הטבת נזקי גוף - חיילים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הטבת נזקי גוף - חיילים: 1. מדינת ישראל הגישה תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום תכוף, עפ"י סעיף 5 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן - החוק). עילת התביעה היא: רופא שהיה בשירות צבאי סדיר נפגע בתאונת דרכים. הוא אושפז בשני בתי-חולים במשך כ- 3שנים, וזאת כתוצאה מהתאונה. המדינה טוענת שהיא נשאה בהוצאות האשפוז, כמתחייב עפ"י הדין, ושהנתבעת - כמבטחת של המכונית בה נהג הנפגע - חייבת לשלם לה את הוצאות האשפוז של הנפגע עפ"י החוק. משלא עשתה כן, תוך 60יום לאחר שנדרשה לשלם ע"י המדינה, הוגשה התביעה, כאמור. 2. א. בפני, עתה, בקשתה של הנתבעת "לדחות ו/או למחוק על הסף את התביעה". כל זאת משום שלדעת ב"כ הנתבעת אין למדינה זכות להגיש תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום תכוף, משום שזכות זו הוקנתה בחוק לנפגע בלבד, והמדינה איננה "נפגע" אלא "מיטיב". ב. ב"כ המדינה ער לאמור בס' 5לחוק, ובקשתו מבימ"ש לפרש את המילה "נפגע" שבסעיף 5פירוש מרחיב כך שיכלול גם את מי שבא בנעליו של הנפגע. טעמו הוא, שסעיף 5לחוק אינו קובע את זכותה של המדינה לתבוע, אלא קובע רק דרך דיונית למימוש זכות קיימת. למדינה זכות תביעה מכח סוברוגציה עפ"י חוק הנכים (תגמולים ושיקום), 1959(נוסח משולב) - להלן: חוק הנכים (ס' 36(א)(2)) ועפ"י חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), 1964(להלן - חוק הטבת נזקי גוף, ס' 2). לדעתו של ב"כ המדינה, חייבת חברת הביטוח, הנתבעת, לשלם הוצאות אשפוז של נפגע תוך 60יום מעת שנדרשה לעשות כן, ואין מקום לדחיית מועד התשלום רק משום שנמצא מיטיב אשר נשא בהוצאות הללו. אלא, עפ"י מטרת החוק, על חברת ביטוח לשלם תוך 60יום הוצאות אשפוז וכיו"ב ל"נפגע", במשמעותו הרחבה, לאמור: גם למדינה ששילמה ההוצאות, כמיטיב, עפ"י דין. 3. אינני מקבל את הפרשנות המרחיבה שבפי המדינה לסעיף 5 לחוק. א. מקובל עלי שסעיף 5לחוק אינו דן באספקט המהותי של הזכויות והחובות הנובעות מתאונת דרכים, אלא הוא עוסק באספקט דיוני בקובעו מועד פרעון להחזר הוצאותיו של הנפגע בקשר לתאונה ולתשלום צרכי מחיה שוטפים שלו ושל בני-משפחתו, ומקנה סמכות לחקיקת משנה לקבוע סדרי דין. אולם אין ללמוד מכך את שמבקש ב"כ המדינה. ב. הכלל הדיוני הוא, שאין לפצל תביעות בשל אותה עילה (תקנות 44, 48לתקנות סדר דין אזרחי). הוא הדין לגבי סעדים שונים בשל אותה עיל תביעה (תקנה 46). ניתן לפצל תביעות לסעדים שונים בשל אותה עילה רק ברשות בית-המשפט. הטעם לכך הוא שאין להטריד את הנתבע, את ביהמ"ש, ולעתים גם עדים יותר מאשר פעם אחת באותו ענין. יתרה מזו: ככלל, אין אפשרות "ליטול סעד כמו פיצויים, ולחלקו לסכומים ולהגיש בגין כל סכום תביעה נפרדת" (ע"א 61/77 בעמ' 678). ג. סעיף 5לחוק קובע מפורשות שהסכומים הבאים בגדר "תשלום תכוף" הם "חלק מהפיצויים". הווה אומר, שאלמלא הוראות סעיף 5לחוק לא היתה כל אפשרות לפצל את תביעתו של הנפגע לפיצויים בשל הוצאות מחיה ואשפוז רפואי לחוד, לפיצויים בשל נזקים והוצאות אחרות - לחוד. במילים