יריות על רכב אבטחה בכביש עוקף עזה

חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) משחרר, בסעיף 5 לחוק, את המדינה מאחריות בנזיקין "על מעשה שנעשה ע"י פעולה מלחמתית של צבא הגנה לישראל", אך במקרה הנוכחי לא מדובר בפעולה מלחמתית של צבא הגנה לישראל אלא בפעולה של אספקת דלק לתחום הרשות הפלסטינית כשהפגיעה נגרמה, כאמור, ע"י פעולה של גורמים עויינים ובענין זה אין פטור מוחלט מאחריות של המדינה ובוודאי לא של המעביד שאיננו המדינה. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יריות על רכב אבטחה בכביש עוקף עזה: 1. התובע, שעבד כמאבטח בשירות חברת השמירה, הנתבעת מס' 2, שהנתבע מס' 1 שימש כמנהלה, נשלח ביום 6.2.95 למשימת ליווי ואבטחה של שתי מיכליות דלק שנשלחו לאספקת דלק לתחום רצועת עזה. לפי האמור בכתב התביעה, נפגע התובע במהלך הנסיעה, על כביש עוקף עזה בתחום הרצועה, לאחר שמרכב פלסטיני שחנה לצד הדרך יצאו מספר מחבלים ופתחו באש לכיוון רכב האבטחה שבו נסע התובע, גרמו למותו של מאבטח נוסף שנסע עם התובע ולפציעתו הקשה של התובע. בעקבות זאת הגיש התובע תביעה זו כנגד חברת השמירה בה עבד ומנהלה בטענה שלא נקטו באמצעי בטחון ומיגון ראויים למניעת הפגיעה שנגרמה לתובע. לאחר שהנתבעים 1 ו- 2 הגישו הודעת צד ג' כנגד המדינה, ביקשה ב"כ התובע לתקן את התביעה ולצרף את המדינה גם כנתבעת נוספת בתביעה המקורית כשגם לגביה טענה שלא נקטה באמצעים נאותים למניעת הפגיעה בתובע ולא קיימה פיקוח מספיק על פעולותיה של הנתבעת 1. במסגרת הדיון המקדמי נעתרתי לבקשת ב"כ הנתבעים 1 ו- 2 והוריתי על פיצול הדיון באופן שבשלב ראשון תידון שאלת האחריות, ולאחר מכן, אם תיקבע אחריות, תידון בשלב השני שאלת גובה הנזק. ב"כ הנתבעת 3, שהחלטה בדבר פיצול הדיון ניתנה לפני שהנתבעת 3 צורפה לדיון, הודיע על הסכמתו לפיצול הדיון כאמור. לאחר מכן ולאור העובדה שהפגיעה בתובע נגרמה על ידי פעולה מכוונת של גורמים עויינים או מחבלים, הסכימו הצדדים, למעשה עפ"י יוזמת בית המשפט, על קיום דיון מקדמי נוסף, מעבר לפיצול שצויין, בקשר לשאלה של קיום אחריות הנתבעים, או מי מהם, כלפי התובע גם אם היה מחדל מסויים מצדם בקשר לפגיעה שנגרמה, כאמור, לתובע ע"י פעולה מכוונת של גורמים עויינים ולענין זה הוסכם שהדיון ייערך על בסיס העובדה שהכניסה לשטח הרשות הפלסטינאית היתה בהיתר צה"ל. ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב בקשר לשאלה המקדמית האמורה והחלטה זו מתייחסת אליה. נראה לי, כי לא היה צורך בהפניית הצדדים לקיום דיון נפרד בשאלה המקדמית כפי שפורטה שכן אין מקום לקביעת חוסר עילה לתובע והעדר אחריות של הנתבעים, או מי מהם, כלפי התובע גם אם היה מחדל מסויים בהתנהגותם. בסיום הדיון בשאלת האחריות יכול להיות שיהיה מקום לקבוע חוסר אחריות מטעם הנתבעים, או מי מהם, לפגיעות שנגרמו לתובע לאור העובדה שפגיעות אלה נגרמו, כאמור, ע"י פעולה מכוונת של גורמים עויינים ולאור ההלכה שנקבעה במספר פסקי דין כי מעביד וגם המדינה אינם יכולים להבטיח ביטחון מוחלט לעובד שלא להיפגע מפעולה של גורמים עויינים. כך למשל נפסק בע.א. 559/77 חיים למפרט נ' מ"י פד"י ל"ג (3) 649 כי אין לקבל טענה שהמדינה כמעביד התרשלה בכך שלא נקטה אמצעי זהירות למניעת פגיעה של עובד כתוצאה מפיגוע מחבלים ונאמר כי "במציאות החיים עלינו לקבל לפעמים סכנות שלהלכה, אומנם, אפשר היה למונעם, אך למעשה, אין האמצעים הדרושים לכך בגדר הסבירות" ומסיבה זו נדחתה תביעתו של העובד שנפגע. כן גם בפסה"ד בע.