החלטה 1208 של מועצת מקרקעי ישראל לעניין דמי חכירה

עניינה של החלטה 1208 הסדר תשלום דמי חכירה שנתיים בישובים הפטורים מתשלום דמי חכירה על פי החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 817 קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החלטה 1208: השופטת מ' נאור: 1. במבט צופה פני עתיד - כך מוסכם על העותרים - באה הבעיה שהתעוררה בעתירה זו על פתרונה בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל 1208 מיום 5.7.2010. עניינה של החלטה 1208 הסדר תשלום דמי חכירה שנתיים בישובים הפטורים מתשלום דמי חכירה על פי החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 817 (ראו ההודעה המעדכנת מטעם המשיבים מיום 28.10.2010; עמדת העותרים מיום 14.12.2010). מה שנותר במחלוקת, כך הבהירו העותרים בעמדתם האמורה, הוא שאלת הסעד (שהוא סעד כספי) למצער בתקופה שמהגשת העתירה ועד מועד תחילתה של החלטה 1208. 2. לאחר שניתנה החלטה 1208 הוחלפו כתבי טענות שונים ונשמעו טענות על פה בפני ההרכב בשאלה אם על בית משפט זה להידרש לשאלת ההשבה עבור תשלומי העבר אותה דורשים למעשה העותרים. אציע לחברי שלא לדון בשאלה זו במסגרת העתירה הנוכחית ולהפנות את העותרים, ככל שרצונם בכך, להגשת תביעה כספית לגבי העבר. רשמנו עם זאת את הסכמת המדינה לכך שאם תוגש תביעה כספית תסכים המדינה לא להביא את התקופה בה עתירה זו היתה תלויה ועומדת במניין תקופת ההתיישנות וזאת בהתייחס ליישובים שהם צד לעתירה. אבאר את עמדתי לפיה אין להכריע בהליך זה בשאלת הדרישה להשבה עבור תשלומי העבר. 3. בקצרה מאוד, נוכח המסקנה אליה הגעתי, אעמוד על גלגוליה של עתירה זו. העתירה עסקה בטענה של העותרים, שהם ישובי קו העימות לפיה הם מופלים לרעה לעניין תחולתן של החלטות 817 ו-866 של מועצת מקרקעי ישראל. החלטות אלה קובעות מדיניות לגבי מתן הנחות בקרקע ובכלל זה פטור מלא מתשלום דמי חכירה בהקצאות חדשות של קרקע למטרות מגורים, תעשייה ומלאכה ומסחר ותיירות בישובי קו העימות בגזרת הלבנון (החלטה 817) ובישובים ואזורי תעשיה ברמת הגולן (החלטה 866). העותרים (שמספרם עלה במהלך ההתדיינות), שהם יישובים חקלאיים, טענו להפליה בין שווים בנושא ההחלטות האמורות וזאת הן בעניין התחולה בזמן של ההחלטות והן לגבי היקף השימושים עליהן חלות ההחלטות. לטענתם קיימת הפליה לרעה של הישובים החקלאיים. המינהל השיב את אשר השיב וטען כי אין מדובר בהפליה. כתבי הטענות בהליכים אלה עברו עוד ועוד שינויים שאין צורך לפרטם עד לגיבוש המחלוקות. ביום 1.4.2009 שמענו את טענות הצדדים והחלטנו כי לעת הזו נמתין להמשך ההליכים ב-בג"ץ 1027/04 ועתירות אחרות שנדונו במאוחד בפני הרכב מורחב. בסופו של דבר פסק הדין בעתירות האמורות ניתן לאחרונה (בג"ץ 1027/04 פורום הערים העצמאיות נ' מועצת מקרקעי ישראל (טרם פורסם, 9.6.2011)). ביני לביני ביום 5.7.2010 ניתנה כאמור החלטה 1208 שהעניקה מיום ההחלטה פטור מדמי חכירה גם לקרקע חקלאית. העותרים הסכימו בעמדתם מיום 14.12.2010 כי נוכח החלטה 1208 העניין נשוא העתירה נפתר ככל שמדובר במבט צופה פני עתיד. יחד עם זאת בין הצדדים נותרה מחלוקת בשאלה האם מלכתחילה היו העותרים זכאים לסעד אותו ביקשו. ראוי לציין גם כי ביום 3.1.2011 התקבל בכנסת חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 39), התשע"א-2011 (שעל הליכי חקיקתו דווח לנו במקביל לדיווחים על החלטה 1208). התיקון לחוק יסודות התקציב קובע פטור מכל תשלום עבור דמי חכירה שנתיים, לרבות דמי חכירה