מחזיק מטעם הממשלה לצורך ארנונה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחזיק מטעם הממשלה לצורך ארנונה: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיאה, השופטת א' קובו), אשר קיבל את הערעור שהגיש המשיב (להלן: העירייה) על החלטת ועדת הערר בעניינה של המבקשת, וקבע כי אין לראות בה "מחזיק מטעם הממשלה" לעניין תשלום ארנונה. 1. המבקשת היא חברה ממשלתית. רוב מניותיה מוחזקות בידי הממשלה, שגם מתקצבת אותה. פעילות המבקשת מתמקדת במתן שירותים, ייזום פרויקטים ושירותי תחבורה, ובין היתר היא מופקדת על תכנון ויישום מערכת רכבות עירוניות להסעת המונים בגוש דן. משרדי המבקשת, מצויים בנכס שבו היא מחזיקה בתל-אביב (להלן: הנכס). הנכס חויב בארנונה בשיעור מלא, בהתאם לסיווג "בניינים שאינם משמשים למגורים" בצו הארנונה של עיריית תל-אביב. על חיובה בשנים 2007-2006, הגישה המבקשת השגות ועררים, שבגדרם טענה כי היא מחזיקה בנכס מטעם הממשלה ולכן זכאית לפטור מארנונה לפי סעיף 3(ב) לפקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: פקודת הפיטורין). 2. ועדת הערר שדנה בבקשה, קבעה כי נוכח פעילותה של המבקשת בהקמת פרויקט ציבורי גדול וחיוני לציבור הרחב - שאותו הטילה עליה המדינה - היא עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין סיווג כ"מחזיק מטעם הממשלה", וזכאית לפטור חלקי מארנונה. המשיב ערער על החלטה זו לפני בית המשפט המחוזי, שקיבל את הערעור. נקבע, כי המבקשת לא הניחה תשתית עובדתית ראויה בנוגע לאופי פעילותה, שממנה עשויה היתה להתגבש המסקנה כי יש לסווגה כ"מחזיק מטעם הממשלה". בהצביעו על ההלכה שיצאה מלפני בית המשפט בע"א 8558/01 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות, פ"ד נז(4) 769 (2003) (להלן: עניין עילבון), ציין בית המשפט, כי הגם שפעילותה של המבקשת מאופיינת בסממנים ציבוריים שנועדו לספק צריכים ציבוריים, אין בכך די כדי לראותה בה "מחזיק מטעם הממשלה". לפי קביעתו, הנכס, המשמש גם חברה נוספת, אינו אלא משרד, ואין בו ייחוד. השירותים הניתנים על-ידה אינם בלעדיים, ואין זה מתחייב כי יינתנו דווקא על-ידי המדינה. מעבר לכך, הסמכתה של המבקשת נעשתה לצורך מסוים ונקודתי, ולא לפעילות ציבורית כוללת. בנוסף, מתן פטור למבקשת יחייב מתן פטור לחברות ממשלתיות אחרות, בניגוד לאינטרס הציבורי. על יסוד טעמים אלה, ראה בית המשפט לקבל את הערעור ולבטל את החלטת ועדת הערר. מכאן הבקשה שלפניי. 3. לטענת המבקשת, נוכח ההחלטות הסותרות שניתנו על-ידי הערכאות דלמטה, ועל רקע הפרטת שירותים חיוניים שונים, ראוי כי בית המשפט ייתן דעתו לשאלת תחולתו של סעיף 3(ב) לפקודת הפיטורין על גוף עם מאפיינים כשלה. בהקשר זה, מצביעה המבקשת על פסק הדין שיצא מלפני בית משפט זה, לאחר פסק דינו של בית המשפט קמא,  בבר"ם  3527/08 אגוד ערים אזור חיפה (שירותי כבאות) נ' מועצה מקומית קרית טבעון (לא פורסם, 14.3.2010) (להלן: עניין אגוד ערים)). לטענת המבקשת, בפסק דין זה נקבעה הלכה חדשה, המשליכה על ענייננו, שלפיה יש ליתן משקל מכריע לעמדתם של הממשלה ושל היועץ המשפטי לממשלה, בעת בחינה אם גוף מסוים הוא מחזיק מטעם הממשלה. לגישתה, הדבר מביא לחוסר אחידות ובהירות בהלכה הקיימת, ויש בכך כדי להצדיק כי תינתן לה רשות ערעור "לשם השלמת ההלכה". עוד היא מציינת, כי הגם שפסק הדין שניתן בבית משפט זה בבר"ם 4832/07 רכבת ישראל בע"מ נ' מנהל הארנונה - מועצה אזורית חוף השרון (, 22.2.2010) (להלן: עניין רכבת ישראל), דן בסוגיה הדומה לזו נושא ענייננו, הנסיבות הספציפיות שחלו באותו עניין מחדדות את הצורך להשלים את הקביעות שנדונו בו. מכל מקום, טוענת המבקשת כי נוכח מאפייניהם הנבדלים של בעלי הדין באותן פרשות בהשוואה אליה, לא ניתן ללמוד מן הקביעות שנקבעו לגביהם, על עניינה. לגופו