קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה במחלת אסטמה כמחלת מקצוע: 1. ביום 14.6.98 הגיש התובע, יליד 1966, כתב תביעה לביה"ד כנגד החלטת הנתבע מיום 21.4.98 הדוחה תביעתו להכיר באסטמה שלקה בה כפגיעה בעבודה כמחלת מקצוע. ביום 1.11.98 הגיש התובע, באמצעות הלשכה לסיוע משפטי, כתב תביעה מפורט, וביום 10.3.99 הגיש הנתבע כתב הגנה. ההליך נקבע לדיון בפני כבוד השופטת א. עציון, ואח"כ להוכחות ליום 30.6.99. לבקשת התובע הועבר אחר-כך הדיון למותב זה, ובהתאם נקבע להוכחות.   2. ביום 21.9.00 ניתנה החלטה בדבר מינויו של פרופ' עמיחי א. רובין כמומחה-יועץ רפואי והועברו לו העובדות הבאות :   א. התובע יליד 1966, עבד כמכונאי רכב משנת 1990 ועד 1997. ב. במסגרת עבודתו שוטף התובע חלקי מנוע בנפט ע"י שטיפתם בנפ או ריסוסם באקדח נפט (נוזל, אדים, בהתאמה). ג. משנת 1990 החל התובע לסבול מסינוסיטיס, קוצר נשימה, אסטמה, סחרחורת ומאידך טען כי רק ב-1994 החל לסבול מכך. ד. בטרם שירותו הצבאי עסק בכך כחצי שעה פעם בשבוע. ה. התובע עבד בנפט אצל מעסיקו כשעה או יותר ביום, כשהשתמש בנפט כנוזל או בריסוסו באקדח. ו. התובע סובל מסינוסיטיס, אסטמה, קוצר נשימה וסחרחורת משנת 1990 או משנת 1994. יצויין כי עפ"י אישורי צה"ל סובל התובע מאסטמה מ-1984.   3. ביום 18.10.00 נתן המומחה חוות דעתו. קובע המומחה כי השאלה העיקרית לדיון היא האם מדובר בהחמרת מחלתו עקב עבודתו, כי מדובר בהחמרה חולפת, וכי "לא ניתן לשלול שהייתה החמרת מה" עקב העבודה, ולעמדתו, תרומת העבודה לנכותו היא בשיעור 1/3.   4. ביום 29.5.01 ניתנה החלטה בבקשות הצדדים להציג שאלות הבהרה למומחה, וכבוד המומחה התבקש להשיב על שאלות ג'-ו' בהחלטה המקורית, ובהתייחס ל"החמרת מה" שקבע, תוך שהופנתה תשומת לבו לכך שאין ביה"ד דן בנכות אלא בשאלה עד כמה העבודה השפיעה על ליקויו (ההחמרה).   בתשובתו המפורטת של המומחה מ-16.9.01 נקבע כי מדובר באסטמה קונסטיטוציונלית, ואין קשר בינה לתנאי עבודה, מדובר במהלך טבעי ולא במיקרוטראומה.   5. ביום 25.11.01 ביקש התובע לפסול המומחה ולאחר שנתקבלה תגובת הנתבע ניתנה החלטה (ב-10.1.02) ולפיה עולה לכאורה כי נשמטה מילה מחווה"ד. כבוד המומחה הבהיר ב-20.2.02 כי אכן נשמטה המילה "הפסקת" מחווה"ד כך שגם לאחר שנפסקה חשיפת התובע - אין שינוי במצבו הנשימתי.   6. ביום 9.4.02 ניתנה החלטה ולפיה אין סתירה בין חווה"ד הראשונית לתשובות ההבהרה שניתנו, וכי חומר רפואי נוסף אותו ביקש ביה"ד - לא הוצג בפני המומחה; נקבע כי המומחה פעל עפ"י העובדות שהוצגו לו, ומשכך - אין מקום לפסילת חוה"ד או לשאלות הבהרה נוספות; כן ניתנה החלטה על הגשת סיכומים.   7. סיכומי התובע הוגשו לאחר הארכת מועד שנתבקשה. טוען התובע כי על בסיס חוו"ד ראויה תביעתו להתקבל, שכן גם החמרה היא פגיעה בעבודה (נד/16-0 המל"ל נ' קרסניק, פד"ע כ"ז 417), כי עסקינן באינספור נשימות, פגיעות זעירות (דב"ע מח/11-0 המל"ל נ' חליוא, פד"ע י"ט 379), כי חווה"ד המשלימה סוטה ללא הסבר ומסקנות מקביעותיו בחווה"ד המקורית, כי המומחה חרג מסמכותו ואין לקבל קביעתו, מה גם ש"ספק" ראוי כי יפעל לטובת המבוטח. עוד טען כי אמירת המומחה שאין בפנינו מיקרוטראומה נאמרה כלאחר יד.   הנתבע בסיכומיו מ-2.10.02 טען כי דין התביעה להדחות משקבע המומחה באופן ברור כי מצבו הטבעי של התובע הוא שגרם למחלה. כן נטען כי "יכול להיות"/"השפעה מסויימת" וכד' - אין בהם כדי לקבוע הקשר הסיבתי הדרוש (דב"ע מ/170-0 פד"י כ' 454). משאין קשר תעסוקתי למחלה - עתר הנתבע לדחיית התביעה.   8. לאחר עיון בכל החומר שבפניי, להלן הכרעתי : א. בחווה"ד המקורית קבע המומחה כי האסטמה הינה על רקע קונסטיטיוצנלי, ובהעדר מסמכים קודמים אין לשלול כי חלק מההחמרה היא על רקע העבודה, וקבע כי 1/3 מנכותו נובע מהעבודה.   נכון טען הנתבע ובהתאם להלכה כי "אין לשלול" אין בו מידת הוודאות הנדרשת. יושם אל לב כי המומחה התייחס בקביעתו זו לנכות הכוללת ולא לעצם הפגיעה.   ב. עוד יש מקום להזכיר כי המומחה, ומיוזמתו, קבע כי, בענייננו עסקינן בהחמרה עקב העבודה ולא בגרימה - אף כי שאלה, כאמור, לא הונחה בפניו. אכן, אף החמרה - לפגיעה תיחשב, אך המומחה הביע דעתו אף בענין זה וקבע כי עסקינן ב"החמרת מה" או בהחמרה זמנית וחולפת הנובעת מהעבודה.   ג. בהשלמת חוות דעתו ומשנדרש לשאלות הרבלנטיות לשלב זה של ההליך - קבע המומחה כי התובע סובל מאסטמה המחייבת טיפול קבוע עוד מ-1984 (אישורי צה"ל) וכי לפי האישורים מהלך המחלה כרוני, מאוזן ע"י טיפול קבוע, אין שינוי במצבו (5/98) למרות שהפסיק עבודתו, וכי מדובר במחלה שהשפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. לאור סקירתו כאמור קבע כי אין רקע תעסוקתי למחלה.   ד. משעסקינן בקביעה רפואית שבמומחיות ע"י המומחה שפעל עפ"י העובדות שהוצגו לו ע"י ביה"ד - אין לקבל תביעת התובע, משהוכח כי מחלת האסטמה ממנה סובל התובע לא נגרמה ולא הוחמרה על רקע עבודתו. התביעה נדחית ללא צו להוצאות. מחלת מקצועאסטמהרפואה