קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה באסטמה כתאונת עבודה: 1. התובע הגיש לבית הדין תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין מחלת אסטמה שבה חלה, והינה, לטענתו, מחלת מקצוע. זאת, בעקבות מכתב פקיד התביעות אל התובע מיום 10.10.97 שבו הודע לו, כי תביעתו לתשלום דמי פגיעה כאמור נדחתה, משום שמחלתו לא נגרמה בשל העבודה, אלא כתוצאה ממצב תחלואי טבעי. בדיון המוקדם מיום 4/5/98, הודיעה ב"כ התובע, כי מאחר שמחלת התובע אינה מופיעה ברשימת מחלות המקצוע, יטען התובע למיקרוטראומה. 2. תביעתו של התובע נדחתה בפסק הדין מיום 22.2.01, ועל כך הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בהסכמת הצדדים, הוחזר עניינו של התובע לבית דין זה למינוי מומחה - יועץ רפואי נוסף, שיחווה את דעתו בדבר פגיעתו של התובע. 3. ביום 21.10.02 נתמנה פרופ' רובין כמומחה-יועץ רפואי נוסף מטעם בית הדין. בחוות דעתו מיום 14.11.02 קבע פרופ' רובין: ”בסיכום, אינני מקבל שלפנינו מחלת אסטמה על רקע תעסוקתי. לפנינו מחלת אסטמה על קונסטיציונאלי עם מהלך תחלואי רגיל. עבודתו לא גרמה ולא החמירה מחלתו“ 6. ב"כ התובע ביקשה להפנות שאלות הבהרה אל המומחה. להלן שאלות ההבהרה שעליהן נתבקש המומחה להשיב: א. האם ייתכן כי מצבו של התובע הסובל מנזלת אלרגית מאז שנת 1970, החמיר עקב חשיפתו לאבק בעבודה בארכיב. ב. המסמכים הרפואיים המצורפים, כוללים גם חוות דעת של ד"ר קלמנט. אבקש את התייחסותך לחוות דעת זו. ג. האם היות התובע חסר רקע משפחתי של אסטמה והיותו אדם שאינו מעשן, אינה משנה את חוות דעתך. ביום 21.10.03 חזר המומחה וקבע כי: ”ראשית ברצוני לציין שהתייחסתי בחוות דעתי מיום 10.11.02 העובדה שמר מהלל איננו מעשן ולא קיים רקע משפחתי של אסטמה, איננה משנה קביעתי כפי שציינתי בחוות הדעת המקורית. כפי שציינתי קרדית אבק הבית נמצאת בכל מקום בבית, במשרד וגם בארכיון. כל אדם שמפתח רגישות - SENSITIZATION לאלרגן כל שהוא כולל קרדית אבק הבית חייב להיות בעל נטיה גנטית PREDISPOSED זאת גם הסיבה למה לא כל אחד מאיתנו מפתח אסטמה, כלומר ברור שקיים רקע קונסטיציונאלי לכך... ...רק לאחרונה פורסמו שני מאמרים בנדון הן לגבי נזלת אלרגית והן לגבי אסטמה בעתון הידוע מצטט: NEW ENGLAND JOURNAL OF MEDICINE (5-6) שהעתק תקצירם מצורף, ובו מודגש שהמהלך של מחלת האסטמה כמו גם נזלת אלרגית איננו משתנה אם אנו משתמשים בכריות ושמיכות רגילות המכילות קרדית אבק הבית ואלו "שנוקו" (IMPERMEABLE) מקרדית אבק הבית. נתונים אלו תומכים בצורה ברורה בקביעתי שאין קשר בין עבודתו של מהלל למחלת האסטמה“ (ההדגשה הוספה ד.פ.). 7. ביום 2.11.03 ניתנה החלטה על הגשת סיכומי הצדדים. ב"כ התובע ביקשה להחזיר את הענין למומחה הרפואי, מאחר ולטענתה, לא השיב המומחה על שאלות ההבהרה שהופנו אליו. בקשתה זו נדחתה, כאמור בהחלטה מיום 17.12.03. 