קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היטל השבחה - היתר בניה מתקן בזק: 1. זהו הליך ש"התגלגל" בדרך יוצאת דופן. ראשיתו בעתירה מנהלית (ה"פ 97/30337) שהגישה המערערת לבית המשפט המחוזי בחיפה. במקור, עתרה המערערת לחייב את המשיבה לתת לה היתר בניה להקמת "מתקן בזק" על גבי מבנה קיים, וכן להצהיר כי אין מקום לדרוש היטל השבחה בגין ההיתר. במהלך הדיונים בבית המשפט המחוזי בחיפה ניתן ההיתר (לאחר שהותנה בתנאים שהתמלאו ובדרישה לתשלום היטל השבחה, אשר המערערת הפקידה ערבות בנקאית לתשלומו תוך שמירה על טענותיה לפיהן אין בסיס וסמכות להטלתו). נותרה לפיכך רק השאלה האם רשאית המשיבה לדרוש היטל השבחה בקשר להיתר, או - במילים אחרות - האם יש חבות בהיטל השבחה בגין ההיתר. משנותרה רק שאלה זו, קבע בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד"ר דן ביין) כי זוהי שאלה שבסמכותו העניינית של בית משפט זה, ועל כן הורה על העברת התיק לבית משפט זה. בעקבות זאת הוריתי על הגשת הודעת ערעור ואחרי הגשתה - על הגשת עיקרי טיעון ותיקי מוצגים. לאחר שגם אלה הוגשו (והצדדים לא הסכימו להכרעה על פיהם בלבד) זימנתי את הצדדים לדיון, ובו הוריתי על הגשת סיכומים בכתב. הגשת הסיכומים נשלמה ביום 17.1.99. 2. המשיבה טענה בפניי כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בערעור, מהטעם שהערעור מעורר גם שאלות עובדתיות ואילו בס' 14 (ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965- (להלן "סעיף 14 (ג)"), מסורה לבית משפט השלום סמכות לדון בנקודה משפטית בלבד. לשיטת המשיבה (ככל שהצלחתי להבינה), מסורה הסמכות לדון בשאלות עובדתיות לשמאי המכריע (אם נתמנה בדרך הקבועה בס' 14 לתוספת השלישית האמורה) ולו בלבד. דין הטענה להידחות. ראשית, לא מקובל עליי מצב שבו המשיבה שהיא גוף סטטוטורי, מעלה בבית המשפט המחוזי טענה של חוסר סמכות (וטוענת שהסמכות מסורה לבית משפט השלום), ולאחר שטענתה זו מתקבלת למעשה והדיון מועבר לבית משפט השלום היא טוענת, שאין לבית משפט השלום סמכות לדון בה. דרך טיעון כזו אינה ראויה גם לתאגיד של המשפט הפרטי ולא כל שכן שאינה ראויה מצד גוף סטטוטורי הממלא תפקיד על פי דין. שנית, סעיף 79 (ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984- קובע כי בית המשפט שאליו הועבר תיק מבית משפט אחר מטעמים של חוסר סמכות "לא יעבירנו עוד", ועל פי פסיקת בית המשפט העליון פירושן של מילים אלה הינו כי בית המשפט הנעבר קנה סמכות עניינית לדון בתיק מעצם ההעברה. מכאן כי יש לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתיק. גם הטענה שסעיף 79 (ב) האמור לא נטען כלל ע"י המערערת עד לשלב הסיכומים אינה ממין העניין, משום ששאלת סמכות עניינית מסורה ממילא לבית המשפט ועליו להכריע בה גם מיוזמתו. 3. עדיין מתעוררת השאלה האם ניתן לדון בערעור ולהכריע בו כפי שהוא. הכלל הוא שבערעור לפי סעיף 14 (ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965-, ידונו שאלות משפטיות בלבד. מכאן כי אין להתיר שמיעת ראיות במובן המקובל של המילה, היינו - אין לברר עובדות השנויות במחלוקת ואין לקבוע בהן ממצאים עובדתיים. ענין זה מסור לשמאי המכריע. יחד עם זאת, אין פירוש הדבר שאין להביא עובדות בפני בית המשפט. תוכנם של מסמכים שאין עליהם מחלוקת עובדתית ואין צורך להביא עדים על