קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יריות על רכב בטייבה: השופט ד.לוין: .1תקרית יריות שנורו אל עבר רכבו של תושב בכפר טייבה ורכב שעלה באש בסמוך למקום התקרית, המריצו חקירה משטרתית שהניבה בסופו של התהליך, את כתב האום נשוא ערעור זה. הנאשמים על פי כתב האישום הם שני אחים, אשר מנהלים ידו עסק לתקון תקרים ומכירת צמיגים (פנצ'ריה) במבואות הכפר טייבה - אלה הם המערערים 1ו-2 .הנאשם השלישי על פי אותו כתב אישום הוא המערער 3בפנינו, גם הוא מתושבי הכפר טייבה. .2כתב האישום (באישום הראשון שבו) מייחס לכל שלושת הנאשמים קשירת קשר לבצע מעשה פשע, גניבת חלקים מרכב אאודי שנגנב בכפר סבא, והצתת הרכב לאחר פירוק חלקים ונטילת ציוד ממנו. למערערים 1ו- 3(עבדול חכים ג'יבאלי ויוסוף עזאם) ייחסה התביעה באישום זה, בנוסף, החזקת נשק שלא כדין ונשיאתו, ירי באזור מגורים בנשק שהוחזק כאמור, וגרימת היזק לרכוש בזדון. במהלך החקירה נערכו חפושים בבית העסק של המערערים 1ו- 2ונתגלו בחדריהם מספר רב של חלקי רכב ואביזרים שמשמשים לכלי רכב וכן מוצרי קוסמטיקה שונים אשר זוהו על ידי הבעלים של רכבים שנגנבו ונעלמו, כרכושם. עוד נמצאו בעת החיפושים האמורים מחסניות וחמושת לכלי ירייה מסוג רובה סער 16- ,mתת מקלע עוזי ורובה סער קלצ'ניקוב. כתוצאה מכך הואשמו המחזיקים במקום, הם המערערים 1ו-2, באישומים 2 עד 4שבכתב האשום גם בקשירת קשר לבצע פשע, גניבת חלקי רכב, והצתת חלקי רכב, כל זאת בהקשר למכונית מסוג סובארו שנגנבה ביום 20.7.84, ושרידיה החרוכים מאש נמצאו בשדות טייבה, וכן בקשירת קשר לביצוע מעשה עוון, גניבה, שמוש ברכב בלא רשות ושבוש הליכי משפט, וזאת בהקשר למכונית סובארו שנגנבה ביום 18.9.84, ועקבותיה נעלמו, ושטובין שהיו בה וחלקים ממנה, נמצאו בפנצ'ריה. עוד הואשמו המערערים 1ו- 2בקבלת נכסים שהושגו בעוון ובהחזקת נשק שלא כדין, וזאת בהקשר לתחמושת ולמחסניות שנמצאו במקום אחר בפנצ'ריה של המערערים הנ"ל. .3בסיום ההליך המשפטי הגיע השופט המלומד בדרגה הראשונה לכלל המסקנות הבאות: א. ככל שמדובר במערער 3, ההאשמות שיוחסו לו הוכחו; לפיכך יש יסוד עובדתי להרשיעו בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, לאמור: קשירת קשר לבצע פשע - עבירה לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977; גניבה עביה לפי סעיף 384לחוק הנ"ל; הצתת רכוש - עבירה לפי סעיף 448(5) לחוק הנ"ל; החזקת נשק ונשיאתו שלא כדין - עבירה לפי הסעיפים 144(א) ו-(ב) לחוק הנ"ל; יריות באזור מגורים - עבירה לפי ס' 340א לחוק הנ"ל; היזק בזדון לרכוש - עבירה לפי ס' 452לחוק הנ"ל. ואכן מערער זה הורשע בכל אלה. ב. בשל כל העבירות שהורשע מערער 3בביצוען כנ"ל, גזר השופט המלומד בדרגה הראשונה את דינו כדלהלן: (1) 4שנות מאסר, מתוכן שנתיים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. (2) הפעלת מאסר מותנה לתקופה של שנה שהושת על המערער בת.פ. 54/83של בית המשפט המחוזי בתל אביב, וזאת במצטבר למאסר שהושת על המערער בענין דנן (בכך נפלה שגגה מאת השופט, שכן פסק הדין בת. פ. 54/83נדון בערעור בבית משפט זה, בת.פ. 460/83, וביום 4.7.83ניתן פסק דין המצמצם המאסר בפועל ומגדיל המאסר על תנאי לשנה ו- 4חדשים - ד.ל.). (3) הפעלה של מאסר מותנה של שנתיים ימים שהושת עליו בת.פ. 922/82של בית המשפט המחוזי בתל אביב, גם כן במצטבר לעונשי המאסר דלעיל. (4) קנס בסך 20מליון שקלים ישנים או שלש שנות מאסר תמורתם (ההדגשה שלי - ד.