מתי אין ראיות לכאורה ? על פי פסק דינו של כבוד הנשיא ברק בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, ראיות לכאורה הינן "ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל - יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר" (שם, בע' 147). במילים אחרות, בהליך של מעצר עד תום ההליכים, מתבקש בית המשפט בהקשר זה, להעריך אם קיים סיכוי סביר להרשעה, אם לאו (ראו בש"פ 825/98 מדינת ישראל נ' דחלה, פ"ד נב(1) 625, 630, מפי כבוד השופט קדמי). קיימים שני מצבים בהם אין ראיות לכאורה: המצב הראשון הוא שהראיות לא מהימנות על פניהן, משום קיומן של פירכות בתוכן (ספק סביר 'מובנה'). לענין זה ראו פסק הדין בענין זאדה, בע' 148 - 149, וכן פסק הדין בענין דחלה עמ' 631), שם הוגדרו ראיות כאלה כראיות שמהימנותן תלויה על בלימה. במצב השני, תוכן ההודעות הוא כזה שגם אם ינתן אמון במוסרן, אין סיכוי סביר להרשעה. כלומר, זהו מצב בו מכלול החומר שהעלתה החקירה - אפילו כל הראיות קבילות ומהימנות - איננו יכול להעמיד תשתית עובדתית מרשיעה (ענין זאדה, בע' 148-149). ראיות לכאורהראיות