קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חשיפה לרעש מזיק בצבא: 1. המערער במהלך שירותו הצבאי נחשף לרעשים חזקים. המערער השתחרר מצבא קבע כראש מדור תכנון הנדסי בחיל התחזוקה בשנת 2003. בשנת 2005 הגיש בקשה להכיר בפגיעה בשמיעה ובטנטון כנכות מוכרת. 2. המערער נבדק על ידי פרופ' אבישי גולץ ביום 18.1.2010, אשר ציין בפניו :"מזה כ-12 שנים חש בצפצוף בשתי האוזניים כמו "צליל של פקס" שנשמע כאשר נמצא במקום שקט. בסביבה רועשת אינו נשמע". המערער חתם ליד דבריו. בדיקה אודיולוגית מיום 18.1.10 לימדה על כך שלמערער ליקוי שמיעה בדרגה של 20 דציבל בתדרי הדיבור. 3. זומנה ועדה מחוזית לדיון לפי סעיף 28א' שהתכנסה לדיון ביום 14.2.10. בפני ועדה זו ציין המערער:"סובל מצפצוף מאד חזק בשתי האוזניים, כל הזמן, לא שומע אותו רק כשנרדם. כשיש רעשים חזקים בסביבה זה טיפה מוריד את הצפצוף. במהלך שיחה בקול רם בועדה הצפצוף נשמע...אין מצב שהצפצוף לא נשמע בכלל ". המערער חתם ליד דבריו. הועדה המחוזית התייחסה לבדיקות שמיעה שנערכו בשנת 2005 בהן נמצא ליקוי שמיעה תחושתי עצבי בתדרים שמעבר ל- 2,000 הרץ עם סף שמיעה של 15 דציבל בממוצע בתדרי הדיבור. הועדה ציינה כי בדיקות אלו משקפות נאמנה את מצבו עם שחרורו והחמרה שנמצאה בבדיקת השמיעה משנת 2010 אינה קשורה לשרות. לפיכך קבעה הועדה דרגת נכות של 1% בגין ירידה בשמיעה בתדרי הדיבור לפי סעיף מבחן 72(א)(1)א'. באשר לנושא הטנטון - ציינה הועדה כי המערער מתאר את הרעשים באוזניו כרעשים הנשמעים בכל מקום, ובכל סביבה, גם כאשר התנהלה עימו שיחה. עוד ציינה הועדה כי על פי בדיקת השמיעה ועל פי בדיקת מאפייני טנטון מ- 23.3.05 אין זה סביר שהרעשים באוזניו יישמעו בסביבה רועשת אפילו בעוצמה חלשה כאשר רעש בעוצמת דיבור רגיל היה אמור למסך אותם. לפיכך, לא התקבלה תלונת המערער בעניין טנטון קבוע ונקבע דרגת נכות של 1% בגין טנטון לסרוגין לפי סעיף מבחן 72ג'(1). 4. המערער ערער לועדה רפואית עליונה וצרף לערעורו חוות דעת של ד"ר שטמר מיום 23.4.2010. חוות הדעת התבססה על דיווחו של המערער שהוא סובל מטנטון קבוע ובה ציין המומחה מטעם המערער כי העובדה שאיננו שומע בזמן שיחה את הטנטון היא סובייקטיבית ותלויה במידת הריכוז בטנטון בזמן שיחה. ועדה רפואית עליונה התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 15.7.10. המערער תיאר את טנטונו כך:"טנטון או צפצוף שמאד מפריע כל הזמן....בסביבה שקטה מרגיש חזק יותר את הצפצוף. כשיש אנשים ורעש מרגיש זאת פחות. הצפצוף בתדר אחיד כל הזמן.אבל כשיש רעש חזק לא מפריע בכלל. כשיש רדיו דולק, גם שומע פחות ולא מפריע. בלילה ישן עם טלוויזיה כדי להירדם". הועדה הרפואית העליונה ציינה כי תלונת הטנטון היא תלונה סובייקטיבית. הועדה איזכרה את העובדה שבפני הועדה המחוזית ציין המערער שהצפצופים נשמעים גם במהלך שיחה בקול רם בועדה וכן שאמר כי אין מצב שצפצוף לא נשמע בכלל וכשיש רעשים חזקים בסביבה זה 'טיפה מוריד את הצפצוף'. הועדה ציינה כי תיאורים אלו אינם מתאימים לידע הרפואי המאפיין צפצופים כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק. הועדה התייחסה לכך שהתיאור שנתן בפניה המערער שונה ממה שתיאר בועדה המחוזית. וכך ציינה:"לאור שוני הגרסה של התובע היום, אין הועדה מקבלת את דבריו ודוחה את טענתו לתמידיות הצפצופים. אין הועדה מטילה ספק שקיימים צפצופים אך לאור האמור לעיל, אין הועדה מקבלת את טענת התמידיות". הועדה ציינה כי עיינה בחוות דעת ד"ר רוזן מיום 21.7.05 וכן בחוות דעת ד"ר שטמר מיום 23.4.10 ואיננה מקבלת את קביעתם לגבי תמידיות הצפצופים. הועדה חזרה על כך שמצב ליקוי השמיעה הרלוונטי לצורך נכות מוכרת הוא זה שהיה בשנת 2005 סמוך לאחר שחרורו של המערער מהשירות הצבאי. עוד ציינה הועדה כי בדיקה חדשה מעבר לתאריך זה גם אם מראה ליקוי חמור יותר, אינה קשורה לשירות בגלל ריחוקה מהחשיפה לרעש. הועדה הותירה את נכותו של המערער כפי שנקבעה על ידי הועדה המחוזית. 