ל.). ג. ככל שמדובר בעבירות שיוחסו למערערים 1ו- 2באשום הראשון, שבו כלול גם המערער 3, לא כל העובדות שיוחסו להן, מבחינת המהות ומבחינת ההיקף הוכחו. השופט המלומד מצא וקבע כי מערערים אלה אכן קשרו קשר עם המערער 3לבצע מעשה עבירה, אך מסוג עוון, דהיינו: גניבת רכב, פירוק חלקים ממנו וגניבת הרכב וחפצים ואביזרים המצויים בו. לפיכך הורשעו מערערים אלה באישום זה רק בביצוע עבירות לפי סעיף 499(2) ו- 384לחוק העונשין תשל"ז- .1977לא הוכחה מעורבותם בהצתת הרכב, בקשירת קשר להצית את הרכב, החזקת ונשיאת נשק ובירי. מכל אלה זוכו המערערים 1ו-2, ככל שהעבירות יוחסו להם. ד. אשר להאשמות שיוחסו למערערים 1ו- 2בהקשר למכוניות הסובארו שנגנבו (נשוא האשומים 2ו-3), שחלקים וציוד שבהם נגנבו, שאחת מהן הוצתה ואחת מהן הועלמה, נקבע כי כל שהוכח במידה מספקת להרשעתם של מערערים אלה, בהקשר האמור, הוא שקבלו נכסים שהושגו בעוון, עבירה לפי ס' 412לחוק העונשין, תשל"ז-.1977 מכל יתר ההאשמות, גם המפורטות בהוראות החיקוק שבאישומים 2ו-3 זוכו מערערים אלו. ה. ככל שמדובר באישום הרביעי, המייחס למערערים 1ו- 2החזקת התחמושת, נקבע כי העובדות נשוא אישום זה הוכחו ובשל כך הורשעו השניים בקבלת נכסים שהושגו בעוון - עבירה לפי ס' 412לחוק העונשין תשל"ז-1977, והחזקת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק הנ"ל. ו. בשל כל העבירות שהמערערים 1ו- 2הורשעו בביצוען נגזר דינם כדלהלן: (1) על חלקם בעבירה המשותפת עם המערער 3, הושת עליהם עונש מאסר לתקופה של שנתיים, מתוכן שנה לריצוי בפועל ושנה על תנאי. (2) בשל יתר העבירות שהורשעו בהן לפי האישומים 2, 3ו-4, נגזר דינם במצטבר למאסר לתקופה של שנתיים וחצי, שנה בפועל והיתרה על תנאי. (3) בנוסף לכך הוטלו על המערערים הנ"ל, בשל הרשעתם על פי כל אחד מארבעת האישומים, קנס בסך 2מליון שקל ישנים או חמשה חודשי מאסר תמורתם, ובסך הכל קנס בסך 8מליון שקלים ישנים על כל אחד מהמערערים 1ו- 2או עשרים חודשי מאסר. .4הערעורים שבפנינו מופנים כנגד עצם הרשעת המערערים, וחלופין כנגד חומרת העונשים שהוטלו עליהם. הערעור החלופי לענין מידת העונש מצד המערער 3מופנה גם כנגד תקופת המאסר שבמצטבר היא לחמש שנים בפועל, וגם כנגד הקנס שהוא כבד מנשוא, ומשמעותו בפועל - תוספת מאסר של שלוש שנים. הערעור החלופי של המערערים 1ו- 2מופנה למעשה, כל כולו, לענין שיעורו של הקנס, שהרי שניהם כבר ריצו את עונש המאסר שהושת עליהם עד תום ושוחררו מכלאם. אשר להרשעה, לטענת המערערים, מושתתת זו, בעיקרה, על עדותו של שותף למעשה העבירה. המדובר הוא בסאלים חאג'-יחיא, שעבד כשומר בפנצ'ריה. סאלים זה מסר, במהלך החקירה, גרסה המייחסת למערערים את העבירות שהורשעו בהן (ת/31), כשהוא וצעיר נוסף שותפים לבצוע, אך לאחר מכן בעדותו בבית המשפט שינה את טעמו. בית המשפט ביסס את ההרשעה במידה רבה על ההודעה ת/ 31באשר מצא כי מתקיימים במקרה זה כל הקריטריונים המאפשרים הסתמכות כזו, מכח סעיף 10א לפק' הראיות. לטענת באי כוח המערערים, ההודעה של סאלים - ת/ 31היא תוצאה של אמצעים פסולים שננקטו נגדו ומשפעת מהם, וכל שאמור לשמש חיזוק להודעה זו אינו אמין; על כן לא היה זה בטוח וראוי להשתית על עדות כזו הרשעה פלילית. בהמש פסק הדין אתייחס ביתר הרחבה ופרוט לטענות הסנגורים, בנמקם את ערעוריהם. .5העובדות כפי שהוכחו, ושלגביהן למעשה לא יכולה להיות מחלוקת של ממש, הן כדלהלן: א. ב-27.9..84, בשעות הלילה, סמוך לחצות, נורו יריות מתוך כלי רכב חולף לעבר מכוניתו של תושב טייבה - מוחמד עאזם המכונה "חנון". הרכב נפגע מהקליעים ונגרם לו נזק. ב. חנון זה ידוע בין תושבי טייבה כמשתף פעולה עם משטרת ישראל, ומקורב לשלטונות. היו שראו בו "מרגל". בשל כך היה נתון להתנכלויות מצד אנשים שהתנהגותו היתה לצנינים בעיניהם. גם הפעם משהבחין במתרחש, שעה שהיה יושב במרפסת ביתו, סבר כי מאן דהוא בקש להתנכל לו, שהרי כפי שראה, חלפה על פני ביתו ביעף מכונית לבנה ומתוכה נורה צרור יריות לעבר רכבו. ג. חנון, שחש כנראה בטחון עצמי בשל מעמדו, החליט בהתייעצות עם קרובי משפחתו, לפתוח בחקירה פרטית משלהם ולנסות לאתר את המתנכל לו. חקירה זו הובילה אותם אל סלים, נמצא אותה שעה במקום משמרתו בפנצ'ריה של המערערים 1ו-.2 שליחים שיצאו לאתרו ולחקרו הובילוהו עימם, תחילה למקום עזוב, בשדות טייבה, ומשם לבית אחיו של חנון בשם מחמוד. "חקירה" זו הניבה שני מסמכים המתיימרים להיות כתובים על ידי סלים, במו ידיו: ת/ 25ות-26, וקלטת של חקירה מוקלטת אשר