8. ב"כ התובע טוענת כי המומחה הרפואי לא ענה על שאלות ההבהרה עליהן נתבקש להשיב ולאור עמימות חוות דעתו, הרי שקיים ספק לעניין הקשר הסיבתי בין מחלת האסטמה של התובע לבין עבודתו בארכיב. על ספק זה לפעול לטובת התובע. לפיכך, יש לקבל את תביעתו של התובע. 9. מנגד, טוענת ב"כ הנתבע טענות אלה: א. קביעתו של המומחה הרפואי, פרופ' רובין, כעולה מחוות דעתו, היא כי אין לקשור את מחלת התובע בשום צורה לעבודה, לא כגורם ולא כמחמיר. ב. בתשובותיו לשאלות ההבהרה, חזר המומחה והדגיש כי אין קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין עבודתו וחשיפתו לאבק. חוות דעת המומחה איננה מטעם מי מהצדדים, והינה נחרצת, ומשכך יש לדחות את תביעת התובע. ג. התובע מנסה למצוא פגמים בחוות דעת המומחה, אך המומחה, כמו קודמו וכמו רופא הנתבע, שללו קיומו של קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין עבודתו. המומחה הבהיר כי מסקנתו של ד"ר קלמנט איננה מקובלת עליו, וטענות התובע בעניין עמימות חוות הדעת המומחה מוטב היה אילולא נטענו. לאור חוות הדעת הברורה, המפורשת והחד משמעית, יש לדחות את התביעה. 10. מקובלות עלינו במלואן טענות הנתבע. בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה שלל פרופ' רובין את הקשר הסיבתי בין מחלת האסטמה לבין עבודתו של התובע. המומחה ציין כי מדובר במחלת אסטמה על רקע קונסטיטוציונאלי ולא אסטמה תעסוקתית, (ההדגשה במקור ד.פ). המומחה התבסס על מאמרים רפואיים שונים שפורסמו לאחרונה וציין כי הם תומכים בצורה ברורה בקביעתו כי אין קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלתו. כך קבע גם המומחה הרפואי הראשון שנתמנה על ידי בית הדין (פרופ' קרמר). פרופ' רובין אף הוסיף בסיכום חוות דעתו כי עבודתו של התובע לא גרמה ולא החמירה את מחלתו. 11. משמע, שששני המומחים, על סמך ניסיונם המקצועי הרפואי, ולאחר שהונחה בפניהם התשתית העובדתית והחומר הרפואי, הגיעו למסקנה זהה. פרופ' רובין, כאמור, אף שלל את האפשרות שמצבו של התובע הוחמר בשל עבודתו. כבר נפסק לא אחת כי: ”חוות דעתו הרפואית של המומחה אף היא בבחינת ראיה ויש להתייחס אליה ככזאת. מטבע הדברים, מייחס בית הדין לחוות הדעת משקל מיוחד, הגם שאין הוא כבול בה (ר' דב"ע לו/8-0 דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374, 383, הבא בדב"ע נא/191-0 המוסד לביטוח לאומי - יוסף נחתום, פד"ע כ"ד 89, 99. ר' ס אדלר, "מומחים יועצים-רפואיים בבתי דין לעבודה, "המשפט", כרך ב' 199). עם זאת, ברי, כי בשאלות הרפואיות, "יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן, לעשות כן (דב"ע נה/79-0 סעדה - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) “(דב"ע נו/244 המל"ל - פרבר, ניתן ביום 26/2/97). משקלה של חוות דעת המומחה הוא רב משום שמדובר במומחה אובייקטיבי אשר אינו מעיד לבקשת צד, ואינו מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס - המל"ל, ניתן ביום 2/11/99). לאור האמור לעיל, נדחית התביעה. אין צו להוצאות.הכרה בתאונת עבודהאסטמה