של עניין, טוענת המבקשת כי היות שהיא ממלאת פונקציה שלטונית המוטלת על הממשלה, משמשת ידה ארוכה, מתוקצבת ומפוקחת על-ידה, ולא פועלת למען השאת רווחים, היא זכאית לפטור חלקי לפי סעיף 3(ב) לפקודת הפיטורין, שאחרת, ירוקן הסעיף מכל תוכן. 4. העירייה גורסת מנגד כי באין בשאלות המועלות על-ידי המבקשת כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, באשר אין בהן כל חשיבות רוחבית החורגת מעניינה שלה. כך, בפרט נוכח פסקי הדין בעניין רכבת ישראל ובעניין איגוד ערים, שדנו בסוגיות דומות, התוו את ההלכות בסוגיה שעל הפרק ו"סתמו את הגולל" על כל אי בהירות שהיתה קיימת בעבר בנוגע לקריטריונים לבחינתו של "מחזיק מטעם הממשלה".  לגופו של עניין גורסת העירייה, כי בשני פסקי הדין האמורים נקבע הלכה שלפיה יש לפרש את המונח "מחזיק מטעם הממשלה" על דרך הצמצום, תוך תיקון הגישה השלטת קודם לכן, שלפיה המדינה פטורה מתשלום מסים. יישום גישה זו בעניינה של המבקשת מלמדת כי נוכח הפונקציה העסקית-עצמאית, ולא ריבונית, שאותה היא ממלאת, ומטרתה - השאת רווחים, אין היא זכאית לפטור החלקי שבפקודת הפיטורין. יצוין כי בהחלטתי מיום 7.12.10, הוריתי כי היועץ המשפטי לממשלה יגיש עמדתו בסוגיה. לאחר ששקל את העניין, החליט היועץ המשפטי לממשלה, כי נוכח פסקי הדין בעניין איגוד ערים ורכבת ישראל, אין מקום להתייצבותו בהליך זה. 5. לאחר שבחנתי את הבקשה ועמדתי על פסקי הדין שניתנו בסוגיה, מסקנתי היא כי דינה להידחות. כפי שמציינת המבקשת, הסוגיה שהיא מעלה נידונה בעניין עילבון, שבגדרו נקבעו קריטריונים ברורים לעניין מאפייניו של מי שייחשב ל"מחזיק מטעם הממשלה". יישום הקריטריונים באותו מקרה, הביא לקביעה כי למעט נכס אחד - הוא המוביל הארצי - יתר נכסי החברה חייבים בתשלום ארנונה בשיעור מלא, שכן מקורות אינה מחזיקה מטעם הממשלה ביחס אליהם. קריטריונים אלה יושמו בעניין איגוד ערים. בצד זה, ניתן באותו עניין משקל גם לעמדת הממשלה בסוגיה. יצוין, כי אין לראות בעניין אחרון זה משום שינוי של הלכת עילבון, שכן כפי שציין השופט עמית באותה פרשה, אמות המידה שהותוו בעניין עילבון, לא היו משום רשימה סגורה. על יסוד אמות המידה האמורות, מצא בית המשפט כי אין לראות באיגוד ערים לכבאות, מי שמחזיק בתחנה "מכוח הממשלה". גם בעניין הרכבת, מצא בית משפט זה כי אין לראות בחברת רכבת ישראל בע"מ משום "מחזיקה מטעם הממשלה", תוך הדגשת המגמה הפרשנית החותרת לצמצום הפער בתשלום המס בין גופים המחזיקים בסמכויות ממשלתיות, לבין גופים עסקיים, מטעמי שוויון. הנה כי-כן, בית משפט זה נדרש פעמים מספר לסוגיה שמעלה המבקשת בענייננו. בגדר כך, נקבעו אמות מידה ברורות ושיטתיות ליישום, והורחב אף על אודות השינוי התפיסתי שהתרחש, והשלכתו על האופן שבו יש לפרש סעיפים הנוגעים לפטור מארנונה. בקשתה של המבקשת שלפנינו, עניינה אינו אלא ביישום הדין שנפסק, ובכך אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (, 16.1.2006); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). 6. מעבר לנדרש ייאמר, כי גם לגופו של עניין לא מצאתי כי נפלה טעות באופן שבו יושמו הקריטריונים על-ידי בית משפט קמא, ובמסקנה שאליה הגיע, כך בפרט נוכח עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה; העובדה שמדובר במשרד שבו מנהלת היא את פעילותה, הנעדר מאפיינים ייחודיים, ולא בנכס המשמש כשלעצמו תכלית ממשלתית קונקרטית; העובדה כי חברה פרטית עושה אף היא שימוש בנכס; וההלכה המורה כי יש לפרש סעיפי פטור מארנונה באופן דווקני ועל דרך הצמצום, "שכן מתן הקלה מתמשכת בארנונה לפלוני, פירושה, על דרך העיקרון, הכבדה בארנונה על אלמוני" (עניין עילבון, פסקה 12). הבקשה נדחית אפוא. המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט בסך 15,000 ₪. הממשלהארנונה