שנתיים לנחלות חקלאיות, למי שמחזיק כדין במקרקעי ישראל באזור קו העימות. החוק קובע במפורש תחולה בזמן: על פי האמור בחוק הוראותיו יחולו על תשלום דמי חכירה שנתיים בעבור שנת 2010 ואילך, דהיינו תחולה רטרואקטיבית של שנה אחת. לטענת המשיבים האיזון שקבע המחוקק סותם את הגולל על טענות העותרים במישור התחולה בזמן (הודעת המשיבים מיום 15.3.2011). המשיבים חזרו על טענתם לפיה ככל שהעותרים מבקשים השבת כספים ששילמו למינהל מדובר בתביעה כספית שצריכה להתברר בערכאות האזרחיות.  4. עמדתי היא, כאמור, כי אין מקום להזדקק במסגרת עתירה זו למחלוקת הכספית לגבי העבר, וכי על העותרים לפנות, אם רצונם בכך, לערכאות אזרחיות. לעניין זה יש להדגיש כי המחלוקת בין הצדדים בעניין טענת ההפליה לא הוכרעה בבית משפט זה לגופה (להבדיל, למשל, מפרשת ל.כ.ן. עליה מסתמכים העותרים (בג"ץ 5325/01 עמותת ל.כ.ן. לקידום כדורסל נשים נ' המועצה המקומית רמת השרון, פ"ד נח(5) 79 (2004) (לעיל ולהלן: פרשת ל.כ.ן.)). בפרשת ל.כ.ן. דובר על חלוקת תקציבים והחלת הצו המוחלט באופן רטרואקטיבי היתה פועל יוצא של הנסיבות יוצאות הדופן שנדונו והוכרעו באותה עתירה. בלי לפגוע בטענות אפשריות של העותרים, אומר בזהירות, כי העובדה שבעוד העתירה תלויה ועומדת ניתנה החלטה 1208, שהעניקה מיום ההחלטה פטור מדמי חכירה גם לקרקע חקלאית כפי שביקשו העותרים, אין משמעותה אוטומטית שהעותרים צדקו מלכתחילה בטענה כי אי מתן הפטור בתקופה שקדמה להחלטה 1208 נגוע בהפליה (ראו והשוו בג"ץ 1475/09 מכבי שירותי בריאות נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.7.2010)). זאת ועוד: החקיקה עליה עמדנו הקובעת הוראות מפורשות בדבר תחולה רטרואקטיבית מוגבלת בזמן מעוררת אף היא שאלות לגבי השבת תשלומי העבר הקודמים לתקופה זו. מעבר לכך לא נאמר דבר כדי לא להשפיע על הליכים אפשריים בין הצדדים. מאותו טעם גם לא נעסוק בהשלכות אפשריות של פסק הדין ב-בג"ץ 1027/04 הנזכר על ענייננו. שאלת זכאותם של העותרים נותרת פתוחה והצדדים יפעלו כהבנתם כאשר כל טענותיהם שמורות להם. ודוק: איננו קובעים כי אין בסמכותנו להכריע בטענות העותרים. כפי שכבר קבעתי בהקשר אחר "יש לזכור כי סמכותו של בית משפט זה היא סמכות שבשיקול דעת. מקום בו בידי העותר סעד חלופי ימנע ככלל בית משפט זה מלדון בעניין." (בג"ץ 6136/06 פרי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 18 (טרם פורסם, 10.9.2006)). בענייננו לא שוכנעתי כי יש הצדקה לחרוג מכלל זה. 5. למען הסר ספק יצויין, כי אך מובן הוא, והמדינה לא חלקה על כך, שבמסגרת הליך אזרחי בעניין השבה יוכלו העותרים להעלות את כל טענותיהם ה"מינהליות" וה"ציבוריות" בדבר הפליה ופגיעה בשוויון (ראו: בג"ץ 5889/08 עזבון רבקה פורמן ז"ל נ' קרן קיימת לישראל, פסקה 3 (טרם פורסם, 3.10.2011) (בקשה לדיון נוסף טרם הוכרעה (דנג"ץ 8212/11)); בג"ץ 8003/10 ארוקסין נ' מועצת מקרקעי ישראל (טרם פורסם, 3.10.2011); בג"ץ 1076/07 קבוצת ממן אילת בע"מ נ' משרד האוצר (טרם פורסם, 19.1.2009); בג"ץ 2426/08 בן עטר נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה, פסקה 3 והאסמכתאות שם (טרם פורסם, 16.9.2008); כן ראו והשוו בג"ץ 2055/02 עבייד נ' שר הבטחון (לא פורסם, 12.12.2002)). 6. הדיון בעתירה הסתיים איפוא בהיותה לא אקטואלית במבט צופה פני עתיד. טענת העותרים לגבי העבר שמורות להם להליך אזרחי. לא יהיה צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור. חכירהקרקעותמקרקעיןמקרקעי ישראל