ספר הדרכה למורים למתמטיקה - זכויות יוצרים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ספר הדרכה למורים למתמטיקה - זכויות יוצרים: המבקש (משה הרשקו) והמשיב (חיים אורבוך) הקדישו, כל אחד בדרכו שלו, עמל של שנים להדרכת מורי הוראה במקצוע החשבון. המבקש פרסם בעבר, ולאחרונה במהדורה משנת 1977, סדרה של ספרים בשם "חשבון חדש", שאושרו כספרי הוראה על-ידי משרד החינוך והתרבות לכיתות א' עד ו' של בתי הספר היסודיים. אין חולק, שספרים אלה רכשו מוניטין ונקלטו היטב. המשיב פרסם ספרי חשבון בשם "צעד צעד", וספריו אלה מיועדים לכיתות א' עד ג' ומוכרים על-ידי משרד החינוך והתרבות כספרי עזר, להבדיל מספרי הוראה, בעיקר ואפשר אך ורק - משום שאין הם מלווים ב"מדריך למורה". באוקטובר 1973רכש המשיב, על-פי הסכם עם המשיבה השנייה (חברה מבוסטון), את הזכות לעבד ללשון העברית את סדרת ספרי החשבון, הידועה בשם modern school mathematics(ת/48) (להלן "ספרי בוסטון"). עובדה מוסכמת היא, שספריו של המבקש לכיתות א' וב' פורסמו ונקטלו כספרי הוראה עוד לפני ההסכם האמור. בת"א 2037/74 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו נתקבלה ב- 30.9.80תביעתו של המשיב נגד המבקש הנ"ל וכן נגד המוציאה לאור חברת דביר בע"מ (להלן החברה) ונקבע, כגירסתו, שחלק מספריו של המבקש "חשבון חדש", אלה המיועדים לכיתות א', ב' ו-ה', מכילים "חלקים ממשיים ומהותיים", שהועתקו מספרי בוסטון ומספריו של המשיב "צעד צעד". על יסוד ממצאים אלה נקבע, שהמבקש הפר את זכויות היוצרים של המשיב (התובע) "בספריו ובספרי בוסטון". בית המשפט הוסיף וקבע, כי גם אמצעיהמחשה, בהם משתמש המבקש, הועתקו מבדידיו ו"רצועת המאה" של המשיב, וגם בכך יש לראות הפרה של זכות היוצרים שלו. כמו כן נתקבלה טענת המשיב, שחדירתם לשוק של ספרי המבקש הסבה לו נזק מוחשי. לאור שיקולים אלה הוציא השופט המלומד צו-מניעה, האוסר על המבקשים "להדפיס, להפיץ, למכור או לעשות שימוש נוסף בספרים ובאמצעי-ההמחשה הנ"ל". הוסבר שם, כי "ההעתקה היא מהותית ומרחיקת לכת לכל אורך הספרים", ועל-כן אין להסתפק בהוצאת דף זה או אחר מתוכם, ויש לפסלם בשלמותם. אולם מאחר שאותה עת כבר החלה שנת הלימודים (תשמ"א), היה חשש, שמא ישבש צו-מניעה מידי את מערכת הלימודים בבתי הספר, המשתמשים בספריו של המבקש, ועל-כן החליט השופט לשמוע טיעונים נוספים בנושא זה. לאחר מכן, ב-30.10.80, הוציא בית המשפט המחוזי את פסק-דינו המשלים, ובו החליט, שפרט לכמות, שלא תעלה על מאה ספרים, מן הדין שצו המניעה ייכנס לתוקפו מיד, וכך הורה. השיקולים, שהדריכוהו למסקנה זו, היו, בקיצור, כלהלן: רוב ספרי הלימוד לשנת הלימודים השוטפת כבר נרכשו, ובמהלך השנה יהיו, מן הסתם, רק תלמידים בודדים, שטרם הצטיידו בהם. "מאידך אין כל הצדקה אחרת שהספרים הללו ימשיכו לשמש ספרי למוד כל עוד הם במתכונתם הקיימת המהווה ... הפרת זכות היוצרים ... יש גם צורך שהנוגעים בדבר והמעונינים