החזרת מוצרים ליצרן

במאמר "can you risk a recall?" שפורסם באתר האינטרנט של לשכת עורכי הדין האמריקאית (ראו: ) סוקרים המחברים את מהותה של החזרת מוצרים, הנסיבות שבהן עלול להיווצר צורך בה, והסיכונים וההוצאות הכרוכים בה. בין אלה הם מונים את עלויות התקשורת התכתובת והפרסום שבהן על היצרן לשאת על מנת להביא לידיעת הציבור את דבר הצורך בהחזרה, ואת עלויות השכר שבהן ישא היצרן בקשר עם העובדים שיעסקו בפעולות הקשורות בהחזרת המוצר. בנוסף, מציינים המחברים גם את העלויות הכרוכות בהחלפת המוצרים לרבות אחסנתם והפצתם מחדש (וראו גם אירוע של החזרת מוצר שנדון - בהקשר אחר - בפסק הדין שניתן בפרשה הידועה כפרשת "הסיליקון בחלב" , ע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי, פ"ד נז(4) 673 (2003)). אם כן, המאפיין את הפעולה של החזרת מוצרים הוא שהיא נעשית על פי החלטה של היצרן, בין אם מרצונו ועל רקע של ניסיון למנוע פגיעה במוניטין, ובין אם בעקבות הוראה של רשות מוסמכת, וכל ההוצאות והעלויות הכרוכות בה הן הוצאות ועלויות עצמיות שבהן נושא היצרן ולא מכוח חבות - חוזית או נזיקית - כלפי צד שלישי. משום כך כיסוי ביטוחי של העלויות וההוצאות הכרוכות בהחזרת מוצרים איננו ביטוח אחריות - שעל פיו מבוטחת אחריותו של היצרן כלפי צדדים שלישיים - כי אם סוג מיוחד של ביטוח רכוש המכסה את עלויותיו העצמיות של היצרן. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזרת מוצרים ליצרן: התובעת היא חברה ישראלית הפועלת בתחום הטכנולוגיה העילית (high-tech), שפיתחה וייצרה מערכת להעברת נתונים המבוססת על מרכזיות אלקטרוניות המאפשרות העברת מגוון רחב של נתונים (קול, אינטרנט, כבלים וטלפוניה) למספר רב של צרכנים, באמצעות סיב אופטי בודד המחובר ליחידת קצה ("המערכת" או "המוצר"). התובעת סיפקה מספר מערכות לחברת NWS ("NWS") בארצות הברית העוסקת בניהול ותחזוקת מבנים, אשר נועדו להתקנה בפרויקטים של בנייה למגורים שם, ובין השאר בפרויקט של חברתSun Properties בפלורידה ("Sun"). לימים התברר כי במערכות שהותקנו בפרויקט של Sun התגלו ליקויים, אשר כל הניסיונות לתקנם לא צלחו, ובסופו של דבר נאלצה התובעת לשלם ל-NWS סכומים מסוימים במסגרת הסכם פשרה שנעשה ביום 29.4.04 (ותוקן ביום 13.5.04) לשם יישוב תביעותיה של NWS כלפי התובעת ("הסכם הפשרה"). במסגרת הסכם הפשרה שילמה התובעת ל-NWS סכום של 680,000 דולר, וכן ויתרה על יתרת חוב של NWS כלפיה בסכום של 70,000 דולר ועל יתרת חוב בסכום נוסף של 194,472 דולר. התובעת הייתה מבוטחת על פי פוליסה לביטוח אחריות המוצר ואחריות מקצועית שמספרה 530000080/04, שהוצאה לה על ידי הנתבעת (מוצג ת/1 לתיק המוצגים המשותף שהוגש על ידי הצדדים כחלק מן ההסדר הדיוני שנעשה ביניהם ("תיק המוצגים")) ("הפוליסה"), ומכוחה היא תבעה מן הנתבעת פיצוי בגין הסכום הכולל שאותו שילמה ל-NWS, היינו 944,472 דולר אשר כלל הן את הסכום ששולם בפועל, והן את הסכומים שעליהם ויתרה התובעת במסגרת הסכם הפשרה. כמו כן, תבעה התובעת סכום של 79,089 ₪ בגין הוצאות שנגרמו לה בקשר עם ניהול המו"מ עם NWS. בין הצדדים הושג הסכם דיוני שהוגש לבית המשפט ביום 21.9.08 ("ההסדר הדיוני") אשר לפיו נקבעו העובדות המוסכמות והמסמכים הרלוונטיים, ועל ידי כך התייתר הצורך בשמיעת הראיות