קיזוז מע''מ - חשבונית מס עסק מהרשות הפלסטינית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיזוז מע''מ - חשבונית מס עסק מהרשות הפלסטינית: 1. בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית קיים הסדר בדבר היחסים הכלכליים ביניהן (כתבי אמנה 1067 מיום 4.5.94), העוסק, בין השאר, גם בקיזוזי מע"מ בין הרשויות, כאשר חשבונית של עוסק מהרשות - מוגשת לרשויות מע"מ בישראל. 2. על סמך הסדר זה - הגישה המערערת שתי חשבוניות לרשויות מע"מ בישראל: חשבונית מס' 31578 של חברת אלוואפא לבניין ומסחר מחברון (להלן - חב' אלוואפא) מיום 30.5.95 על סך 140,400 ש"ח (נ2/ א'), וחשבונית מס' 043414 של חב' אלוואפא מחברון מיום 28.4.95 על סך 148,272 ש"ח (נ2/ ד'). בשתי החשבוניות מופיעה המערערת כחברה הקונה. 3. בחשבונית מס' 31578 מופיע פירוט הטובין שנרכשו (ברזל לבניין, עץ לבניין, פיגומים לבניין, וחפצים וכלים"), עם פירוט הכמות בכל אחד מסוגי הטובין, המחיר ליחידה, והסכום הכולל בש"ח לכל אחד מסוגי הטובין. 4. בחשבונית 043414 מופיע רק פירוט סוגי הטובין ("עץ לבניין, פיגומים לבניין, כלים וחפצים, צרכים שונים") - ללא פירוט הכמות של כל אחד מהם, וללא מחיר ליחידה. כן מופיע לגבי כל סוג טובין הסכום הכולל בש"ח. 5. א. לחשבונית מס' 31578 מצורפים ספחי שני השיקים והעתקי שני השיקים, אחד על סך 70,400 ש"ח מיום 15.7.00 (שיק מס' 5000312), והשני על סך 70,000 ש"ח מיום 13.6.95 (שיק מס' 5000311). ב. שני השיקים משורטטים "למוטב בלבד" - אולם לא מופיע כל שם של מוטב בשיקים עצמם. 6. א. לחשבונית מס' 043414 מצורפים ספחים והעתקים של 25 שיקים, שתאריכיהם נעים בין 17.4.95 עד 1.8.95, על סכומים הנעים בין 285 ש"ח ל50,000- ש"ח. 7. המערערת, באמצעות מנהלה חאלד טורמאן (להלן - חאלד), טענה כי רכשה טובין המיועדים לבניין מחברת אלוואפא לביצוע עבודה בעבור חברת שלמה רוטמן ובניו בכפר סבא, חברת סייפקס נכסים בע"מ בהוד השרון, ובעבור חברת דניה סיבוס בע"מ בכפר סבא. 8. המערערת לא הביאה לעדות אף אחד משלוש החברות הנזכרות בסעיף 7 - שיעידו איזה טובין חדשים, ובאיזו כמות - הביאה המערערת לאתרי הבנייה שלהן. 9. א. בידי המשיבה הודעה של אחד ראסם שאוור (להלן - ראסם) שנגבתה במשרדי התובע הצבאי הראשי ביריחו, בנוכחות ישראל בוקובזה, נסים ועקנין, משה מוראי, יהושע חייאב וקאסם אבו דרע - מטעם המשיבה, ובנוכחות עדנאן עבד אלג'וואד - הממונה על חקירות המכס, וסאמר ניפל - מאגף חקירות המכס - מהצד הפלסטיני. ב. ראסם הודה והצהיר ביום 15.9.99 בפני כל החוקרים הנ"ל שכל חשבוניות האוטונומיה שהוא הוציא לחברות ישראליות, מן החשבוניות שקיבל ממשרדי המכס בחברון מתאריך 1.1.95 - הוציא ללא ביצוע עיסקות כלשהן, אלא מכר את החשבוניות תמורת 17% של המע"מ. את כל החשבוניות הללו ראסם כתב בכתב ידו. מעשיו אלה נעשו, לדבריו, בידיעת העוסק הישראלי. ג. ראסם ציין כי הוא נותן את הצהרתו מרצונו הטוב והחופשי, לאחר שהוא עצמו כבר נשפט בגין אותם מעשים למאסר של 4 שנים, וכבר הספיק לרצות כל תקופת מאסרו (נ3/). 