העתקת מודעות מאתרי אינטרנט

האם מותר להעתיק מודעות פרסום מאתרים אחרים לאינדקס ? בית המשפט לא ראה בליקוט המידע של המפרסמים השונים, מיון הפעילויות לפי קטגוריות, כמות שנעשה על ידי התובעת, ככולל פעולות שיש בהן את אותה יצירתיות וחדשנות הנדרשת על מנת שאלה תוכרנה כ"יצירה ספרותית". לצורך הפעולות האמורות, לא נדרשת לכאורה התובעת למאמץ ניכר, מיוחד, ובוודאי שאין בו כל חידוש ויצירתיות כנדרש ומכל מקום לא הוכח מאמץ כאמור. (ראה המר' (ת"א) 6898/97 חברת אינדקס פרסומים בע"מ נ' בידור ואירוע חברה לפרסום (1996) בע"מ (1997). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העתקת מודעות מאתרי אינטרנט: 1. כללי נשוא המחלוקת שלפניי היא פעילות מתחרה בין שני אתרים באינטרנט, המפעילים מנוע חיפוש המיועד לאיתור פעילות לשעות פנאי. התובעים עותרים למתן סעד הצהרתי המורה לנתבעים להסיר את האתר (להלן: "חוג") מרשת האינטרנט, ולהימנע מלהעלותו כולו או חלקו בעתיד לרשת, כמו גם לאסור על הנתבעים לעשות שימוש בתכנים המפורסמים באתר שמפעילה התובעת מספר 1 (להלן: "התובעת" או "חוגל"). כמו כן נתבעים פיצויים סטטוטוריים ללא צורך בהוכחת נזק לפי הוראות סעיף 3א' לפקודת זכויות יוצרים - 1924 כמו גם סעד למתן חשבונות המוערך בסך של כ 500,000 ₪. המחלוקת משליכה למעשה על יריעה נרחבת המעסיקה את בתי המשפט ובגדרה השאלה האם מודעת פרסום היא בגדר "יצירה" הזכאית להגנת "זכויות יוצרים", והאם נדרשת הסכמת המפרסם ו/או בעל "לוח הפרסום", לפרסומה של המודעה בלוח המודעות המתחרה, או שכל "לוח מודעות" אחר, רשאי לפרסם את המודעה ללא שיזקק לאישור המפרסם או בעל הלוח לו נמסרה לפרסום. הסוגיה ישימה גם בכל הנוגע לאיתור מודעות ופעילויות במנועי חיפוש ברשת האינטרנט, קרי האם רשאי מנוע חיפוש לפרסם מודעות ופעילויות שפורסמו במנוע חיפוש אחר, ללא צורך באישור בעל מנוע החיפוש הראשון או המפרסם עצמו. 2. הצדדים 2.1 התובעת הינה חברה פרטית, הבעלים והמפעילים של אתר ברשת האינטרנט בשם "חוגל" העוסק בתחום תרבות הפנאי תחת השם , שעלה לאוויר בשנת 2005. במסגרת האתר מפרסמת התובעת ספקי שירות בתחום תרבות הפנאי, המציעים פעילויות שונות והכשרה. 2.2 התביעה הוגשה גם ע"י התובעים 2-10 (להלן: "המפרסמים"), שהם מפעילי חוגים שונים אשר פרסמו את החוגים המופעלים על ידם, באתר "חוגל" לצורך קידום העסק וחשיפה לקהל הרלבנטי. לטענת "המפרסמים", נעשה פרסום של פעילותיהם באתר "חוג", ללא הסכמתם ואישורם וכי הפרסום האמור הסב להם נזקים. במהלך בירור התובענה, הושגו הסכמות לפיהן סולקו בהסכמה תביעות התובעים 4,5,7 ו-10 ונותרה תביעת התובעת וכן התובעים הפרטיים 1,2,3,6 ו-9. 2.3 הנתבעים יחד עם שלישי בשם ערן שכטר הינם המייסדים והמנהלים של אתר אינטרנט "חוג" (להלן: "חוג"), שגם בו מפורסמות פעילויות בתחום התרבות והפנאי. כאמור, כתובת המתחם של האתר הינה . 3. עיקר עמדת התובעת 3.1 "חוגל" טוענת כי יזמיה זיהו את הפוטנציאל העסקי הטמון בפרסום באמצעות האינטרנט של עיסוקים שונים בתחום תרבות הפנאי, בשים לב להעדרו של אתר המרכז באופן מקיף ונוח לשימוש את התחום של תרבות הפנאי. לפיכך החלו בשנת 2004 לעסוק בהקמת האתר. לטענת התובעת, פיתוח האתר על תכניו, תכנותו ועיצובו ובאופן שיהיה ידידותי הן לקהל המפרסמים והן לגולשים המעוניינים לשאוב ממנו מידע הצריך השקעת משאבים של אלפי שעות עבודה ובסך המוערך במאות אלפי שקלים. האתר עלה לרשת האינטרנט בחודש מרץ 2005. שם המתחם של האתר עם עלייתו לאוויר היה hoogle.co.il ובהמשך הופעל האתר גם תחת שם האתר hoogel.co.il . 3.2 לטענת התובעת היא פיתחה שני נושאים ייחודים באתר: הראשון, מנוע חיפוש משוכלל ומהיר המאפשר צמצום התוצאות לפי חיפוש של תת קטגוריות (למשל, לפי תחום עיסוק, אזור גיאוגרפי ומילות חיפוש חופשיות). מבנה עמוד המפרסם נבנה באופן שמאפשר קישור למנועי חיפוש כשהגולש מעוניין לאתר ברשת מידע רלבנטי הקשור לאותו עמוד. השני, דף משתמש ידידותי - המכיל את כל המידע עבור המפרסם (שעות הפעילות, מחירים, מיקום גיאוגרפי, פרטי איש קשר, גישה מהירה לאתר האינטרנט של המפרסם, אפשרות להעלאת תמונות עפ"י רצון המפרסם, קופון הנחה לפונים באמצעות אתר חוגל ועוד). מעבר לקטגוריות קיימים בדף האינטרנט גם שדות של מלל חופשי בהם מתוארת הפעילות בהרחבה. 3.3 פרסום האתר ברשת נעשה באמצעות שיטה הקרויה SEO (Search Engine Optimization); במסגרת השיטה בחן איש אופטימיזציה מטעם התובעת שיטות חיפוש של מנועי חיפוש נפוצים באינטרנט ובנה את עמוד האינטרנט באופן שיתאים לדרישות מנועי החיפוש השונים, על מנת שאתר "חוגל" יעלה כאחד מהתוצאות הראשונות במנועי החיפוש שעה שגולש מעוניין לאתר ברשת האינטרנט מידע הקשור לעמוד האינטרנט הרלבנטי, לענייננו עמוד של פעילות פנאי. שיטה זו מאפשרת לחבר יחד עם המפרסם דף פרסום שיופיע במיקום גבוה בתוצאות החיפוש של גוגל ובאופן שיוצר חשיפה ממוקדת לגולשים. 3.4 התובעת פעלה גם להחדרת האתר לתודעת ספקי השירותים בתחום תרבות הפנאי ובקרב המשתמשים - הגולשים. כך גייסה התובעת מפרסמים כאשר לצורך כך היא העסיקה לטענתה מעל עשרה אנשי מכירות שעסקו בפניה יזומה למפרסמים, על מנת להשיג מאסה מהותית של כ 330 הזמנות ממפרסמים שונים. מעבר להשקעה הראשונית של הקמת האתר מצביעה התובעת על הצורך בשיווק, שימור, שדרוג עדכון ותחזוקה שוטפים של האתר. 3.5 לטענת התובעת, האתר זכה להצלחה ניכרת, וזאת ניתן להבחין בכך שבעת הגשת התביעה, פורסמו באתר כ 7,000 פעילויות ובתקופה של כשלושה חודשים, בתקופה 12/05-02/06 נרשמה כניסה של כחצי מליון גולשים לאתר. בין הלקוחות הבולטים של האתר: הבלט הישראלי, אוניברסיטת בן גוריון, הספארי ברמת גן, ניסן נתיב. זאת ועוד, בזמן הגשת התביעה "חוגל" הייתה ספקית תוכן ראשית של אתר "נענע" () בתחום הבידור והפנאי, באופן שלחיצה על הקטגוריה "חוגים ופנאי" באתר "נענע" הפנתה לקישור לאתר "חוגל". 3.6 ספק שירותים המעוניין לפרסם באתר פעילות מעביר לתובעת פרטים שונים, ביניהם פרטים טכניים, מלל ותמונות ככל שמעוניין בכך. על מנת ליצוק את המידע בשדות של "המלל החופשי" שבאתר מנסח ספק השירותים יחד עם עורכי תוכן מתאימים שמעסיקה "חוגל" את עמוד האינטרנט. דף האינטרנט על המלל החופשי שבו, התמונות ושיבוץ התכנים בעמוד האינטרנט הופכים את עמוד האינטרנט של אותו ספק ליצירה ייחודית שהזכויות בה משותפות לספק ולתובעת. דף הפרסום הערוך מאפשר את הופעתו במיקומים גבוהים בתוצאות חיפוש רלבנטיות לפי שיטת ה SEO. התוכנית העסקית 3.7 המטרה של הפעלת האתר הייתה להוות מקור פרנסה למפעיליה. לראשוני ספקי השירות המצטרפים ניתנה תקופת שימוש בת שנה בחינם על מנת ליצור את המסה הקריטית של המפרסמים כפי שפורט לעיל, לאחרים תקופת שימוש חינם בת חצי שנה. לטענת התובעת, לפי התוכנית העסקית התעתדה להתחיל ולגבות תשלומים מאת ספקי השירות בגין פרסום באתר החל מתחילת שנת 2006, אולם עקב כניסתם של שני בעלי מניות חדשים ולצורך היערכות הוחלט לדחות את תחילת גביית התשלומים לחודש פברואר באותה שנה. לטענת התובעת, גביית התשלום נדחתה עקב ההעתקה של האתר ע"י הנתבעים. ההעתקות המפרות ע"י אתר חוג 3.8 לטענת "חוגל", במהלך חודש ינואר 2006, עם קבלת תלונות מגולשים ושל מפרסמים שטענו שבאתר מופיעים נתונים שגויים כאשר המפרסמים אף טענו שדף האינטרנט שלהם מופיע גם באתר מתחרה המועתק באופן זהה, גילתה את דבר ההפרות המתמשכות. בדיקה העלתה שמדובר באתר המפר שקושרו לו גם שני שמות מתחם נוספים שבבעלות הנתבעים: , . התובעת טוענת למספר הפרות ובכלל אלה: שם המתחם: הנתבעים רכשו מספר שמות מתחם גנריים למלה "חוג" שדומים באופן העולה כדי הטעיה לשם המתחם של אתר "חוגל". שם המתחם של האתר המפר נרכש ע"י הנתבעים במאי 2005 (חמישה חודשים לפניי עלייתו לאוויר) וחודשיים לאחר שאתר "חוגל" עלה לאינטרנט. עמוד הבית - האופן בו הכותרת רשומה, בפינה הימנית העליונה בגדלים וצבעים דומים. בחלקו המרכזי של הדף מופיעות הקטגוריות השונות, באתר המפר הועתקו חלק משמות הקטגוריות. מנוע חיפוש - מבנה מנוע החיפוש שפותח במיוחד לאתר "חוגל" ומאפשר לברור את התוצאות לפי קטגוריה, איזור גיאוגרפי, ישוב וגילאים הועתק בשלמותו. לעניין זה מפנה התובעת לכך שמערכת סינון וצמצום תוצאות החיפוש בדפים הפנימיים של האתר בכניסה לקטגוריה ספציפית שהינה חלק ממנוע החיפוש של האתר והייחודית לו, הועתקה באתר המפר. כך כניסה לקטגוריות "ריקוד ומחול" תפתח עמוד נפרד הנושא את הכותרת "ריקוד" ומתחתיה נמצאת רשימה של תת הקטגוריות בתחום הריקוד ומתחתיה רשימת אזורים. לחיצה על תת קטגוריה מסוימת/ בחירת אזור גיאוגרפי מסוים מאפשרת צמצום הרשימה. פרסומים - הועתקו במלואם לאתר "חוג" דפי אינטרנט שנוסחו ע"י עורך אתר "חוגל" וספק הפעילות ולעיתים אף הועתקו התמונות שהתלוו למלל, לרבות מבנה העמוד והקטגוריות. "צור קשר" מתוך העמוד אליו ניתן להגיע באמצעות לחיצה על הקישור בסרגל הניווט הועתקו הכותרת שבראש העמוד, השדות, והסדר בו הם ערוכים, למעט שינויים זניחים. סיכומו של דבר, ההפרה היא הן בעיצובו ומאפייניו של אתר "חוגל" על מנוע החיפוש ומבנה דפי האינטרנט של המפרסמים באתר, והן בעמודי מפרסמים על תוכנם המלא, כאשר לעמדת התובעת הועתקו כ 500 עמודי אינטרנט של מפרסמים. 