מרשם החברות כראיה

בפסק דינה בה"פ (מחוזי תל אביב-יפו) 1333/05 רייכרט-גרט נ' בית חלקה 39 בגוש 6204 בע"מ (2008) סקרה כב' השופטת נורית אחיטוב את ההוראות הרלוונטיות לסוגיית תוקפו הראייתי של מרשם החברות, וקבעה כי לפיהן, אין למרשם החברות כח קונסטיטוטיבי. כך, לדוגמה, קובע סעיף 41(א) לחוק החברות: "העתק מאושר בידי הרשם של כל מסמך המוחזק או הרשום אצלו יתקבל בכל הליך משפטי כמקור, ויהווה ראיה חלוטה לכך שהמסמך המקורי נמצא בלשכת רישום החברות". עם זאת, קבעה כב' השופטת אחיטוב, כי על פי סעיף 29 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971, לרישום אצל רשם החברות קיים תוקף ראייתי מחייב, למרות שאינו קונסטיטוטיבי, מפאת היותו "תעודה ציבורית", המהווה ראייה לכאורה לאמיתות תוכנה. בנוסף, הרישום אצל רשם החברות הוא גם בגדר רשומה מוסדית, אשר על פי סעיף 36(א) לפקודת הראיות, מהווה ראיה קבילה לאמיתות התוכן. בהתאם לכך, קבעה כב' השופטת אחיטוב: "אשר על כן, מי שמבקש מבית המשפט להצהיר כי הרשום ב"תעודה ציבורית" או ב"רשומה מוסדית" שגוי עליו להרים את נטלי השכנוע ברף ראייתי מוגבר כדי להוכיח שנפלה טעות ברישום ומהו הרישום הראוי והנכון". הגשת ראיותדיני חברותרשם החברות