בתיק. בהסדר הדיוני נקבעה גם השאלה שבמחלוקת בין הצדדים שאליה אתייחס להלן. הכיסוי הביטוחי שניתן לתובעת הוא בהתאם לתנאי הפוליסה (מסמך ת/2 לתיק המוצגים) ובחלקו הרלוונטי לתביעה נאמר בו כך: "The Company will indemnify the Insured up to the limit of liability for all sums for which the insured is legally to pay in compensation in respect of any Claim first made against the insured and notified to the company, during the period of insurance arising out of 1] Any negligent act, error or omission by or on behalf of the insured a] in the performance of or failure to perform Electronic data Processing for others, or b] In the performance of or failure to perform Other Computer Services, or c] resulting in the failure of the Insured's software Products to perform the function or serve the purpose intended or d] In respect of the failure of the Insured's Electronic Products to perform the function or serve the purpose intended after installation, testing and final acceptance by the user" למותר לציין כי המונח "company" מתייחס לנתבעת, ואילו המונח "insured" מתייחס לתובעת. על פי תנאי הפוליסה הוחרג הכיסוי על ידי מספר תנאים אשר הרלוונטי לענייננו הוא: "This insurance does not apply to any Claim or Claims Expense arising out of any of the following 1….. …. 6. Product Recall meaning Costs, expenses and damages arising under Section or this insurance in respect of the repair, reconditioning, replacements, making good or recall of the Insured's Electronic Product or of any inadequate or defective workmanship performed by or behalf of the Insured. 7….." למונח recall אתייחס להלן כאל החזרה ובהתאם לכך לחריג ה- Product recall , אתייחס כאל סעיף ההחזרה. בהסדר הדיוני הסכימו הצדדים כי המחלוקת היא אם הסכום של 750,000 דולר, שאותו נאלצה התובעת לשלם ל-NWS, מכוסה בפוליסה או שמא הוא מוחרג על ידי סעיף ההחזרה. על אף האופן שבו נוסחה המחלוקת במסגרת ההסדר הדיוני, דומני כי אין מחלוקת של ממש בין הצדדים בשאלת הכיסוי הביטוחי הניתן על פי הפוליסה. במילים אחרות, אלמלא נכלל חריג ההחזרה במסגרת הפוליסה, כי אז גם לפי הנתבעת הייתה לפוליסה תחולה, והייתה חלה עליה החובה לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו ל-NWS ואשר בגינם פיצתה אותה התובעת. למסקנה זו אפשר להגיע גם מעיון בטענותיה של הנתבעת הטוענת, בין השאר, כי "הביטוח נכנס לפעולה כאשר מוצר פוגע וגורם נזק לצד שלישי ומקים אחריות חוקית של היצרן בשל אותו הנזק" (סעיף 6 עמ' 1 לסיכום טענות הנתבעת). בענייננו, הוסכם בין הצדדים כי המערכות שסופקו ל-NWS על ידי התובעת, ואשר הותקנו בפרויקט של SUN, היו פגומות בשל כשל מקצועי שנפל בהן וכי התובעת נאלצה לשלם ל-NWS סכום של 750,000 דולר במסגרת הסכם הפשרה שנעשה ביניהן. עיון בתכתובת שקדמה להסכם הפשרה (נספחים ת/3 ו- ת/4 לתיק המוצגים) ילמד כי NWS ראתה בתובעת אחראית לנזקיה, שהם פועל יוצא מהפרת התחייבויותיה שלה כלפי לקוחותיה בכלל וכלפי SUN בפרט, והיא כימתה נזקים אלה על ידי חישוב עלות החלפת המערכות