10. א. ביום 11.10.99 נחקר חאלד טורמאן באגף המכס הישראלי על-ידי משה מוראי. (נ4/). ב. חאלד מסר בהודעתו כי היו לו עסקות עם ראסם, ועם עוד עוסקים בסכומים קטנים. ג. את ראסם הכיר בחנותו של זה בחברון. ד. לדברי חאלד - ראסם הסכים למכור לו טובין בשיקים ובתשלומים, ובמשך חודשיים לקח חאלד מראסם מה שהיה צריך - ברזל לבנייה, עץ, רגליים, כלי עבודה, חוט שזור. ה. חאלד נשאל מדוע על השיקים שהוא טוען כי נתן לראסם - לא מופיע שמו של המוטב ראסם או חברת אלוואפא? וענה כי ראסם ביקש לא לרשום שם על השיק משום שראסם היה מעביר את השיקים לאנשיו. ו. חאלד נשאל לפשר השיקים שלו על סכומים נמוכים - כמו 600 ש"ח, וענה כי ראסם ביקש כל הזמן שיקים על סכומים קטנים - כדי לשלם לבעלי חובו, ולכן חאלד נתן לראסם שיקים על סכומים קטנים. ז. לחאלד הוצג כי ראסם מסר שכל החשבוניות של חב' אלוואפא (שראסם הוציא) - הן חשבוניות לא חוקיות, וכי מכר חשבוניות אלו תמורת קבלת המע"מ הגלום בהן. תגובת חאלד: "מה שהוא אומר זה עניין שלו והוא רוצה שכל האנשים יהיו בבית סוהר כמוהו". 11. ראסם לא הובא לעדות בבית המשפט - בין על-ידי המערערת ובין על-ידי המשיבה, משום שהוא תושב השטחים ואין דרך לאלצו להגיע לבית המשפט בירושלים. 12. חאלד טען כי עצם העובדה שאיננו יכול לחקור את ראסם - צריכה לפעול לטובתו. 13. המשיבה טענה כי על בית המשפט להתחשב בהודעת ראסם בפני חוקרי מע"מ הפלסטינים והישראלים; אך מעבר לכך - יש תמיכה בהודעת ראסם בפני החוקרים - הן בחשבוניות של חברת אלוואפא שהמערערת מבקשת להסתמך עליהן, והן בספחי השיקים ובהעתקי השיקים של המערערת עצמה, שכן אלה ואלה אינם עונים על דרישות החוק, ודי בכך כדי לדחות את ערעור המערערת. 14. תקנה 9 א' לתקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות), תשל"ו1976-, קובעת לאמור: "חשבונית מס 9. א' (א) תיעוד פנים שהוא חשבונית מס יכלול - (1) שם העוסק המורשה, מענו, הכותרת "חשבונית מס', המלים "עוסק מורשה", ומספר הרישום במשרד מס ערך מוסף - הכל בדפוס; (2) המלה "מקור" בדפוס על מקור חשבונית המס בלבד; (3) הפרטים שבפסקאות (2) עד (7) לסעיף 9 (א) להוראות; (4) מחיר ליחידה ללא מס ערך מוסף, אולם אם הוא כולל מס ערך מוסף - תוך ציון עובדה זו; (5) סכום חשבונית המס ללא מס ערך מוסף; (6) סכום מס ערך מוסף ושיעורו בציון המלים "מס ערך מוסף"; אם כללה חשבונית המס גם עסקאות ששיעור המס עליהן הוא אפס או הפטורות ממס - יצוין בנפרד כל סוג של עסקאות. (7) סכום חשבונית המס כולל מס ערך מוסף. (ב) שובר קבלה שהוצא לגבי עסקה כמפורט בסעיף 29 לחוק, ייחשב כחשבונית מס אם כלולים בו הכותרת "חשבונית מס" וכל יתר הפרטים שבתקנת משנה (א). (ג) (לא רלבנטי לענייננו)". 