קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין שימוש בחלקי חילוף לא מקוריים (תחליפיים או חליפיים) לתיקון מכוניות אשר נפגעו בתאונה. 1. עניינן של שתי התביעות, סוגיה לא פשוטה החוזרת ומתעוררת בתביעות בגין נזק שנגרם לכלי רכב. הזדמן לי לפסוק באותה סוגיה בת"ק 5252/99 שם סקרתי בהרחבה (יחסית לפסיקה בערכאת התביעות הקטנות) את היבטיה השונים של הבעיה. איני רואה צורך לחזור ולהרחיב בנאמר באותו פס"ד. 2. הגדרת הסוגיה: שימוש בחלקי חילוף שאינם מקוריים (תחליפיים או חליפיים) לתיקון מכוניות אשר נפגעו בתאונה. הקושי והמחלוקת: מוסכים מורשים של יצרני / יבואני רכב נדרשים ע"י היבואן ומוכנים להשתמש לצורך תיקון המכוניות הנמסרות לטיפולם אך ורק בחלקי חילוף מקוריים המסופקים ע"י היצרן באמצעות היבואן; לטענת המבטחות, באמצעות השמאים מטעמם, ניתן להסתפק בחלקים תחליפיים. אין הכוונה לחלקים ישנים (כגון אלו המוצאים ממכוניות בפירוק) אלא לחלקים חדשים - המיוצרים, לטענת המבטחות, באותם מפעלים המייצרים את החלקים המקוריים וזהים להם. אין הם נופלים מן המקוריים בטיבם וכל ההבדל הוא בכך שאינם נושאים את חותם יצרן הרכב המקורי. הבדל נוסף - והוא המביא למחלוקת הקשה: ההבדל הניכר במחיר בין החלקים "המקוריים" לחליפיים - המגיע למאות אחוזים. בעל רכב שנפגע עומד איפוא בפני קושי של ממש: אם אין הוא מוכן לשאת מכיסו בחלק נכבד מעלות תיקון מכוניתו - למרות שמבוטח הוא בביטוח מקיף - עליו להיזקק למוסך שאיננו מן המוסכים המורשים ע"י היבואן ולהסתפק בחלקי חילוף שאינם מקוריים. המבטחים נתמכים בעמדתם בהוראות אגף הרכב במשרד התחבורה: "חוזר מס' 13" מ-02/08/94 הקובע כי "לרכב בתקופת האחריות יש לאשר לצורכי התיקון חלקים חדשים מקוריים בלבד" ו"חוזר מס' 15" מ-29/01/95 על פיו "כלי רכב שגילם עד שנתיים יעשה שימוש בחלפים מקוריים" - מכאן שבכלי רכב ישנים יותר מותר השימוש בחלקים תחליפיים. 3. עד כאן הסוגיה המשותפת; ומכאן להבדל במקרה אשר נדון בת"ק 5225/99 היתה המכונית עדין ב"תקופת האחריות". אחריות היבואן מותנית, עפ"י תעודת האחריות, בביצוע תיקונים במוסך מורשה בלבד. חיוב המבוטח להיזקק למוסך שאיננו מורשה - כדרישת המבטחת, עשוי היה, איפוא, לגרום לאובדן האחריות ואפשר שבכך לנזק כבד למבוטח. בנקודה זו שונה אותו מקרה שבו פסקתי כאמור בעבר משתי התביעות שבפני עתה. ואולם - הקושי גם כאן עדיין קושי והסוגיה אינה קלה לפתרון. שקלתי אם לא זה המקרה להעביר את הדיון לפסים של תביעה רגילה בביהמ"ש השלום, אך החלטתי להימנע מכך בעיקר משום כיבוד רצון התובעים אשר בחרו בערכאה זו והרצון שלא לסבכם בהוצאות כבדות שהתדיינות בבימ"ש השלום, מטבע הדברים, כרוכה בהם. 4. הראיות שהובאו בפני סותרות ומקשות על הכרעה עובדתית ברורה. שמעתי עדויות של מספר שמאים ובעלי מקצוע; בת"ק 5525/99 העיד מנהל מוסך מורשה של חברת מאזדה (שם תוקן אותו רכב), על כך שהוא מצווה ע"י היצרן להשתמש אך ורק בחלקי חילוף מקוריים המסופקים ע"י היצרן עצמו. הוא אף הוסיף ושלל בתוקף את הטענה שהחלקים התחליפיים זהים למקוריים ועמד על כך שקיים הבדל ניכר בתכונות ובאיכות, לרעת התחליפיים. השמאי אשר העיד באותו הליך מטעם המבטחת העיד תחילה שהחלקים התחליפיים והמקוריים מיוצרים באותם מפעלים אך נסוג בו מקביעה זו בהמשך העדות ואישר (ככל שמדובר במכוניות יפניות), שהחלקים התחליפיים מיוצרים (בניגוד למקוריים) במפעלים בטיוואן, סין והונג-קונג. עם זאת עמד על דעתו שאין הם נופלים באיכותם מן המקוריים. בת"ק 1698/01 הוגשה מטעם הנתבעת חוות דעת של השמאי מר דני ירסקי "שמאי ראשי" של הנתבעת בעל ותק של 30 שנות שמאות. עפ"י חוות דעתו אין כל הבדל בין שני סוגי חלקי החילוף. אלו כן אלו מיוצרים באותם מפעלים אשר בדרך כלל אינם מפעלי יצרני המכוניות (אלו מתמחים, בשנים האחרונות, לדבריו, רק בהרכבה ואינם עוסקים עוד