הפגומות אשר הסתכם בסכום של כ-750,000 דולר (נספח ת/5 לתיק המוצגים). במכתבה של NWS לתובעת מיום 28.4.04 היא ציינה שהסכום של 750,000 דולר אינו משקף את מלוא נזקה של NWS , ובמסגרת נזקים אלה ניתן לכלול גם הוצאות נלוות ופגיעה במוניטין שלה עצמה כלפי לקוחותיה. על רקע זה אפשר להבין את האמור בהסכם הפשרה (נספח ת/7 לתיק המוצגים), שלפיו התשלום שנעשה מכוחו ל-NWS משחרר את התובעת מכל תביעה של NWS אשר, כאמור במבוא לאותו הסכם, נגרמו לה וללקוחותיה נזקים בשל הכשל במערכות שהותקנו על ידי התובעת, והיא נשאה בעלויות ובהוצאות שונות בקשר עם החלפת המערכות על מנת לעמוד בהתחייבויותיה כלפי לקוחותיה. הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה הוא מסוג של ביטוח אחריות, ועל פיו מכוסה התובעת כנגד כל תביעה (Claim) הנובעת מכשל או מליקויים בציוד או במוצרים שהתובעת סיפקה ללקוחותיה. דומני כי לא יכולה להיות מחלוקת שנסיבות אלה מתקיימות, והתכתובת שאת מקצתה סקרתי לעיל משקפת תביעה של NWS כלפי התובעת בשל כשל במערכות שהיא סיפקה, ולכן מתקיימים התנאים לתחולתו של הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה, ובכך עמדה התובעת בנטל המוטל עליה, היינו הוכחת הכיסוי הביטוחי והתנאים להתקיימותו, ועתה על הנתבעת, הטוענת להתקיימות התנאי המחריג את הכיסוי, להראות את הדבר (ראו: עא 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5) 661, 676 (1993)). כאמור, הצדדים הסכימו כי המחלוקת היא בשאלה אם הסכום שאותו שילמה התובעת בהסכם הפשרה עם NWS מוחרג במסגרת סעיף ההחזרה. הנתבעת טוענת כי סעיף ההחזרה מחריג את הכיסוי במקרה שמדובר בעלויות ששולמו לצורך תיקון והחלפה (repair, replacement) וכי זהו המקרה בענייננו. על פי טענתה, התשלום ששולם ל-NWS משקף את העלות של החלפת המערכות על ידי NWS ולכן, כך הנתבעת, הוא מוחרג על פי סעיף ההחזרה. בקשר לכך מוסיפה הנתבעת וטוענת כי החריג על פי סעיף ההחזרה אינו מוגבל למקרה של החלפת המוצר על ידי התובעת, שהיא הספק, כי אם גם במקרה שבו הלקוח של התובעת החליף את המוצר במוצר אחר (גם אם אינו מתוצרתה של התובעת). לטענות אלה אין יסוד מספיק. ראשית, מפני שנראה שהנתבעת מתעלמת מן המהות של הפעולה המסחרית הקרויה recall ושל העלויות הכרוכות בה, וכן -וחשוב יותר - מזהותו של מי שצפוי לשאת בהן. החזרת מוצרים ליצרן או לספק מוגדרת על ידי א' אבניאון (המכנה אותה כהשבת מוצרים) כפעולה הנובעת "בשל חשש שהמוצר עלול לגרום נזק בשל פגם, או חשש לפגם. השבת מוצרים יכול שתהיה ביוזמת היצרן או המשווק, או על פי דרישת השלטונות (ביטוח אחריות המוצר בדרך כלל אינו כולל מתן כיסוי להוצאות או הפסדים הכרוכים בהחזר מוצרים; אולם ניתן לעשות הרחבה לפוליסה כך שתכלול גם סיכון זה). עם זאת, אין ההרחבה כוללת הפסק הנאה או נזק תוצאתי למי שהחזירו את המוצרים." (). במהדורה האנגלית של האנציקלופדיה האינטרנטית ויקיפדיה ניתן למצוא את ההגדרה הבאה של product recall : A product recall is a request to return to the maker a batch or an entire production run of a product, usually due to the discovery of safety issues. The recall is an effort to limit liability for corporate negligence (which can cause costly legal penalties) and to