קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפחתת עונש על מעשה סדום: השופט  י' דנציגר: המערער הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא צ' סגל והשופטים מ' דרורי ו-י' נועם) בביצוע עבירה של מעשה סדום (לפי סעיף 347 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין) והושתו עליו העונשים הבאים: 12 שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים מיום שחרורו, שלא יבצע עבירת מין כלשהי מסוג פשע; ותשלום פיצוי למתלוננת בסך של 50 אלף ש"ח. 1. על פי כתב האישום, ביום 7.9.2008, בסמוך לחצות, המתינו מ' עובדת זרה מן הפיליפינים (להלן: המתלוננת) וחברה ע' בצומת פת בירושלים לאוטובוס שיחזיר את המתלוננת למקום מגוריה ועבודתה בשכונת הר-חומה בירושלים. משלא הגיע אוטובוס, פנה ע' למערער שחנה ברכבו בסמוך וביקש ממנו לקחת את המתלוננת לשכונת הר-חומה, לאחר שהבין ממנו כי הוא בדרכו לשכונת ארמון הנציב. המערער הסכים לכך והמתלוננת עלתה לרכבו. במקום לקחת את המתלוננת לשכונת הר-חומה, נסע המערער לטיילת ארמון הנציב והחנה את רכבו. או אז, תפס בצווארה של המתלוננת, הפשיל את מכנסיו ותחתוניו, והוריד את ראשה לעבר איבר מינו, החדיר בכוח את איבר מינו לפיה, אונן בפיה עד שהגיע לפורקן מיני. בנוסף נגע המערער בחזה של המתלוננת ובמפשעתה. במהלך האירוע, נאבקה המתלוננת במערער וניסתה להדוף אותו מעליה. בסמוך לאחר מכן הותיר המערער את המתלוננת בטיילת ועזב את המקום. בגין מעשים אלו נאשם המערער בעבירות של חטיפה (לפי סעיף 369 לחוק העונשין) ומעשה סדום (לפי סעיפי החוק הנזכרים לעיל). בשלב הסיכומים חזרה בה המשיבה מהאישום בעבירת החטיפה. כאמור, בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בביצוע עבירה של מעשה סדום. 2. לאחר מתן הכרעת הדין, הוגשו לבית המשפט תסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער, תסקיר נפגעת עבירה וכן נשמעה עדותו של אחי המערער. מתסקיר שירות המבחן עלה כי המערער בעל יכולת ורצון לנהל אורח חיים תקין וכי לא קיימים אצלו ערכים או דפוסי התנהגות עבריינים. יחד עם זאת, צויין כי סף הגירוי והתסכול אצלו נמוכים. מאחר שהמערער הכחיש את ביצוע המעשים שיוחסו לו ולא קיבל אחריות לביצועם נמנע שירות המבחן מלתת המלצה טיפולית בעניינו. מתסקיר נפגעת העבירה שהוגש לגבי עלה כי למתלוננת נגרמה פגיעה קשה כתוצאה ממעשי המערער וכי היא מתקשה להחלים מן הפגיעה. צויין כי היא סובלת מתחושות של דיכאון וחרדה, כי היא מתקשה לישון בלילות וכי היא סובלת מתסמינים פוסט-טראומטיים שונים. ההמלצה שניתנה היא כי יושת על המערער פיצוי כספי לטובת המתלוננת על מנת שתוכל להקדים את שובה למולדתה. אחיו של המערער עמד על היות המערער נורמטיבי ועתר כי לא יוטל עליו עונש שיהרוס את עתידו. בית המשפט המחוזי עמד על חומרת המעשים שביצע המערער ועל הפגיעה שנגרמה למתלוננת, כמתואר בתסקיר שהוגש בעניינה. כן עמד בית המשפט על אי הפנמת חומרת המעשים על ידי המערער ועל העדרה של המלצה טיפולית מטעם שירות המבחן. יחד עם זאת, עמד בית המשפט על כך כי המקרה היה מקרה חד פעמי, כי המערער הינו אדם נורמטיבי ביסודו, נטול עבר פלילי או דפוסי התנהגות