קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מה העונש על אי קיום צו בית משפט ? הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של אי קיום צו בימ"ש. ביום 09/03/97 בת.פ. 4430/96 ניתן צו המורה לנאשם לסגור עד יום 01/01/98 את עסקו. הנאשם הפר באופן גס ובוטה את צו ביה"מ ולא סגר את עסקו אלא אתמול וגם זאת לאחר הישיבה האחרונה שהיתה בפני בה הבהרתי לנאשם באופן חד משמעי ונחרץ כי לא תנתנה דחיות וכי ביה"מ רואה בחומרה יתרה הפרת צווים, שכן אין טעם בקיום מערכת שיפוטית, אין טעם בחוקים ואין טעם בצווים אם לא מקיימים אותם ואם לא אוכפים אותם. ברור לי כי האינטרס האישי של הנאשם והקרובים לו הוא לנהל את העסק גם כשאין בידם רשיון וגם כשפועלים הם בניגוד לצו בימ"ש. כמו בכל התיקים מסוג זה, מנסה הנאשם להעמיד דילמה לפיה כביכול על ביה"מ להכריע בין כריתת מטה לחמם של הנאשם והתלויים בו לבין קיום החוק. דילמה זו , בכל הכבוד, היא דילמה מלאכותית, שכן מלכתחילה לא היה צריך הנאשם לעסוק בעסק הטעון רישוי כשאין בידו רשיון עסק כחוק. קשיים כלכליים וקשיי פרנסה אינם היתר להפרת חוק. לטענת הנאשם, היה במקום עסק מסוג אחר שהיה לו רשיון , אבל הנאשם החליט לשנות את יעודו של העסק וזאת מבלי לקבל רשיון. גם העבירה של ניהול עסק ללא רשיון חמורה היא, במיוחד כאשר מדובר בעסק של מזון. חמור שבעתיים הוא שהנאשם מרשה לעצמו לבזות ממש צווי בימ"ש מתוך מניעים של רווח כלכלי וזאת מיום 01/01/98 ועד אתמול, קרי: 26/01/99. משום מה, נתפסות העבירות בניגוד לחוק רשוי עסקים כמו גם חוק התכנון והבניה ואפילו עבירות של הפרות צווים שהוצאו מכח חוקים אלו, כעבירות קלות שלא מתלווה למי שמורשע בגין עבירות אלו סטיגמה כמו לעבריין אחר המורשע בפלילים. גישה מוטעית זו גרמה לכך שהעבריין מתייצב בביה"מ ובטנו מלאת טרוניות, הרשויות הן שלא בסדר, הוא סך הכל רוצה להתפרנס. מבהיר אני באופן חד משמעי ונחרץ: זוהי עבריינות של ממש, יש עמה אלמנט מסוכן של בזיון בימ"ש, צווים של בימ"ש חייבים לכבד, גם שמשום מה הצו לא נוח למשפט. בנפשנו הדבר. חייבים אנו לכפות קיום צווים והגיעה העת גם להשית עונשי מאסר בגין עבירות חמורות אלו. למזלו של הנאשם, התייצב הוא סוף סוף בביה"מ כשידיו נקיות וסגר הוא את עסקו. התובע הסתפק בבקשה לקנס שהוא בעיני סמלי. קנס מסוג זה הוא מעט חמור מהקנסות המושתים בגין העבירה המקורית, דהיינו ניהול עסק ללא רשיון. בשום אופן אין אני יכול לקבל שנאשם המנהל עסק גדול למכירת מזון ללא רשיון עסק כחוק וחמור שבעתיים מכך, בניגוד לצו מפורש של ביה"מ למעלה משנה, יקבל קנס של 5,000 ש"ח. קנס מסוג זה מעודד עבריינות, שכן זהו קנס של פחות מ- 400 ש"ח לכל חודש בו עבד העסק בניגוד לצו של בימ"ש, שלא לדבר שעבד כמובן גם בלי רשיון עסק עוד לפני כן. אם לא עומד בפני העבריין מכשול של שיקול מוסרי או אפילו שיקול של יראה מפני החוק והצו, מה ירתיע אותו עונש מגוחך של 5,000 ש"ח או כ- 400 ש"ח לחודש של הפעלת עסק בניגוד לצו. הקנס חייב להיות ממשי, כואב ומרתיע כדי שיבוא בחשבון שיקוליו של עבריין שעה שמעז הוא להפר צווי בימ"ש. לזכות הנאשם אני לוקח בחשבון את הודאתו בעובדות וכן את העובדה שבסופו של דבר ולאחר דברי בישיבה הקודמת, סגר סוף סוף את העסק והתייצב היום בביה"מ בידיים נקיות. כמו כן, לוקח אני בחשבון את העובדה שסגירת העסק גרמה לו הפסד כלכלי. מובן שאין אני מתעלם מכך שבזה כל הענין, שהשיקול הכלכלי הוא גם שגרם לו להפר את צו ביה"מ. הגם שעמדת התביעה לא מקובלת עלי, אין אני יכול להתעלם ממנה לחלוטין שעה שדן אני בגזר הדין. לאחר ששמעתי את התובע והסניגור, בהתחשב בעבירה בה הורשע הנאשם ובנימוקים לעיל, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: א) קנס בסך 10,000 ש"ח או 3 חודשי מאסר תחתיו. מציין אני כי בעיני גם קנס זה הוא סמלי, שכן הפרת הצו נמשכה כאמור תקופה של למעלה משנה ומדובר בעסק גדול של מזון. הקנס ישולם בחמישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 01/03/99. ב) 3 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה בניגוד לחוק רשוי עסקים, תשכ"ח - 1968. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. אי קיום צו בית משפטצווים