3.9 המפרסמים לטענת המפרסמים שהינם כאמור ספקי שירותים בתחום תרבות הפנאי, הם מסרו לעורך מטעם התובעת פרטים לצורך פרסום הפעילויות באתר "חוגל", ולאחר שהחומר כפי שנערך ע"י עורך העמוד אושר על ידם פורסם החומר באתר. לטענת המפרסמים, הם גילו אגב אורחא את דבר העתקת פרסום הפעילות שלהם לאתר "חוגל", מבלי שהתבקש אישור מטעם מי מאתר "חוג" להעתקת החומרים וממילא מבלי שניתנה רשותם לעשות כן. לטענת המפרסמים, מלבד הפרת זכויותיהם בעמודי האינטרנט הסב להם הפרסום באתר "חוג" נזקים ופגע בשמם הטוב, מחמת שבאתר "חוג" פורסמו פרטים שאינם מעודכנים. 4. עיקר עמדת הנתבעים 4.1 הנתבעים טוענים כי החלו בקידום המיזם להקמת האתר המרכז את תחום פעילות הפנאי בשנת 2004 ומתוך שאיפה כי יהיה האתר הראשון והמוביל בכל הקשור בתחום תרבות הפנאי. לשם כך נקטו במספר פעולות, החל באיסוף התוכן ומסד הנתונים (DATA BASE), איתור חוגים, פעילויות וכדומה אשר פורסמו באינטרנט כן פעלו לארגון המידע ועריכתו לפי קטגוריות ואזורי פעילות. הנתבעים לא הסתפקו בכך ופעלו לגיבוש אפיון האתר, השקעת משאבים בתכנון צורני ועיצוב האתר. בדיעבד הסתבר לנתבעים לטענתם כי יזמי אתר "חוגל" עבדו במקביל על האתרים אשר עוסקים באותו תחום ומציעים לציבור מידע בדבר חוגים, פעילויות ופנאי מקוון ומבלי שידעו זה על זה. עוד מוסיפים כי האתרים המתחרים על אותו קהל לקוחות וספקי שירותים עלו לאינטרנט בקירוב באותו מועד ובטווח של 4-6 חודשים. לדבריהם, לכל המוקדם אתר "חוגל" עלה לאוויר בחודש אפריל 2005. לצורך הקמת האתר הם נעזרו במערך הכולל מומחי שיווק, לוגיסטיקה, תוכנה ועיצוב גרפי אשר איפשר לאתר "חוג" להגיע למאסה קריטית של מפרסמים בסמוך לאחר עליית האתר לרשת. האתר זכה ועודנו זוכה לסיקור נרחב באמצעי התקשורת ולאהדה בקרב קהל הגולשים. 4.2 הנתבעים דוחים את טענות התובעים בקשר להפרה של זכויות היוצרים: בהתייחס לטענה בדבר ההעתקה של התוכן העיצובי טוענים כי מדובר בתוכן מקובל בעולם האינטרנט שלא הומצא על ידי התובעים ולא הועתק מהם. באשר לתוכן המתאר את הפעילויות טוענים שהתוכן כשלעצמו אינו מוגן בזכויות יוצרים. עוד מוסיפים הנתבעים כי למעט דמיון פונקציונאלי (בשל פונקציות אינטרנטיות שכיחות) ולמעט הדמיון הנובע מעיסוק באותו התחום (תרבות הפנאי), לא קיים דמיון עיצובי בשני האתרים, אשר עלול לגרום לגולשי האינטרנט בלבול, אף לא אצל הצופה הלא מיומן. 4.3 הנתבעים מפנים להבדלים בין האתרים, בין היתר בנושאי החזות החיצונית, צורת הלוגו, מיקום הלוגו, הפונט; הנתבעים אף מפנים לכך כי קיים שוני בקטגוריות של הפעילויות המופיעות באתרים ובאופן שישנם נושאים המופיעים באתר "חוג" וחסרים באתר "חוגל" ולהפך. עוד מוסיפים כי ככל שיש דמיון בשמות תחומי הפעילות הקיימים באתרים אין זאת אלא שהדבר נובע משימוש במילים גנריות ומהותם של האתרים לציון הפעילויות. 4.4 הנתבעים אף מתייחסים לגופו לטענות "חוגל" בקשר לנטען בדבר העתקת האלמנטים השונים. שם המתחם -שם המתחם hug נרכש ע"י הנתבעים בחודש 12/04. שם המתחם "hoogle" נרכש בחודש 02/05 כן נרכש על ידם שם מתחם נוסף "hoog" בחודש 05/05. רק בחודש 06/05 נרשם האתר הנוכחי "hoogel". האתר "חוג" פועל רק תחת שם המתחם "hug" ובאופן שהקשת המילה "hoog" מפנה לאתר "hug". מעצם התחום בו עוסק האתר סביר להניח שהמושג "חוג" יופיע בשמות שני האתרים. מנוע החיפוש - הנתבעים אף דוחים את הטענה בדבר העתקת מנוע החיפוש וטוענים כי המדובר בחיתוך מידע לפי קטגוריות אשר אין בילתן. המדובר על רעיונות ויישומים נפוצים ברשת האינטרנט ואשר אינם מוגנים בזכויות יוצרים. קטגוריית החיפוש (למשל, נושא החוג ומיקומו) באתר "חוגל" היא שיטת חיפוש ידועה ומקובלת, נעשה בה שימוש במספר רב של מנועי חיפוש. אין כל חידוש בקטגוריות שנגזרות מתחום העיסוק בו נמצא מנוע החיפוש ונדרשות לשם ביצוע חיפוש שיניב תוצאות אפקטיביות. האלמנטים העיצוביים שונים בהבדל כאמור מהאלמנטים הפונקציונאליים: הצבע של מנועי החיפוש שונה, הלחצנים "חפש" ו"חיפוש מתקדם" שונים במיקומם ועיצובם. על מנוע החיפוש של "hug" מופיע הלוגו של האתר ובהבדל מאתר "חוגל". 4.5 במסגרת התצהירים טענו הנתבעים כי הפרסומים באתר הם תוצאה של קשר ישיר בין המפרסמים לאתר "חוג" באמצעות טלפנים, מייל ומיסרונים. המערכת של האתר הופעלה כך שלא היה מועלה מידע לרשת לפני שעבר הגהה, וידוא מול מפעיל החוג וקבלת הסכמתו. לטענת הנתבעים, כל הפרסומים באתר נעשו ביוזמתם של מפעלי החוגים אשר מחזיקים בקוד משתמש וסיסמא המאפשרים להם לנהל באופן חופשי את דף הבית שלהם ובאופן שהם היחידים שמעלים תכנים לאתר. עוד דוחים את הטענה שנעשה פרסום של מפעיל חוג מבלי ידיעתו, וטוענים שככל שהיה כזה דבר, הפרסום באתר "חוג" היה מוסר עם פנייה של מפעיל החוג. הנתבעים גורסים כי מירב הפרסומים הוא מיזמתם או מי מטעמם ורק מיעוטם הוא מאיסוף ממקורות שונים באינטרנט. המידע אופסן בשרת הפנימי "back office", (להלן: "השרת הפנימי" או "back office"), כך שאינו נגיש וגלוי לגולשים, ורק על מנת לאפשר לאנשי השווק של "חוג" לפנות למפרסמים ולבקש אישורם להעלות את הדף לאתר "חוג". לאחר שמפעיל הפעילות אישר את פרטיו, החומר עבר הגהה והשם "חוגל" נמחק. הנתבעים מעלים אפשרות לפיה המפעיל העלה את החומר כמקשה אחת באתר "חוג", לרבות השם "חוגל", בטרם הוסר, דבר שאינו בשליטתם. בנוסף נטען כי מאחר ואתר "חוג" לא היה מאובטח, ניתן היה להגיע לדפים ב"שרת הפנימי" בדרך עקיפה, ובכך יכול מי מטעם התובעת להמציא ראיות כביכול על עמודים שהועתקו, הגם שאלה לא פורסמו באתר עצמו. 4.6 באשר למפרסמים עצמם, טוענים הנתבעים כי לא זו בלבד שהפעילות של אתר "חוג" לא הזיקה למפרסמים כי אם תרמה והביאה להם תועלת רבה בחשיפה ופרסום בחינם במסגרת נאותה ומכובדת. עוד מוסיפים כי למרות שבדף "צור קשר" שבאתר "חוג" מופיעים כל פרטי ההתקשרות עם מפעילי האתר (טלפון, פקס, כתובת אימייל), המפרסמים לא טרחו ליצור קשר עם מפעילי האתר ולא ביקשו להסיר את פרטיהם והפעילויות מאתר "חוג". לטענת הנתבעים, העדר המחאה של התובעים מעיד כי הפרסום באתר "חוג" לא הזיק, לא הפריע להם ואין בו משום פגיעה בשם הטוב של המפרסמים כפי שנטען. הבקשה לסעד זמני בד בבד לתביעה, בשנת 2006, עתרו התובעים למתן סעד עשה זמני (בש"א 7465/07), לפיו יש להורות לנתבעים להסיר את אתר "חוג" מרשת האינטרנט, לאסור את ההצגה שלו במתכונת הנוכחית לרבות התכנים, כמו גם למנוע מהם את השימוש בעמודי האינטרנט שעיצובם ותכנונם הועתק מהתובעת 1. הבקשה לסעד זמני נדחתה בהחלטת בית המשפט (כב' סגן הנשיא זפט) מיום 30.4.06. בהחלטה דן בית המשפט בהעתקות המפרות הנטענות והגיע לידי מסקנה לפיה אין דימיון בין האתרים, מנוע החיפוש, שם המתחם ועוד, המבסס מתן הצו. באשר לפרסומים קבע בית המשפט כי ככל שעסקינן בזכות יוצרים אזי זו מוקנית למפרסמים ולא למפעיל האתר, לפיכך אין סיכוי טוב להצלחת התביעה בקשר לפרסומים. בהקשר זה הוסיף בית המשפט כי מאחר והנתבעים הסירו מאתר "חוג" את הפרסומים שמאתר "חוגל", התייתר הצורך במתן צו מניעה באשר לפרסומים. (להלן: "ההחלטה בצו המניעה הזמני"). התובעים בחרו שלא לבקש לערער על ההחלטה, משכך הלכה למעשה, מאז הושק אתר "חוג" ממשיכים הנתבעים בהפעלתו במתכונת המקורית ללא כל מגבלה. הראיות התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית של אלרועי בוכמן, מבעלי חוגל וכן תצהירים של התובעים, המפרסמים. מטעם הנתבעים ניתנו תצהירי עדות של הנתבעים עצמם וכן של מר ערן שכטר שהיה ממנהלי אתר "חוג" בעבר, של מר ויקי גלאם מבעלי "חוג" לעת הזו ושעזר לבנות את האתר בעת הרלוונטית. עוד הגישו הנתבעים שתי חוות דעת של מומחה, מר שטרית (להלן: "המומחה"), האחת לעניין הטמעת הפרסומים המפרים בבק-אופיס של אתר "חוג" והשנייה לכך שאין בעיצוב של אתר "חוג" משום הפרה של עיצוב של אתר "חוגל" ובדומה לאתרי אינדקס אחרים. בסיכומים התמקדו התובעים בעיקר בהפרת זכויות יוצרים ועשיית עושר ולא במשפט והטעיה וזנחו את יתר העילות. 