15. "ההוראות" הנזכרות בתקנה 9 א' (א) 3 לעיל - הן ההוראות הכלולות בסעיף 9 (א), בסעיפים קטנים (2) עד (7) להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) (מס' 2), תשל"ג1973-. סעיף 9 (א) להוראות קובע שיש לכלול בחשבונית את הפרטים הבאים: "9(א) תעוד פנים שהוא חשבונית ייערך לכל מכירה או מתן שירות בנפרד, או למספר מכירות לאותו לקוח ויכלול: (1) ... (2) התאריך. (3) מספר תעודת המשלוח ותאריכה, פרט אם החשבונית נערכה בשלב משלוח הטובין; (4) שם הלקוח ומענו, להוציא מקרים של מכירות קמעוניות במזומן אלא אם כן על המכירה חל מס ערך מוסף בשיעור אפס או שהמכירה פטורה מהמס האמור; היה מענו של הלקוח ידוע לנישום - אין חובה לציינו. (5) תיאור הטובין המאפשר זיהוי סוג הטובין, או תיאור השירות; לגבי טובין המפורטים בנספח ג' שבסעיף 36 יצויין שם היצרן ומספר סידורי של המוצר המוטבע על המוצר על ידי היצרן; (6) היחידה שלפיה נמדדת הכמות; (7) הכמות;" 16. מבחינת המשיבה - די לה אם מתעורר ספק סביר באמיתות החשבוניות של חברת אלוואפא שהגישה המערערת - כדי לא לאשר את החזר המע"מ על פיהן, ועול ההוכחה שהחשבוניות אמיתיות - עובר אל המערערת. 17. מובן כי הודאה של ראסם בפני חוקרי מע"מ הישראלים והפלסטינים - מהווה בסיס סביר לאי-הכרת רשויות מע"מ בישראל בחשבוניות שחברת אלוואפא נתנה למערערת באמצעות ראסם. 18. חאלד ער לעובדה שראסם נשפט על-ידי הרשות הפלסטינית ונידון למאסר ממושך, ואין לחאלד למעשה כל הסבר מדוע ייאסר ראסם לתקופה כה ארוכה - בגין מעשים שלא עשה. 19. א. החשבוניות של חברת אלוואפא - לא נשלחו כנדרש באמצעות הטפסים המתאימים. מאחר שהמערערת היא עוסק ישראלי - הייתה צריכה להגיש את החשבוניות באמצעות טופס 878 בתוך חצי שנה לרשות מע"מ - קמר"פ - המתקשרת מול הרשות הפלסטינית. ב. המשיבה טענה כי המערערת לא הגישה לקמר"פ את טופס 878, וכן לא הגישה את החשבוניות תוך חצי שנה, ועל כן לא יכלו רשויות מע"מ בישראל להתקזז מול הרשות הפלסטינית כפי שנקבע בהסכם בין הרשויות, וכפי שנקבע בחוק ובצו מס ערך מוסף (דרישת דו"חות נוספים), תשנ"ו1996-). ג. החובה להגיש את הטפסים האמורים פורסמה בהודעות לכל העוסקים, והמערערת אכן פעלה שלוש פעמים על פי אותו צו - בינואר 96', בינואר 97', ובאפריל 99'. ד. למרות שהמערערת פעלה על פי הצו בינואר 96' - היא לא צרפה לטופס את שתי החשבוניות שבמחלוקת, אשר כבר היו אמורות להיות בידיה על פי תאריכיהן. 20. בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 22.11.00 נאמר לחאלד כי עליו להמציא את טופס 878 - טופס ריכוז חשבוניות, רכישת טובין וקבלת שירותים מעוסקים תושבי עזה, יריחו, יהודה ושומרון, לתקופה הרלבנטית לגבי שתי החשבוניות. 