הפרת חוזה עבודה לפני תחילת העבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת חוזה עבודה לפני תחילת העבודה: 1. בתביעה שלפני מבקשת התובעת פיצויים בגין הפרת חוזה עבודה, עוד טרם החלה עבודתה בפועל בנתבעת, הפרת חובת תום הלב ועילות נוספות הכרוכות בכך, כפי שיפורט להלן. 2. להלן תמצית העובדות: א. נתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת) הינה חברה ישראלית העוסקת בפיתוח ייצור ושיווק מערכות מולטימדיה, תקשורת חומרה ותוכנה. ביום 1.7.96 נחתם הסכם עבודה (להלן: ההסכם) בין התובעת לנתבעת, לפיו היתה התובעת אמורה לעבוד אצל הנתבעת בפרוייקט לפיתוח יישום של מולטימדיה (להלן: הפרוייקט) החל מיום 1.8.96 ובשכר חודשי של 9,600 ש"ח בחודש. את המו"מ לכריתת ההסכם בין התובעת לנתבעת ניהל מנכ"ל הנתבעת, נתבע מס' 2 (להלן: הנתבע). ב. מספר ימים לפני מועד תחילת עבודתה המתוכנן, הודיעה הנתבעת לתובעת (באמצעות הנתבע), כי עקב שיקולים כלכליים, בלתי צפויים, החליטה הנתבעת שלא לבצע את הפרוייקט. בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית: האם הוצעה לתובעת עבודה חלופית. בהסתמכה על ס' 4.2.1 להסכם, הציעה הנתבעת לתובעת פיצוי בסך 4,800 ש"ח עבור דמי הודעה מוקדמת של מחצית שכר העבודה החודשי, אך התובעת סירבה לקבלו. 3. טענות ב"כ התובעת הן: א. אי העסקת התובעת כמתוכנן והעדר הצעת עבודה חלופית מהווה הפרה בוטה של הסכם העסקה והפרת חובת תום הלב, כאמור בס' 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן: חוק החוזים). ב. הנתבעים, וכל אחד מהם הפרו את חובת תום הלב החלה עליהם מכוח ס' 12 לחוק החוזים, הקובע חובת גילוי של צדדים למשא ומתן. שכן - במהלך המו"מ לכריתת החוזה לא הובהר לתובעת כי אין כל ודאות שהפרוייקט יצא לפועל. ג. מאחר שהנתבע ניהל קשר ישיר עם התובעת, שררו ביניהם יחסי אמון, והפרת חובת תום הלב, כאמור, יוצרת בסיס לחיובו האישי, למרות היותו אורגן של החברה. ד. המשא ומתן לכריתת ההסכם התנהל באופן רשלני, ע"פ סעיפים 35 ו' - 36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח - 1968 (להלן: פקודת הנזיקין). ה. על הנתבע היה להימנע מיצירת חיובים בשם הנתבעת, בידעו על קיומה של אפשרות סבירה, שהנתבעת תאלץ להפר את ההסכם. בהתנהגות זו גרם התובע להפרת חוזה עבודה, ע"פ הוראות ס' 62 לפקודת הנזיקין. ו. התובעת נקטה בכל האמצעים ע"מ להקטין את נזקה; מיד לאחר קבלת ההודעה בדבר אי העסקתה בפרוייקט החלה בחיפוש אחר עבודה חלופית. 5. טענות ב"כ הנתבעים הן: א. ע"פ ההסכם, מטרת העסקתה של התובעת לא הייתה לפרוייקט בלבד, אלא לצורך ביצוע עבודות תיכנות שונות. ב. ההודעה שניתנה לתובעת בגין אי היכולת להעסיקה בפרוייקט אינה בגדר הפרת חוזה שכן, בשיחה נוספת באותו יום, הוצע לתובעת ע"י הנתבע, לעבוד אצל הנתבעת בתפקיד חלופי. בכך מילאו הנתבעים את חובת תום הלב, החלה עליהם מכוח ס' 39 לחוק החוזים. ג. טענת ב"כ התובעת לפיה, בכך שלא גילו הנתבעים כי קיימים קשיים כלכליים, הפרו את חובת תום הלב בניהול מו"מ אינה נכונה, שכן הנתבעת לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת כי הפרוייקט לא יצא לפועל. ד. הנתבע לא ביצע עוולה בגין גרם הפרת חוזה, שכן בעת כריתת ההסכם לא ידע ולא יכול היה לדעת, כי קיימת אפשרות סבירה, שהפרוייקט לא יצא לפועל. אין מקום לחייב את הנתבע באופן אישי, שכן בקיומו של ההסכם ולאורך כל המשא ומתן פעל הנתבע כאורגן של הנתבעת. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטיעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: 1. השאלות בהן עלינו לדון הן - האם פעלו הנתבעים בדרך המקובלת ובתום לב בעת כריתת ההסכם והאם נהגו כראוי כאשר הודיעו לתובעת על ביטול ההסכם, עוד בטרם החלה לעבוד אצל הנתבעת. 2. חוזה עבודה הוא חוזה ככל חוזה אחר, והוראות חוק החוזים חלות עליו מקום שאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון (מ. גולדברג, "תום לב במשפט העבודה", ספר בר ניב ע' 141). סמכות השיפוט לדון בחוזי עבודה, קיבוציים ואינדיבידואליים כאחד, נמסרה ייחודית לבתי הדין לעבודה מכוח ס' 24 (א) לחוק בית הדין לעבודה, ובכלל זה הסמכות לדון בשלב המשא ומתן, שהבשיל לכדי חוזה עבודה מוגמר. 3. ביום 1.7.96 נחתם הסכם העסקה בין התובעת לנתבעת, על פיו הייתה התובעת אמורה להתחיל עבודתה בפועל אצל הנתבעת ביום 1.8.96 במשכורת חודשית של 9,600 ש"ח ברוטו. 4. באשר למהות תפקידה אצל הנתבעת העידה התובעת: "בהסכם העבודה הסכמתי לעבוד כתכנת לאחר שהנתבעת חתמה איתי חוזה… אני הסכמתי לעבוד בתור מתכנתת… " (ע' 4 לפרוטוקול הדיון); ובהמשך הוסיפה: "אני התקבלתי כמתכנתת באופן כללי ולא לפרוייקט מסוים…" (שם, ע' 5). 5. כמו כן, העיד הנתבע: "… מעבר לכישורים שלה בתחום המולטימדיה הטענה הייתה שיש לה כישורים גם בתחום התיכנות, והתכוונו להמשיך איתה מעבר לפרוייקט" (שם, ע' 7). עדות לאופי תפקידה אנו מוצאים אף בס' 1 לנספח א' להסכם, שם הוגדר תפקידה של התובעת, גם כן: "תפקיד העובד: תיכנות". 6. מעדויות אלה נראה, כי התובעת נשכרה כמתכנתת, כשבמסגרת תפקידה זה עליה היה לבצע עבודות שונות, כשהראשונה בהן היא העבודה בפרוייקט; יוצא אם כן, שההודעה על ביטול ההעסקה בפרוייקט, אינה מייתרת את עבודת התובעת בנתבעת ואינה מהווה הפרת הסכם, שכן כוונת הצדדים, מלכתחילה, הייתה העסקת התובעת בנתבעת, לאורך זמן, כמתכנתת. 7. באשר לטענה בדבר הפרת חובת תום הלב בקיום החוזה הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים - בבג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים נ' ביה"ד לעבודה בירושלים, פ"ד לה (1), 828, קובע השופט ברק (בתוארו אז): "…משמעותה של החובה לקיים חוזה בתום לב ובדרך מקובלת היא, כי הצדדים ליחס החוזי חייבים לנהוג זה כלפי זה ביושר… על בעלי החוזה לפעול להגשמתה של כוונתם המשותפת, תוך נאמנות ומסירות למטרה שעמדה לנגד עיניהם, ותוך עקביות בהגשמת ציפיתם המשותפת הסבירה…". 8. מעדותו של הנתבע בביה"ד עולה כי מיד עם הודע לו אודות דחיית הפרוייקט, פנה הוא לתובעת והודיעה על כך: "בסוף השבוע נודע לי סופית שאין פרוייקט. בסוף השבוע שהיה נודע לי שיש הקפאה מבחינה כספית. הרגשתי מחובתי להודיע לה קודם כל ביום ראשון בבוקר." (ע' 9 לפרוטוקול הדיון). ועוד:" אני הודעתי לה על אי קיום פרוייקט כדי להיות הוגן כלפיה. יש הבדל בין תחום המולטימדיה לבין תכנות רגיל. מולטימדיה זה יותר יצירתי" (שם, ע' 10). 