7. המחלוקות הדרושות לעניין מספר מצומצם של מחלוקות דרושות לעניין. האחת, האם קיים דימיון בין האתרים, ובכלל זה, שם המתחם, עיצוב האתר, מנוע החיפוש, העמודים, בהבדל מתכני הפרסום עצמם, המגיע כדי העתקה. ככל שכך ייקבע, יהיה מקום לקבוע האם היא מהווה עוולה וככל שכך, מה הסעד המגיע לתובעת. השנייה, האם הייתה העתקה שהיא גם מפרה של תכני הפרסום והתמונות שצמודות להם על ידי הנתבעים, ואם כן, מיהם בעלי הזכויות בתכני הפרסום והתמונות הצמודות, קרי האם הזכויות שייכות במשותף למפעילת האתר - התובעת "חוגל" ולמפרסמים עצמם, או הזכויות שייכות רק למפרסמים. בהמשך, יהיה מקום לבחון האם יש מקום לצו מניעה כמו גם חיוב הנתבעים בפיצוי כספי בגין ההפרה, ככל שתמצא כזו. דיון בפתח הדברים יובהר, כי האתרים בהם עסקינן הם מנועי חיפוש, הנותנים שירות של איתור פעילות פנאי לגולש, במגוון תחומים. כל גולש פוטנציאלי נחשף למבחר פעילויות מהן הוא יכול לברור את זו המתאימה לצרכיו וטעמו. המיון נעשה לפי קטגוריה ראשית כגון: מוסיקה, ספורט, העשרה, שפות חוגי טבע, פעילויות לגיל הזהב ורבים אחרים. כל קטגוריה ראשית, מחולקת לתתי קטגוריות. כך, אם עסקינן ב"לימודי מוסיקה", יופיעו בתתי הקטגוריה של לימודי מוסיקה, רשימה של כלי הנגינה השונים מהם יבחר לו המתעניין את כלי הנגינה הנראה בעיניו. אם נבחרה הקטגוריה של "ספורט אתגרי", יופיעו בתתי הקטגוריה סוגים שונים של ספורט אתגרי כגון צלילה, גלישה, סנפלינג ועוד. בנוסף לחלוקה זו, ישנו גם מיון לפי אזורי המדינה בה מתקיים החוג שנבחר, וכן מיון לפי גילאים. 9. בחרתי לפצל את הדיון בין שאלת הדמיון בין האתרים מבחינת עיצוב דף הבית, העמודים ומנוע חיפוש והעתקם הנטענת לאתר "חוג", לבין שאלת שימוש שלא כדין בתכני הפעילות והחוגים עצמם. לטעמי יש להבחין בין הפלטפורמה של האתר דהיינו עיצוב האתר והממשק למשתמש לרבות הפילוחים של החוגים לפי קריטריונים שונים כאמור לעיל, שכן סבורני שלתובעת יש לכל היותר זכויות באלה, אך לא בתכני הפרסום ובתמונות הצמודות להן, שכן אלה שייכות ככלל למפרסמים עצמם מבלי שקיימות זכויות לתובעת, מפעילת האתר, שכן לא היה לה חלק מהותי בנוגע לתכנים של הפרסום עצמו. מכאן, המפרסמים, הם הסוברנים לקבוע מה התוכן שיופיע בעמודים אליהם מפנה מנוע החיפוש והעיצוב של הפעילות. אמנם התוכן כמו גם עיצוב דפי המפרסמים, יכול ויעשה בשיתוף והתייעצות עם מנהל האתר או מי מטעמו ו/או בכפוף לאישורו, אך אין בכך להקנות למנהל האתר את זכויות היוצרים בתכנים ובתמונות, אלא אם הוסכם אחרת בין מנהל האתר לבין המפרסמים או במקרה של מעורבות מנהל האתר בהליך גופו המקנה לו זכויות בתכנים עצמם. לפיכך, מצאתי לנכון להפריד בדיון בין שאלת העתקה של עיצוב האתר לבין התכנים. 10. העתקת עיצוב אתר חוגל 10.1 השאלה הראשונה הדרושה להכרעה הינה האם יש דמיון בין אתר חוגל לבין חוג, המגיע כדי העתקה, למעט התכנים עצמם. אם כן, יהיה מקום לבחון את משמעות ההעתקה לרבות פגיעה בזכויות המוקנות של התובעת. ב"כ הנתבעים טען כי ההחלטה בסעד הזמני, מהווה מעשה בית דין, לעניין בחינת הדמיון בין האתרים, ולכן אין מקום שאדרש לסוגיה. מקבל אני את עמדת ב"כ התובעים לפיה הקביעה בסעד הזמני, ניתנה לצרכי ההליך האמור ומבלי שנקבעו ממצאים סופיים על ידי המותב שדן בצו הביניים. אין עסקינן בהכרעת ביניים המסיימת את המחלוקת בסוגיה או הכרעה במחלוקת משפטית שאין מקום להידרש לה בתיק העיקרי ובהבדל מהאסמכתא שהובאה בסיכומי הנתבעים. החלטת בית המשפט בסעד הזמני, הושתתה על ראיות שהובאו במסגרת הבקשה, בהבדל מהראיות שהובאו במהלך בירור התובענה, כמו גם מבלי שיהיה בהחלטה כדי למנוע מתובעים לשכנע את בית המשפט במסגרת שמיעת הראיות להגיע לתוצאה שונה. לפיכך, אין מנוס אלא לבדוק את הטענות לגופן גם בסוגיה זו. 10.2 לאחר בחינת מכלול הראיות ומתן הדעת לטיעוני הצדדים הגעתי לידי מסקנה חד משמעית כי לא קיים דימיון בין האתרים המגיע כדי העתקה, וזאת תוך הבאה בחשבון שעסקינן באתרים שהם כאמור מנועי חיפוש שמטבע הדברים אמור להיות ביניהם דמיון מסוים. תמים דעים אני עם המסקנות אליהן הגיע בית המשפט בהחלטה בסעד הזמני בדבר השונות בין האתרים, ולא ראיתי צורך לחזור ולפרטן, וניתן לראות מסקנות אלה כחלק בלתי נפרד מפסק הדין. אוסיף רק זאת; 10.3 שם המתחם אין דמיון בין השמות, קרי השם "חוג" לעומת השם "חוגל" שיש בו משום העתקה. הצליל, הכיתוב, ההברות בסיומת של כל אחד שונה, גם אם ההתחלה דומה. יש להוסיף כי שם המתחם "חוג" נרכש על ידי הנתבעים עוד קודם לרכישת השם "חוגל" על ידי התובעת. 10.4 עמוד הבית ניתן להבחין על נקלה בשונות ניכרת בין עמוד הבית באתר "חוג" לבין עמוד הבית של אתר "חוגל": באתר "חוגל" מופיעות מספר קשתות צבעוניות בצד השמאלי בראש הדף, ולעומת זאת, באתר "חוג" בצידו הימני מופיע ציור של קובייה דמויות קובייה הונגרית. הסיסמא באותיות שחורות לצד שם האתר "חוג" היא: "אתר החוגים של ישראל". לעומת זאת, הסיסמא לצד שם האתר "חוגל": "יש לי יום יום חוג" בצבע כתום ובגופן שונה. הסרגלים באתרים בנויים באופן שונה. האינדקס מחולק בצורה שונה וגם האייקונים באינדקס. אתר הבית של "חוג", מפנה לסוגי החוגים השונים, כאשר בצידו של כל חוג, מופיע איור (אייקון) המדמה את החוג הספציפי. לדוגמא: מעל "חוג אלטרנטיבי" מופיע איור של דמות אדם יושב בשילוב רגליים; מעל חוג "הריון וגיל רך" מופיע איור של דמות עובר/תינוק; מעל "חוגי טבע" מופיע איור של עץ עבות וכן הלאה. איורים אלה הם בעלי נופך מהותי לעיצוב עמוד הבית. לעומת זאת, בעמוד הבית של "חוגל", אין כלל איורים ומכל מקום לא היו איורים בעת הגשת התביעה. אציין כי בשלב ההוכחות התברר כי "חוגל" שינתה לאחרונה את אתר הבית והוסיפה איורים בצד שמה של כל פעילות. גם עיצוב "שם האתר" של כל אחד מהשניים הוא שונה באופן ניכר. בעוד ששמה של "חוג" הוא באותיות שחורות, בולטות, באותיות דפוס ומופיע בצד הימני של העמוד, אזי השם "חוגל" מופיע בצבע תכלת באותיות "כתב" בצידו הימני של עמוד הבית. בעמוד הבית של "חוג", מתפרסם גם "מגזין" ובו כתבות שונות על הפעילויות של המתחם, ואילו בעמוד הבית של "חוגל", אין כל מגזין. זאת ועוד, בחלקו העליון של עמוד הבית מתחת לסרגל הכלים ושמה של "חוגל", מופיעות פרסומות מתחלפות בגודל ניכר, ולעומת זאת בדף הבית של "חוג", מופיעות רק שתי פרסומות, בו זמנית, בצד שמה של "חוג", מעל סרגל הכלים, בהיקף מצומצם במידה ניכרת מזו של הפרסומות שבאתר "חוגל". קיים גם שוני בעיצוב מנועי החיפוש שבין האתרים. בעוד שבסרגל העליון בדף הבית של "חוגל" אין סיווג לשימושים העיקריים באתר אלא פעילויות אחרות כגן "מבצעים והטבות", "מומלצים", "פרסום בחוגל", אזי בסרגל הכלים העליון של "חוג" מופיע פירוט של חוגים, הפעלות סדנאות וכו', ולצידם לוח אירועים, לוח מודעות וכו'. קרי, לפנינו מבנה קלסי של מנועי חיפוש. אמנם הפעילויות השונות מופיעות במרכז דף הבית של כל אחד האתרים, אך באתר "חוג" ישנו סרגל כלים בצד הימני ואילו באתר "חוגל" מופיע סרגל כלים של חלוקה לפי אזורים דווקא בצד השמאלי של העמוד. בסרגל הכלים התחתון של אתר הבית של "חוג" מופיעים תנאי השימוש באתר, שאלות נפוצות וכדומה וגם באתר הבית של "חוגל" מופיעים קריטריונים דומים, אך זאת כדברי המומחה שטרית, בדומה לכל דף בית של אתר ברשת, כך שאין בסרגל התחתון כדי להוות העתקה של עיצוב דף הבית. 10.5 מנוע החיפוש לא ראיתי גם העתקה של מנוע החיפוש עצמו לגופו בין שני האתרים. ככלל, אתרי אינדקס באותו תחום, אמורים מטבע הדברים לכלול חתכים ואלמנטים דומים. מסקנתי זו נתמכת הן בחוות דעתו השנייה של המומחה ואף עולה בקנה אחד עם שורת ההיגיון והשכל הישר. לגופו, החלוקה באתר אינדקס חוזרת על עצמה באתרי אינדקס אחרים ואופיינית למנועי חיפוש. לעניין זה אפנה לסעיף 2 לחוות דעת המומחה שלא נסתרה. כך סרגל הכלים העליון משמש בדרך כלל לצורך זיהוי חלקים מרכזיים באתר ולאלמנטים חוזרים כגון: "צור קשר", "אודות האתר" וכדומה. סרגל כלים צדדי משמש למגוון גדול יותר של פונקציות ובו חלוקה לאזורים, גילאים וכדומה וסרגל כלים תחתון המשמש להצגת "קישורים" (לינקים) פחות נפוצים עבור הגולש כגון: תנאי השימוש באתר, מדיניות מנהל האתר, מידע אודות החברה וכדומה. המומחה הבהיר את היישום של האמור ודוגמא יפה לענייננו היא אתר "וואלה חוגים" (ת/1). מעיון במנוע חיפוש זה עולה כי הדמיון בינו לבין "חוג" ו"חוגל", הוא רב. מקבל אני את דברי המומחה בעמוד 48 שורה 29: "מצאתי לדוגמא באתר של וואלה חוגים שפונקציונאלי הם מאד מאד חופפים." לא התעלמתי מטענת בא כוח התובעים בסעיף 3 לסיכומי התשובה כי ההפניה לאתר "וואלה חוגים", נעשתה על ידי המומחה רק בחקירה הנגדית אך לא ראיתי בכך כל פגם. שעה שמומחה נחקר חקירה שכנגד והוא מתבקש לבסס את מסקנתו כמופיעה בחוות דעתו, אין כל מניעה שיפנה גם לאסמכתא שלא הופיעה בחוות הדעת. דוגמא נוספת שהביא המומחה ואף בה יש כדי לתמוך במסקנתי היא אתר "יד שתיים", לעומת אתר "הומלס", אליהם הפנה המומחה, ששניהם אתרים המשמשים לאיתור נכסים לצורך רכישה והשכרה. בשני האתרים כאחד, יש פילוח לפי סוג הנכס, קרי מגורים, מסחרי וכדומה, גודל הנכס, מהות העסקה המבוקשת, מכר או שכירות כמו גם פילוח לפי חלוקה לאזורים. לא ראיתי באתר התובעת כל חדשנות או מקוריות לעומת מנועי חיפוש אחרים ככלל ומנוע חיפוש לחוגים בפרט, ומכל