improve or avoid damage to publicity. Recalls are costly to a company because they often entail replacing the recalled product or paying for damages caused in use, albeit possibly less costly than indirect cost following damages to brand name and reduced trust in the manufacturer. במאמר "can you risk a recall?" שפורסם באתר האינטרנט של לשכת עורכי הדין האמריקאית (ראו: ) סוקרים המחברים את מהותה של החזרת מוצרים, הנסיבות שבהן עלול להיווצר צורך בה, והסיכונים וההוצאות הכרוכים בה. בין אלה הם מונים את עלויות התקשורת התכתובת והפרסום שבהן על היצרן לשאת על מנת להביא לידיעת הציבור את דבר הצורך בהחזרה, ואת עלויות השכר שבהן ישא היצרן בקשר עם העובדים שיעסקו בפעולות הקשורות בהחזרת המוצר. בנוסף, מציינים המחברים גם את העלויות הכרוכות בהחלפת המוצרים לרבות אחסנתם והפצתם מחדש (וראו גם אירוע של החזרת מוצר שנדון - בהקשר אחר - בפסק הדין שניתן בפרשה הידועה כפרשת "הסיליקון בחלב" , ע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי, פ"ד נז(4) 673 (2003)). אם כן, המאפיין את הפעולה של החזרת מוצרים הוא שהיא נעשית על פי החלטה של היצרן, בין אם מרצונו ועל רקע של ניסיון למנוע פגיעה במוניטין, ובין אם בעקבות הוראה של רשות מוסמכת, וכל ההוצאות והעלויות הכרוכות בה הן הוצאות ועלויות עצמיות שבהן נושא היצרן ולא מכוח חבות - חוזית או נזיקית - כלפי צד שלישי. משום כך כיסוי ביטוחי של העלויות וההוצאות הכרוכות בהחזרת מוצרים איננו ביטוח אחריות - שעל פיו מבוטחת אחריותו של היצרן כלפי צדדים שלישיים - כי אם סוג מיוחד של ביטוח רכוש המכסה את עלויותיו העצמיות של היצרן. על רקע זה ניתן להבין את הגיונו של סעיף ההחזרה בפוליסה, המחריג כיסוי לעלויות ההחזרה והוא שמטבע הדברים כרוכות בפעולת ההחזרה עלויות עצמיות של היצרן, אשר יש קושי רב בכימותן, ואשר על מנת להקנות למבוטח כיסוי בגינן יש צורך בעריכת ביטוח נוסף ונפרד, כפי שאכן התכוונה התובעת לעשות, אולם חזרה בה מטעמים כאלה או אחרים. אלא שעובדה זו כלל אינה תומכת בטענת הנתבעת שבנסיבות העניין חל החריג שבסעיף ההחזרה, ודומני שהנתבעת נתפסה לטעות בעניין זה. על רקע הסיכון והעלויות הכרוכים בפעולות החזרה יכולה הייתה התובעת לשקול אפשרות של ביטוח מפני סיכון זה, ואם בחרה שלא לעשות כן, אין בכך ולא כלום לעניין טענתה שבמקרה שלפנינו כלל אין תחולה לחריג שבסעיף ההחזרה. הנתבעת טוענת כי מהסכם הפשרה, כמו גם מן התכתובת שקדמה לו, ניתן להסיק שהסכום ששולם על ידי התובעת נועד לפצות את NWS על החלפת המערכות, ואחת היא אם מדובר בהחלפה על ידי התובעת או החלפה במערכת אחרת, שכן בשני המקרים החלפה היא פעולה שהכיסוי בגינה מוחרג על ידי סעיף ההחזרה. טענה זו איני יכול לקבל. אין ספק כי אם הייתה NWS דורשת מן התובעת את החלפת המערכות, כי אז היו מתקיימות נסיבות של החזרת מוצר, והחריג שבסעיף ההחזרה היה מתקיים. אלא שלא זה המקרה שלפנינו. NWS החליפה את המערכות במערכות אחרות, ודרשה מן התובעת פיצוי בגין כל ההוצאות שהיו כרוכות בכך. התשלום מכוחו של הסכם הפשרה שהושג בין התובעת לבין NWS הוא תוצאה של חבות של התובעת כלפי צד שלישי, וחבות זו מבוטחת על פי הפוליסה. אוסיף כי נראות לי טענותיה של התובעת שלפיהן האסמכתאות