ייערכו בעוד מועד לקראת שנת הלימודים הבאה". השופט המלומד היה ער לעובדה, שהמבקשים מתכוונים להגיש ערעור על פסק-דינו לבית משפט זה. אולם עובדה זו לא הטרידה אותו מהטעם הבא: "אני מניח שעד לראשית שנת הלימודים הבאה - יתברר ערעור זה ותינתן בו החלטה. החלטתי הנ"ל מאפשרת איפוא ללימודים בשנת ההוראה הנוכחית להימשך ללא הפרעה, מאידך יש בה משום מתן הודעה לכל הנוגעים בדבר שאם בית המשפט העליון לא ישנה את פסק דיני, עליהם להיערך כבר מעתה (הדגש במקור) לקראת שנת הלימודים הבאה, שהרי כידוע לנו היערכות כזו טעונה זמן רב ואינה יכולה להיעשות מהיום למחר". המבקשים גם נצטוו להמציא למשיב דין וחשבון מלא על ההכנסות וההוצאות הקשורות בהדפסתם, הפצתם ומכירתם של הספרים וחומר העזר. על צו המניעה דלעיל וההוראה להגיש את הדו"ח באשר להכנסות וההוצאות נסבה הבקשה המונחת לפניי, והיא - לעכב עד תום שמיעת הערעור, שהוגש בינתיים (ע"א 23/81), את ביצועם של אותם שני צווים. .2טענתו העיקרית של בא-כוחם המלומד של המבקשים, עורך הדין ד"ר אמנון גולדנברג, היא, שביצוע מידי יגרום לשולחו נזק חמור, וכי אי-אפשר יהיה, או שיהיה זה קשה מאוד, להחזיר את מצבו לקדמותו, במקרה שערעורו יתקבל. לאחר שנות פעילות ברוכה וקליטה מוצלחת ייפלטו ספרי ההוראה שלו בשנת הלימודים הבאה (המתחילה ב-1.9.81), וחלל זה יתמלא, כנראה, בספריו של המשיב, העושה עתה, כפי שמודה בא-כוחו (עורך הדין חזן) בפה מלא, מאמצים נמרצים בכיוון זה. לראיה, שקליטתם מחדש של ספרי המבקש, במקרה שערעורו יתקבל, אינה בטוחה כלל ועיקר, מצביע ד"ר גולדנברג על מכתב, שקיבל לא מכבר מסגן היועץ המשפטי למשרד החינוך והתרבות בהסתמך על צו המניעה. נאמר שם (ראה: נספח ב' מה-5.1.81): "מעולם לא סברנו שיש בכוחו של פסק הדין כדי לחייב אותנו כשם שהוא מחייב את הצדדים למשפט. אף על פי כן, פסק הדין בעל משקל פנימי רב ואין אנו רואים טעם להתעלם ממנו. לפיכך החליט משרדנו שהספרים לא ייכללו ברשימת הספרים המומלצים לשנת הלימודים הקרובה אלא אם תומצא למשרדנו הסכמה בכתב של כל הצדדים לת.א. 2037/74; ומוב שאם ישנה בית המשפט העליון את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ישקול המשרד מחדש את עמדתו" (ההדגשה שלי). אין צריך לומר, מדגיש בא-כוח המבקשים, שלא הרי שיקול מחדש כהרי המשך השימוש השוטף בספריו כמימים ימימה. הרשימה של הספרים, בהם ישתמשו בשנת הלימודים הבאה, נערכת כבר בחודשים מרס-אפריל, ולפיכך, אפילו יזורז הדיון בערעור ויסתיים בפסק-דין לטובתו לפני האחד בספטמבר שנה זו, יהיה יריבו המשיב בפנים, ואילו הוא עצמו יישאר בחוץ. .3לדעתי יש לטענה זו משקל רב מהטעמים הבאים: בא-כוחו המלומד של המשיב (עורך הדין חזן), שהפנה גם הוא בטיעונו לאותו מכתב (נספח ב'), הביע דעתו, על סמך הכתוב שם, כי לא מן הנמנע, שאפילו יתקבל הערעור, יהיה משרד החינוך והתרבות מוכן, מצדו, לשוב ולהמליץ על השימוש בספרי המבקש כספרי הוראה; זאת - מחמת