מקום כאלה שיש בהם כדי להקנות לתובעת ייחודיות. עסקינן בפילוח מקובל וידוע של חלוקה לקטגוריות פעילות, לפי חתכים של אזורים, גילאים, וכדומה וללא כל חידוש. אין באתר "חוגל" ולא הופניתי לכל חדשנות שהיא המבססת את הטענה. התובעת גם לא תמכה ראיותיה בחוות דעת של מומחה או ראיה אחרת שיהיה בכוחה לשכנע את בית המשפט בחדשנות או יצירתיות במנוע החיפוש שבאתר "חוגל". יתרה מזאת, טענת התובעת לפיה השקיעה בפיתוח האתר התבררה כטענת בדים. אפתח בכך שלא הובאה כל חוות דעת חשבונאית להוכחת השקעה של התובעת בפיתוח האתר. עוד התברר בחקירות כי אין ממש בטענת התובעת ולעניין זה אפנה לדברי בוכמן בתצהירו שטען כי בעקבות הפיתוח של התובעת הייתה כניסה מרשימה של גולשים לאתר "חוגל", בין דצמבר 2005 לפברואר 2006, ולדבריו מדובר בכמות של כחצי מיליון גולשים וכעולה מנספח א' לתצהירו שהינו תדפיס המתעד את מספר הכניסות לאתר. בחקירתו הנגדית התברר כי האסמכתא עליה ביסס בוכמן את טענתו, לאו אסמכתא היא שכן שגגות בה לרוב. כך עולה מהאסמכתא האמורה שגלשו באתר חוגל ביום אחד יותר גולשים מאשר בכל אותו החודש, וכי היו ימים שכלל לא גלשו באתר. אמנם העד ניסה לתרץ פגמים אלה בכך שיש לבדוק רק את סך כל הכניסות באותו חודש ולא להתייחס לפיצול של הכניסות במהלך החודש בניגוד לפילוח האסמכתא האמורה, אך יש בפגמים מהותיים אלה כדי להעמיד בספק את האותנטיות של המסמך האמור שכאמור הטעויות בו עולות על פניו. 10.6 דף "צור קשר" גם בטענת התובעים להעתקה על ידי "חוג" של דף זה, לא ראיתי ממש. לעניין זה אפנה לסעיף 3 לחוו"ד המומחה (השנייה) ולדוגמאות שהובאו מדפי יצירת קשר של האתרים השונים, אשר ברובם ככולם הרכיבים השונים דומים, ודומים גם לאלה שבאתרים נשוא התובענה. כך הרכיבים בדף "צור קשר" באתר "חוגל" אליהם מפנה בוכמן בסעיף 22.4 לתצהירו: פרטי הפונה, דרכי התקשרות איתו, תוכן פנייתו וכדומה. אף את החלוקה לנושאי הפנייה ב"דף צור קשר" ניתן למצוא באתרים של מנועי חיפוש אחרים. כך למשל "אתר הומלס", בדף יצירת קשר, תחת סוג הפניה מופיעה קטגוריית "הצעות לשדרוג" שהיא המקבילה ל"הצעות לשיפור" באתרים נשוא התובענה, גם ב"הומלס" מצוי נושא של "תלונה"; בהומלס מופיע נושא של "בעיה באתר" ואילו באתר "חוגל" דיווח על תקלה וב"חוג" דיווח על בעיות באתר. דף "שלח לחבר" גם בדף זה לא ראיתי חידוש שיש בו משום העתקה מפרה. בהכרח יופיעו בדף מסוג "שלח לחבר" אותם רכיבים של "שם השולח" "כתובת המייל" כתובת המייל של החבר" וכן "תוכן ההודעה". מקובלת עליי לחלוטין מסקנתו של המומחה בסעיף 7 לחוות דעתו (השנייה) שלא נסתרה לרבות הדוגמאות שהובאו מהאתרים השונים. אין בדף "שלח לחבר" שבאתר "חוגל" כל המצאה עיצובית, או ייחוד או חדשנות שאין לראותה באתרי אינדקסים אחרים. שונות בין האתרים לא זו בלבד שלא מצאתי דמיון בין האתרים בניגוד לטענת התובעים, אלא שקיימת שונות בולטת ביניהם, לא כל שכן, ניתן להתרשם כי נעשה שימוש על ידי התובעת ביישומים של "חוג" והראויה להתייחסות. אין חולק כי באתר "חוגל", במתכונתו המקורית לא הופיעו איורים תחת הקטגוריות השונות בהבדל מאתר "חוג". רק לאחרונה, בשלהי 2009, החליטו מנהלי התובעת להוסיף איורים גם תחת הקטגוריות השונות באתר "חוגל" (עמ' 9 שורה 20). לטעמי חלק מהאיורים שבאתר "חוגל" דומה לאלה שבאתר "חוג" כגון: בנושא הספורט אשר בשניהם ישנה דמות הבועטת בכדור. מכאן ניתן ללמוד שני אלה: אחד, שהיה הבדל חזותי ניכר בין שני האתרים בעת ההפרה הנטענת, שכן באתר של "חוג" הופיעו איורים בהבדל מאתר "חוגל". השני, ש"חוגל" עשתה אפוא שימוש ברעיון שיושם באתר "חוג", ויישמה אותו באתר שלה, לא כל שכן תוך שלא נמנעה מלעשות שימוש בדמויות דומות. עניין מהותי נוסף המצביע על השוני בין שני האתרים הינו, שבאתר "חוג" הופיע מלכתחילה מגזין ובו כתבות שונות בנוגע לנושאי האתר. באתר "חוגל" לא הופיע מגזין או מתכונת דומה אחרת. אמנם בוכמן בעדותו טען כי תכנים שונים הראויים להיות מוכרים כ"מגזינים", היו אצל מנהלי האתר כבר מתחילתו, אך אלה בחרו שלא לעשות בהם שימוש ולא להעלותם לאתר אלא רק בעת האחרונה (ראה עמ' 10 ש' 24). גם בכך יש כדי להצביע על השוני בין האתרים, לרבות בתכנים בין האתרים ועל כל שדווקא "חוגל" מצאה לנכון לאמץ יישומים שונים שהופיעו באתר "חוג". לא התעלמתי מטענת בא כוח התובעים בסיכומיו לפיה "מגזין חוג" לא נראה לעיני הגולש בעיון הראשוני אלא רק לאחר גלילת העמוד, אם זו מבוצעת, ומכאן שאין לטעמו שוני בין עמודי הבית. אין בידי לקבל את טענתו, שכן גולש פוטנציאלי באתר "חוג", לא יכול להבחין ברשימת כל החוגים אלא אם הוא מגולל את דף הבית, שכן רשימת החוגים אינה נראית במלואה בחלק העליון של הדף. עם הגלילה, נחשף אפוא הגולש גם "למגזין חוג". 10.9 "חוגל" טענה כי הדמיון בין האתר שלה לבין אתר "חוג" הוא בולט עד כדי הטעיה של הגולשים אשר סברו שמדובר באותו אתר וראה בין היתר סעיף 26 לתצהיר בוכמן. בסיפת הסעיף אף טען בוכמן כי הגיעו ל"חוגל" עשרות תלונות מגולשים אשר נתקלו בבעיות באתר "חוג", כגון אי קבלת קופון (סעיף 20.1) ואלה הפנו את תלונותיהם לאתר "חוגל" כי סברו בשגגה שהם גולשים באתר "חוגל". דא עקא, כאשר התבקש בוכמן להמציא תלונות של גולשים כנטען בסעיף 26 לתצהירו, לא עלה בידו להמציא ולו תלונה אחת לטענה ואף זאת מבלי שנתן הסבר לאי הצירוף. אף בכך יש לעמוד בעוכרי התובעת (עמ' 18 שורות 10-14). 10.10 לא רק מיעוט התלונות שלא הומצאו עומד בעוכרי "חוגל", אלא גם סוג ההפרות הנטען, מבסס אף הוא את המסקנה שלא היה דמיון בין האתרים שיש בו כדי להטעות. לעניין זה טענה התובעת כי הגיעו אליה תלונות כביכול של מפרסמים באתר "חוגל" לפיהן הופיעו פרסומים שלהם באתר "חוג" ובו פרסום לפעילויות שמועדיהם חלפו כבר בעת הפרסום באתר וכאמור בין היתר בסעיף 22.3.17, 22.3.18 לתצהיר בוכמן. לא כל שכן טענו התובעים שיש בפרסום השגוי אף להסב נזק לאותם מפרסמים. כתמיכה לטענה, צירף בוכמן לתצהירו דוגמאות של פעילויות שפורסמו באתר "חוג" שמועדן חלף בעת הפרסום. דא עקא, שמעיון באותן דוגמאות, נספח ט' לתצהירו, עולה כי אלה פרסומים של מפרסמים שאינם נמנים על התובעים אלא מפרסמים אחרים שכלל לא הגישו תביעה. בידי בוכמן גם לא היו תלונות של אותם מפרסמים כלפי חוגל בדבר הבעייתיות של פרסום פעילות שמועדה חלף. מכאן, שהתובעת לא הצליחה להוכיח את הנזק הנטען בהקשר לפרסום פעילויות כאמור. 10.11 בשולי הסעיף; נתתי דעתי לטענת בא כוח התובעים (סעיף 1 לסיכומי התשובה), לכך שיש לדחות את טענת הנתבעים לפיה אתר "חוג" עוצב עוד קודם לעליית "חוגל". בניגוד לנטען, הובאו ראיות למכביר לפיהן הנתבעים נערכו להפעיל את אתר "חוג", כבר בשנת 2004, עוד בטרם עלה אתר "חוגל" לרשת, ובאופן שחלק ניכר מאתר "חוג", כבר היה מוכן עוד בטרם עלה "חוגל". לעניין הוכנו נתונים ודפים שונים, כגון רשימת השדות, עימוד הקטגוריות, תוצאות החיפוש, דפי הפעילות ועוד (נספחים 11-15 לתצהירי הנתבעים). גם אם נכונה הטענה, אין בכך נפקא מינה שכן הגעתי כאמור לידי מסקנה לפיה לא הייתה העתקה וכל הפרה של הנתבעים בזכויות התובעת. מטעם זה גם אין רלוונטיות לעובדה שלא הובא המעצב של אתר "חוג" להעיד. 11. תכני הפרסום לעמדת התובעים, הפרו הנתבעים את זכויותיהם בתכני המודעות המפורסמות בכך שאלה פורסמו ללא רשותם באתר "חוג". ההכרעה בשאלה זו, מחייבת הכרעה בשתי סוגיות מקדמיות. האחת, האם יש הגנה לתכני הפרסום עצמם, והשנייה, למי מוקנות הזכויות בתכני הפרסום, האם למפרסם לבדו או שמא גם למנהל מנוע החיפוש. המסגרת החקיקתית שחלה על ההליך שלפניי הינה, חוק זכויות יוצרים, 1911 ופקודת זכות יוצרים, 1924 המשלימה ומתקנת אותו, שכן ההפרות הנטענות אירעו עוד טרם כניסת חוק זכויות יוצרים התשס"ח - 2007 לתוקף. 