9. יתר על כן - עוד באותו היום, לאחר שנועץ עם מנהל הפיתוח של הנתבעת באיזה תפקיד ספציפי תועסק, הציע הנתבע לתובעת עבודה חלופית בתפקידה כמתכנתת, תוך שמירת התנאים עליהם סיכמו בעת החתימה על ההסכם. הדברים עולים מעדות הנתבע (שם, ע' 8-9) ומוצאים חיזוק במכתב שהפנה ב"כ הנתבעים לב"כ התובעת, עוד טרם ההליך השיפוטי (מוצג ת/ 3). 10. לאור עדויות אלה, אנו קובעים כי הן בהודעת הנתבע לתובעת על דחיית הפרוייקט והן בהצעת העבודה החלופית שנעשתה בהתאם להגדרת תפקידה בהסכם, בכפוף לתנאיו ובמועד המצוין בו, פעלו הנתבעים להגשמת כוונתם המשותפת - העסקת התובעת כמתכנתת - בנאמנות ומסירות, תוך עקביות בהגשמת ציפיתם המשותפת הסבירה. 11. ובאשר לטענת ב"כ התובעת לפיה, הפרו הנתבעים את חובת תום הלב הקבועה בס' 12 לחוק החוזים - ס' 12 (א) לחוק החוזים מטיל חובה על צדדים למשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, לפעול תוך נאמנות כלפי הצד האחר למשא ומתן, ותוך נאמנות לרוח העסקה ולמטרתה. השאלה המרכזית ביישום ס' 12 היא האם האמצעים שננקטו במהלך המשא ומתן מתיישבים עם דרישת תום הלב. התשובה משתנה ממקרה אחד למשנהו, על פי נסיבותיו של כל מקרה. ראה: ספרה של פרופ' גבריאלה שלו, "דיני חוזים", מהדורה שניה ע' 54. 12. ובאותו מקום מוסיפה פרופ' שלו: "תחום תחולה מובהק ושכיח של חובת תום הלב במשא ומתן הוא תחום הגילוי. הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן לובשת צורה של אי גילוי עובדות, כאשר על פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני, בתחום זה חובת תום הלב היא אקטיבית, ומטילה חובת עשייה" (ע' 49). 13. ידוע כי היקפה של חובת הגילוי במשא ומתן לכריתת חוזה עבודה רחבה יותר ומטילה נטלים כבדים יותר על שני הצדדים למשא ומתן ( ראה: דב"ע מב / 3-74 ורדי נ' עירית נתניה, פד"ע יד 59,65); אולם, מנגד יש לעשות את השימוש בעיקרון תום הלב בצורה מבוקרת, בזהירות מרבית וללא הגזמה (השופט י. לובוצקי, "שנתון משפט העבודה ב" עמ' 118). 14. ממכלול העדויות שבפנינו שוכנענו כי אי גילוי הקשיים במימון הפרוייקט אינו מגיע לכדי חוסר תום לב שכן, במהלך המו"מ ובעת החתימה על ההסכם לא ידע הנתבע ולא יכול היה לדעת כי הפרוייקט לא יצא לפועל: "הסתבר שמשקיעים שהיו צריכים להביא כסף עדיין לא עשו זאת. הם עשו את זה מס' חודשים אחרי זה. בערך כחודשיים אחרי זה… היה לנו קשר עם משקיעים ועל סמך הבטחה עם המשקיעים. היו הבנות בע"פ… כשאנחנו הבנו שבין חתימת ההסכם ועד להודעה שהמשקיעים לא השקיעו - דובר על דחייה של ההשקעה ולא חזרה מהכוונה להשקיע" (פרוטוקול הדיון, עמ' 7). 15. מעבר לזאת, עובדה זו (בדבר הקשיים במימון הפרוייקט) אינה רלבנטית לכוונתה ורצונה של הנתבעת להעסיק את התובעת כמתכנתת לאורך זמן: "בתשובה לשאלה מדוע לא אמרתי לתובעת בעת חתימת החוזה כי ההעסקה תלויה בהשקעה - היו לי סיבות טובות להאמין שמבחינתה אין שום סיכון. היה ברור שממשיכים לעבוד ובמיוחד לאור כישוריה כמתכנתת" (שם, ע' 8). 