנינה בירושלים. מדובר בבנין רב-ממדים של כ- 2,000 מ"ר. 2. המבקש עתר לבית המשפט לעניינים מקומיים מקומיים (בש 3127/99; כבוד השופט ש' ברעלי) בבקשה לבטל את צו ההריסה המינהלית. בדיון שהתקיים ביום 20/6/99 הגיעו בעלי הדין להסכמה, לפיה תידחה הבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי, אולם, מניין הימים לביצוע צו ההריסה יחל אך ביום 1/11/99. בנוסף על כך, ניתן צו המחייב את המבקש להימנע מביצוע של עבודות בנייה נוספות עד לקבלת היתר בנייה. אולם, המבקש לא עמד בתנאי ההסדר והמשיך בביצוע עבודות הבנייה, והמשיבה ביקשה לבצע את צו ההריסה. המבקש עתר, פעם נוספת, לבית המשפט לעניינים מקומיים ובהחלטה מיום 4/11/99 הורה בית המשפט קמא על מחיקת הבקשה. 3. המבקש עתר לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"צ 7631/99) למניעת הריסת הבניין, ובפסק הדין מיום 9/11/99 נקבע כי "הסמכות לדון בנושא העתירה היא לבית המשפט לעניינים מקומיים ולבתי המשפט היושבים בדין בערעור על אותו בית משפט, ואין לנו כבית משפט גבוה לצדק להידרש לעניין". לפיכך הוחלט לדחות את העתירה. בית-המשפט העליון ראה להוסיף, בשולי הדברים, בהאי לישנא: "למראה התמונות שהציגו המשיבים לפנינו נמצאנו למדים כי העותר בנה כ- 2000 מ"ר ללא היתר, מרביתם בתקופה בה צו המניעה היה בתוקף. הדבר עומד בסתירה משוועת למצוקת הדיור שהעותר טען לה, ולמותר לומר שהעותר לא סיפר על כך לבית-המשפט דבר וחצי דבר". 4. בבקשות שבפני עותר המבקש להארכת המועד להגשת הודעת ערעור (בש 2731/99) על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים מיום 20/6/99 מן הטעם שלא הוסבר לו כי היתה בידו אפשרות שלא להסכים לדחיית בקשתו, ולבקש דיון בבקשה לגופה. המבקש אף גם עותר לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי עד להחלטה בערעור, אם יוארך המועד להגשת ערעור כאמור (בש 2732/99). הארכת המועד להגשת ערעור 5. לטענת המבקש, ההסכמה שהושגה בבית המשפט לעניינים מקומיים, ביום 20/6/99, אינה תקפה, משום שלא הוסבר לו כי באפשרותו לדחות את הסכמתו לביטול הבקשה, ולבקש דיון בבקשה לגופה, וכי בשל ההסכמה לדחות את ביצוע הצו בשלושה חודשים איבד את זכותו לערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים. המבקש, שהיה מיוצג בהליך האמור על-ידי עורך דין - לא נכח בדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים, ביום 20/6/99, במועד שבו הושגה ההסכמה והסכמה כאמור התקבלה על ידי בא כוחו של המבקש. ואולם, בדיון מאוחר יותר - בבית המשפט לעניינים מקומיים שהתקיים ביום 13/9/99, הצהיר המבקש כדלהלן: "מוצהר בזאת כי פרטי ההסדר כפי שפורטו לעיל ועל פי החלטת בית המשפט מיום 20/6/99 תורגמו, הודעו והוסברו לי לפרטיהם, ולאחר שהבנתי את מהות ההסדר, משמעותו ונגזרותיו ניתנת בזאת הצהרתי על הסכמתי להסדר זה תוך הדגשה כי, בקשתי לביטול צו ההריסה המנהלי נשוא ההליך, נדחית במעמד זה לגופה. מוגשת בקשתי לכבוד בית המשפט לאשר את ההסדר, לאמצו וליתן לו תוקף. כן אני מצהיר בזאת, כי מבלי למעט מהיקף הצהרתי דלעיל, אני מבין ומודע להוראות צו המניעה הכלול בסעיף 4 להחלטה מיום 20/6/99" (ההדגשה אינה במקור - ע"ק). אם היו למבקש טענות לעניין ההסכמה שניתנה על-ידי בא-כוחו - אין הוא יכול לאמר דבר וחצי דבר לעניין ההסכמה שנתן בעצמו, לאחר שהדברים תורגמו ללשון השגורה בפיו. בנסיבות אלה - שבהן הצהיר המבקש כי הוא הבין את פרטי ההסכם שתורגמו והוסבר לו משמעות ההסכמה על נגזרותיה השונות - אין לקבל טענותיו. 6. ועוד זאת: המבקש עותר להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים מיום 20/6/99, אולם, ההסכמה אליה הגיעו בעלי הדין הביאה לדחיית הבקשה שעמדה בפני בית המשפט לעניינים מקומיים מיום זה, וכפועל יוצא מכך, שצו ההריסה המנהלי מיום 5/5/99 תלוי ועומד, ועם תום המועד הקבוע להגשת הערעור, ונוכח העובדה כי המבקש הפר את ההסכמות מיום 20/6/99 - יש לדחות את בקשתו. להלכה ולמעשה, משנדחתה הבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי, בהסכמת המבקש - לא היה בפני בית-המשפט לענינים מקומיים הליך של בקשה לביטול צו הריסה מינהלי לפי סעיף 238א(ז) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה1965-. והרי הבקשה שהגיש המבקש נדחתה, כאמור, בהסכמתו. בית-המשפט לעניינים מקומיים לא דן ביום 4.11.99, אלא בבקשה להארכה נוספת של המועד לביצוע צו ההריסה, לאמור "עיכוב מניין 30 הימים לביצוע צו ההריסה המינהלי". עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי 7. המבקש עותר לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי עד להחלטה בערעור, אם בית המשפט יתיר הארכת מועד להגשת ערעור - מן הטעם שביצועו של צו ההריסה יגרום למבקש נזק בלתי הפיך. אולם, לאור התוצאה אליה הגעתי, לפיה יש לדחות את טענות המבקש להארכת המועד להגשת ערעור, מתייתר הצורך לדון בבקשה זו, ולפיכך צו ההריסה המנהלי תקף. עם זאת, "מטעמים הומאניים", ומתוך הניסיון שהיה לבית-משפט זה בדיון בתיק אחר, בשבוע הזה, ונוכח עמדת המשיבה, למדתי כי המשיבה אינה מבצעת צווי הריסה בתקופה של חודש צום הרמדאן והחג שיבוא בעקבותיו, במגזר שבמזרח ירושלים, אני ממליץ כי גם כאן, כמו במקרה הקודם (בש 2751/99 סוואחרה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה), לא יבוצע צו הריסה לפני 31/1/2000 ולפיכך מניין 30 ימים על פי הדין לצורך ביצוע צו ההריסה המינהלי יתחילו מיום 1/2/2000, ונמצא שהמבקש זכה שלא מטעמים משפטיים, כי אם מטעמים הומאניים גרידא. סיכום 8. הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור (בש 2731/99) - נדחית. הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי (בש 2372/99) - נדחית. הארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםערעור על החלטת בית משפטבית המשפט לעניינים מקומייםערעור