האוטנתיות שלהם אינו דבר שלא ניתן להביאו לידיעת בית המשפט במסגרת כזו, וברוב המקרים הדבר אף הכרחי. הדוגמה המובהקת ביותר הינה של שומה של שמאי מכריע ואף הפרוטוקולים של הדיונים בפניו והחומר שהוצג בפניו. כאשר עילת הערעור היא שהשמאי המכריע לא נתן למי מהצדדים הזדמנות נאותה לטעון טענות או להביא ראיות, הצגת המסמכים שהזכרתי לעיל הינה לא רק אפשרית אלא גם הכרחית. הוא הדין במסמכי הדרישה להיטל השבחה, ואף במסמכים רלוונטיים אחרים, כגון תוכן התוכנית ו/או ההיתר או ההקלה המבוקשים, מועדי כניסתה לתוקף של תוכנית וכיוצא באלה מסמכים שמהם קמה התשתית העובדתית ההכרחית לבחינת השאלה המשפטית נשוא הערעור ולהכרעה בה. לא הבאת עובדות לידיעת בית המשפט היא האסורה, אלא רק הצבת בית המשפט בפני הצורך להכריע בשאלות שבעובדה ולקבוע ממצאים עובדתיים היא הדבר שאין בית המשפט מוסמך לעשות במסגרת ערעור כזה. במקרה המיוחד שבפניי, גם מגבלה זו אינה חלה בהכרח ולו משום שאין מדובר בהליך שהוגש מלכתחילה לבית משפט זה ועל פי סעיף 14 (ג) האמור אלא מדובר בעתירה מנהלית שבית המשפט המחוזי העבירה לבית משפט זה, שעליו לדון בה כפי שהיא. 4. ככל שהצלחתי לרדת לסוף דעתה של המערערת, הרי מעבר לדיבורים הכלליים על גבולות השימוש בסמכות ודרך השימוש בסמכות, טענתה היא שהואיל ודרישת ההיטל באה בקשר לבקשה להיתר שבפני עצמה אין בה משום "השבחה", הדרישה להיטל בטלה. נראה לי בכל הכבוד שהמערערת נתפסה לטעות בסיסית בהבנת מהותו של היטל השבחה. אכן בקשה להיתר בניה לכשעצמה איננה בגדר "השבחה", אולם בקשה כזו הינה בגדר "מימוש זכויות". היטל השבחה יכול וידרש בעת "מימוש זכויות". מכאן שאין בעובדה שהבקשה להיתר היתה בהתאם לתוכנית קיימת ואינה מהווה לכשעצמה "השבחה" כדי לשלול בהכרח את הסמכות לדרוש היטל השבחה בגין הבקשה. כדי שניתן יהיה לדרוש היטל השבחה כזה צריך שקודם לכן היה ארוע המהווה "השבחה", ושבגין אותה "השבחה" אשר ההיתר המבוקש מהווה "מימוש" שלה טרם שולם היטל קודם לכן. 5. הדרישה להיטל כפי שצורפה לחומר שבפניי ערוכה בצורה לקויה וחסרה. יחד עם זאת אין בעצם העובדה שטופס מולא בצורה מרושלת וחלקית כדי להביא למסקנה שמבחינה מהותית אין עילה לדרישה להיטל. זאת ועוד: גם השומה שעל פיה נקבע סכום ההיטל הנדרש ערוכה, בכל הכבוד, בצורה לקויה ביותר. אין בה כל התייחסות להיסטוריה התכנונית שיצרה את ההשבחה כמו גם לשאלה האם לא שולם כבר היטל בגין אותה השבחה, אם אכן היתה כזו. השומה נראית יותר כזריקת סכום לחלל האוויר באופן שרירותי מאשר כשומה היכולה להוות בסיס לדרישה להיטל השבחה ולקביעת סכומו. יחד עם זאת גם פגמים אלה אינם מצדיקים את המסקנה כי אין חבות בהיטל השבחה. גם כאן מדובר בפגמים שניתן לתקן ושיתכן שהם בעלי אופי פורמלי וטכני בלבד, ואם אין הדבר כך - אזיי סופו של העניין להתגלות ממילא בהמשך. אילו הייתי צריך להכריע בהליך זה רק על סמך הפגמים שבשומה, הייתי ממילא מורה על החזרתה לשמאי שערך אותה על מנת שיערוך אותה מחדש. כל תועלת מעשית לא היתה צומחת מכך למערערת. 