תוכנה רשום בתמליל ת/27, שהוגש מטעם התביעה, והתמליל נ/א/ 1/4שהוגש מטעם הסניגוריה. התוכן הוא כמעט זהה, אלא שהתמליל מטעם הסניגוריה כולל גם רשומים והערות באשר לקולות ורעשים הנשמעים בשיחה המוקלטת, ושאינם מוצאים את ביטויים בתמליל המילולי ת/.27 ד. גם המשטרה פתחה בחקירה נמרצת בעקבות הירי והצתת הרכב, וגם היא עלתה על עקבותיו של סלים, שלא נמצא במקום עבודתו, אך אותר בשעת בוקר מוקדמת של ה- 28.9.84בביתו של מחמוד. אנשי המשטרה יצאו ביחד עם סלים לפנצ'ריה, כדי לערוך חיפוש במקום, כבר באותו בוקר ובהמשכו של אותו יום, נערכו שלושה חפושים בשטח הפנצ'ריה גם בחצר, גם במבנה, וגם בחדר ששמש למגורי השומר במקום עבודתו. בחיפושים אלה נתגלה רכוש רב ובכללרכוש זה חלקי חילוף, ציוד וטובין אשר נגנבו משלושת המכונות הגנובות שכתב האישום מתייחס אליהן. חפוש נוסף נערך כעבור מספר ימים, וגם בו אותר חלק מהרכוש. ה. בהמשכו של אותו יום 28.9.84בשעה 1730נגבתה הודעה מסלים, לאחר שעבר סדרת בדיקות רפואיות בגין חבלות שנגרמו לו בלילה שקדם. הוא הואשם בסדרת עבירות שיוחסו לו בהקשר לפרשת רכב האאודי שנגנב, פורק והוצת. בהודעה זו - ת/ 31- פתח סלים בתאור כללי וחמקמק של ההתרחשויות באותו יום, אולם עד מהרה נרשם מפיו בגליון ההודעה כי "כעת" הוא רוצה לספר את כל האמת, וכי עד אותו שלב לא ספר את כל מה שהיה. אכן בהמשך מושמעת גירסה מורחבת ומפורטת באשר לארועים שסלים היה מעורב בהם בליל שקדם. מגרסה זו עולה כי המערער 1והמערער 3ביחד עם אותו סלים ועוד צעיר המכונה "טחן", יצאו ביזמת המערערים הנ"ל לכפר-סבא, גנבו את רכב האאודי, הביאוהו לפנצ'ריה. המערער 2ואחרים פרקו והוציאו מהרכב חלקים וציוד ולאחר מכן עזבו המערערים 1ו- 3את המקום ברכב האמור, כשהמערער 1נוהג בו. ו. המערערים 1ו- 2נעצרו ונחקרו ו ביום. הם התכחשו להאשמות המיוחסות להם. ככל שנשאלו בדבר הרכוש שנתפס בתחומי הפנצ'ריה ההסבר שנשמע מהם במהלך החקירות והעדות היה שרכוש זה לא שלהם הוא ולא על ידם הובא והוסתר במקום. אפשר שחנון ואנשיו הטמינו רכוש זה בשטח האמור, שבחלקו הוא פרוץ, כדי להתנכל להם. אפשר שרכוש זה הוטמן אצלם ובמקום האמור על ידי בעל מוסך שבית-העסק שלו גובל בפנצ'ריה. בעקבות השערה שהעלה השופט המלומד בדרגה הראשונה שומעים אנו בפנינו, מפי הסנגוריה, השערה שסלים ניצל את האמון שניתן בו ואת העובדה שבלילות הוא נמצא בתחומי הפנצ'ריה כשומר, לבדו, כדי להסתיר בה רכוש שנגנב על ידו ועל ידי "טחן" בהזדמנויות שונות. ז. המערער 3נעצר כעבור זמן וכאשר הואשם בעבירות שנחשד בביצוען, ונתבקש להשמיע את גרסתו נמנע מלהשיב ורק ציין כי את שיש לו לומר ישמיע בבית המשפט. .6להלן מספר קביעות עובדתיות של השופט המלומד בדרגה הראשונה, אשר המערערים חולקים עליהן: א. ביום 27.9.84בשעות הערב, נראו המערער 3ביחד עם סלים ו"טחן" מחליפים דברים ביניהם. שניים שעברו במקום מורשיד או ראס ואיאד יוסוף האזם, שהם קרובים לחנון, אומרים כי קלטו מהשיחה שהתנהלה בין השלושה, בין היתר, אמירות שתוכנן הוא בערך כך: "נכין עצמנו לקראת הפעולה"; "יאללה, כבר אחרנו"; או "אנחנו כבר מאחרים". ב. המערערים 1ו- 3הסיעו עימם ברכבם את סלים וטחן למגרש חנייה שליד בית החולים "מאיר" בכפר סבא, והורו לשניים לשוטט בין המכוניות שחנו שם ולגנוב מכונית סובארו. הם לא מצאו מכונית כזו, לכן החליטו לגנוב מכונית אאודי לבנה, שחנתה במקום, ואז חזרו שני הרכבים לטייבה, כשברכב האאודי נמצאים סלים וטחן, ומביאים אותו לשטח הפנצ'ריה, בעקבותיהם נסעו המערערים 1ו-3, באותו רכב בו יצאו הארבעה לכפר סבא. משהוחנה הרכב הגנוב בפנצ'ריה, פרק המערער 2, בנוכחות המערערים האחרים, חלקים מהרכב הגנוב והציוד שבו, כגון רדיו טייפ ורמקולים, וגם הוציא מתא המטען אביזרים וציוד ג. סלים לקח מתוך המכונית הגנובה משקפיים מסוג רייבאנד וקסטות לטייפ. אלה אכן נמצאו בהחזקתו. ד. מתוך מכונית זו נורו סמוך לחצות יריות אל עבר רכבו של חנון. מכונית זו שהתה אאודי בצבע לבן, התרחקה