עברייניים. לאחר ששקל את כל אלו קבע כי במקרה זה אין לילך כברת דרך לטובת המערער ולהעדיף את האינטרס השיקומי, וזאת מאחר שנמנע מלקיחת אחריות לביצועם של המעשים. על יסוד שיקולים אלו, השית בית המשפט על המערער את העונשים האמורים לעיל. 3. הערעור שלפנינו הופנה תחילה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד חומרת העונש ואולם במהלך הדיון שהתקיים לפנינו חזר בו המערער מן הערעור על הכרעת הדין. באשר לחומרת העונש טען המערער - באמצעות בא כוחו, עורך הדין נ' מסיס - כי העונש שהושת עליו חורג באופן קיצוני מרף הענישה המקובל במקרים דומים. כמו כן נטען כי לא ניתן משקל ראוי לעולה מתסקיר שירות המבחן ולעברו הנקי ואורח חייו הנורמטיבי של המערער. עוד נטען כי לא ניתן ביטוי לקביעת בית המשפט כי יש לאפשר למערער לקיים תהליך שיקומי. המשיבה - באמצעות באת כוחה, עורכת הדין ע' מנחם - טענה כי הגם שמדובר בעונש חמור, הרי שזה הולם את מעשיו החמורים של המערער ואת נסיבות ביצוע העבירה. בנוסף, עמדה ב"כ המשיבה כי שירות המבחן לא המליץ על חלופה טיפולית וכי מתסקיר שירות המבחן עולה ממנו כי למערער סף גירוי ורף תסכול נמוך. עובר לדיון הוגש לפנינו תסקיר משלים מטעם שירות המבחן, ממנו עולה כי במהלך מאסרו, תפקודו של המערער תקין, כי הוא משולב בתעסוקה, מתפקד במרכז החינוך ומשתתף בפעילות בתחום הספורט. כמו כן, צויין כי נמצא בקשר עיקבי עם גורמי טיפול ומביע רצון להתקדם במהלך מאסרו. 4. לאחר עיון בהודעת הערעור ובמסמכים שצורפו לה ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, אמליץ לחברי לקבל באופן חלקי את הערעור, להפחית מעונש המאסר בפועל שנגזר על המערער ולהעמידו על 10 שנים. אין חולק כי מעשיו של המערער חמורים הם וראויים לגנאי. המערער ניצל הזדמנות שנקרתה בדרכו כאשר מ' עלתה לרכבו תוך שהוא מציג מצג תמים כלפי מ' לפיו הוא נכון להביאה לשכונה בה היא עובדת ומתגוררת. המערער לא בחל בהפעלת כוח כלפי מ' על מנת לבצע את זממו, תוך שלבסוף הוא מותיר אותה זנוחה בטיילת בשעת לילה מאוחרת. מעשיו של המערער השפיעו בצורה קשה על מ' כמתואר בתסקיר שהוגש בעניינה, ובמידה רבה המערער לא קיבל אחריות על מעשיו. יחד עם זאת, עונש המאסר שהושת על המערער, אף בשים לב לנסיבות הכרוכות בביצוע העבירה, חורג מרף הענישה המקובל. זאת, הן בהשוואה לעונשים שהושתו במקרים חמורים מן המקרה שלפנינו [ראו למשל: ע"פ 1694/08 זוהר נ' מדינת ישראל (, 14.1.2009); ע"פ 9033/08 פלוני נ' מדינת ישראל (, 13.4.2010); ע"פ 8802/07 סימנדויב נ' מדינת ישראל (, 12.11.2009)], והן בהשוואה לעונשים שנגזרו במקרים הדומים בעיקרם למקרה שלפנינו [ראו: ע"פ 10423/08 פלוני נ' מדינת ישראל (, 7.4.2009); ע"פ 836/07 פלוני נ' מדינת ישראל (, 23.3.2008); ע"פ 4151/07 מדינת ישראל נ' פלוני (, 7.4.2008) (יצויין כי בעניין זה הגיעו הצדדים להסדר טיעון)]. נוכח זאת, אמליץ לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי כך שתקופת המאסר בפועל שנגזרה על המערער תועמד על 10 שנות מאסר (בניכוי ימי מעצרו), ולא על 12 שנות מאסר כפי שקבע בית המשפט המחוזי. יתר חלקי גזר הדין יוותרו על כנם. משפט פליליעבירות מין