12. מודעת פרסום - האם "יצירה מוגנת" ? ראובן מסר מודעה למכירת מכוניתו באתר מכירות פלוני. האם אתר מכירות אלמוני נדרש לאישור של ראובן ושל אתר מכירות פלוני לפרסם את המודעה באתר אלמוני? זו שאלה מקדימה הדרושה להכרעה. לעמדת בא כוח התובעים (סעיפים 17-19 לסיכומים) דפי הפרסום נשוא התובענה, הם בגדר "יצירה ספרותית" לאור הפרשנות המרחיבה של בתי המשפט לחוק זכויות יוצרים, 1911. לעומת זאת טוענים הנתבעים כי במקרה נשוא החלטתי אין תחולה להגנת זכויות יוצרים באשר דפי הפרסום נשוא המחלוקת הינם טקסטיים עובדתיים גרידא וזכות היוצרים לא מתגבשת בעניין "עובדה או נתון, כשהם בלבדם" - סעיף 7ב(4) לפקודת זכות יוצרים, 1924. הדין קובע כי אין זכות יוצרים בנתונים ועובדות גרידא, למעט דרך הביטוי של העובדה או הנתון. סעיף 7ב לפקודת זכויות יוצרים 1924, קובע: "על אף האמור בסעיף 1 לחוק זכות יוצרים, לא תהא קיימת זכות יוצרים בכל אחד מאלה: (1) רעיון; (2) תהליך ושיטת ביצוע; (3) מושג מתמטי; (4) עובדה או נתון, כשהם בלבדם; (5) חדשות היום; ואולם על דרך הביטוי שלהם תהא קיימת זכות יוצרים." (בדומה, הוראת סעיף 5 (4) לחוק זכויות יוצרים; וכן ספרו של ט. גרינמן, "זכויות יוצרים", (מהדורה 2, כרך א' 2008), עמ' 71). ביישום לענייננו, עליי להכריע האם דפי הפרסום שפורסמו באתר התובעת מהווים "יצירה ספרותית" הראויה להגנה או שמא המדובר בטקסטים המהווים עובדות או נתונים ואשר אינם באים חוסים תחת ההגנה של "זכויות יוצרים". המבחנים לעניין "יצירה ספרותית" נדונו בהלכה הפסוקה, שנתנה פרשנות מרחיבה למונח "יצירה ספרותית", ואפנה לע"א 513/89 INTERKEGO A/S נ' EXIN-LINES S.A. ואחר', פ"ד מח(4) 133 (להלן: "אינטרלגו"): "לפי כל הגישות אין מדובר אלא במבחנים מינימאליים, הן לעניין ההשקעה והן לעניין היצירתיות הנדרשת... נדרש שהשקעת היוצר תעבור מינימום מסויים, אם כי מינימום זה נמוך מאד". טרם ניתנה הכרעה של בית המשפט העליון בשאלת הכרת זכויות יוצרים במודעה. אמנם בית המשפט העליון נדרש לסוגיה אך זאת במסגרת צרה של רשות ערעור על החלטה לסעד זמני, ברע"א 2516/05 מעריב - הוצאת מודיעין בע"מ נ' חברת אול יו ניד בע"מ ואחר' ((2006), שהוגשה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בת.א. 1074/05 (להלן: "פס"ד אול יו ניד"). באותו מקרה, המשיבה המפעילה אתר אינטרנט המכיל מאגר מידע על מעסיקים המחפשים עובדים, ליקטה מודעות שפורסמו במהדורה המודפסת וכן באתר האינטרנט של עיתון "מעריב", ואלה פורסמו במאגר המידע באתר של המשיבה. המערערת טענה שיש בהתנהלות המשיבה משום גניבת עין, הפרת זכויות יוצרים, עשית עושר ולא במשפט ועוד. בית המשפט המחוזי כמו גם בית המשפט העליון דחה את בקשת המערערת למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לעשות שימוש במודעות הדרושים המתפרסמות אצל המערערת, תוך הצגת הקשיים השונים ובכללם שאלת זכות היוצרים במודעות, אך השאיר את הסוגיה להכרעה בתיק העיקרי. לעמדת כב' השופט זמיר בהחלטת ביניים בת.א. (ת"א) 1684/09 "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' דפי זהב בע"מ (2009) : "דפי זהב עושה שימוש, כך נראה, רק בנתונים הגולמיים, לא ב"פלטפורמה". יתרה מכך, בזק לא הראתה כי במאגר מושקעת יצירתיות; במאמץ אין די...". בית המשפט העליון סבר כי אין מקום להכריע בעניין במסגרת הצרה של רשות ערעור, ובדומה לקביעתו בפס"ד "אול יו ניד", שיש לדון בסוגיה בתיק העיקרי תוך שדחה את בקשת רשות הערעור (רע"א 8304/09 "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' דפי זהב בע"מ, ). אפנה גם להחלטת כב' השופט זפט בבש"א (ת"א) 13191/03 חיים אחרים תקשורת ושיווק בע"מ נ' קריבושאי יוסי (2003) לפיה: "מידע הכולל עובדות ונתונים כשלעצמו אינו ראוי להגנת זכות יוצרים אפילו אם יוכיח התובע שהשקיע מאמץ באיסוף המידע, שכן אין במידע כל יצירתיות המעשירה את הציבור ולציבור אין אינטרס להגביל את השימוש מידע שכזה". בפסיקת בית המשפט העליון בארצות הברית נקבע שאין להכיר בזכות יוצרים ללא יצירתיות, וכזו אין למצוא במודעות ואף לא באופן עריכתם במדריך כדוגמת "דפי זהב". לעניין זה ראה Feist Publications, Inc. v. Rural Telephone Service Co., Inc. 111 S. Ct. 1282 (1991), הנזכר בעניין אינטרלגו. איני רואה כל יצירתיות או מקוריות במודעת פרסום גרידא המופיעות בלוחות פרסום כרגיל. עסקינן במידע טכני, "יבש", הכולל פרטים ועובדות שאין בהם כל יצירתיות או חידוש, או שהם תולדה של השקעה או פרי עמל הראויים להגנה. לא ראיתי הצדק למתן הגנה של זכות יוצרים למודעה למכירת נכס או כלי רכב או חיפוש עובד בתחום מסוים. בכל אלה, אין ולו אותו מינימום של יצירתיות, גם לפי הגישה המקלה שנקבעה בפס"ד אינטרלגו, הנדרשת על מנת שתזכה להגנת זכויות יוצרים. לא ניתן לשלול אפשרות לפיה במקרים מסוימים, יכלל במודעת פרסום מידע, תוכן או שהיא תעוצב באופן מקורי, חדשני פרי עמל והשקעה שיהיה בו יסוד של מקוריות. ככל שיהיה כאלה, יהיה מקום לשקול האם אין מקום להגן על זכויות הבעלים. מכאן, המסקנה שאין למפרסם כל זכויות בתוכן המודעה במובן שניתן למנוע מלוחות מודעות ואתרי חיפוש, לפרסם את המודעה, גם ללא אישורו. עם זאת, יש ליתן את הדעת להבדל שבין אותן מודעות כדוגמת אלו בפס"ד "אול יו ניד", שהן בגדר מודעות "דרושים" או "מכירה/השכרה של נכסים", לבין הפרסומים נשוא ההליך שלפניי, של מפעילים לפעילויות של שעות פנאי, שמטבע הדברים, כוללים מלל חופשי. כך יש בהן פירוט הפעילות, מהותה, כישורי המפעיל וכדומה, והחורג מהמילים המצומצמות יחסית המופיעות דרך השגרה במודעת לוח רגילה כגון מכירה / השכרה. מכאן, לעמדת התובעים שיש לאבחן בין הפרסומים נשוא התביעה ולראות באלה בגדר "יצירות". בחנתי את הפרסומים לרבות המלל החופשי המופיע בהם והאם הם נבדלים ממודעות לוח רגילות, והגעתי לכלל מסקנה כי לא קיימת בהם אותה "יצירתיות" ולו ברף המינימאלי כדי להכיר בהן כיצירות הראויות להגנה. המלל נשוא הפרסומים שלפניי כולל רובו ככולו, פרטים עובדתיים כגון סוג הפעילות, תאור כללי שלה, מחירים, שמות המפעילים ולעתים ניסיונם, מדי פעם תמונות ואיורים של הפעילות, וכדומה. אמנם לעתים המלל הוא רב וכפי שציין ב"כ התובעים בסיכומיו, אך אורך המלל כשלעצמו אינו רלוונטי שכן במהות הוא מלל טכני, "יבש", של נתונים ופרטים של קורות חיים ותיאור של הפעילויות השונות. לא ראיתי צורך לפרט בדבר כל אחד ואחד מאותם פרסומים אליהם הופניתי, בין היתר בסיכומים, ודי אם אסתפק בדוגמא שתמחיש את יתר הפרסומים תוך שהקפדתי לבחור פרסום בעל מלל חופשי, המשקף מלל בכמות ממוצעת מדפי הפרסום ב"חוגל", ואפנה לסדנת "אפיה ועוגות" המתפרסמת באתר חוגל (נספח ו/3 לסיכומי התובעים). במלל של סדנא זו כמופיע באתר "חוגל" נאמר: "סדנאת פיסול דמויות נערכת בשני מפגשים בני כ - 5 שעות כל אחד. בסדנא יושם דגש על פרופורציות במבנה דמות נשית וגברית. במפגש הראשון נלמד להכין את המשטח לעוגה, נכין דמות גברית חורפית ונכין לה איבזרים מתאימים. במפגש השני נצפה את העוגה ונכין את בת הזוג הקייצית כולל אביזרים נלווים. בסיום פעילות מהנה ומעשירה יצא כל משתתף עם הזוג המדהים שיצר!!!" לטעמי, אין במלל חופשי זה משום יצירתיות הראויה להגנה אלא רק מסירת פרטים אודות פעילות הפנאי האמורה, תוך דגשים שונים המתאימים לסוג זה של פעילות בצד פרטים טכנים כגון שעות פעילות, מיקומה וכדומה, על מנת לאפשר לגולש לקבל מלוא המידע הדרוש לפעילות המתאימה לצרכיו, ותו לא. בחנתי גם את מודעות הפרסום של המפרסמים, קרי התובעים האחרים, וגם בהם לא ראיתי כל יצירתיות, ומכל מקום לא הופניתי לפרסום שיש בו כדי להצביע על מקוריות, חדשנות המצדיקים הגנה. כך למשל דף הפרסום של התובע "און" באתר "חוגל" (נספח א/8 לסיכומי התובעים). לימודי פיתוח קול בבית ספר למוסיקה חיים און שיעורים לפיתוח קול בבית הספר למוסיקה. מורים עם ניסיון עשיר ומקצועי, בוגרי בתי ספר רימון ובחו"ל. יחס מקצועי ואישי למימוש הפוטנציאל. פרטים כללים (מיקום, ימים ושעות) בבית הספר למוסיקה - חיים און מתקיימים שיעורי פסנתר, גיטרות, תופים, פיתוח קול. מורים ומדריכים חיים און (פרטי קורות חיים של חיים און) לאור מסקנתי דנן, איני רואה צורך להרחיב על טעמים נוספים התומכים בעמדת הנתבעים ובכללם, מדיניות שיפוטית ראויה המכירה בעידוד תחרות חופשית, האיזונים שיש להביא בחשבון בשים לב לחידושים הטכנולוגים ואחרים, עליהם עמדה בהרחבה כב' השופטת דר' אגמון גונן בהחלטה בת.א. (ת"א) 1636/08THE FOOTBALL ASSOCIATION PRMIER LEAGUE LTD. נ' פלוני ואחר' (2009). עם זאת אציין כי בפס"ד אינטרלגו, הדגיש בית המשפט בהקשר זה את האבחנה בין המוצרים השונים הראויים להגנה, אבחנה הישימה למקרה שלפניי, באומרו (עמוד 157-158): "...כאשר מדובר במוצרים פונקציונאליים קיימים שיקולים ייחודיים המצדיקים זהירות יתר במתן הגנת זכות יוצרים, מעבר לזו הנדרשת כלפי מוצרים שאינם פונקציונאליים. " 13. האם ניתן לראות בליקוט המידע, מיונו על ידי התובעת בגדר "יצירת מאסף" הראויה להגנת זכות יוצרים ? בהבדל מעצם תכני המודעות, אשר סבורני שאין בהם להוות "יצירה ספרותית", בחנתי גם את הסוגיה האם איסוף המידע של מפעילי פעילויות הפנאי על ידי התובעת ומיונו, עונה על "יצירות מאסף", הראויה להגנה. הדין הכיר ב"יצירות מאסף", קרי ליקוטים של חומרים, כ"יצירה ספרותית", וכקבוע בסעיף 35(1) לחוק זכויות יוצרים. עם זאת, ההלכה הפסוקה הורתה שגם לצורך זאת, יש להצביע על מקוריות, מחשבה וכדומה. כך נאמר בין היתר בע"א 2790/93 ROBERT E. EISENMAN נ' אלישע קמרון, פ"ד נד(3) 817 בעמוד 829: "...מכוח הוראה זאת (סעיף 35(1) - א.א.) "יכולה זכות יוצרים לחול על צורת עריכה או עיצוב מיוחדת " ובלבד שיש בה "יצירה מקורית מפאת המחשבה, העמל או המיומנות שהושקעו" (עניין אחימן בעמ' 261). כך תזכה "יצירה ספרותית", כמשמעות של מושג זה בחוק, בהגנת זכות יוצרים רק אם היא יצירה מקורית". הפסיקה הזרה לא הכירה באיסוף מידע מסוג זה ומיונו בגדר "יצירה ספרותית" הראויה להגנה (Feist Publications, Inc. v. Rural Telephone Service Co., Inc. 111 S. Ct. 1282 (1991), הנזכר לעיל). בדומה, גם בתי המשפט בארץ הסתייגו מהכרה בפעולות האמורות כמקנה הגנה של זכויות יוצרים (ראה בש"א (ת.