לכדי קרוב ל- 300מטרים מביתו של חנון ושם נראתה עולה באש. ה. בעת הירי והצתת המכונית לא היו בתוכה המערערים 1ו-2, שכן אלה בילו אותה שעה בחתונה שהיתה טייבה ומספר מהקרואים אשרו דבר נוכחותם של שניים אלה במקום השמחה אותה עת. ו. בשעת הירי היה במכונית המערער 3, ואפשר שהיו עימו גם אחרים. הוא היה מעורב גם בירי וגם במעשה ההצתה. ז. הרכוש שנתגלה בתחומי הפנצ'ריה, היה חלקו גלוי לעין. חלקו היה מוסתר בין גלילי צמיגים, חלקו מוסתר בחדר השומר מתחת למיטה, וחלק אחר מונח על גג הפנצ'ריה, בינות לציוד שהיה מפוזר במקום. חלק מהרכוש שנתפס הוטמן בתוך צמיגים, שהיו מונחים באופן תמים בשטח. כל אותו רכוש שנתפס בחיפושים ושזוהה על ידי בעלי המכוניות הגנובות כרכוש ששייך להם, הוא רכוש שנגנב על ידי המערערים 1ו- 2או שנתקבל על ידם בידיעה כי מדובר ברכוש גנוב. הם שהניחו את הרכוש הזה במקומות שבהם נתגלה והם שהחזיקו בו הלכה למעשה. ח. שני המערערים מנהלים את העסק שבמקום. שניהם מעורבים בגניבת הרכוש ובהחזקת הרכוש הגנוב. ההסברים אשר הושמעו על ידם בקשר להמצאות הרכוש בתחומי בית העסק שלהם נדחו על ידי השופט המלומד בדרגה הראשונה, כלא אמינים. .7את הרשעתם של המערערים 1ו- 3באותן עבירות שלדעתו הוכחו, השתית השופט המלומד על אלה: א. הודעת סלים - ת/ 31וכל המשתמע ממנה. ב. המפגש של המערער 3עם סלים וטחן ליד חנות מכולת בטייבה בשעות הערב, והדברים שהושמעו באותה שיחה, שיש בהם כדי לעורר חשד ולקשור את השלושה להתרחשות המאוחרת יותר אותו ערב. ג. העובדה שרכוש אשר נגנב באותו לילה מכפר סבא נתגלה בהחזקתם זמן קצר לאחר מכן, כשם שנמצא בהחזקתם, בתחומי בית העסק שלהם, רכוש רב נוסף, שגם הוא זוהה כרכוש שנגנב מתוך כלי רכב בהזדמנויות קודמות. .8הרשעתו של המערער 3מושתתת על אותן הראיות שבססו את ההרשעה כנגד המערערים 1ו-2, אך בנוסף לכך גם בעובדה כי המערער 3נראה עוזב את הפנצ'ריה ברכב האאודי הגנוב ולא היה בפיו, שעה שנחקר במשטרה, כל הסבר להמצאותו ברכב זה בליל המקרה. אכן, בבית המשפט, במהלך החקירה הנגדית, העלה המערער לראשונה טענת "אליבי" והיא, שבירושלים היה, אצל מקורביו, באותו לילה בו התרחשו הארועים נשוא האישום הראשון. בית המשפט דחה גרסת אליבי זו ככבושה וככוזבת. מכאן שאם המערער 3היה ברכב, סמוך לשעת הירי, והוא אכן היה בו, ואם אין בפיו הסבר אמין ומוכח לכך, שגם אם היה ברכב עזב אותו, עובר לתקרית הירי וההצתה, ואין בפיו הסבר כזה, כי אז ההגיון מלמד כמסקנה נסיבתית מסתברת, כי מערער זה המשיך להפעיל את הרכב עד להצתתו ועד בכלל. זאת ועוד. הוכח, כאמור לסברת הדרגה הראשונה, כי המערער 3היה מעורב בקשר לגנוב את הרכב, בגניבתו בפועל, בהבאתו לפנצ'ריה, ובהסעתו מהמקום אל תוך טייבה, לאחר שנגנבו מתוכו החלקים והציוד, כמוסבר לעיל. היה לו, איפוא, מניע לסיים את ההרפתקה בהצתת הרכב לבל יאותר. עוד נטען, ונמצא כסביר בעיני השופט המלומד, שהמערער 3התנכל לחנון על ידי ירי כאמור, בשל קשריו עם המשטרה ובשל היחסים המעורערים שהיו ביניהם מזה כבר. .9טענה מרכזית בפי סנגורי המערערים, שלהבהרתה והנמקתה הקדישו את מירב זמן הטיעון. עניינה החקירה הפרטית שנהלו חנון ומקורביו האמרות שהצליחו לקלוט מסלים במהלך חקירה זו. לדבריהם חקירה פרטית זו פסולה היתה ובלתי חוקית. היא היתה מלווה באלימות חמורה כנגד סלים, בהפחדה ואיומים ולפיכך לא היה זה מן הראוי להתייחס לאותן הודעות, לקבלן כראיות ולהסיק מהן דבר. יתירה מזאת, חקירה פסולה זו והשפעתה המזיקה השאירה אותותיה בסלים, הטילה בו מורא ופחד וגרמה לכך שגם בשעות הערב של יום המחרת, כאשר נגבתה ממנו ההודעה ת/31, אמר את שאמר, שלא מתוך רצונו החפשי אלא בהשפעת הארועים שקדמו לכך. לכן ההודעה ת/ 31חסרת משקל ואין לבנות עליה דבר. על אחת כמה וכמה כאשר סלים חזר בו מהודעתו וסתר את הגירסה הנשמעת ממנה בעדות בבית המשפט. .10אכן, החקירה הפרטית של חנון ואנשיו פסולה היא בתכלית, ומטעם זה בלבד ראוי היה לפסול את התרשומות ת/ 25ות/ 26ואת ההקלטה