ביצור החלקים). לדבריו ההבדל היחיד הוא בכך ש"המקוריים" נארזים באריזת היצרן ומוטבע עליהן סימנו המסחרי של היצרן" ואילו התחליפיים - הזהים בכל - אינם משווקים באריזת היצרן ואינם נושאים סימנו המסחרי, הם מוגדרים כ: .M.E.O; מר ירסקי העיד בפני ואישר חוות דעתו. אותה חוו"ד הוגשה מטעם הנתבעת גם בת"ק 4286/00 (אשר מסיבות שונות נדונה מאוחר מהקודמת); אלא - בתיק זה העיד גם שמאי מטעם התובע, מר דורון עד, אשר חלק מכל וכל על דברי השמאי מר ירסקי. עפ"י עדותו מיוצרים החלקים התחליפיים במפעלים שונים מאלו בהם מיוצרים המקוריים. מנסיונו קבע בבטחון כי איכות החלקים הללו נמוכה בהרבה מזו של המקוריים. הוא פירט בעדותו שורה של תקלות ואי התאמות אותם מצא בחלקים התחליפיים - ואף פירט במיוחד את ההבדל ואי ההתאמה בחלקים שנדרשו לתיקון מכונית התובע בתיק זה (כליפא); בדומה העיד גם בעל המוסך בו תיקן התובע מכוניתו, מר ויקטור אסולין. אף הוא אישר כי כמוסך מורשה של מכוניות מיצובישי ויונדאי הוא מצווה להשתמש אך ורק בחלקים מקוריים מתוצרתם. יתרה מזאת - הוא העיד מנסיונו כי החלפים שאינם מקוריים אינם זהים למקוריים, ונופלים מהם באיכותם. 5. הנה איפוא, כנגד עדות השמאי מר ירסקי שמעתי עדויות מפי השמאי דורון עד ו-2 בעלי מוסכים השוללים עמדתו מכל. לעדויות השוללות יש תמיכת מה אף במידת ההגיון; ציינתי כבר שיצרני (או יבואני) הרכב מתנים את אחריותם ב"תקופת האחריות" בהיזקקות למוסכים מורשים בלבד - ובכך לשימוש בחלקים מקוריים בלבד. בתקופה זו חלות מרבית ההוצאות על היצרן עצמו. אילו באמת זהה איכות החלקים משני המינים על שום מה יקח על עצמו היצרן דווקא את העלות הגבוהה ? הגם ההבדל הרב במחיר אינו מתיישב אם או מקשה לקבל את ההנחה כי מדובר במוצר זהה באותה איכות. 6. סבור אני, כפי שציינתי אף בפסה"ד בת"ק 5525/99 כי אין המדובר בשאלת עלות בלבד. כשמדובר בחלקי חילוף למכוניות, בארץ כה מוכת תאונות שחלק ניכר מהן נגרם בשל ליקויים בכלי הרכב, חייב לעניות דעתי כל שיקול של עלות לסגת מפני שיקולי הבטיחות. כל ספק ואפילו קל שבקלים שאיכות חלקים המשמשים לתיקון הרכב נופלת מאיכות חלקים אחרים יקרים יותר חייב להביא לשימוש בחלקים היותר יקרים. ביהמ"ש אינו יכול לתת ידו, בשום פנים, לאפשרות ותהא זו קלה ורחוקה ששימוש בחלק מאיכות ירודה יגרום לתאונה או יחמיר תוצאותיה. 7. ולבסוף - ואולי הראשית: עקרון היסוד בדיני הביטוח הוא החזרת המצב לקדמותו. עקרון זה מכתיב לדעתי שימוש בחלקים שאינם נופלים באיכותם מאלו שנפגעו. השימוש בחלקים שאינם חדשים ומקוריים ברכב שאינו חדש מותנה עפ"י פסיקה ותיקה בקיום חלקי חילוף באיכות זהה לנפגעים. משלא שוכנעתי, כאמור, בכך שאותם חלקים חליפיים זהים באיכותם, אין תנאי זה מתקיים. לפיכך יש לקבל את התביעות. 8. בת"ק 4286/00 התעוררה אף שאלת "ירידת ערך" המכונית בעקבות נזקי התאונה. שמאי התובע מר דורון עד אמד את שיעורה ב-8% המתבטאת ב-.3,900 ₪. שמאי הנתבעת יובל עופר אמד שיעורה ב-3%. מר דורון עד העיד אך לא נחקר בנושא זה. מר יובל עופר לא העיד כלל. לפיכך אני מקבל את קביעת השמאי דורון עד אף בנושא זה. [התובע לא קיבל כל פיצוי מחמת שסרב לקבל את הסכום שהוצע לו ע"י הנתבעת]. 9. לפיכך: (א) אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בת"ק 4286/00 (דני כליפא) -.10,426 ₪ (תיקון הנזק -.5,672 ₪ + ירידת ערך -.3,900 ₪ + שכר שמאי -.854 ₪) כשמסכום זה יש לנכות את סכום ההשתתפות העצמית עפ"י חוזה הביטוח (הנתון לא נמסר לי) - ליתרה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כדין מ-01/08/2000 וכן הוצאות המשפט בסך -.500 ₪. (ב) אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בת"ק 1698/01 (מיכה אשר) -.12,679 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מ-01/08/2000 וכן הוצאות משפט בסך -.500 ₪. חלקי חילוף