א.13191/03 הנ"ל בסעיף ב). אף גרינמן בספרו הנ"ל, סבור שיש צורך ביצירתיות על מנת ש"יצירות מאסף" יזכו להגנה: "לפיכך, גם בישראל יידרש עורך או מחבר של מאסף למידה כלשהי של יצירתיות על מנת לזכות בזכות יוצרים על מאסף". (שם, פרק 6 סעיף 6.1). לענייננו, לא ראיתי בליקוט המידע של המפרסמים השונים, מיון הפעילויות לפי קטגוריות, כמות שנעשה על ידי התובעת, ככולל פעולות שיש בהן את אותה יצירתיות וחדשנות הנדרשת על מנת שאלה תוכרנה כ"יצירה ספרותית". לצורך הפעולות האמורות, לא נדרשת לכאורה התובעת למאמץ ניכר, מיוחד, ובוודאי שאין בו כל חידוש ויצירתיות כנדרש ומכל מקום לא הוכח מאמץ כאמור. (ראה המר' (ת"א) 6898/97 חברת אינדקס פרסומים בע"מ נ' בידור ואירוע חברה לפרסום (1996) בע"מ (1997). בהבדל מפסקי הדין שפורטו לעיל בהם מצא בית המשפט כי ביצירה המוגמרת ניכרים השקעה, הפעלת שיקול דעת, מקוריות ויצירתיות מלבד העבודה הטכנית של איחוי קרעי המגילה אשר הפכו את היצירה המוגמרת לייחודית ואשר אין בילתה, לא השתכנעתי כי המעורבות של התובעת בעריכת דפי הפרסום הייתה דומיננטית כפי שביקשה להציג או למצער מעורבות שהצריכה הפעלת שיקול דעת והשקעת משאבים אנושיים המזכים אותה כבעלת זכויות יוצרים בעמודי הפרסום, ואבהיר. אמנם בוכמן טען להשקעה ניכרת באיסוף הפעילויות השונות וסיווגן, אך בכך לא די, שכן על פי ההלכה כמצוין לעיל, יש גם להראות חידוש ויצירתיות, וכאלה אין לפניי. אציין כי גם לא הובאו כל ראיות דרושות לעניין ההשקעה הנטענת, כגון אסמכתאות בדבר היקף ההשקעה מבחינת זמן או עלות כספית, כמו גם העדר עדויות של מי שעסק מטעם "חוגל" באיתור מפעילים לשעות הפנאי, הצורך לשכנעם לפרסם הפעילות באתר "חוגל", כמו גם העבודה שהייתה כרוכה במיון הפעילויות וחלוקתן לקטגוריות. 14. למי מוקנות הזכויות בתכני הפרסום? למקרה שטעיתי במסקנתי וקיימות זכויות יוצרים בדפי הפרסום, יש לבחון של מי הזכויות באותם דפים, האם של התובעת, קרי בעל מנוע החיפוש או של המפרסמים עצמם. יריעת המחלוקת אינה מצומצמת לתיק שלפניי אלא היא רחבה יותר שכן חלה על כל גוף המפיץ מודעות של מפרסמים, בין בעיתונות, בין בטלוויזיה, בין ברדיו, בין באמצעות רשת האינטרנט ובין בכל מדיה אחרת. אין חולק כי כעקרון הזכות בתכני הפרסום היא של המפרסם. על מנת שתוקנינה זכויות גם לבעל האתר בתכני הפרסום, יש צורך בהסכמה של המחבר לכך, או אם בעל האתר נטל חלק בהפקת תכני הפרסום המקנה לו זכויות בתכנים. מהראיות שהובאו לפניי שוכנעתי כי לא הייתה לתובעת מעורבות בהפקת עמודי הפרסום של החוגים השונים, ומכל מקום מסוג המקנה לה זכויות כלשהן בתכני הפרסום. עוד שוכנעתי כי לא הייתה הסכמה בין התובעת לבין המפרסמים לפיה מוקנות לתובעת זכויות בתכנים, בניגוד לטענת ב"כ התובעים בהקשר זה (סעיף 27.1 לסיכומי התובעים), נהפוך הוא מהראיות עולה כי הזכויות שמורות רק למפרסמים. אפתח בתנאי השימוש למפרסמים שבאתר "חוגל". בתנאי השימוש הוסכם "כי הפרטים מוזנים על ידי בעלי הפעילות עצמם", וכן נאמר כי "המפרסם מתחייב באופן אישי שהוא האחראי לנכונות תוכן ואיכות המידע שהציג וסיפק בחוגל ומצהיר שהוא הבעלים ו/או בעל הזכות להשתמש או להציג את כל המידע". (ההדגשה אינה במקור -א.א.). ההסכמה האמורה מלמדת באופן חד משמעי, כי אליבא דהתובעת עצמה, הזכויות בתכני הפרסום, שייכות למפרסמים ואין לה לפיכך כל זכויות באלה. קל וחומר הדבר, שעה שאת תנאי השימוש ניסחה התובעת. לפנינו הודאה כי הבעלים של המידע הוא המפרסם ולא חוגל. מעבר לדרוש: 14.2 ריבוי גרסאות התובעת באשר למעורבות שלה בהפקת דפי הפרסום של המפעילים השונים, עומד בעוכריה. בתחילה טענה כי החומרים נערכו ועוצבו במשותף ע"י "חוגל" והמפרסמים (סעיף 35.2 לכתב התביעה). בהמשך טענה התובעת כי הטקסט נערך ע"י עורך מטעמה (סעיף 41 לכתב התביעה), ואילו בסעיף 58 לתשובת המבקשים במסגרת הבקשה לצו מניעה צוין כי "כיום, שעה שבכל יום מתקבלות אצל חוגל עשרות (ולעיתים מאות) פעילויות חדשות, הרי שהתערבות העורך הינה מעטה יותר...". 14.3 על מנת שתקום זכות משותפת ביצירה, על הטוען להוכיח קיומה של מעורבות ממשית ביצירה. לעניין זה מציין המלומד גרינמן בספרו הנ"ל: "יש צורך בשיתוף ממשי ביצירה...סיוע טכני בעריכת היצירה, אינו הופך אדם ליוצר, כך אין הופך אותו לשותף ביצירה" (עמוד 474). אמנם אין הכרח שתהיה תרומה שווה של הצדדים, אך נדרשת תרומה ממשית, ו"עליה להוות יותר מדבר של מה בכך"..."תרומה שהיא עצמה ביטוי או חלק מביטוי בר הגנה". (גרינמן שם). לא הובאו ראיות מטעם התובעים אשר יתמכו בגרסת התובעת באשר למעורבות שלה בהפקת ועיבוד המלל החופשי של דפי הפרסום, וודאי שלא מעורבות בשיעור שיש בו כדי להכיר בה כיוצרת במשותף כנדרש לעיל. אמנם בוכמן העיד כי התובעת השקיעה רבות בהפקת עמודי הפרסום של כל מפעיל, לרבות באמצעות מעצבים וכאמור בדבריו בעמוד 17 שורות 1-6). דא עקא, פרט לבוכמן לא הובאה כל ראיה בעניין, בין באמצעות עד אשר יספר לבית המשפט כי נטל חלק בהפקת פרסום של חוג או סדנא פלונית ובין באמצעות אסמכתאות בעניין, כגון תשלומים לגורמים שעסקו בעיצוב דפי הפרסום. על התובעת נטל הראיה ולכן היה עליה להעיד את מי מטעמה שעסק בעיצוב וגיבוש התכנים של המפרסמים השונים, כמו גם להציג ראיות אחרות שאמורות להיות ברשותה לעניין זה. במיוחד נכון הדבר, לאור טענת התובעת על ההשקעה הניכרת מצידה בעיצוב עמודי הפרסום ועריכת המלל החופשי של הפרסומים, והעסקת שלושה עובדים ואף יותר מכך. גם מעדויות המפרסמים למדתי שמעורבות התובעת בתכני הפרסום הייתה שולית וכפי שאפרט בהמשך. העדר ראיה ולו קלושה בעניין, שומט את הקרקע תחת טענת התובעת. במיוחד נכון הדבר שעה שאין חולק כי את בסיס החומר הנפיק כל מפרסם ודומה כי העריכה היא שולית ואין בה כדי להוות משום עיבוד של יצירה המקנה הגנה למעבד. מוזר שדווקא התובעים בסיכומיהם הצביעו על כך שהנתבעים כשלו בהבאת ראיות של מי מטעמם שעיצב את אתר "חוג", אך נשתכח מהם, כמי שנטל הראיה עליו, להביא ראיות להוכחת תביעתו. 14.4 מסקנתי דנא אף מתיישבת עם עדויות המפרסמים: התובע חיים און העיד (עמוד 27 שורות 1-7) כי : "ש. כשנרשמת לאתר חוגל, מי מעורכי חוגל ישב איתך ותאר את התחום שלך. ת. התנאי שלי היה שאני רושם את כל הפרטים כי אני מתמחה בעולם המחול, התמונות שמפורסמות באתר חוגל זה תמונות מקצועיות של דני דגון צלם מעולם המחול. אני ניסחתי את כל הפרטים והעברתי זאת לחוג והם ישבו ואישרו. ש. ואם היית רוצה לשנות פרטים, היית יכול לעשות כן. ת. כן הייתי מידע את חוגל ש. אם היית רוצה למחוק פעילות או לשנות האם יכולת לעשות זאת ללא אישור חוגל. ת. כן ש. אם היית רוצה לקחת את אותו טקסט ואותם תמונות ולשים אותה בווואלה חוגים, היית יכול לעשות כן בלי רשות חוגל. ש. כן. " (ההדגשה אינה במקור - א.א.) קרי, התובע 2 העיד במפורש כי אין ל"חוגל" זכויות בתכני הפרסום שלו שכן הוא רשאי לפרסם אותם באתר מתחרה, ללא כל צורך באישור "חוגל". די בעדות זו כדי להפריך את גרסת התובעת בעניין. באשר למעורבות הדלה של התובעת בעיצוב והפקת תכני הפרסום ניתן להתרשם גם מעדויות המפרסמים האחרים, ואף מהעדר עדויות בעניין. התובעת קרן ערב העידה כי המעורבות של התובעת הייתה שולית וכאמור בדבריה בעמוד 32 שורה 11-14: "כשהבאת את הפרסומים באתר חוגל מי מבין עורכי האתר ישב איתך אף אחד זה עבר דרך המייל ואושר דרך המייל ופרסם התערבו או שינו לך תכנים או רק אישרו ערכו, תיקנו שגיאות כתיב ופרסמו." התובעת 9, כלל לא ידעה לספר לבית המשפט על חלקה של "חוגל" בתכני הפרסום שכן את כל הטיפול מול "חוגל", ביצעה בתה, נירית וכדבריה בעמוד 38 שורות 24: "נירית. היא גם בנתה את האתר יחד איתם." התובעים משיקולים שלהם בחרו שלא להעיד את נירית הגם שאפשרתי בידם לעשות כן לאחר גמר עדויות הנתבעים. גם בכך יש לקעקע את גרסת התובעים. אוסיף כי לא נראה בעיני הסבר בא כוח התובעים לפיו התובעת ברהום היא בעלת הזכויות בפרסום, שכן הדבר אינו מתיישב עם המסמכים שהוצגו (נ/13, נ/14), כמו גם דברי התובעת ברהום עצמה, ובמיוחד מעורבותה של הבת בנשוא התובענה, תחום שהתובעת ברהום אישרה שאינו בקיאה בו. אמנם התובעת 5, אשר תביעתה נמחקה לבסוף העידה כי "ישראל" מטעם התובעת ישב איתה ביחד וכתב איתה את המודעות לפי נתונים שמסרה לו, אך היכן אותו ישראל שיספר לבית המשפט מה עשה? (עמוד 23 שורות 1-23). 