מטרת המחוקק, בחוקקו את חוק הבוררות היתה, בין היתר, לאפשר אכיפה של הסכם בוררות, וסיום הסכסוך בין הצדדים במהירות. מכאן ההוראות בחוק כי לא ניתן לערער על פסק בורר, אלא לבקש לבטלו בעילות שנמנו בחוק. גם בעילות אלה מצא המחוקק להסתפק בערכאה אחת, ובשונה מפסקי-דין או החלטות המסיימות דיון בערכאה הראשונה במרבית הנושאים, ואשר עליהן ניתן לערער בזכות, איפשר ערעור ברשות בלבד על החלטת הערכאה הראשונה. סעיף 38 לחוק הבוררות הוא "דין מיוחד", הגובר על ה"דין הכללי", כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 26לחוק בית-הדין לעבודה, ועל כן יש לנהוג על פי הוראת סעיף 38לחוק הבוררות, בכל נושא המתייחס לערעור על החלטת בית-הדין האזורי ההפניה בסעיף 38לחוק הבוררות לחוק בתי המשפט יש לקרוא כלשונה, דהיינו - יש לשלב בסעיף 38לחוק הבוררות את ההוראות שבחוק בתי-המשפט בדבר רשות ערעור על ההחלטה. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 38 לחוק הבוררות: הנשיא [גולדברג): .1המערער (להלן - העובד) הגיש לבית-הדין האזורי בירושלים תביעה נגד המשיבה (להלן - המושב) (תב"ע מז/52-2). המושב ביקש לעכב את ההליכים בבית-הדין מכוח סעיף 5לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968(להלן - חוק הבוררות), מאחר שלא היה חולק כי חוקת עוצ"ם, שהיא "חוקת עבודה" לעובדי המושבים חלה על הצדדים, ובחוקה סעיף בוררות. העובד התנגד לבקשה. .2בית-הדין האזורי (השופט כליף - אב-בית-הדין; ה"ה שרון ושיפטן - נציגי ציבור) קיבל את הבקשה והחליט, ביום 10.4.1988, על עיכוב ההליכים. ביום 5.5.1988הגיש בא-כוח העובד בקשה לבית-הדין האזורי למתן רשות ערעור על החלטתו, וביום 16.5.1988החליט בית-הדין "בנסיבות העניין שלפנינו אנו נותנים רשות ערעור". .3העובד הגיש ערעור זה לבית-דין זה ביום 15.5.1988(דב"ע מח/25-2), ועם קבלתו הטלתי על בא-כוח המערער להודיע לבית-הדין תוך 7ימים. מכוח איזה חיקוק הגיש ערעור זה; כמו כן הפניתי את תשומת לבו לסעיף 38לחוק הבוררות. בא-כוח המערער מחק את הערעור בהליך מח/25-2, והגיש ערעור זה, בנוסח זהה לזה שבערעור שנמחק. .4עם קבלתו של ערעור זה החלטתי, ביום 2.6.1988כדלקמן: "בתחילת הישיבה שתקבע לדיון בערעור תידון השאלה אם די ברשות ערעור שניתנה על-ידי בית-דין אזורי, וזאת לאור הוראות סעיף 28לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט 1969וסעיף 38לחוק הבוררות. התשכ"ח-1968". אציין כי בית-הדין, כבית משפט, רשאי לעורר מיזמתו את השאלה אם ערעור על החלטה שניתנה מכוח חוק הבוררות הוגש כדין, מאחר שאין לאדם זכות ערעור, אלא אם הוענק לו כזאת בחוק (ע"א 299/82[1]). .5לאחר ששמענו את טענות הצדדים, קבענו כי "אין לפני בית דין זה ערעור". האמור להלן מהווה את נימוקי החלטתנו. .6בטרם נתייחס לטענות הצדדים ולנימוקינו, נביא את הסעיפים הרלבנטיים בחוקים השונים הנוגעים לענייננו: א) סעיף 38לחוק הבוררות קובע: " .38החלטה של בית-המשפט לפי חוק זה ניתנת לערעור ברשות לפי סעיף 19(ב) לחוק בתי-המשפט, תשי"ז-1957; החלטה של רשם לפי חוק זה ניתנת לערעור לפי סעיף 8(ב) ו-(ד) לפקודת