אחרות: ניתן לומר שסעיף 5קבע יוצא מן הכלל לכלל הדיוני שאין לפצל תביעות בשל אותו סעד. ד. הטעם לחריג זה איננו הרצון למנוע עכוב כספים המגיעים לניזוק בידי החברה המבטחת (כטענת ב"כ המדינה), שהרי נימוק זה יפה לגבי עיכוב כספים בידי כל חייב. אלא מטרת סעיף 5לחוק היא להגן על הנפגע ממש, שלא יחסר, כך שיהיו לו ולמשפחתו כספים לצרכי מחייתם ולשם מימון ההוצאות הרפואיות וכיו"ב בעקבות התאונה. ה. המחוקק עצמו הגדיר בסעיף 1לחוק מיהו "נפגע" - "אדם שנגרם לו נזק בתאונת דרכים". אין מקום להרחיב את פירושה של המלה "נפגע" מעבר למובן הרגיל בלשון בני-אדם, משום שהרחבה כזו תהפוך את ההגדרה למיותרת (בג"צ 377/81 בעמ' 351). אם נאמר ש"מיטיב" הוא בגדר "נפגע" - ההגדרה שבחוק תהא מיותרת וחסרת כל ערך. ו. גם עפ"י פירוש המילולי (ע"א 156/83 בעמ' 448) וגם עפ"י פירוש לפי מטרת החוק (בג"צ 240/82 בעמ' 427), אין להרחיק לכת ואין לקרוא במושג "נפגע" את מי שלא נגרם לו נזק בתאונת הדרכים. בעוד שניתן להרחיב את המושג "נפגע" גם לתלויים בו, משום שמדובר באותה יחידה כלכלית שניזוקה בתאונה (ראה סעיף 4לחוק), אין מקום להרחיב את היריעה ואין לכלול "מיטיב" במושג "נפגע" לענין סעיף 5לחוק. למדינה, כמיטיב, לא נגרם כל נזק בתאונת הדרכים. המדינה נשאה בתשלומים שונים עפ"י דין, שעניינו איננו תאונות דרכים, וכדי להקנות לה "יריבות" עם המזיק או עם מבטחו היא רשאית להיבנות מהוראות סעיפים 36(א)(2) לחוק הנכים, וס' 2לחוק הטבת נזקי גוף (ראה: קציר, פיצויים בשל נזקי גוף, בעמ' 448). אך זאת בבואה לתבוע כמיטיב, עפ"י האמור. היא אינה יכולה לקפוץ על עגלתו המיוחדת של הנפגע לתשלום תכוף. המדינה, כמיטיב, אינה זקוקה לעזרה ראשונה כספית "לצרכי מחיה" ואין צורך למהר ולהחזיר לה את דמי אשפוזו של הנפגע על-מנת להבטיח שהנפגע יוכל לקבל את הטיפול הרפואי המתאים והדרוש. לגבי המדינה, ככל מיטיב, חל הכלל הדיוני שאין לפצל סעדים בשל אותה עילה אלא ברשות בימ"ש, ושאין לפצל את אותו הסעד לתביעות שונות. ז. על כך שלמיטיב ולנפגע תביעות שונות ניתן ללמוד גם מזכות התביעה המקבילה (למיטיב ולנפגע) כאשר מדובר בסכומים הניתנים להחזרה מהנפגע למיטיב (ע"א 599/68 בעמ' 116; ע"א 276/73, בעמ' 767). ח. אינני מוכן ללמוד מהסיפא של תקנה 4(ג) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (סדר דין מקוצר לתשלום תכוף), 1976, הקובעת סדרי דין לענין תצהיר כאשר המדינה היא תובעת. לענין זכותה של המדינה לתבוע תשלום תכוף, ניתן ללמוד לצורך פרשנות של חקיקת משנה אך לא בכיוון הפוך (ע"א 680/80 בעמ' 589). אין מדובר בהבהרה של מושג הנזכר בחוק ובחקיקת המשנה הבאה מכחו אלא מדובר בפרשנות של מושג שהוגדר בחוק עצמו, ומחוקק המשנה אינו רשאי, בכל הכבוד, להרחיב את יריעת חוק. 4. התוצאה מכל האמור היא, שלמדינה כמיטיב אין עילת תביעה לתשלום תכוף, לכן, התביעה נמחקת, כמבוקש. המדינה תשלם לנתבעת סך 000, 15 שקל + מע"מ כהוצאות הבקשה. סכום ההוצאות יהא צמוד למדד יוקר המחיה שבסיסו המדד שיפורסם ב- 15.5.84 ועד לתשלום בפועל, אלא אם כן הסכום ישולם תוך 30 יום.צבאנזקי גוףהטבת נזקי גוףחיילים