14.5 על העדר זכויות בתכנים לתובעת ניתן ללמוד גם מכך שבעמוד "צור קשר" של "חוגל", נאמר במפורש כי אם ברצון הפונה לפנות אל העסקים המתפרסמים באתר יש לעשות זאת דרך דף המפרסם של אותו מפרסם ולא באמצעות דף צור הקשר של "חוגל". מכאן, שאם היו לתובעת זכויות כלשהן בתכנים, היה מקום לצפות כי באמצעות "דף הקשר", יפנו אליה גם בקשר לתכני הפרסום, אך כאמור "דף הקשר" באתר "חוגל", לא נועד למטרה זו. מכאן המסקנה כי בכפוף לכך שקיימות זכויות יוצרים בדפי הפרסום, אזי הפרה של זכויות אלה, היא רק של המפרסמים אך לא של התובעת. 15. הפרה של זכויות המפרסמים בהנחה ומוקנית למפרסמים זכויות יוצרים במודעות, בשונה מהמסקנה אליה הגעתי, אבחן האם הייתה הפרה של זכויות אלו על ידי הנתבעים. פנייה מוקדמת למפרסמים לעמדת הנתבעים, הם פנו למפרסמים קודם לפרסום ב"חוג" וביקשו את הסכמתם, ואילו המפרסמים טוענים אחרת. במחלוקת בין הצדדים, מעדיף אני את עמדת הנתבעים. עמדה זו חזרה ונשנתה באופן קוהרנטי בכל אחת העדויות של עדי הנתבעים, כאשר יש לציין שהאחד לא שמע את דברי חברו. העדים ציינו את דרכי הפנייה למפרסמים הפוטנציאלים לרבות באמצעות מיסרונים, או מיילים או טלפונית. טענת הגנה זו גם מתיישבת עם השכל הישר ושורת ההיגיון, שכן כל עוד השדה המשפטי אינו מוחלט, ולא קיימת הכרעה פסוקה בשאלת שימוש במודעות מתוך לוח או אותר אינדקס המתפרסמות אצל מתחרה, ללא אישור המפרסם, יש להניח כי תהייה פנייה מוקדמת למפרסם לקבל את הסכמתו לפרסום, שכן ברי שלא ניתן יהיה להסתיר את הפרסום שנעשה באתר. מכאן, שעדיף להקדים פנייה למפרסם וליידע אותו בדבר האפשרות של פרסום באתר "חוג", דבר שיגדיל את תפוצת קהל המתעניינים ובהכרח את הפעילות העסקית. קל וחומר שעה שהפרסום באתר "חוג", באותה עת, לא היה כרוך בתשלום, הגם שהייתה כוונה לגבות בעתיד תשלום. בהקשר זה נטען על ידי בא כוח התובעים בסעיף 2 לסיכומי התשובה, כי לא הובאו כל ראיות לפיהן שלחו הנתבעים למפרסמים מיסרונים או הודעות בדואר אלקטרוני. לא ראיתי בכך לשנות את מסקנתי שכן הנתבעים לא שמרו את כל הפניות הרבות למפרסמים הפוטנציאליים, דבר שלא היה דרוש באותה עת. אמנם הטענה לא נטענה כדבעי בכתבי הטענות של הנתבעים אך זכתה למענה הולם במסגרת התצהירים והחקירות. תימוכין נוספים למסקנתי הינו מיעוט שבמיעוט של תובעים בעניין, כתשעה בלבד כאשר מרביתם אף מחק את תביעתו. אם אכן, "חוג" הייתה מפרסמת את מי מהמפרסמים של "חוגל" ללא אישורם של אותם מפרסמים, יש לצפות כי היקף התביעות ולמצער התלונות היה גדול בעשרות מונים מהמספר המצומצם של אלו שתבעו. יש לזכור כי אנשי "חוגל" יזמו פניות למפרסמים להסיר את פרסומם באתר "חוג", עודדו אותם להצטרף לתביעה נגד "חוג" ואף מימנו את עלויות שכר הטרחה וככל הנראה גם הוצאות המשפט שיושתו אם התביעה תדחה, וחרף כל זאת, מספר התובעים הזעום מעיד אלף מונים על כך שהפרסום ברובו המכריע היה באישור המפרסמים. לא התעלמתי מטענת התובעים כי עמדת הנתבעים בהקשר זה עומדת בניגוד לעדויות המפרסמים, אך כאמור העדפתי את גרסת הנתבעים בעניין, במיוחד לאור הסתייגותי מעדויות המפרסמים, כפי שיפורט בהמשך פסק הדין. השרת הפנימי Back Office לעמדת הנתבעים, את הפעילויות שנלקחו מאתר "חוגל", הם שמרו בשרת הפנימי של אתר "חוג", עד לקבלת הסכמת המפעיל. משכך, פעילויות אלה לא היו גלויות לפני הגולשים באתר "חוג", ולא היה בכך כדי פגיעה במי מהתובעים. בהמשך, רק מפעיל אשר נתן הסכמה ואישר את רישום והפרטים שלו לפי סיסמא שהונפקה לו, יכול היה להיכנס לחשבונו ובאמצעות הפונקציה של "העבר לסטטוס פעיל", להפוך את דף הפרסום, לנגיש לגולשים באתר, באמצעות מנועי החיפוש. מפעיל שלא נהג כך, תכניו היו מוסתרים. לעמדת הנתבעים, מי מטעם "חוגל", באמצעות דרך עקיפה, "של הקשת כתובת מלאה של הדף הספציפי בשורת החיפוש בראש דפדפן האינטרנט" (סעיף 80.3 לכתב ההגנה), הגיעו לשרת הפנימי של "חוג". בהמשך פנו למפרסמים באתר שלהם וניסו לעודדם לתבוע את הנתבעים בכך שפרסמו את הפעילות ללא הסכמת המפעילים. (ההדגשה במקור - א.א). בהקשר זה נטען על ידי הנתבעים, תוך הסתמכות על חוות הדעת הראשונה של המומחה שטרית שאתר "חוג", לא היה מאובטח כראוי בעת הרלוונטית כך שהתאפשרה הגעה לבק אופיס שלו, ואיתור דפי הפרסום שאוחסנו בו לרבות אלה שנלקחו מאתר "חוגל", עוד בטרם קבלת הסכמת המפעילים לכך שדף הפרסום יופץ גם באתר "חוג". הואיל והמומחה נתן את חוות דעתו בדיעבד, קרי לאחר שהפרסומים המפרים הוסרו מאתר "חוג", והבק אופיס "נוקה" לא ניתן לשלול לחלוטין אפשרות לפיה הפרסומים לא היו בבק אופיס, וגם המומחה אישר זאת בחקירתו. כלומר, אין דרך מדעית להוכיח במאת האחוזים את גרסת הנתבעים, אם כי קיים סיכוי ניכר שאכן הדפים היו כגישתו של המומחה שטרית. הממצאים השונים, כגון העדר תלונות מצד המפרסמים ב"חוג", כמו גם מיעוט תביעות של מפרסמים חרף היוזמה של התובעת לעודד הגשת תביעות, מטים את הכף לקבלת מסקנת המומחה. יש להניח כי אלמלא היו דפי המפרסמים שלוקטו מאתר "חוגל", מוטמנים בבק אופיס של חוג, אלא היו מופצים באתר "חוג", ללא אישורם של המפעילים, היינו עדים לקול מחאה גדול של אותם מאות אם לא יותר מפעילים שבאתר "חוגל", ולא רק של אותם תשעה בודדים שהצטרפו לתביעת "חוגל". לא כל שכן, "חוגל" דאגה ליידע את כל המפעילים שמפרסמים את הפעילות שלהם באתר שלה, על ההפרות הנטענות ע"י "חוג" ועודדה אותם להצטרף לתביעה ללא תשלום שכר טרחת עורכי דין. תימוכין נוספים למסקנתי ניתן למצוא גם בעדות בוכמן אשר בתצהירו סעיף 22.3.16 אישר כי : "יודגש כי לחלק מן העמודים הנ"ל אין גישה ישירה מהאתר המפר (קרי חוג -א.א.), אלא יש להקיש את כתובתם המלאה והמפורטת בשורת הכתובת בדפדפן על מנת להגיע אליהם". (ראה גם עמוד 15 שורה 6 ואילך). זאת ועוד, העובדה כי המידע השגוי ועצם הפרסום של הפעילות הובא לתשומת לב אותם מפרסמים, ולמצער מרביתם, על ידי "חוגל" עצמה, מלמד כי ככל הנראה ההגעה לאותו פרסום נעשתה בדרך העקיפה לשרת הבק אופיס של "חוג" והם לא פורסמו בחזית האתר הפתוח לקהל הגולשים. לא התעלמתי מעדויות התובעים כי לאחר שאנשי "חוגל" הפנו אותם לפרסום המפר, הם בדקו באתר "חוג" וראו את הפרסום המפר, אך אלה לא סיפרו באיזה דרך הם הגיעו לפרסום המפר, קרי האם הגיעו באמצעות הדרכים העקיפות, שגם אותם סיפקו להם אנשי "חוגל". ער אני לטעויות שונות שנפלו בין מספר פרסומים של חוגים באתר "חוגל" לבין אלה שהוצגו באתר "חוג". מעבר לשאלה, האם הפרסומים ב"חוג" היו חסויים ואופסנו רק בבק אופיס ולכן לא ניתן לראות בהם בגדר "פרסומים מפרים", דבר שיש בו כדי לאיין את התביעה לגבי אותם פרסומים שגויים, אזי עסקינן בטעויות זניחות יחסית שנפלו במספר מצומם ביותר של פרסומים. כך למשל באיור הרקדנים בחוג של חיים און, במחיר מופחת בפרסום של ברהום או תמונה באחד הפעילויות של התובעת ערב. טעויות אלה, מבססות את עמדת הנתבעים לפיה המידע היה מאופסן בבק אופיס של "חוג" ולא הופיעו באתר, שכן אחרת היו אותם תובעים פונים לאלתר לנתבעים ודורשים הסרת הפרסום המטעה. בשולי הסעיף: בחנתי את טענת התובעים לפיה טענת הנתבעים בנוגע לבק אופיס, היא הרחבת חזית אסורה ואין בידי לקבלה. די בהוראת סעיפים 22 ו -74 לכתב ההגנה בהם נטען לאיסוף תכני התובעת למסד הנתונים של "חוג" כמו גם סעיף 80.3 לכתב ההגנה בו נטען כי התוכן שנאסף לא היה זמין לגולשים אלא באמצעות גישה עקיפה. הנזק? שעה שדחיתי את טענת התובעים בדבר הפרת זכויות יוצרים, ממילא איני נדרש לדון בנזק שנגרם לתובעים, בין סטטוטורי ובין בפועל. אף אם הייתי מגיע למסקנה בדבר הפרה של זכויות התובעים, אזי גם אז, הפיצוי שהיה נפסק למפרסמים הוא שולי ובוודאי שלא בסכום הסטטוטורי. על מנת שהתמונה תהיה שלמה, ולאור העובדה שבאי כוח הצדדים מצאו לנכון להחיל את המבחנים שבחוק זכויות יוצרים התשס"ח-2007 בהקשר זה, ראיתי לנכון להרחיב בעניין ולציין את הטעמים למסקנתי דנן, שכאמור ישימה רק באם הופרו הזכויות של מי מהתובעים. ההפרה הייתה שולית ועסקינן במיעוט שבמיעוט של דפים שהועתקו. לא היה בידי התובעת להצביע אלא על העתקות בודדות, למרות שנטען ל 500 העתקות; בחקירתו אישר בוכמן שהוא יודע רק על עשרות העתקות בלבד ולא הובאו כל עדויות על העתקות מעבר לכך (עמוד 14 שורות 28-29). גם מיעוט של מפרסמים שהגישו תביעה, לא כל שכן, לאחר שחלקם מחק את תביעתו, מצביע על קלישות טענת הנזק כביכול שנגרם. לכל היותר מדובר בהפרות זניחות ביותר, דבר שיש בו גם כדי להוות אינדיקציה להעדר העתקה, אף שמבחן הכמות הוא לא הקובע (ראה ע"א 9248/05 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ (2006) בסעיף 27). לעניין זה גורסת התובעת שהועתקו כ- 500 עמודים מאתר "חוגל" לאתר "חוג". כאשר התבקש בוכמן בחקירתו להבהיר כמה עמודים סך הכל היו באתר "חוגל" בעת הרלבנטית קרי, במועד ההפרה לא יכול היה לספק נתונים שכן הנתונים היחידים שהיו בפניו, הם רק באשר לכמות העמודים במועד התביעה 7000 עמודים, סעיף 23 ו- 10,000 עמודים במועד התצהיר, סעיף 13.1 לתצהיר. קרי, אין לפנינו נתונים באשר לשיעור היחסי של