5. טענות המערער מתרכזות בשלושה נושאים מרכזיים - א. הועדה שגתה בכך שלא הפנתה את המערער לבדיקת שמיעה עדכנית ולא עיינה בתוצאות הבדיקה ממכון "גל" מיום 11.4.2010. ב. הועדה לא נתנה התייחסות לממצאי בדיקתו של ד"ר שטמר. ג. הועדה חרגה מסמכותה שכן מסקנותיה אינן מתיישבות עם התיאור הנכון לטנטון הקבוע שנתן המערער בפניה. 6. הועדה ציינה בצורה מפורשת מדוע אין מקום לבדיקת שמיעה עדכנית בציינה כי המועד הרלוונטי לנכות המוכרת מבחינת ליקוי השמיעה, הוא בדיקה של שנת 2005 שהיא שנתיים לאחר שחרור מהשירות הצבאי. הרעה כלשהיא, אם קיימת מאוחר יותר, איננה קשורה לשירות הצבאי בגלל ריחוקה מהחשיפה לרעש. 7. הועדה התייחסה במפורש לחוות דעתו של ד"ר שטמר כאשר לא היה כל צורך להרחיב מעבר לאמור במסקנות הועדה הרפואית העליונה שכן על פניו עולה, שד"ר שטמר לקח כנתון בסיסי את הדיווח של המערער על העובדה שהטנטון הוא טנטון קבוע. וראו לעניין זה בדיון (ארצי) ל"ב/120-0 צבי מנחם נ' המוסד לביטוח לאומי ד1 073 (1972) נקבע - "אין להסיק שועדה רפואית חייבת לפרט ארוכות על שום מה שוללת היא את חוות הדעת שהוגשה לה. הדרוש הוא שהתייחסותה תהא עניינית ומנומקת, וניתן להוסיף: מנומקת בנסיבות המקרה. יש בתעודה הרפואית שאינה משקפת עוד את מצבו של הנפגע תדחה במילים קצרות או אף מהנימוק שהנאמר בה אינו משקף יותר מצב קיים, ויש שתידרש להקדיש דיון מעמיק ומפורט בסוגיה, הכל לפי נסיבות המקרה". הועדה ציינה שאיננה מקבלת את ממצאיו של ד"ר שטמר, וקבלה או דחייה של חוות דעת מומחה הינה במסגרת שיקול דעתה הרפואי וראו לענין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון - "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". 8. ידוע כי תלונה על טנטון קבוע היא תלונה שלא ניתנת לאבחון חד משמעי בבדיקה חיצונית אובייקטיבית. זהו הטעם שהועדה הרפואית העליונה מייחסת משמעות מיוחדת לאמינות או לדיוק של המערער בתלונותיו. באופן חד משמעי אמר המערער לועדה המחוזית כי אין מצב שהטנטון איננו נשמע בו, וכשיש רעשים חזקים זה מוריד את הצפצוף רק מעט ואף חתם ליד דבריו. לכן אמירתו בפני הועדה הרפואית העליונה כי כשיש רעש חזק הטנטון לא מפריע לו בכלל, הינה אמירה סותרת. הועדה גם הסיקה כי במצב השמיעה של המערער , כפי שאובחן, אין זה סביר כי במהלך שיחה בקול רם יישמע הטנטון. כל אלו יש בהם כדי לפגום בתיאור מדוייק של מצב טנטון קבוע ולכן התרשמה הועדה, שאמנם מדובר בטנטון אך לא טנטון קבוע. עניין זה נמצא במסגרת שיקול דעתה רפואי מקצועי של הועדה הרפואית ואין בית משפט מתערב בשיקולים אלו, שכן אין בכך פגם משפטי כלשהוא. ראו לעניין זה רע"א 9737/03 זיגלמן נ. משרד הבטחון - "השאלה כיצד תקבע הועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת M.R.I, על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הועדה הרפואית. בענין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של ענין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על פי ס' 12 א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הועדה הרפואית לבית המשפט". וכן ראו רע"א 5857/05 לבקוביץ נ' קצין התגמולים - "המערער חולק אמנם על מסקנות הועדה שאינן עולות בהתאמה לדבריו. עם בדיקות וממצאים רפואיים שהציג, אולם מחלוקת זו רפואית היא, הנוגעת לקביעות מקצועיות גרידא. הועדה שמעה את המערער ובא-כוחו, עיינה בחומר הרפואי, ערכה למערער בדיקות גם בנוכחות בא-כוחו. על יסוד כל החומר שעמד בפניו, סיווגה הועדה את הפגימה ואין מקום להתערבות בית המשפט בשאלה זו שכן, מדובר בשאלה רפואית גרידא". 8. בנסיבות העניין הערעור נדחה. 9. אין צו להוצאות.חשיפה לרעשצבאמטרד רעששירות צבאי