קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב לאגד: לפני תביעה שהוגשה בהמרצת פתיחה בה אני מתבקש כדלקמן: א. להכריז שהמבקש אינו חב דבר למשיב. ב. להכריז שהמבקש שילם לאגד מעבר למגיע. ג. לחילופין לקבוע מהו הסכום שהוא עדיין חב לאגד. העובדות: 1. המבקש תבע בבית המשפט המחוזי את אגד לתשלום כספים המגיעים לו. 2. בית המשפט המחוזי חייב את המשיבה לשלם לתובע את הסכומים שנקבעו בפסק הדין. 3. לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי עמד המבקש על כך שמלוא פסק הדין ישולם ללא המתנה לתוצאות הערעור. המבקש גם נקט בהליך של הוצל"פ כדי לגבותו. ההליך נשמע לפני כב' ראש ההוצל"פ נמרודי אשר נתנה החלטה ששיקפה גם הסכמות של הצדדים. 4. הצדדים ערערו על פסק הדין של בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון קבע ככל שזה נוגע לעניננו א. אורך התקופה שבגינה על אגד לשלם למבקש הוא 140.5 חודשים. ב. חיובה הכספי הכולל של אגד כלפי המבקש היא מחצית סך כל הסכומים שהוא זכאי לקבל. 5. משקיבל המשיב את התביעה ערך תחשיב חדש (צרופה 1 לתשובה) ושלחו ביום 2.11.98 לב"כ המבקש (צרופה 4 לתשובה). למעשה יכול היה הדיון להצטמצם בין הצדדים על בסיס חשבון זה אך נאלצתי משום מה לנהל שתי ישיבות בשאלה זו. 6. בבקשתו משיג המבקש על החשבון (הנושא תאריך 24.5.98) שנערך ע"י אגד. כמו כן הוא מבקש את אגד לשלם לו את הכספים שנוכו ממנו במקור והועברו למס הכנסה בעודף. 7. בקשת המבקש היא שהמשיבה תחזיר לו הסכומים שנוכו על ידה והועברו למס הכנסה מעבר למגיע ממנו. טענה זו נדחת על ידי. הכספים הנמצאים במס הכנסה הם לזכותו של הנישום - המבקש מכאן שאם הוא זכאי לקבלם בחזרה החובה על רשות המס להחזירם לו. המשיבה אין לה כל מעמד באשר להחזרת הסכומים וכאשר העבירה אותם לרשויות המס מילאה אחר חובתה כדין. ברגע ששילמה שכר למבקש חייבת היתה לנכות משכרו מס כחוק. משעמד המבקש על מימוש פסק הדין חייב היה לקחת בחשבון את כל התוצאות החוקיות המשתמעות מכך שמימש פס"ד שאינו חלוט. למעלה מן הצורך אם יתבקש המשיב ליתן הסכמתו לרשויות המס להחזרת הכספים למבקש אני מחייבו לעשות כן אך חובה לדאוג להחזרת הכספים חלה על המבקש. הדבר גם עולה בקנה אחד עם ההסכמה אליה הגיעו הצדדים. 8. באשר להפרשות לקרן הגימלאות למעשה אין מחלוקת בין הצדדים באשר לסכום אלא רק אם הסכום של 18,977 ש"ח אכן הועבר לקרן הגימלאות אני מורה איפוא לקרן הגימלאות להמציא אישור כל הסכומים שהופקדו לזכותו של המבקש כך שבאי כח הצדדים יוכלו לוודא בבדיקה חשבונאית פשוטה כי הסכום אכן הופקד. להסרת ספקות אם אכן הופקד הסכום בקרן הגימלאות הוא שייך במלואו למבקש. 9. המבקש טוען כי הוספת משכורת 13 לשכרו מטילה חובה על אגד לחשב את כל התשלומים על בסיס משכורת 13. עם כל הכבוד אינני מקבל את הטענה שיש להחיל כללים אחרים על המבקש מאשר על שאר החברים. מקריאת פסק הדין של ביהמ"ש העליון עולה בבירור שכונת פסק הדין הוא שהחישוב לתשלום ייעשה כאילו היה חבר אגד כל אותו פרק זמן. במילים פשוטות משכורת 13 תחושב כפי שהיא מחושבת לכל חברי אגד. דהיינו אם היא מובאת בחשבון לצורך קיבעת דמי הבראה קרן השתלמות וכיו"ב תובא בחשבון גם בעניננו ואם אינה נלקחת בחשבון כי אז אין לקחתה. 10. לענין השי ב"כ המשיב אמר כי את השי קיבלו גם חברים שהיו בהשעיה. המבקש טוען שלא קיבל את השי כל אותם שנים אם לא ניתן להוכיח שהמשיב קיבל את השי יתן תצהיר בו יאמר באיזה שנים לא קיבל את השי ואז יינתן לו השי עבור אותם שנים. 11. אשר להוצאות בעבור ההליך בהוצל"פ מסכים גם ב"כ המבקש שהמקום הנכון לדון בו הוא בהוצאה לפועל ועל כן אינני קובע דבר בענין אם ימצאו לנכון הצדדים יסדירו הענין בהוצל"פ. 12. באשר להוצאות בהליך זה אודה כי התלבטתי ארוכות. הנימוק לכך שהתרשמתי שאין רצון כן ואמיתי לסיים את הסכסוך לגופו של ענין, המבקש הזדרז להגיש את בקשתו אשר בעקבותיה ערך המשיב חשבון מחודש אותו העביר למבקש וזה לא טרח לעיין בו. נכון אפוא שהיה אולי מקום להגיש את הבקשה אך משהוגש החשבון החדש מן הראוי היה להתייחס אליו ולשנות את הטיעונים בהתאם. 13. מטעם זה הגעתי למסקנה שבנסיבות הענין אני מחייב כל צד בהוצאותיו.המרצת פתיחהאגדחוב