המשקל, שמייחס הכותב לפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, מה גם שבינתיים יקנו ספריו של שולחו, שהם לדעתו ספרים מעולים בתוכנם ובצורתם כאחד, שביתה בבתי הספר. אם בעבר לא הצליח שולחו לחדור לשוק בהצלחה יתרה, היה זה, לדבריו, משום שהמבקש הקדימו, שהרי (כזכור) הוציא את ספריו לכתות א ו-ב' עוד לפני שהמשיב, מצדו, רכש את זכות העיבוד של סדרת ספרי בוסטון לשפה העברית. מכשול זה יוסר עתה מדרכו. אכן כאשר נשאל מר חזן, כיצד מתיישבות טענותיו עם טיעונו (בתצהיר המשיב), שניתן יהיה להחזיר את מצב המבקש לקדמותו ללא קושי מיוחד (במקרה שיזכה בערעור), שינה טעמו ואמר, שהנזק למבקש יהיה זמני גרידא לאור המוניטין, שיצאו לספריו. התרשמותי היא, שהמשיב רוצה לנצל - ניצול לגיטימי מבחינתו - את ההזדמנות, שבאה לידו בהיכנס צו המניעה לתוקפו, ולמלא ללא דיחוי את החלל שייווצר, שעה שספרי המבקש ייפלטו החוצה בשנת הלימודים הקרובה. דעתו היא - ואין לי יסוד לפקפק בכנותה - שספרי המבקש נקלטו כה יפה משום הדמיון הבסיסי לספריו הוא, ומכאן ערכם הסגולי. לפיכך - כל הקודם זוכה. כשיהיה הוא הזוכה באישור ספריו כ"ספרי הוראה", שייקלטו הלכה למעשה בשנת הלימודים הקרובה, יתקשה מעתה המבקש אפילו יזכה בערעור - להתחרות בו, מצב הפוך מבעבר. מכאן נכונותו להוציא כבר עתה הוצאות ניכרות מאוד (לדבריו) כ"סיכון מחושב" מבלי להמתין לתוצאותיו של הערעור לגופו. אין להניח, שבניגוד גמור לעבר היה נכנס עתה להוצאות כספיות כאלה, אילו האמין באמת ובתמים, שסיכוייו של המבקש (אם ערעורו יתקבל) לשוב ולהיקלט בבתי הספר הם טובים. אכן, המשיב ציפה לתוצאות המשפט הארוך משך כשבע שנים, ואפשר להבין, אם קצרה רוחו לקטוף פרי עמלו. אולם מצד שני, אם לא אורה על העיכוב המבוקש, קיים חשש רציני, שהמבקש (אם יזכה בערעורו) לא יוכל, או יתקשה מאוד, להשיב את המצב לקדמותו. כפי שנקבע לא פעם, זהו השיקול המכריע, המצדיק עיכוב ביצועו של פסק-דין, כדי לא לסכל מראש את טעמו ותכליתו של הערעור. לשון אחרת, כאשר לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, די בכך, בדרך כלל, שיש למערער סיכוי כלשהו, ולו גם קלוש, כדי להיענות לבקשת עיכוב ביצוע, וההחלטות בדבר פינוי דירות מוגנות יוכיחו: ע"א 67/58 [1], בעמ' 354; המ' 54/54 [2]; המ' (י-ם) 32/66 [5]. לעומת זאת, אם החזרת המצב לקדמותו אפשרית, אך כרוכה בקשיים, השיקולים הם יותר מורכבים. אין, לפי השקפתי, יסוד לטענה, כאילו שונה הכלל, כאשר נושא הדיון הוא לא נכס מוחשי כי אם זכויות, כגון הפרה של זכויות יוצרים: המ' 25/81 [3]. .4בענייננו אין לומר, שהחזרת המצב לקדמותו אינה אפשרית כלל. ייתכן אפוא, שמסקנתי הייתה משתנה, אילו סב ערעורו של המבקש על ממצאים עובדתיים גרידא, אך מסתבר, שחומר ההשוואה, שעל יסודו הגיע השופט המלומד למסקנתו, יהא מצוי גם לפני ההרכב שידון בערעור, משמע, שמצבו, מבחינת יכולת ההתרשמות בדבר קיומו של דמיון בין היצירות שבגינן פרץ הסכסוך, לא יהיה גרוע מזה של הערכאה הדיונית: ע"א 559/69 [4], בעמ' 832, .833בנוסף לכך, בערעור עומדות לדיון גם שאלות משפטיות נכבדות, אשר לא כאן המקום לפרטן. ערה אני לטענתו של מר חזן, שהמבקש השתהה למעלה מן המידה בהגשת הבקשה לעיכוב הביצוע, וכי עקב כך השתנה מצב שולחו לרעה. הוא נכנס להתקשרויות חוזיות, העסיק עובדים והוציא הוצאות ניכרות כדי להכין את ספריו לשנת הלימודים הקרובה. לדעתי, אין להתייחס ברצינות לטענה זו, ולא רק מהטעם שבא-כוח המשיב ידע על כוונת המבקש להגיש בקשה לעיכוב ביצוע. אין בלבי ספק, שההכנות הקדחתניות, שתוארו לעיל, מתבססות בעיקר - כך הדעת נותנת - על פסק הדין, שיצא לטובתו, ועל תקוותו האיתנה, שהערעור עליו עתיד להידחות. המשך צו המניעה היה אמנם מקל עליו את המשימה - ואף מקהה, כמבואר, את חוד הכישלון, אם הערעור יתקבל - אך אינני סבורה שביטולו של צו המניעה ירתיעו מלהמשיך במאמציו ובהשקעות הכספיות, בהן החל. מכאן, שאפילו חל איחור של כחודש למן הגשת הערעור עד להגשת הבקשה לעיכוב ביצוע, אין קשר סיבתי בין אותם מאמצים והשקעות לבין האיחור. יתרה מזו, הספרים טרם הודפסו, ואין גם ביטחון גמור שיאושרו. קיצורו של דבר, המשיב נהג כפי שנהג, ביודעין שהמבקש עומד להגיש בקשה לעיכוב הביצוע, והוא עשה כן משיקולים, שברובם המכריע הם מעבר לקיומו של צו המניעה. אשר על-כן דין הטענה להידחות. הנזק, שייגרם למשיב עקב ביטולו של צו המניעה לא נראה לי חמור. כמו עבור השנים הקודמות יהיה הוא זכאי (אם הערעור יידחה) לדין וחשבון על הכנסותיו של המבקש גם בשנה הנוספת. אפילו יש בכך עוול מסוים - אם בסופו של דבר יידחה הערעור - אין להשוותו לחומרה, הכרוכה בהוצאת ספריו של המבקש מרשימת הספרים המומלצים (כמתואר במכתבו של סגן היועץ המשפטי) לאחר הרבה שנות שימוש רצוף בהם, לפני שערעורו נשמע. מכאן, שהעיכוב מוצדק גם מבחינת מאזן הנוחיות. המסקנה מן המקובץ היא, שיש לעכב את הביצוע של צו המניעה עד להכרעה בערעור, כמבוקש. יחד עם זאת יש לדון בערעור בכל ההקדם כדי לצמצם ככל האפשר את תקופת אי-הוודאות. לאור מסקנתי, שוב אין לי צורך להתייחס לשאר הטענות, שהעלה לפניי בא-כוח המבקשים. גם הבקשה לעיכוב ביצוע הצו להגיש למשיב דין וחשבון על הכנסותיהם והוצאותיהם של המבקשים בדין יסודה. כל עוד לא נקבעה לאשורה בערכאת הערעור טענת ההפרה של זכויות יוצרים, אין לאלץ את המבקשים לפתוח את ספרי החשבונות והנהלת הפנקסים לפני המשיב. לעומת זאת הסכים בא-כוח המבקשים, במהלך טיעונו לפניי, כי ההסדר, לפיו יימסר דין וחשבון על ספירת המלאי לידי פרקליטם של המבקשים, יורחב ויוחל גם על הפקדתו של הדין וחשבון המלא על ההכנסות וההוצאות, שהיו קשורות, ובמידת-מה יהיו קשורות, בהדפסת הספרים, בהפצתם ובמכירתם. מסמכים אלה יישארו בידי בא-כוח המבקשים ויימסרו לידי המשיב, אם וכאשר יידחה ערעורם של המבקשים. ההוצאות יהיו לפי התוצאות בערעור לגופו. דיני חינוךמוריםזכויות יוצרים (הפרת)