16. לסיכום, אנו קובעים כי לכל אורך ההתקשרות עם התובעת פעלו הנתבעים בתום לב: לנתבעים היה יסוד איתן להאמין כי הפרוייקט יצא לפועל, ועל סמך זאת התחייבו להעסקת התובעת; במהלך המו"מ מסרו הנתבעים לתובעת את כל העובדות החשובות והרלבנטיות להעסקתה, קרי; הגדרת התפקיד, שעות העבודה, תנאי השכר וכו'. 17. מעבר לזאת, שוכנענו כי עם הידיעה על בטלות הפרוייקט הודע לתובעת על כך ואף הוצעה לה עבודה חלופית בהתאם להגדרת תפקידה בהסכם, בכפוף לתנאיו ובמועד המצוין בו. 18. הלכה פסוקה היא כי טענה בדבר התנהגות שלא בתום לב הנה טענה שעל הטוען להוכיחה (דב"ע נג / 3-40 חב' איסטרוניקס בע"מ נ' הדה גרפונקל, פד"ע כה 456). במקרה זה, לא הוכיחה התובעת כי הנתבעים סטו מחובת תום הלב; לפיכך, אנו מוצאים את הנתבעים כמי שעמדו בחובה זו לכל אורך ההתקשרות עם התובעת. 19. למעלה מן הצריך, נתייחס ליתר טענות התובעת: א. הרמת מסך - שוכנענו, כי הנתבע פעל בתוקף סמכותו ובמסגרת תפקידו בנתבעת, כאורגן שלה. חיוביה נעשו על ידו, תוך שהוא מקפיד לשמור על חובת נאמנותו כלפיה. משלא נמצא כי היה חוסר תום לב כלשהו בפעולות הנתבעת כלפי התובעת, לא מתקיים גם תנאי ראשוני כלשהו להרים את המסך בין הנתבע לנתבעת. ב. עוולת גרם הפרת חוזה (סעיף 62 לפקודת הנזיקין) - טוענת התובעת בסיכומיה כי הנתבע הוא שהביא את הנתבעת להפר את החוזה עמה ולפיכך עוול הוא כלפיה בעוולה הקבועה בס' 62 לפק' הנזיקין. אין בידינו לקבל טענה זו; משמצאנו כי הנתבע פעל אך ורק כאורגן של הנתבעת אין לראות בו כגורם "מופרד" מן החברה הנתבעת. ג. עוולת הרשלנות (ס' 35 ו - 36 לפקודת הנזיקין) - ס' 24(א)(1) לחוק ביה"ד לעבודה, התשכ"ט - 1969 קובע כי לביה"ד אין סמכות עניינית לדון בעוולת הרשלנות. תכליתו של ס' 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה היא שתביעות שעילתן בנזיקין לא תבואנה בגדר סמכותו של ביה"ד. שעה שמצא המחוקק להעניק סמכויות בעילות נזיקין לבית הדין, קבע זאת במפורש בתיקון לחוק, אשר הוסיף את פיסקה (1ב) לס' 24(א)(1) לחוק. (דב"ע נה / 3-283, חנה מרגלית נ' פז חב' נפט בע"מ, פד"ע כט, 264). 20. באשר לפיצוי שהוצע לתובעת - ס' 4.2.1 להסכם קובע כי: "אם העובד יעבוד עד למועד סיום עבודתו פרק זמן הפחות מ- 3 חודשים - ייתן כל צד המבקש להפסיק את עבודתו של העובד אצל החברה - הודעה מראש לצד השני, לפחות 14 יום לפני מועד הסיום המתוכנן." 21. מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעים לפיה, ניתן להחיל סעיף זה על המקרה דנן, זאת ע"א שהתובעת לא החלה עבודתה בפועל בנתבעת. בפסה"ד גרפונקל (הנזכר לעיל), הדן במקרה דומה למקרה דנן, קובע הנשיא גולדברג (כתוארו אז), בהסתמך על ס' 1 לחוק יסודות המשפט, התש"ם - 1980, כי קביעת סכום הפיצוי תקבע על דרך של היקש מהודעה מוקדמת. 22. לפיכך, אני מקבלת את התביעה בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת פיצויים בסך 4,800 ש"ח ברוטו, עבור דמי הודעה מוקדמת של מחצית שכר העבודה החודשי, כמתחייב מן ההסכם בין הצדדים. בנסיבות הענין - כיוון שתביעת התובעת נתקבלה רק בחלקה איני פוסקת הוצאות משפט. חוזה עבודההפרת חוזהחוזה