ת/ 27על הסף. איש לא הסמיך את חנון ואת מקורביו לנקוט בהליכי חקירה. בהתנהגותם עברו על החוק, בכך שתקפו את סלים, ויש לקבל את גרסת הסניגוריה שתקפו אותו בכך שהסיעוהו אל שדות טייבה ולדירתו של מחמוד שלא מרצונו של סלים; חטאו בכלאת-שוא, ובדברים שנשמעו בהקלטה על מהלך חקירה כפוייה זו, נשמעה גם נימה של איום והתרסה. לכן, לא היה למעשה כל צורך וטעם לבחון כשרותן של האמרות שנתקבלו מסלים, ולהתעמק במחלוקת העובדתית היכן נלקחו אמרות אלו, כי בין כך ובין כך פסולות הן מעיקרן. אילו ביסס השופט המלומד את ממצאיו העובדתיים והשתית את ההרשעה על אמרות אלה כי אז יתכן שהיתה עילה ממשית לפסול את הממצאים כולם. אולם, השופט המלומד בדרגה הראשונה גם הוא, בסופו של דבר, לא ראה לראוי ולנכון להבנות מאמרות אלו; בבואו לקבוע את ממצאיו התעלם מהן. לפיכך, קבלתן של האמרות כראיה לא פגמה, בסופו של דבר, בממצאים ובהערכת העובדות ולא השפיעה על המסקנות הסופיות. המערערים מבקשים להסיק מהפסול שדבק בחקירה הפרטית, השפעה על דברי סלים בהודעתו ת/ .31לדבריהם סלים היה נתון בחרדה ומושפע מהדברים שהשמיע בחקירה הכפוייה עד שגם ההודעה ת/ 31לא היתה רצונית וממילא לא אמינה עד שניתן היה להבנות ממנה. טענה זו אין לקבלה. העידו בפני בית המשפט איש המשטרה - נטור שגבה את ההודעה מפי. העידו אנשי המשטרה וגם אחרים על החפושים שהתקיימו במשך היום ועל התנהגותו של סלים באותו זמן, ונחה דעתו שלה שופט המלומד כי עד כמה שסלים היה נתון ללחץ, חרדה וסבל פיזי בעקבות החקירה הכפוייה והפרטית, הרי שאלה נמוגו ולא השפיעו עוד שעה שנגבתה מפיו ההודעה ת/ .31גם למקרא ההודעה ת/ 31מתרשמים כי גמלה בליבו של סלים ההחלטה להתוודות על האמת הידועה לו, ומאותו רגע דבריו סדורים וחושפים הם עובדות והתרחשויות שחשוקר המשטרה לא יכול היה לדעת עליהן, אם לא יצאו מפיו של סלים על פי הידיעה האישית שהיתה לו בגלל מעורבותו במתרחש. .12אכן, בעדותו בבית המשפט שינה סלים את טעמו ונשמעו מפיו כבר "זמירות" חדשות. עובדה זו חייבה את בית המשפט לנהוג זהירות רבה בהערכת עדותו והודעותיו, בטרם יאמץ את האמור בת/31, כגרסת האמת שבה יתד ופינה לקביעת הממצאים, ככל שמדובר בהתרחשויות באותו לילה בכפר סבא ובפנצ'ריה. השופט המלומד בדרגה הראשונה, אכן התייחס באריכות לתהפוכות שעברו על גרסתו של סלים. על סמך בחינה ובדיקה יסודית, הגם לא מסודרת מספיק, הגיע לכלל המסקנה כי נכרים בת/ 31סמני האמת וכי הודעה זו עומדת בכל הקריטריונים הנדרשים על פי סעיף 10א של פקודת הראיות. יש לדברי סלים באותה הודעה חיזוק מספיק ואמין בראיות אחרות, על כן הגיע לכלל המסקנה שהנחתה אותו לבסס העובדות על האמור בת/ 31ועל פי ממצאי אלה לקבוע מסקנות. אין למצוא בניתוח הראיות ובהערכתן על ידי השופט המלומד, טעות שאפשר להגדירה כיסודית, היורדת לשרשם של דברים, עד שתצדיק התערבות של ערכאת הערעור בהחלטתו לראות באמור בהודעת סלים גרסת האמת המרכזית הגוברת על עדות סלים בבית המשפט ובאה במקומה. .13חיזוק לת/ 31מצא השופט המלומד, בין היתר, בתאור המפגש שבין המערער 3, סלים וטחן ליד חנות המכולת. אמנם, במהלך החקירה הנמרצת של העדים שספרו על דבר אותה פגישה נתגלו אי התאמות וסתירות בין העדים בנושאים שונים כגון לוח הזמנים, עמידתם של שלושת הדוברים ועוד. תשומת לבנו הופנתה לאלה, כפי שגם נטענו הדברים בדרגה הראשונה. השופט המלומד היה מודע לכך וקבע את ממצאיו לאחר סינון המוץ מן הבר, ודחיית הטפל אל מול העקר המשתמע מתוך כלל הדברים. אינו רואים עילה להתערב גם במסקנה זו. תמיד, ודווקא בעדויות שלא הותאמו זו לזו, תתכנה סתירות ושינוי גרסה בין עדים שונים המתארים אותו ארוע ואף בדבריו של אותו עד עצמו שהושמעו במועדים שונים ובנסיבות משתנות. כל עוד אין באלה כדי לערער את שלמות הגרסה ואת סבירותה וההגיון הטמון בה, בהקשר לראיות כולן, ניתן לישב הדברים, לעשות את הסינון האמור ולהגיע לממצא אמין שניתן לסמוך עליו. אכן זה מצב הדברים בענייננו. .14גרסתו של סלים