קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב הליכים אמנת ניו יורק: 1. נושא בקשה זו הוא בקשת הנתבעת 1 (להלן: IDG) נגד התובעים 2-1 (להלן: "דנציג" ו"הנדרמרק") לצוות על עיכוב ההליכים בתביעה שבין דנציג לבין IDG בת"א 869/95 (להלן: התביעה) וזאת בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק הבוררות תשכ"ח1968- (להלן: החוק) וסעיף 2(3) לאמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ 1958 (להלן: האמנה), שכן נשוא התביעה נמסר להכרעת בורר, באמצעות International Chamber of Commerce - ICC (להלן: ה"ICC"). 2. הבקשה נתמכה על-ידי תצהיר של הנתבע, אליו צורפו 44 נספחים, הכוללים בין היתר: שטר נאמנות (נספחים 2-1) שלפי סעיף 15 בהם, כל המחלוקות הנובעת מהאמור בהם נמסרו להכרעת בורר בהתאם לכללי ה- ICC (להלן: הסכם הבוררות), ההתכתבויות ביחס להליכי הבוררות בעלי אופי דיוני שהתקיימו לפני בורר מטעם ה- ICC וחוות-דעת של מומחה ביחס לפרשנות ולתוקף של הסכם הבוררות וההליכים על פיו לאור כללי ה- ICC (נספח 44). דנציג טוענת כי קיימת "פלוגתא פסוקה" בקשר לעיכוב ההליכים בתביעה, מכוח החלטות כב' הרשמת ד' וכסלר בהמ' 8167/96 וכב' השופט מ' גל בע"א 4434/97, שבו נדחה ערעור על החלטת כב' הרשמת, ולפיהן נדחו הטענות בדבר קיום "הסכם בוררות" ו"פורום לא נאות", שכן כדברי כב' הרשמת: "לא מדובר בהליך בוררות פעיל אשר התערבות בו תהווה הפרעה בהליך תלוי ועומד..." ו"נראה כי כוונתה האמיתית (של IDG - אב"ז) היא לא לקיים את הבוררות באנגליה, אף לא את ההליך כאן". וכדברי כב' השופט מ' גל: "די לנו בעובדה שאינה שנויה במחלוקת כי בפועל הבוררות אינה מתקיימת לאחר שכל אחד מהצדדים משך את תביעתו תוך שמירת הזכויות...". 3. העובדות הדרושות להכרעה במחלוקת העולות לכאורה מהתצהיר התומך בבקשה על כל נספחיו, הן כי: - א. בהתאם להסכם הבוררות ביום 10.8.92 פתחה IDG בהליכי בוררות בפני בורר מטעם ה- ICC למתן פסק דין הצהרתי לפיו כל זכויות דנציג הן לחלקה מתמורת 8.5 מניות של NSDP שהוחזקו עבורה בנאמנות על-ידי IDG כאמור בשטר נאמנות נספח 1, ולא 850 מניות כאמור בשטר הנאמנות נשוא נספח 2. ב. בתגובה לתביעה זו הוגשה תביעה נגדית על-ידי דנציג שעילתה וסעדיה דומים לאמור בתביעה שבת"א 869/95, כל זאת תוך הכחשת סמכות ה- ICC לדון בסכסוך. ג. משנדחתה טענת העדר סמכות ה- ICC, בהתאם לכלליה, הבוררות לא נתקיימה מחמת עיכוב הגשת סיכומי טענות על-ידי דנציג ומות הבורר ביום 6.1.95, מחקה IDG את תביעתה מבלי לגרוע מזכותה לחדשה ודנציג נהגה כן בתגובה (נספח 13). ד. כשבוע לאחר הגשת התביעה, הודיעה IDG לבורר החדש שמונה על-ידי ICC, כי היא מחדשת את תביעתה. לכך הגיבה דנציג כי הבורר אינו מוסמך לדון בתביעת IDG בין היתר מחמת הגשת התביעה. טענות אלו נדחו על-ידי הבורר, שהסתמך על סעיף 8(3) לכללי הבוררות של ICC. ה. ביום 28.3.96 הוגשו בפני הבורר סיכומי טענות הצדדים (נספח 32) בהם דנציג מתגוננת בפני תביעת IDG ומחדשת את תביעתה הנגדית, תוך פירוט הסעדים בסעיף 9, החופפים את סעדי התביעה, אך כל זאת תוך טיעון כי הליכי הבוררות נזנחו וכי על הבורר לעכב את ההליכים בפניו עד