א. 491/73, גידולי החולה בע"מ נ' עזרא מחרוז, פד"י כ"ט (2) 32 נאמר כי מעביד לא אחראי לפגיעה שנגרמה לעובד ע"י פעולת גורמים עויינים באזור שכונה כמועד לפורענות לאחר שניתן אישור צה"ל לכניסה לאזור זה והוסף כי איש אינו משלה את עצמו שאותו הסדר (אישור צה"ל) מסוגל לתת בטיחות מוחלטת, אולם אין מקום לקבוע מראש, מבלי לבדוק את נסיבות המקרה, כי לא תהיה אחריות של המעביד או של המדינה באי נקיטת אמצעי זהירות מסויימים, כאלה או אחרים, למניעת הפגיעה שנגרמה לנפגע. שלילת עילת התביעה בנסיבות כאלה יכולה לנבוע רק מהוראת חוק מפורשת או מהעיקרון של ניתוק הקשר הסיבתי כתוצאה מפעולת גורם זר מתערב. אך שני דברים אלה אינם מתקיימים במקרה הנוכחי. חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) משחרר, בסעיף 5 לחוק, את המדינה מאחריות בנזיקין "על מעשה שנעשה ע"י פעולה מלחמתית של צבא הגנה לישראל", אך במקרה הנוכחי לא מדובר בפעולה מלחמתית של צבא הגנה לישראל אלא בפעולה של אספקת דלק לתחום הרשות הפלסטינית כשהפגיעה נגרמה, כאמור, ע"י פעולה של גורמים עויינים ובענין זה אין פטור מוחלט מאחריות של המדינה ובוודאי לא של המעביד שאיננו המדינה. כמו כן, העובדה שלתובע זכות לקבלת גימלה עפ"י חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה איננה שוללת תביעה עפ"י עילת רשלנות כנגד המעביד או המדינה. סעיף 17 לחוק האמור וסעיף 36 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) מאשרים את קיום זכותו של נפגע כתוצאה מפעולת איבה להגיש תביעת פיצויים עפ"י פקודת הנזיקין והאיסור הוא רק על קבלת כפל פיצוי. זכות הברירה קיימת עד לשלב מאוחר כשהאיסור הוא לא על הגשת התביעות אלא על קבלת כפל התשלום, כשגם בענין זה, לאחר שהנפגע החל לקבל תגמולים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה גם אז עדיין הוא רשאי לבקש מקצין התגמולים לאפשר לו להחזיר את התגמולים שקיבל כדי לאפשר את מימוש תביעתו לפי פקודת הנזיקין. לגבי העיקרון של ניתוק הקשר הסיבתי ע"י פעולת גורם זר מתערב גם עיקרון זה איננו מוחלט והוא מותנה באפשרות הצפייה של התערבות אותו גורם זר. אם ההתערבות ניתנת לצפייה היא איננה מנתקת את הקשר הסיבתי ויש לנקוט באמצעים למניעת גרימת נזק ע"י אותה התערבות ורק אם ההתערבות היא בלתי צפוייה היא מנתקת את הקשר הסיבתי כפי שנקבע, למשל, בפסה"ד בע.א. 243/83, עירית ירושלים נ' גורדון, פד"י ל"ט (1) 123, מה גם שבפסה"ד בע.א. 350/77 כיתן נ' וייס, פד"י ל"ג (2) 785 ובפסה"ד בע.א. 576/81, בן שמעון נ' ברדה, פד"י ל"ח (3) 1 נקבע כי הצפיות אינה צריכה להתייחס לכל פרטי האירוע אלא די שתהיה קיימת לגבי אופייה הכללי של פעולת הגורם הזר ובמקרה הנוכחי כשמדובר בכניסה לתחום הרשות הפלסטינאית תוך הקצאת מלווים ומאבטחים לפעולה זו ברור שהיתה אפשרות לצפות מראש פעולת גורמים עויינים שהרי האמצעים ננקטו בקשר לאותה צפיות. שוב יכול להיות שייקבע שהאמצעים שננקטו היו סבירים ומספיקים ויכול להיות שייקבע שלא היו כאלה אך אין לומר מראש שהעובדה שהתובע נפגע ע"י גורמים עויינים מהווה פעולת גורם זר מתערב המנתקת את הקשר הסיבתי המבטלת את אחריות המעביד והמדינה. בהתאם לכך, יהיה צורך לדון בשאלה אם הנתבעים מילאו או לא מילאו את המוטל עליהם בקשר למניעת פגיעה בתובע, אם יכלו לעשות יותר ממה שעשו, או שלא ניתן לדרוש מהם לנקוט באמצעים מעבר לאלה שנקטו בהם, אך אין לומר מראש שאפילו אם התרשלו והיה מחדל בפעולתם אין לתובע עילת תביעה כנגדם בשל כך שהפגיעה נגרמה ע"י גורמים עוינים. לכן, הנני דוחה את הטענה המקדמית בדבר אי אחריות מוחלטת של הנתבעים לפגיעה שנגרמה לתובע ע"י גורמים עויינים והמזכירות תזמן את ב"כ הצדדים לקביעת סדרי הדיון בשאלת האחריות לפי הפיצול, כפי שנקבע בתחילה, לשאלת האחריות ולשאלת גובה הנזק, ליום 6.5.99 שעה 09: 00.אבטחהרכבמקרי יריפלסטיניםכביש