ירידה פתאומית בשמיעה בגלל רעש בעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ירידה פתאומית בשמיעה בגלל רעש בעבודה: 1. לבית הדין הוגשה תביעת התובע כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") לדחות תביעתו לתשלום דמי פגיעה בעבודה בהתבסס על סעיפים 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") 2. ואלו העובדות הנחוצות לענייננו כפי שהוסכמו על הצדדים ועולות מהמסמכים והראיות שהוגשו לבית הדין א. התובע יליד 1956. ב. התובע עבד בחדר המחשב של המוסד לביטוח לאומי החל ב - 09.1978, בתקופה 09.1978 עד 03.1999 עבד התובע ברעש מזיק. ג. התובע נבדק בדיקות שמיעה במועדים: 19.03.1991, 30.06.1996, 13.05.1997, 17.09.1997, 17.05.1998 הבדיקה האחרונה נערכה ביום 19.02.2006 כשמונה שנים לאחר שהתובע חדל להיות חשוף לרעש מזיק בעבודתו. 3. דר' ביזר מיכאל רופא אף אוזן גרון מונה כמומחה רפואי מטעם בית הדין ונתבקש לחוות דעתו בשאלה : האם יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הפגיעה בשמיעתו. 4. נביא להלן את חוות דעתו המנומקת מיום 30.05.2010 של דר' ביזר: "לפני שאענה לשאלת כבוד השופטת אגסי אקדים ואומר כי המקרה מורכב וזאת מכמה סיבות: א. למר נתנאל בעיות באורור האוזניים התיכונות. אף לא באחת מהבדיקות הטימפונומטיות שבצע התקבלו תקינות. בעיה אורורית, כפי שהזכרתי לעיל, גורמת לירידת שמיעה הובלתית, ללא פגיעה בעצב. החולה מדווח על ירידת שמיעה מבלי שיוכל לדעת איזה מרכיב שמיעתי נפגע העצבי או ההובלתי או שניהם. לפי הדיווחים של דר' גורביץ מן השנים 1998, 1999 יש גם תמט של התופיות. הבעיה האורורית של האוזן התיכונה יכולה היתה לגרום לגליות (Fluctuation) בשמיעה ולא מסיבה של נזק עצבי. ב. בחוות הדעת אני מתייחס בעיקר לבדיקות השמיעה עד 1999 (שנת תום החשיפה) משום שידוע היטב שנזק שמיעתי מושרה רעש חדל להתקדם כאשר הרעש נאלם. כזכור בכתב המינוי שלי נכתב כי תקופת החשיפה לרעש מזיק היתה בין השנים 1978 ועד 1999. ג. מתוך הכתוב בביקורו של מר נתנאל אצל דר' גורביץ, מומחה א.א.ג., בתאריך 18.05.1997 סבל מר נתנאל מירידת שמיעה פתאומית שטופלה בקורטיזון. אותה אפיזודה היתה מלווה בטינטון שלא הופיע, על פי החומר הרפואי, בתאריך מוקדם יותר. דווח על טינטון בתקופה זאת מופיע גם בבדיקת השמיעה שבוצעה במכון גל בתאריך 13.05.1997. בטבלה השוואתית שערכתי ושבה נכללו 5 בדיקות שמיעה שביצע מר נתנאל החל מ 1991 וכלה במאי 1998 לא מצאתי עדות ברורה לאובדן השמיעה הפתאומי שנזכר בחומר הרפואי וגם אל אזכור לאוזן שנפגעה. להפתעתי, בתאריך 13.05.1997 הראתה הדיאגרמה של אוזן שמאל שיפור לכאורה (?!) ביחס לבדיקה של 30.06.1995. אני רחוק מלהטיל ספק באירוע של ירידת השמיעה הפתאומית, מה גם שטופל בקורטיזון. יש רק לציין כי הטנטון הופיע כאמור בקשר ישיר עם ההופעה מבחינה אטיולוגית ומבחינת סמיכות הזמנים. ועתה לתשובה לשאלת הקשר בין ירידת השמיעה לבין תנאי עבודתו של התובע: בדיקות השמיעה שבוצעו בין השנים 1991 ועד 1998, שהן כאמור הרלוונטיות, אינן מייצגות אודיוגרמה אופיינית לנזק שמיעתי מושרה רעש. ראשית, חסר כאן ה"שנץ" האופייני בתדירות 4000 הרץ. שנית, יש פגיעה לא אופיינית בתדירות נמוכה 500-100 הרץ באודיוגרמות מן התאריכים 30.06.1995, 13.05.1997, וכן 17.09.1997. מתוך הנתון שהתובע פסק להיות חשוף לרעש מזיק בשנת 1999 (חודשיים אחרי ביצוע האודיו גרמה מן ה- 17.05.1998 ("האחרונה") לבין האודיוגרמות שבצע בתאריכים 27.11.2007 ו-26.11.2008. באודיוגרמה אחרונה זו מציינת הבודקת בסיפא של הבדיקה כי: "בהשוואה לבדיקה קודמת (2006) ישנה החמרה דו צדדית בשמיעה" . האודיו גרמה משנת 2006 לא נשלחה אלי באסופת החומר הרפואי. אי לכך אני מסיק מכל הנ"ל כי אין קשר בין ירידת השמיעה של מר נתנאל לבין תנאי עבודתו" [ ההדגשה הוספה א.א] 5. לאחר קבלת חוות הדעת, התובע ביקש תחילה למנות מומחה רפואי אחר ולבסוף בהסכמת הצדדים הוחלט להפנות למומחה שאלות הבהרה כלהלן: א.     האם יש באודיו דיאגראמה משנת 2006 שצורפה לתיקו הרפואי של התובע כדי לשנות את חוות דעתך. ב.      