להכרעה בתביעה. המסמך אינו כולל את התנגדות דנציג לסמכות הבורר להכריע בדבר סמכותו לדון בתביעות. ו. בעקבות הסיכומים הנ"ל, דרשה ICC מכל צד להפקיד 7,500 דולר, אך דנציג סירבה מטעם היעדר סמכות הבורר לדון בסכסוך, ו- IDG עיכב את התשלום מהטעם כי בפני ה- High Court באנגליה מתנהלת תביעה, בין היתר, נגד IDG ודנציג ביחס לבעלות על מניות NSDP המגיעות לדנציג. הדיון בתביעה זו היה קבוע ל- 6/98. ז. לבקשת העיכוב הנ"ל הגיבה מזכירות ה- ICC, כי הבוררות תישאר תלויה ועומדת In abeyance ואיפשרה לדנציג להתנגד לכך תוך 7 ימים, אך דנציג לא פנתה ל- ICC או לבורר בבקשת מחיקת התביעות והתביעות נותרו In abeyance עד היום (נספחים 41-2). ח. דנציג ו- IDG הינן תאגידים הרשומים במדינות שהצטרפו לאמנה שגם ישראל צד לה, אשר לפי סעיף 3(2) בה, בתי המשפט בכל מדינה חברה, יפנו את בעלי הדין לבוררות ביחס לנושא שהסכימו למוסרו לבוררות. 4. מקובלות עלי טענות ב"כ IDG כי אין בהחלטות משום "פלוגתא פסוקה" בבקשה שלפני שהיא אם על בית המשפט לעכב את ההליכים לפי סעיף 6 לחוק, הקובע כי: "הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למוסרו לבוררות וחל על הבוררות אמנה בינלאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בענין עיכוב הליכים, ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 5 בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן". כב' הרשמת וכב' השופט מ' גל לא דנו בעיכוב ההליכים לפי סעיף 6 לאמנה, שלפי ההלכה ברע"א 1407/94, פ"ד מח(5) עמ' 122, שם בעמ' 126-9, חובה על בית המשפט לעכבם בהתאם להוראות האמנה. הם גם לא פסקו בבקשת עיכוב כלשהי, אפילו לא לפי סעיף 5 לחוק, כנלמד מלשון ההחלטות, לדוגמא כלשון כב' הרשמת: "... אין משקל מירבי לטענת קיום הבוררות בהכרעה לעניין היתר המצאה. סיכומו של דבר, אין הליך הבוררות הנדון צריך להפריע להמצאה לחו"ל". ובלשון כב' השופט מ' גל: "מבלי שניכנס כאן ועתה לשאלה האם ראוי ונכון היה להעלות את הטענה להסכם בוררות כבר בשלב זה של ההליך או האם בשלב מתקדם יותר לאחר שתותר - אם תותר - ההמצאה, כמדומה שלא יעלה בידי המערער להראות הצדקה להחלת הרציונל של עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות..." (ההדגשה שלי - אב"ז). 5. לאור האמור לעיל, אין המדובר באותה פלוגתא ולכאורה ראוי היה לאור האמור בסעיף 3 לדחות את טענתה של דנציג ולהכיר בקיומו של הסכם בוררות שלא בוטל, שעדיין ישים והוא בר ביצוע, זאת לאחר שנקבע על-ידי ה- ICC כי התביעות עדין תלויות בפני הבורר וממילא נכון היה לעכב את ההליכים לפי סעיף 6 לחוק. ברם, הואיל ולא קויים דיון בעצם הבקשה וממילא גם לא בקיום חובת תום הלב, הפרוסה גם על מימוש הזכות לעיכוב הליכים לפי סעיף 6-5 לחוק, כפי שנפסק ברע"א 1407/94 הנ"ל ולנוכח דברי כב' הרשמת במסגרת הפעלת שיקול דעתה בבקשה לביטול ההיתר כי כוונת IDG אינה לקיים את הבוררות (שאף הם אינם בגדר פלוגתא פסוקה!), אכריע בבקשה לאור הראיות שהובאו ואשר תובאנה ולאחר חקירה וטיעון. על-כן, נקבע בזה מועד לדיון ליום 8.9.98 שעה 08: 30. בעניין הוצאות, אכריע בכך עם סיום ההליך.עיכוב הליכיםאמנה בינלאומית