קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פינוי מסעדה בשכירות: ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת עידית ברקוביץ) אשר הורתה על פינויה של המערערת מן המושכר הנמצא במבנה בחצר בחלקות 894 ו - 1107 בגוש 6668 ברח' רמת ים 8 בהרצליה פיתוח (להלן:"הנכס"). כמו כן המשיבה היא בעלת זכויות במחסן הסמוך לנכס ואשר נמצא על חלק מחלקות 681, 891, 892, 893, 1100 ו - 1108 בגוש 6668 ברח' רמת ים 6 הרצליה פיתוח (להלן: "המחסן"). המערערת מקיימת בנכס ומשתמשת במחסן לצורך מסעדה. בין הצדדים קרי המערערת והמשיבה קיימים הסכמי שכירות הכוללים הוראות מפורשות בדבר זכותו של המשכיר המשיבה להביא את ההסכמים לסיומם תוך מתן התראה שאורכה נקבע בהסכמים. סעיף 8.4 להסכם שכירות הנכס מקנה למשכיר זכות להביא את ההסכם בין הצדדים לקיצו. סעיף 8.4.4 קובע כדלקמן: "לאחר 38 חודשים ממועד תחילת השכירות יהא רשאי המשכיר להודיע לשוכר על סיום השכירות בהתאם לחוזה זה וזאת בהודעה שישלח המשכיר לשוכר בכתב לכל הפחות 6 חודשים מראש טרם מועד הפינוי...". עוד נקבע בהמשך אותו סעיף כי על השוכר קרי המערערת, לפנות את המושכר באותו מועד. סעיף 8.4.6 להסכם קובע: "... המשכיר יהא רשאי להודיע לשוכר על סיום תקופת השכירות ועל פינוי המושכר... וזאת מכל סיבה שהיא וללא צורך לנמק את החלטתו ובלבד שמטרת הפינוי לא תהא השכרה לצד שלישי ו/או ניהול המושכר על ידי המשכיר ...". המשיבה נקטה בהליך של מסירת הודעה לפינוי על פי סעיף 8.4.4 יחד עם זאת במהלך הדיון הסכימה להחלת סעיף 8.4.6 גם על נסיבות המקרה הנדון וענייננו איפוא לא במתן נימוק אלא במגבלה בלבד באשר למה שייעשה בנכס לאחר פינויו. סעיף דומה נמצא באשר למחסן סעיף 5.2 להסכם שכירות המחסן. גם שם מצאנו את העיקרון כי המשכיר יכול להודיע לשוכר על סיום תקופת השכירות ועל פינוי המושכר מכל סיבה שהיא וללא כל צורך לנמק את ההחלטה. בערכאה הדיונית העלתה המערערת טענות מטענות שונות באשר לפרשנות סעיפי החוזה וביהמ"ש מתבקש לפנות למקורות חיצוניים לרבות אומד דעתם של הצדדים בעת כריתת ההסכם וגישת "שני השלבים" וכי זכות הבחירה על פי טענות המערערת לביטול החוזה על פי רצון המשכיר עומדת וניצבת בסתירה לתקופת השכירות הקבועה בסעיף 8.1 להסכם השכירות. בפסק דין מנומק היטב קובעת השופטת הנכבדה כי אין כל סתירה בין סעיף 8.1. - 8.3 לבין הסעיף שמקנה את אפשרות סיום תקופת השכירות וכי שני הצדדים נתנו את אומד דעתם לעובדה כי תקופת השכירות תקוצר על ידי המשכיר ואין צורך בנימוק כלשהוא לתקופת השכירות. נדגיש עוד, כי על פי ההוראות המפורשות בהסכמי השכירות כאן, בשני הסכמי השכירות, נקבעו הוראות מפורשות לפיהם הסעד היחיד המוקנה למערערת בגין טענה לפינוי שלא כדין הינו סעד הפיצויים ולא מניעת הפינוי. מציינת השופטת הנכבדה בפסק דינה סעיף 10: "בענייננו לשונם של הסכמי השכירות היא ברורה, מפורשת ונהירה ועל כן לטעמי יש לפרשם כפשוטם. חזקה על הצדדים, כי ההסכמים משקפים את אשר הוסכם ביניהם". (עמ' 7 לפסק הדין). השופטת הנכבדה התייחסה בפסק הדין גם לעובדה כי הצדדים לא הסתפקו במתן הזכות למשכיר לקצר את תקופת השכירות אלא המשיכו וקבעו את מה שכבר ציינו לעיל, מנגנון מפורט אשר יש בו כדי לפצות את המערערת אם אכן תקוצר תקופת השכירות. עוד דן פסק הדין של הערכאה הדיונית בשאלת תום הלב בעניין העברת המניות אצל המערערת שהיתה העברה בניגוד לתנאי ההסכם. בענין זה מסכמת השופטת הנכבדה כי העברת מניות וענין זה נעיר אנחנו, אין זה משנה למי ולמה, יש בה כדי לפגוע באינטרס לגיטימי של המערערת שלא למצוא את עצמה מול שוכר שאינו מקובל עליה. אין חולק עובדתית כי העברת המניות במקרה דנן על פי פסיקת ערכאה דיונית, היתה בלא לקבל הסכמה מראש לכך מאת המשיבה. למותר לחזור ולפרט כאן את כל פרטי פסק הדין של הערכאה הדיונית. המערערת חזרה והעלתה בפנינו את כל שלל טענותיה ומענותיה כפי שאלה באו בפני בית-משפט השלום ונותחו כדבעי בפסק-דינו. לא מצאנו בטענותיה לפנינו כל עילה שהיא להתערב בקביעותיה ובמסקנותיה של הערכאה הדיונית, אשר החוזה המפורט בין הצדדים נתן להם ביטוי מפורש. חרף טרוניית המערערת פסק הדין מנומק היטב ואיננו מגלה כל טעם להתערב בו. אשר על כן, הערעור נדחה בזאת.   בנסיבות הענין  אנו סבורות כי יש מקום לפסוק הוצאות לחובת המערערת ובסכום ניכר בהתחשב בהתמשכות ההליכים במקרה דנן. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסכום כולל של 50,000 ₪. הפיקדון הכספי שהופקד בקופת בית המשפט יועבר לידי ב"כ המשיבה. פינוי מושכרפינוי עסק / חנותשכירותפינוי