שהובאו על ידי הנתבעת אינן ממין העניין. הנתבעת הפנתה לשני פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט העליון של מדינת אלבמה. האחד, בעניין Comercial Union Assurance Company v. Glass Lined Pipe Company 1979 Ala. Lexis 3034 והאחר בעניין Aetna Insurance Company v. Pete Wilson Roofing 1972 Ala. Lexis 1137. ולטענתה ניתן ללמוד מאסמכתאות אלה כי משהוחרג הכיסוי הביטוחי למקרה של החלפת המוצר אין חשיבות לזהותו של מי שהחליף, היינו בין אם היה זה המבוטח ובין אם צד שלישי. אלא שעיון באסמכתאות אלה מלמד שאף לא באחד מן המקרים התקיימו נסיבות של החזרת מוצרים (Product Recall) וחריגי הפוליסות שנדונו שם פורשו לפי לשונם, שכללה החרגה של הוצאות בשל החלפת מוצרים. בית המשפט מצא, בשני המקרים, כי אין סיבה שלא להחיל את החריג ובהתאם דחה את התביעות. בענייננו, לעומת זאת, אין תחולה לסעיף ההחזרה מפני שהנסיבות אינן כאלה שעליהן מכוון הסעיף לחול ובאין לו תחולה לא ניתן לדלות מתוכו חריגה לכיסוי הביטוחי רק על יסוד המונח replacement הכלול בו. בה במידה לא נראית לי טענת הנתבעת שלפיה החלת החריג שבסעיף ההחזרה תואם את הפרשנות התכליתית שיש לתת ללשון הפוליסה. בקשר לכך טוענת הנתבעת כי אם הייתה התובעת מפצה את NWS בגין הפסדים עסקיים או ביטולי חוזים שנגרמו לה כתוצאה מהפגם במערכות, הייתה התביעה מכוסה במסגרת הפוליסה, אולם הפוליסה לא נועדה לכסות את עלויות התיקון או ההחלפה של המוצר עצמו. טענה זו של הנתבעת מקפלת בתוכה את טעותה בנוגע לשוני שבין נסיבות העניין שבפנינו לבין הנסיבות שבהן יש להחיל החריג שבסעיף ההחזרה. הפיצוי ששילמה התובעת ל- NWS הוא פיצוי עבור הנזק שנגרם לאחרונה כתוצאה מהפרת התחייבויותיה של התובעת כלפיה. העובדה שסכום הפיצוי נועד לשמש ל- NWS, בין השאר, לרכישת מערכות אחרות חלף מערכותיה הפגומות של התובעת, היא עובדה בלתי רלוונטית לחלוטין והמונח "החלפה" (replacement) שבסעיף ההחזרה כלל אינו חל על נסיבות כאלה. החלפת מוצר או תיקונו, בהקשר של סעיף ההחזרה, היא החלפה או תיקון הנעשים על ידי היצרן, האוסף את מוצריו מן השוק, ולא התשלומים הנעשים על ידו בגין החלפה או תיקון כאלה מכוח חבות חוזית או נזיקית, האמורה להיות מכוסה בביטוח אחריות. כאן המקום לציין שנראית לי גם טענה נוספת שהעלתה התובעת, שלפיה הפרשנות המוצעת על ידי הנתבעת לסעיף ההחזרה מרוקנת מתוכן את התחייבויותיה של הנתבעת על פי הפוליסה. זאת מפני שכאמור הנתבעת סבורה שהכיסוי חל במקרה של "תשלום לצדדים שלישיים בשל נזקים שגרם להם מוצר פגום", וכדוגמה לכך היא מביאה את המקרה של הפסדים עסקיים או ביטולי חוזים שנגרמו ל- NWS (ס' 34 לסיכום טענות הנתבעת). אלא שהנתבעת איננה מצביעה על הנוסח המאפשר את הפרשנות המצומצמת והמוגבלת שהיא מציעה לכיסוי הביטוחי. לא ברור על יסוד מה היא מבחינה - לעניין הנזק שנגרם לצד שלישי על ידי המוצר הפגום - בין הפסד עסקי, שלטענתה הוא מכוסה, לבין רכישת מוצרים חליפיים מיצרן אחר חלף המוצרים הפגומים, שלטענתה איננו מכוסה. סיכומו של דבר, טעמים של פרשנות החוזה מחייבים לקבוע כי עלויות בגין החלפה או תיקון (repair, replacement) שהכיסוי בגינן מוחרג בסעיף ההחזרה, צריכות להיות קשורות בפעולת החזרה של מוצרים ( product recall). בספרו של המחבר