ההפרות הנטענות מכלל העמודים שפרסמה "חוגל" באתר בעת הרלבנטית, ולא ניתן לשלול כטענת הנתבעים כי המדובר באחוז שולי בלבד. יש להניח שאם אכן היה מדובר בכמות משמעותית, היו התובעים טורחים להביא לפני בית המשפט נתונים סדורים באשר להיקף העמודים שפורסמו באתר "חוגל" במועד ההפרה והעדר נתונים כאמור, עומד בעוכריהם. לא התעלמתי מכך שבוכמן ניסה בעדותו לתקן את המחדל שבאי הבאת הנתונים, תוך שטען שהפעילות הינה בעיקר בעת הקמת האתר, לאחר שיכנוע המפרסמים לפרסם באינטרנט, אך אין במחדל זה כדי להוות הסבר משכנע להימנעות התובעים מלהביא את הנתונים הדרושים, במיוחד שלכאורה לא היה קושי לעשות כן (ראה עמ' 13 שורה 17-20). גם לתובעים - המפרסמים לא נגרם כל נזק בפרסום ב"חוג". נהפוך הוא, המפרסמים זכו להפצה נוספת של הפעילות ללא תשלום. זאת ועוד, המפרסמים ידעו כבר מעת הפניה הראשונה שקיבלו על הפרסום ב"חוג". לפיכך, יכלו בפניה פשוטה ומיידית למפעילי אתר "חוג" להסיר את הפרסום, וכפי שנעשה הדבר בפועל על ידי מפרסמים מסויימים, ובכך למנוע או לצמצם עד מאוד את הנזק שכביכול נגרם להם. באופן פרטני: אלי שריד בפתח הדברים אציין כי העד שכטר הצהיר שהתובע שריד הסכים לפרסום ב"חוג" ועדות זו לא נסתרה. זאת ועוד, בניגוד לטענת אלי שריד, בתצהיר עדותו הראשית להפרות בפרסום של "חוג" בין היתר בשינויים בפרסום בין זה שהופיע בהרשאתו באתר "חוגל" לבין ההפרה באתר "חוג", התברר בחקירה שלא כצעקתה. לא היה שינוי בתכנים ובנתונים של הפרסום בין שני האתרים וכי הנתונים שפורסמו באתר "חוג" היו נכונים וכל שנעשה הוא שינוי בסדר הופעת התכנים. אמנם, איני מקל ראש גם בשינוי סדרי פרסום, דבר שיש לו השפעה וייתכן גם פגיעה, אך מצופה היה שהדברים יועלו בתצהיר בצורה סדורה וראויה ובהתאם לנתונים הנכונים ולא כפי שנעשה. בהקשר זה עוד אוסיף כי העד לא שיכנע באשר לטענתו כי הייתה פגיעה כתוצאה מהפרסום השגוי, באתר "חוג" (עמ' 5 שורה 21-23). גם התגלו סתירות בדברי העד כאשר בחקירתו העיד כי הגיעו אליו פניות מאנשים שראו את הפרסום ב"חוג", (עמוד 4 שורות 11-12) ואילו בתצהיר תשובות לשאלון השיב כי לא זכורה לו פנייה של מאן דהוא בקשר לפרסום. חיים און בניגוד לטענתו בתצהיר עדותו הראשית בדבר ה"שקרים" כביכול שפורסמו באתר "חוג", התברר שאי דיוקים ולמצער בחלקם הופיעו גם באתר "חוגל". כך למשל בדף של ריקודים שלכאורה מיועד לתלמידות בלבד והעד טען שאין זה כך, התברר שגם ב"חוגל" הופיע אותו עמוד כמיועד לנשים. אמנם, התברר כי בעמוד הפרסום באמצעות אתר "חוג" הופיע כאילו קיימים בפעילות האמורה גם "אירועים", דבר שלא קיים, אך עסקינן בפרט שולי וזניח ולא הובאה כל ראיה כי מאן דהוא אכן הסתמך על הצגת החוג ככולל גם אירועים או כי מאחר והתברר לו שאין בחוג של מר און אירועים כדי למנוע ממנו להירשם לפעילות של מר און. זאת ועוד, התובע און העיד כי כלל לא היה מודע לפרסום ב"חוג" בטרם קיבל את פניית "חוגל" (עמוד 27 שורה 12), כך שאין ספק ששלא נגרם לו נזק כתוצאה מהפרסום ב"חוג". מעל ומעבר, מר און היה בדעה שאין בסיס לתביעה וביקש למושכה. לעניין זה אפנה לנספח 38 לנספחי הנתבעים וסעיף 75 לתצהירו של מר שכטר מטעמם מהם עולה כי מר און שלח מייל בדבר רצונו להסתלק מהתביעה. לא ניתן בעדותו של מר און כל מענה ענייני לפשר חזרתו מהסכמתו למחיקת התביעה. למעשה, היה עלי לכבד את הסכמת הצדדים, ולהורות על מחיקת התביעה כמבוקש וכמוסכם, אך לפנים משורת הדין, בחרתי לאפשר לתובע זה למצות את תביעתו, ולאחר שמיעתה לגופה הגעתי לידי מסקנה כי דינה להידחות. אין ספק כי עצם התנהגותו זו, קרי הסכמה לדחיית תביעתו, וחזרה ממנה ללא מענה ענייני, מעיבה על עמדתו. קרן ערב לא נתתי אמון בעדותה של תובעת זו. ערב טענה כי לא הסכימה לפרסם את פעילות החוג שמפעילה באתר "חוג". מתקשה אני לקבל את דבריה וזאת נוכח הסתירות ואי הדיוקים שבעדותה וזאת בלשון המעטה. התובעת ערב טענה כי העתיקה את מגוריה מהקריות לפרדס חנה, עדכנה את אתר "חוגל" באשר למעבר המגורים, אך באתר "חוג" לא בא הדבר לידי ביטוי שכן לא התירה לאחרון לפרסם את הפעילות שלה. בהמשך טענה כי נודע לה על ההפרה קרי, שימוש של "חוג" בפרטי הפעילות שלה, בין היתר לאור פניות של מתעניינים מאזור הקריות שקראו את הפרסום של החוג שהיא מפעילה באתר "חוג". לדבריה, היא ניסתה ליצור קשר עם מפעילי אתר "חוג", אך לא הצליחה לעשות כן באמצעות בירור בחברת בזק (תצהירה בסעיף 15). דא עקא, בעדותה עמוד 34 שורות 8-10, העידה באופן שונה בתכלית באומרה שלא ניסתה לאתר את "חוג" באמצעות בזק, וכי לא רצתה לשלוח מייל לאתר כי לא רצתה לחשוף את פרטי האי מייל שלה, קרי הבחינה בקיומה של דרך התקשרות לאתר. גם אין בידי לקבל את דבריה כי השקיעה משאבים רבים בגין הפרסום השגוי באתר "חוג" שעה שלטענתה נאלצה לקיים שיחות ממושכות עם מתעניינים ורק בחלוף כעשרים דקות, התברר לה כי אלה מתגוררים באזור הקריות ולכן אין טעם שירשמו לחוג שהיא מפעילה נוכח המרחק ממקום מגוריה בפרדס חנה. היעלה על הדעת שמי שמפעיל חוגים ומקבל פניות מגולשים שהביעו עניין בפעילות, המפעיל מודע לכך שיש גולשים הקוראים בפרסום שהמפעיל מתגורר בקריות למרות שבפועל הוא העתיק מגוריו לפרדס חנה, וחרף זאת יימנע מלברר בתחילת השיחה את מקום מגוריהם אלא יקדיש זמן רב לשיחה ורק בסופה יברר את מקום מגורי הפונה ? מעבר לסתירות בתשובות התובעת, אין זה סביר בעיני שהיא נמנעה מלפנות לאתר "חוג" אם היה בו כדי להטרידה כדבריה. דרכי התקשורת למפעילי האתר גלויות וידועות על פניהן הן באמצעות "צור קשר" באתר עצמו והן באמצעות מנועי חיפוש של איתור כתובות, ואין זאת אלא כי נהנתה משירותי האתר, קל וחומר שלא היה כרוך בעלויות. סימה ברהום מפעילת חוג של אפיית עוגות לילדים אשר טענה כי "חוג" פרסם את האתר שלה ללא רשותה ותוך פגיעה בה. תביעתה הופרכה בחקירתה הנגדית שעה שהתברר שהעדה, אינה מתמצית כלל במחשבים ואת כל ההתנהלות מבצעת עבורה בתה, נירית כץ. משום מה, לא העידה התובעת ברהום את נירית כץ, ובית המשפט התבקש להתיר את הבאת הבת, כעדות הזמה, במיוחד לאחר שהתברר כי הבת חתמה על פניה (נ/13), בשם האם ובשמה לסילוק תביעתן, ושעה שלא הייתה התנגדות להעדת הבת, מצד הנתבעים. במיוחד ראוי לציין מיילים של הבת, בשמה ובשם ברהום מהם עולה כי הן חוזרות בהן מהתביעה (נ/13). התובעת ברהום גם לא שיכנעה מדוע סירבה לפרסום באתר של "חוג", שאינו כרוך בעלויות ונתנה תשובות סתמיות, בלתי מתקבלות על הדעת. זאת ועוד, מחקירת התובעת ברהום עולה כי היא ובתה כלל לא היו מודעות לפרסום באתר "חוג", והדבר התברר להם רק בעקבות פנייה מאנשי "חוגל", דבר שיש בו כדי לשמוט את הקרקע תחת התביעה ובמיוחד בדבר הפגיעה כביכול שנגרמה כתוצאה מטעויות שוליות שנפלו בעמודים באתר "חוג" באשר לעלות החוג, שגם לכך ניתן הסבר מניח את הדעת של הנתבע כהן (עמוד 60). 17. עשיית עושר ולא במשפט הגם שלאור מסקנתי לפיה לא נפל פגם בהתנהגות הנתבעים, ועל מנת לעשות מלאכתי שלמה, אבהיר כי בכל מקרה לא הוכחו יסודותיה של עילה זו. די בכך שהתובעת לא הוכיחה מה הרווח שנצמח בידי הנתבעים כתוצאה מההפרות הנטענות כדי לדחותה. לא כל שכן, התובעת לא הוכיחה מה היה היקף ההשקעה שלה והחיסכון של הנתבעים כתוצאה משימוש בפירות ההשקעה האמורה. מעל ומעבר, המשאבים שהשקיעה התובעת נועדו לקדם את אתר "חוגל" כמנוע חיפוש, ולא לשם איסוף תכני הפרסום לשם עצמם, שכן אלה שייכים כאמור למפרסמים, ולכן ההתעשרות ככל שהייתה לנתבעים היא מהמפרסמים ולא מהתובעת. לא התעלמתי מסתירות מסוימות כמו גם תהיות בעדויות הנתבעים או מי מהם. כך למשל, המועד בו התגלה לנתבעים העלייה לאויר של אתר "חוגל". כאשר הנתבע כהן העיד כי הדבר נודע במועד שונה במספר חודשים מאלו שהעידו יתר עדי ההגנה. כך גם עדות ערן שכטר על התגובה האדישה כביכול של הנתבעים עת נודע להם על אתר "חוגל", לעומת עדות הנתבע רביב שהידיעה על כך, גרמה לו לפגיעה קשה. אך כל אלה, אינם בעוצמה שיש בה כדי להביא לתוצאה שונה, שכן עסקינן בענייניים שוליים וזאת יש לזכור כי מדובר באירועים שהתרחשו לפני מעל ארבע שנים מאז העדות ולא ניתן לדרוש כי העדים יזכרו במדויק את התרחשות נקודות משניות אלה. 19. סוף דבר הגעתי לידי מסקנה כי אין לתובעים זכות יוצרים בפרסומים באתר "חוגל" הראויה להגנת זכויות יוצרים, וכי הנתבעים לא הפרו זכויות מוגנות של התובעים או מי מהם. הגעתי גם לכלל מסקנה שלא קיימת זכות יוצרים לתובעת בליקוט המידע שבאתר "חוגל", כמו גם שלא הייתה העתקה של חלקים מאתר "חוגל" לאתר "חוג", לא כל שכן, יש שונות בין עמודי הבית של שני האתרים. עוד הסקתי שלא נגרם לתובעים נזק בר פיצוי. לאור כל האמור, אין מנוס אלא לדחות את התביעה, על כל רכיביה. התובעים, יישאו בהוצאות הנתבעים לרבות שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ בצירוף מעמ. מחשבים ואינטרנטזכויות יוצרים (הפרת)