האם תנאי העבודה כפי שפורטו בהחלטת בית הדין החמירו את מצבו השמיעתי של התובע, ואם כן באיזה אחוז. ג.      בחוות הדעת הינך כותב שקיימת החמרה בשמיעה בין האודיו דיאגרמות מיום 17/5/98 לבין האחרונות מיום 27/11/07 ומיום 26/11/08. האם קיימת אפשרות שההחמרה בבדיקות משנת 2007 ושנת 2008 וזו שצורפה עכשיו, נובעת באופן ישיר מתנאי העבודה בהם היה נתון התובע משנת 78 ועד 99.  ד.    במסמך הרפואי מצה"ל, אשר הוגש לבית הדין על ידי הנתבע, מסמך המתייחס לתקופה של 28/9/95, נאמר בפסקה האחרונה: "האבחנות והממצאים הרפואיים שנרשמו היו ... "ליקוי שמיעה תחושתי עצבי, דו צדדי, בתדר 3 KHZ ו/או 4 KHZ עם חומרת פגיעה ברמה שבין 40 DB ל - 60 DB". האם המסמך הספציפי הנ"ל מצביע על ליקוי שמיעה כאמור בסעיף 84(א) שהם תוצאה של חשיפתו לרעש מזיק בתנאי העבודה, כפי שפורטו בהחלטת בית הדין? 6. להלן התשובות שהמומחה הרפואי השיב לשאלות ההבהרה: א. היות ומתוך כתב המינוי אני למד כי חשיפתו של התובע לרעש מזיק הסתימה במרץ 1999, הרי האודיוגרמה משנת 2006 איננה רלוונטית משום שנזק שמיעתי מושרה רעש נבלם עם הפסקת החשיפה לרעש המזיק. ב. כל שידוע לי על תנאי העבודה מבוסס על הרשום בסעיף 2 בהחלטת בית הדין מיום 18.04.2010: " התובע החל לעבוד במוסד לביטוח לאומי בחודש ספטמבר 1978 וכי הוא עבד בתנאי הרעש המזיק בין השנים 1978 ועד חודש מרץ 1999" . אי לכך אינני יכול לענות לשאלה זאת. ג. כפי שכבר ציינתי בתשובה לשאלה א' לעיל - ברגע שהחשיפה לרעש המזיק מסתיימת אין "התקדמות" בהחמרת השמיעה. לאור זאת תשובתי לשאלה זו היא שלילית. ד. במסמך הנדון יש בחירה ב-4 מצבי נזק שמיעתי ובכל מצב יש תת מצבים המצוינים במילים ו/או. לאור זאת אם לא אוכל לעיין במסמך שעל פיו נקבע סעיף הליקוי לא אוכל לענות על השאלה. באם הקביעה הייתה על סמך בדיקת השמיעה מן ה- 30.06.1995 הרי שהאודיו גרמה זאת אינה אופיינית לנזק שמיעתי מושרה רעש. 7. דיון והכרעה בשורה ארוכה של פסקי דין הן בבית הדין הארצי והן בבית המשפט העליון נקבע כיבית הדין יסמוך ידיו על חוות הדעת של המומחה מטעמו אלא אם קיימים נימוקים כבדי משקל המצדיקים סטייה ממנה. ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח' , עב"ל (ארצי) 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם (ניתן 06.06.2005)), עב"ל 243/07 (ארצי) אברהם בן אהרון נ' המוסד לביטוח לאומי לא פורסם (ניתן 27.01.2008)). כן נקבע כי יש לתת משקל מכריע למסקנתו המלומדת של המומחה הרפואי (דב"ע לו- 4-0 המוסד לביטוח לאומי נגד מרדכי מחבוב, פד"ע ז' 372, בעמ' 369). בית הדין יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי רק אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן, התובע לא הראה הצדקה כאמור. הנה כי כן, לאחר שעיינו בחוות דעתו של דר' ביזר ובתשובותיו לשאלות ההבהרה מצאנו כי חוות דעתו ניתנה בצורה מפורשת ביותר, תוך התייחסות לכל הממצאים הרפואיים והיא בהירה וחד משמעיות ולא מצאנו בה כל העלאת ספק. דר' ביזר קבע באופן חד משמעי כי אין כל קשר סיבתי בין הפגיעה בשמיעה לעבודתו של התובע. התובע טוען כי בתשובותיו לשאלות ההבהרה המסומנות ב' ו-ד' כמו גם בחוות הדעת מעלה המומחה ספק בנוגע לקשר בין הרעש המזיק לפגיעה בשמיעתו, אלא שאמירותיו של המומחה כי אינו יכול לענות לשאלות הנוספות המסומנות ב' ו-ד' מבטאות אחריות מקצועית ולא ספק בנוגע לטיב הפגיעה, המומחה ניתח את הממצאים על פי העובדות שבפניו כפי שנקבעו על ידי בית הדין. לא מצאנו כל סיבה לסטות מחוות דעתו המפורטת ומנומקת כראוי. לאור קביעתנו דלעיל ומשהתקבלה חוות דעתו של דר' ביזר וקביעותיו, נדחית תביעת התובע להכיר בפגיעה בשמיעה כפגיעה בעבודה. 8. מאחר וקבענו כי הפגיעה בשמיעה אינה פגיעה בעבודה הרי שעל פי סעיף 84א (ב) (2) ו-(3) גם הטנטון שהתובע מזכיר אינו מוכר כפגיעה בעבודה. למעלה מן הנחוץ נאמר כי גם לו הייתה הפגיעה בשמיעה פגיעה בעבודה כמשמעה בחוק הרי שהטנטון לא היה מוכר ככזה באשר התובע לא פנה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי בדין פגיעה בתפקוד. 9. דין התביעה להידחות. אין צו להוצאות. שמיעהמטרד רעש