הרשמים, 1936"; ב) סעיף 41(ב) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שהחליף את סעיף 19(ב) לחוק בתי-המשפט, התשי"ז-1957, קובע: "(ב) החלטה אחרת של בית-משפט מחוזי בעניין אזרחי, ופסק-דין של בית-משפט מחוזי בערעור, ניתנים לערעור לפני בית-המשפט העליון, אם ניתנה רשות לכך מאת נשיא בית-המשפט העליון או מאת שופט אחר של בית-המשפט העליון שנשיאו קבע לכך, או מאת בית-המשפט העליון, ובפסק-דין - גם אם ניתנה רשות לכך בגוף פסק-הדין"; ג) סעיף 26(א) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969(להלן - חוק בית-הדין לעבודה), קובע: "א) פסק-דין של בית-דין אזורי לפי סעיף 24(א) ניתן לערעור לפני בית-הדין הארצי; כל החלטה אחרת של בית-דין אזורי ניתנת לערעור אם נתקבלה רשות לכך בגוף ההחלטה או מנשיא בית-הדין הארצי או סגנו"; ד) סעיף 28לחוק בית הדין לעבודה קובע: " .28שום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו הוא בא למנוע מסירת עניין פלוני לבוררות; אולם אם נושא הבוררות היחיד היה עניין שיש בו לבית-הדין סמכות ייחודית, יהיו לבית-הדין סמכויות בית-המשפט בבוררות". .7עיקר טענתו של בא-כוח העובד לפנינו היא כי בבית-הדין, בשונה מבית-משפט, רשאית גם הערכאה שנתנה את ההחלטה ליתן רשות ערעור עליה, וזאת מכוח סעיף 26 לחוק בית-הדין לעבודה. כמו כן הסתמך הפרקליט המלומד על הוראת סעיף 33לחוק בית-הדין לעבודה. בא-כוח המושב טען כי בהוראה מיוחדת בחוק הבוררות עסקינן, הגוברת על ההוראה כללית בחוק בית-הדין לעבורה, לכן רק נשיא בית-הדין הארצי או שופט שמינה לכך, הוא זה הרשאי ליתן רשות ערעור. .8הסתמכותו של בא-כוח העובד על סעיף 33לחוק בית-הדין לעבודה אין בה ממש. סעיף זה מתייחס להוראות בסדרי דין בלבד, בעוד זכות הערעור היא זכות מהותית, להבדיל מדיונית. .9ומכאן לטענתו העיקרית של בא-כוח העובד. מטרת המחוקק, בחוקקו את חוק הבוררות היתה, בין היתר, לאפשר אכיפה של הסכם בוררות, וסיום הסכסוך בין הצדדים במהירות. מכאן ההוראות בחוק כי לא ניתן לערער על פסק בורר, אלא לבקש לבטלו בעילות שנמנו בחוק. גם בעילות אלה מצא המחוקק להסתפק בערכאה אחת, ובשונה מפסקי-דין או החלטות המסיימות דיון בערכאה הראשונה במרבית הנושאים, ואשר עליהן ניתן לערער בזכות, איפשר ערעור ברשות בלבד על החלטת הערכאה הראשונה. .10סעיף 38לחוק הבוררות הוא "דין מיוחד", הגובר על ה"דין הכללי", כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 26לחוק בית-הדין לעבודה, ועל כן יש לנהוג על פי הוראת סעיף 38לחוק הבוררות, בכל נושא המתייחס לערעור על החלטת בית-הדין האזורי. .11את ההפניה בסעיף 38לחוק הבוררות לחוק בתי המשפט יש לקרוא כלשונה, דהיינו - יש לשלב בסעיף 38לחוק הבוררות את ההוראות שבחוק בתי-המשפט בדבר רשות ערעור על ההחלטה. אם כך ייעשה - לא יוותר מקום לספק כי רק נשיא ערכאת הערעור (או שופט שמינה לכך) מוסמכים ליתן רשות ערעור על החלטה שניתנה מכוח חוק הבוררות, ואין הוראות חוק בית-הדין לעבודה בעניין מתן רשות ערעור ישימות כלל לצורך זה מכאן כי בית-הדין האזורי לא היה רשאי ליתן רשות זו.יישוב סכסוכיםבוררות