מתחזקת בעובדה החשובה, המוכחת והנחרצת, שבהחזקתם המערערים 1ו- 2היו מצויים, זמן קצר לאחר גניבת מכונית האאודי, חלקים וציוד שנגנבו מתוכה בטרם הוצתה בו בלילה. חזקה תכופה זו אם אין לה הסבר סביר שיסתור את המסקנה כי יד להם במעשה הגניבה, די בה כדי להביא לכלל הרשעתם במעשה הגניבה עצמו. ודאי שראייה בעוצמה כזו, שיש בה כדי לאשר את גרסת סלים בת/31, מהווה חיזוק איתן לגרסה זו לחלקיה השונים. אין בפי המערערים 1ו- 2הסבר סביר כלשהו להמצאות הרכוש הגנוב ממכונית האאודי ומהמכוניות האחרות. ההסבר כאילו חנון ואנשיו הטמינו את הרכש בפנצ'ריה, משולל כל הגיון, גם משום שלא מתקבל על הדעת כי תוך שעה קצרה יוכלו לאסוף ולרכז ולהטמין כל מיני מקומות בתחום הפנצ'ריה ציוד כה רב, שנגנב מבעליו במרוצת החדשים שקדמו לעריכת החיפושים, וגם משום שלא נשמעה כל טענה ולא הובאה כל ראייה לכך שלחנון או מקורביו היתה עילה להטפל לאחים ג'יבאלי, להתנכל להם ולהטמין להם פח. אין כל יסוד לייחס את הרכוש הגנוב לבעל המוסך השכן, שכן בית העסק שלו מופרד ומובדל מהפנצ'ריה. הרי כל הרכוש הגנוב נתגלה בחצר הפנצ'ריה, בתוך המבנה השייך למערערים 1ו-2, בינות לצמיגים ובתוככי צמיגים. טבעי והגיוני על כן להסיק כי רכוש זה היה בהחזקתם של המערערים דווקא ולא בהחזקתו של בעל המוסך. זאת ועוד, אילו של אחר היה הרכוש האמור, ואותו אלמוני שם ידו על רכוש גנוב זה למען בצע כסף, כפי שהיה מקום להניח, כי אז לא יפקירנו בחצריהם של אחרים ולא יטמיננו במקומות שלבעל הפנצ'ריה גישה ישירה וגלוייה ואולי גם בלעדית אליהם. אין זה נכון לומר, כטענת המערערים, כי השטח היה פרוץ וכל דיכפין יכול הי להכנס ולהניח חפצים בתוכו. הוכח כי שעה שחוקרי המשטרה באו לערוך את החיפוש, המקום היה נעול, והיה צורך להזעיק את המערער 2כדי שיבוא ויפתח את המנעולים שסגרו על המקום. דברים אלו נכונים ככל שמדובר בחצר, ועל אחת כמה וכמה ככל שמדובר ברכוש הרב שנמצא מתחת למיטה בחדר המשמש את השומר ועל גג הבית. הגרסה כאילו סלים וטחן עשו שימוש בפנצ'ריה שלא על דעת המערערים 1 ו- 2כדי להטמין שם רכוש שהם עסקו בגניבתו אין לה אחיזה בראיות ולמעשה לא הועלתה במהלך גביית הראיות, אלא רק בשלב מאוחר יותר של הטיעון. .15סניגורם של המערערים 1ו- 2עו"ד עצמון קובל בטענותיו על פגמים שהיו במהלך הדיון ובדרך ובצורה שבה התנהל המשפט. כך, למשל, העדר רשימת הרכוש שאמורה היתה להיות חלק מכתב האישום, העלמם של 10עמודי פרוטוקול שבהם אמורה להמצא ההתייחסות לנושא ההקלטה בחקירה "הפרטית" של סלים, מחיקת קטע מפסק הדין לאחר הגשת הערעור. אכן, אלה הם פגמים שאסור כי יתקיימו בהליך משפטי תקין. בית המשפט צריך להקפיד על רישום נאות של פרוטוקול, הקפדה ברישום המוצגים, והחזקתם הבטוח והנאותה. יש להצטער כי במהלך משפט זה מתגלים פגמים די רציניים ותשומת הלב תופנה לכאלה גם בהמשך. אולם, לאחר שנותן אני את דעתי לטיבם של הפגמים ובחינת האפשרות שהשפיעו על קביעת העובדות, נחה דעתי כי לא היה בהם במקרה דנן, כדי גרימת עוול והשפעה על התוצאה. אם בפגמים עסקינן, רואה אני להעיר גם, על כך, שעו"ד עצמו בתשובתו שבכתב לסכומי המערערים, ראה לנכון ולמותר לצרף חומר ראיות חדש, שלא היה בפני הדרגה הראשונה ושלא הוצג בפנינו ברשות בעת שמיעת הטיעון בעל פה או לאחר מכן. מעשה זה ראוי לבקורת ותוכחה. למותר לציין כי אנו נתעלם מתוספת לא קבילה זו למסכת הראיות. .16אמור, איפוא, שבפני הדרגה הראשונה היתה תשתית עובדתית ראוייה, אמינה ומספקת שעל פיה יכלה להגיע לכלל קביעת הממצאים שהוו את הבסיס להרשעת המערערים 1ו- 2בכל סעיצפי האישום שהורשעו בהם. לפיכך, ערעורם של המערערים 1ו-2, ככל שהוא מופנה כנגד ההרשעה עצמה דינו להדחות. אשר למידת העונש, כאמור, את עונש המאסר כבר ריצוי ואין טעם לבקש שנוי בו. עם זאת יאמר מיד כי הואהלם את חומרת והיקף העבירות. גם העונש המותנה ראוי לו שיתקיים. אשר לקנסות שהוטלו על המערערים, אכן נכון הדבר כי בנסיבות המקרה אחד ממרכיבי העונש צריך