ירון אליאס, דיני ביטוח, כרך א' 658 (2009), הוא מציין כי "הלכה פסוקה היא כי תנאי לתחולתה של תנית פטור הוא קיומו של קשר סיבתי בין התגבשות העובדות שביסוד התניה לבין התממשות הסיכון המבוטח. מבטח החפץ להשתחרר מחבותו על פי הפוליסה אינו יוצא ידי חובתו בהצביעו על התגבשות סייג לכיסוי. פטירת המבטח מאחריות מותנית בהוכחת קשר סיבתי בין התקיימות הסייג לבין מקרה הביטוח, חבות המבטח או היקפה". אין טענה, קל וחומר ראיה, שנסיבות המקרה שבפנינו הן נסיבות שבהן ניתן לומר שהתובעת ביצעה פעולת החזרה של מוצרים, ולכן אין מנוס מן המסקנה שלא התקיימו הנסיבות שלגביהן חל החריג בסעיף ההחזרה בפוליסה ולכן גם אין מנוס מדחיית טענות הנתבעת בעניין זה. בדומה לכך איני יכול לקבל טענה אחרת של הנתבעת והיא שלשונו של סעיף ההחזרה היא ברורה והיא שוללת תחולה במקרה של החלפה ולכן אין צורך להיזקק להגדרות של המונח product recallהמופיע באתר ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים שעליהם הפנתה התובעת. דומה שדווקא הנתבעת היא זו המנסה לקרוא את הפוליסה אחרת מן האופן שבו יש לקרוא אותה וכשהיא מפנה למונח replacement המופיע בסעיף ההחזרה, תוך התעלמות מכותרת הסעיף, היינו product recall , כי אז דומה שהיא אינה מציעה הסבר מניח את הדעת לסיבה שבעטיה נכלל הסעיף בפוליסה ולנסיבות שבהן תהיה תחולה לסעיף זה. כפי שציינתי לעיל, המונח product recall מקפל בתוכו נסיבות שיש להן משמעות מסוימת והתובעת יכלה, ולטעמי בצדק עשתה כן, להפנות למקורות שמהם ניתן ללמוד על משמעותו של המונח. על כל פנים הנתבעת לא הראתה שסעיף ההחזרה מכוון לחול בנסיבות אחרות או נוספות לאלה המוכרות כ- product recall ולכן יש לדחות את טענותיה בעניין זה. נותר לדון, אפוא, בשאלת הסכום שאותו זכאית התובעת לקבל מכוח הפוליסה. בעניין זה טענה הנתבעת כי על פי ההסדר הדיוני הסכימו הצדדים להגביל את הראיות למסמכים המצויים בתיק המוצגים, וכי על פי אלה הנזק היחיד שיש לו תמיכה בראיות הוא הסכום של 750,000 דולר הנזכר בהסכם הפשרה. טענה זו נראית לי מבוססת ואכן מעיון בתיק המוצגים, כמו גם בסיכום טענותיה של התובעת, לא ניתן ללמוד על איזה ראיה משתיתה התובעת את תביעתה לסכום של 194,472 דולר שהוא ויתור על יתרת חוב של NWS, וכן לסכום של 79,089 ₪ של הוצאות שנגרמו, לפי הטענה, בקשר עם המו"מ עם NWS. התוצאה היא שהתובעת זכאית לפיצוי בסכום של 750,000 דולר, בניכוי סכום של 10,000 דולר שהוא סכום ההשתתפות העצמית הקבוע בפוליסה, בצירוף ריבית שתחושב בהתאם לסעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961, ולתקנה 4 לתקנות פסיקת ריבית והצמדה [קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה] תשס"ג-2003. לפי הסדר הפשרה שבין התובעת ל NWS (נספח ת/7 של תיק המוצגים) שילמה התובעת את סכום הפשרה ל- NWSבמספר תשלומים והריבית תחושב איפה לגבי כל סכום מן המועד בו שולם . התובעת טענה כי במועד פסק הדין יש להמיר את הסכום מדולרים לשקלים חדשים, אולם לא מצאתי באסמכתא שאליה היא הפנתה, היינו עא 107/86 , 113/86 אהרון חסין נ' דוד בלס, פ"ד מב(1) 517 (1988), תימוכין לטענתה זו. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורכי דין בסכום של 150,000 ₪ בצירוף מע"מ .אחריות על מוצרים פגומיםמוצר