6. ההליך שבפניי מתייחס אך ורק לשאלה האם מוסמכת המשיבה לדרוש היטל השבחה אגב הנפקת ההיתר שהמערערת ביקשה וקיבלה. שני הצדדים, אף שיכלו לעשות זאת במסגרת תיקי המוצגים שהוריתי על הגשתם, לא טרחו לצייד אותי אלא בחלק קטן ומשני של המסמכים אשר לו היו בפניי הייתי יכול לדון בערעור לגופו. אינני יכול לדעת היום מתי (אם בכלל) נכנסה לתוקף התוכנית חד/810 המוזכרת בדרישת ההיטל ובסיכומי המשיבה. אינני יכול גם לדעת מה טיב ההשבחה הכלולה בתוכנית זו לעומת המצב התכנוני שקדם לה והאם ההיתר שניתן למערערת נובע מאותה השבחה. אינני יכול גם לדעת האם בעבר לא שולם היטל השבחה גם בגין ההשבחה אשר ההיתר מהווה מימוש חלקי של זכויות בגינה (אם אכן כך הוא). 7. מסתבר שבינתיים הגישה המערערת שמאות נגדית מטעמה, וזאת מבלי לפגוע בטענותיה כי עצם הדרישה להיטל השבחה אינו כדין. לאור הליקויים שפירטתי בסעיף 6 לעיל והמונעים כל אפשרות להכריע עתה בטענות המערערת לגופן, הפתרון הראוי ביותר הינו להורות על המשך ההליכים לפי התוספת השלישית לחוק לאור השמאות הנגדית. אם בסופו של תהליך לא יגיעו הצדדים להסכמה יתמנה שמאי מכריע, ואם גם אחרי הכרעתו ישארו חילוקי דעות בין הצדדים לרבות חילוקי דעות משפטיים לשאלת עצם קיומן של השבחה ומימוש זכויות החייבים בהיטל בגין היתר הבניה שניתן למערערת, תוכל המערערת להעלות טענותיה במסגרת סעיף 14 (ג) לתוספת השלישית כאמור בפני בית המשפט בערעור שתגיש אז. 8. אינני יכול לקבל את הטענה שאין להתיר למשיבה לתקן ליקוים שנפלו בשומה ובדרישה וכי אם תינתן אפשרות תיקון כזו יהיה הדבר שקול להטלת היטל באופן רטרואקטיבי. גם הטענה שממילא ניתן יהיה בעתיד לגבות את ההיטל אם מגיע בעת מימוש עתידי נוסף של זכויות ע"י העברתן אינה מתקבלת על דעתי. אני סבור שאם קמה למשיבה זכות לקבלת היטל השבחה בגין הנפקת ההיתר למערערת, אזיי מן הדין לקבוע את סכומו בצורה נאותה ולאפשר לה לגבות אותו. אין בכך כל מיסוי רטרואקטיבי ולו משום שדרישה ושומה הוצאו שלא בדיעבד. אין מקום להפוך חוסר וליקוי במסמך לפטור ממס אם אכן יש חבות בו. גם העובדה שבעתיד יתכן עוד ארוע של מימוש זכויות בנכס אינה ממין הענין, ולו משום שהיא כעקרון נכונה תמיד. עדיין הדין מחייב שאם היתה השבחה, ואם ההיתר שביקשה וקיבלה המערערת מהווה מימוש זכויות בגין אותה השבחה אשר טרם שולם בגינו היטל בעבר, יחול ההיטל על המערערת. 9. התוצאה הסופית היא שהערעור נדחה במובן זה שאני קובע כי אינני יכול להכריע בו כיום על סמך הטענות שבפניי והמוצגים שהוצגו בתמיכה להן. עדיין פתוחה בפני המערערת גם הטענה שאין כלל חבות בהיטל (למשל - משום שהתוכנית חד/810 לא כללה השבחה, או שההיתר אינו מימוש של אותה השבחה, או שבגין אותה השבחה כבר שולם היטל בעבר). טענות אלה רשאית המערערת להעלות בפני השמאי המכריע ככל שנכללו בשמאות הנגדית שהגישה (ואשר משום מה לא צורפה לתיק המוצגים שלה), ואולי גם מבלי שנכללו באותה שמאות. ממילא וכפי שכבר כתבתי, אם לא יגיעו הצדדים לידי הסכם יתמנה שמאי מכריע ואם ירצה בכך מי מהם עדיין פתוחה הדרך לשוב לבית המשפט בנקודה משפטית גם לאחר מכן. 10. בהתחשב במכלול הנתונים ובמיוחד בעובדה כי בסופו של דבר דחיתי את הערעור אולם לא לגופו אלא רק משום העדר תשתית עובדתית שניתן וצריך היה להביא בפניי, וכן בעובדה שדחיתי טענת חוסר הסמכות העניינית ואף קבעתי שנטענה בחוסר תום לב מצד המשיבה, אני מחייב את המשיבה לשלם למערערת סך של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק בגין הוצאות המערערת ושכ"ט עורך דינה (כסכום כולל). הסכום הנ"ל ישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.בניההיטל השבחהמתקן בזקהיתר בניה