להתבטא בתשלום קנס משמעותי. הרי את העבירות ביצעו המערערים למען בצע כסף. כדי שחוטאים לא יצאו נשכרים, וכדי להמחיש שעבריינות זו אינה משתלמת, טוב שהעבריין שהורשע יחוש את העונש גם מהבחינה החמרית. אולם, בעוד אנו מצדיקים את העקרון נראה לנו שהשופט המלומד הפריז במידה ניכרת במסקנה . הרי רב רובו של הרכוש שנגנב משלושת המכוניות נתגלה והוחזר לבעליו; הרי עניין לנו בעונש המוטל על המערערים אך ורק בקשר לאישומים שהוכחו כלפיהם, ולא בקשר לארועים דומים אחרים המתרחשים באזור. כתוצאה מהמאסר נסגר לתקופה ארוכה בית העסק של המערערים והם סבלו נזק כספי ניכר. אם הטלת הקנס היתה מוצדקת, ככל שמדובר בעבירות הקשורות ברכוש שנגנב מהמכוניות, אין הוא מתחייב ככל שמדובר בהחזקת התחמושת. לפיכך, יהא זה צודק להתערב בחלק זה של העונש ולהעמיד את הקנס שהוטל על כל אחד מהמערערים על 2מליון שקלים ישנים בלבד, או 3חודשי מאסר תמורתם. .17כל שאמרתי וקבעתי באשר למעורבותם של המערערים 1ו- 2בעבירות נשוא האשום הראשון, כוחו יפה ובמלוא המשמעות גם באשר למערער .3 הרי הוכח, כמוסבר לעיל, שמערער 3היה בין יוזמי גניבת הרכב בכפר סבא. הוא תיאם תכנית זו ושיתף בה את סלים וטחן; עמם ועם המערער 1יצא לכפר סבא ובעצה אחת עמו נגנבה מכונית האאודי. הוא לווה ממכוניתו הסעת הרכב הגנוב לטייבה וגם היה נוכח בפנצ'ריה בעת שפורקו מהרכב חלקים וציוד. לבסוף ביחד עם המערער 1נראה נוסע ברכב הגנוב בחוצות טייבה וזאת בשעה 2030לערך. כשם שהמערערים 1ו- 2הורשעו כדין וכהלכה בקשירת קשר לבצע עוון וגניבת חלקי הרכב, עבירות לפי הסעיפים 499(2) ו- 384לחוק העונשין תשל"ז-1977, כך יש גם להרשיע את המערער 3בביצוע עבירות אלה, שכן אלה גם אלה חברו יחדיו ופעלו בצוותא בביצוע מעשים אלה. .18אולם השופט המלומד בדרגה הראשונה, הסיק מסקנות מרחיקות לכת בהרבה מאלה כלפי המערער .3כאמור לעיל מערער זה הורשע בכל ההאשמות שיוחסו לו באישום הראשון, לאמור גם גניבה וגם קשירתקשר, אך בדרגת חומרה רבה יותר, דהיינו קשר לבצוע פשע עבירה לפי סעיף 499(1) ולא לפי סעיף 499(2) כהרשעת המערערים האחרים. בנוסף לכך קבע השופט המלומד כי הוכח בפניו במדה הדרושה, כי מערער זה גם הצית את הרכב, נשא נשק שלא כחוק וירה בנשק זה לעבר רכבו של חנון באזור מגורים. לפיכך הורשע המערער 3גם בביצוע עבירות לפי הסעיפים 448(5) 144(א) ו-(ב) ו-340א לחוק העונשין. האמנם צדק השופט המלומד בהבחנה שעשה בין המערער 3לבין יתר המערערים? ההיו בפני הדרגה הראשונה ראיות מספיקות שעל פיהן נתן היה לייחס למערער 3את העבירות הנוספות? האם מסקנתו המרשיעה של השופט המלומד אכן נקיה מספק? עיון מלא בחומר הראיות ובהכרעת הדין מעמיד מסקנה מרשיעה זו בספק. .19מה קבע השופט המלומד בהכרעת דינו בשאלה זו. כך, בין היתר, קבע: "השאלה הראשונה הטעונה הכרעה היא אם המאשימה הוכיחה כי הקשר שנקשר בין 3הנאשמים שבפני, מורד טחן וסלים, כלל גם את המטרה בדבר שריפת האאודי והיריות שנורו לעבר רכבו של חנון. אין בפני ראיה ישירה מי שרף את האאודי, מי נהג באאודי לפני שריפתו ומי היו בתוך הרכב בשעת היריות. מהדבק עדות חנון, ויתר הראיות שבפני, מתבקשת המסקנה, כי היריות על רכבו של חנון נורו מתוך רכב האאודי הגנוב, אולם, אין בפני ראיה ישירה מי היו בתוך הרכב בעת היריות ולפני שריפתו ואין בפני ראיה ישירה, על קשירת קשר בין שלשה הנאשמים שבפני או חלק מהם, על כוונה לשרוף את רכב האאודי ולירות מתוכו יריות". וכן: "אין להוציא מכלל אפשרות כי היריות ושריפת האאודי בשעה 2400היו מעשה ספונטני". אכן קביעות אלה תואמות את מכלול הראיות. איש לא מעיד כי ראה את המערער 3מאז השעה 2030כאשר נראה על ידי סלים נוסע באאודי הנהוגה בידי המערער 1, ועד להצתת המכונית ולאחר מכן כל אותו לילה. איש לא ראה מי היו נוסעי המכונית בשעת הירי, הגם שהוכח שהיו ברכב מספר אנשים. לא הוכח מי החזיק בנשק ומי ירה. הוא הדין בהצתת הרכב. ם לא נשמעה כל עדות מה עשו נוסעי הרכב לאחר שהוצת. בכל הענינים החשובים והקובעים הללו הערפל מוחלט - לא ראיה ולא שביב ראיה. אם כן, על פי מה ההרשעה? .20זהו קו המחשבה ובסיס ההרשעה. המערער 3נראה לאחרונה נוסע ברכב האאודי בשעה .2030משמע הרכב היה אז בשליטתו. אין בפיו כל הסבר אמין ומניח את הדעת מה עשה מאז ועד לשעת הירי וההצתה. נהפוך הוא. כאשר התבקש בחקירת המשטרה ליתן הסבר למעשיו במשך אותו לילה, סרב להשיב והגיב שאת דברו יאמר בבית המשפט. בהתיצבו על דוכן העדים במשפטו, העלה לראשונה טענת אליבי, כאילו באותו לילה היה אצל מקורביו בירושלים. טענת אליבי זו לא זו בלבד שלא אומתה, אלא שהופרכה בברור. הרי, כמוסבר לעיל, בליל המקרה נראה בחברת סלים וטחן ליד חנות המכלת בטייבה, ומאוחר יותר על ידי סלים כמתואר לעיל. באין הסבר, ונוכח האליבי המופרך, המסקנה המתבקשת היא, כי המערער 3 המשיך לעשות שמוש ברכב כל אותו לילה, עד לירי ולהצתה. אם זהו קו המחשבה, מדוע לא הורשע המערער 1באלה, הרי היה זה הוא שנהג ברכב אמור שעה שנראה לאחרונה על ידי סלים? הטעם לכך הוא שהמערער 1הוכיח כי בשעת הירי וההצתה במקום אחר היה - בחתונה רבת קרואים בטייבה. אמנם המערער טען שגם בשעה 2000היה כבר בחתונה, אך בחלק זה של האליבי לא נתן השופט אמון. מכאן ההבחנה בין השניים מבחינת המסקנה. .21האמנם די באלה כדי לבסס מסקנה החלטית שהמערער 3היה שותף למעשי פשע כה חמורים, כמתואר לעיל? אשר להשערה שאם היה ברכב, שהשתתף בגניבתו, בשעה 2030חזקה, בהעדר הסבר, שהמשיך לעשות שמוש בו גם סמוך לשעת חצות, סבורני שאין לחזקה זו משקל מספיק. הרי חלפו כ- 4שעות שבהן לא נראה לא הרכב ולא המערער .3כשהבחינו בו סמוך לחצות היו ברכב גם אחרים (לא המערערים 1או 2או סלים). מי היו אלה. אולי קבלו הרכב מהמערער שהסתלק? אולי זנח המערער 3הרכב והאחרים השתמשו בו שלא על דעתו? אכן, על כן ייאמר לו, למערער 3נתנה לך ההזדמנות להסביר נקודה זאת. אך דומה שמענה זה אינו כה פשוט ומובן מאליו, שהרי מתן הסבר היה מסבך אותו בהודאה בעובדות שתקשורנה אותו לעבירות שבוצעו בתחילת הערב ביחד עם האחרים. מהשעה צפויה זו אפשר שבקש להנצל, ומכאן נסיון ההתרחקות מזירת העבירה באליבי כוזב. הרי גם המערערים 1ו- 2השמיעו טענות אליבי כוזבות באשר לשעת בצוע העבירות שהורשעו בביצוען. זאת ועוד. אם המערערים 1ו- 2הורשעו רק בקשירת קשר עם המערער 3לבצע מעשה עוון, כיצד הורשע מערער 3בקשירת קשר לבצע פשע (ההצתה)? אם הכל תוכנן על ידי כל המערערים, אם הרכוש הגנוב נשאר בהחזקתם של המערערים 1ו- 2דווקא, על שום מה ולמה המערער 3, על דעתו הוא עצמו, יעלה את המכונית באש? נראה לי כי התמיהות והקושיות, הנעלם והערפול בנושאים המרכזיים, מעלים ספק סביר באשר למעורבותו של המערער 3בביצוע העבירות הנוספות לאלה שבהן הורשעו המערערים בגין המעשים נשוא האשום הראשון שבכתב האישום. .23מסקנתי היא, איפוא, כי יש לקבל את ערעורו של המערער 3, לבטל את הרשעתו המקיפה ולהעמיד הרשעתו רק על אלה: א. קשירת קשר לבצע עוון לפי סעיף 499(2) לחוק העונשין תשל"ז-.1977 ב. גניבה, עבירה לפי סעיף 384לחוק העונשין הנ"ל. מערער זה מזוכה מיתר העבירות שיוחסו לו. .24אשר מידת העונש. כפועל יוצא מזכוי המערער 3מכל העבירות שהן פשע, תתבטל ממילא הפעלת עונשי המאסר על תנאי, שכן עבירות שהן עוון לא מפעילות את תנאי העונשים המותנים שהופעלו. בשל העבירות שהוא והמערערים 1ו- 2הורשעו בהן ראוי מערער 3לעונש חמור במדה ניכרת מחבריו, בשל עברו הפלילי הכבד. אשר על כן, ובהתחשב בכל הנסיבות לחומרה ולקולא, יועמד עונשו של המערער 3על אלה: א. 30חודשי מאסר לריצוי בפועל. ב. קנס בסך 000, 4שקלים חדשים או 6חודשי מאסר תמורתם. עונשים אלה באים במקום העונשים כפי שהושתו על מערער זה על ידי הדרגה הראשונה, ומבטלים אותם. .25אשר על כן התוצאה היא כדלהלן: א. ערעורם של המערערים 1ו- 2על הרשעתם נדחה. ערעורם באשר למדת העונש מתקבל חלקית, כאמור בסעיף 16לעיל. ב. ערעורו של המערער 3על הרשעתו ועל מדת העונש מתקבל חלקית, כאמור בסעיפים 23ו- 24לעיל.רכבמקרי ירי