21. המערערת הגישה טופס ליוני 95' שהוגש לרשויות מע"מ ב13.7.95- (על פי חותמת הקבלה) ע"ס 20,400 ש"ח, וב"כ המשיבה הודיע כי למרות שהמערערת לא צרפה טופס 878 חתום או אישור מסירה בעניין חשבונית אחת מבין שתי החשבוניות נושא הערעור, והמציאה טופס 878 לעניין אחת החשבוניות בלבד, מסכימה המשיבה לדון בטענה פיקטיביות החשבוניות בלבד, לשם פישוט העניין. 22. בחקירתו בבית המשפט ביום 1.3.01 העיד חאלד כי רוב הזמן שילם לחברת אלוואפא בשיקים. הוא נשאל מדוע אין פירוט כמות העץ שקנה לפי חשבונית 43414? וענה כי כתוב: "עץ לבנייה", ובחשבונית לא כותבים כמה קוב עץ נשלח, כי זה עניין לתעודת המשלוח. עם זאת, אין לחאלד את תעודת המשלוח כי לא שמר אותה. 23. חאלד נשאל לגבי חשבונית 31578, בה כתוב 38,620 ש"ח - שאינם מתחלקים ב850- ש"ח לפי מחיר הקוב המופיע בחשבונית השנייה. תשובת חאלד הייתה בלתי מספקת לחלוטין, והוא ניסה לטעון כי אולי מדובר במחיר העמסה יותר גבוה. כשנשאל מדוע מחיר ההעמסה לא כתוב בחשבונית? ענה: "זה על חשבונו. אני לא משלם בשביל ההעמסה". 24. חאלד נשאל איך הוא מסביר סכום קנייה בגובה 150,000 ש"ח ב25- שיקים על סכומים הנעים מכמה מאות שקלים לשיק ועד כמה אלפי שקלים לשיק? תשובתו: "הוא היה מתקשר ומבקש שאתן לנהג או לפועל 1,700 ש"ח על חשבונו, או 600 ש"ח. מה אכפת לי איך אני משלם? העיקר שאני משלם". 25. על ספחי השיקים מופיעים שמות כמו "אברהים עודה", "חאלד", "כאמל", "אבו אל חוסני" - אך חאלד לא ידע לומר מי הם אלה והוסיף (לאחר מחשבה) כי הם העובדים שהיו מעמיסים את הסחורה על המשאית, וחאלד רשם את שמותיהם לפי מה שראסם אמר לו טלפונית. 26. א. חאלד נשאל מתי קיבל את הסחורה? וענה: "חודש לפני תאריך החשבונית". ב. כשהוצג לפניו שהחשבונית 43414 היא מיום 28.4.95, אמר שקיבל את הסחורה אולי במרס ואולי באפריל. ג. כשנשאל מדוע שילם 1,500 ש"ח ביום 15.5.95 לאברהים, חאלד, ואבו מוחסן? ענה שכאשר יש לו כסף - הוא משלם, וכקבלן הוא רגיל לדחות שיק כמה שיותר. ד. לשאלה - למה לא נתן שיק לכל פועל שהעמיס? השיב כי ראסם ביקשו לתת 1,500 ש"ח לפועלים, והם צריכים להתחלק ביניהם. ה. חאלד נשאל למה רשם בספח שמות של אנשים - אם הוא נתן שיק אחד לפי בקשת ראסם, והחלוקה בין הפועלים - איננה עניין של חאלד? תשובתו - שהם לא יגידו אחר כך שהם לא קיבלו את הכסף, אם כי הוא אישית לא צריך לשלם להם כסף זה. ו. חאלד נשאל עבור מה נתן שיק 5000233 בסך 2,000 ש"ח? והשיב כי אינו יכול לזכור בעבור איזו סחורה היה כל שיק שהוציא, כי הוא הוציא אלפי שיקי ז. חאלד נשאל מדוע נתן באותו יום שני שיקים - אחד על סך 600 ש"ח לאבו עאדל (שיק מספר 5000235), והשני - (שיק מספר 5000236) על סך 1,500 ש"ח לראיד (שחאלד אינו זוכר מי הוא) - אם שניהם מיועדים לחברת אלוואפא? תשובתו: "השכר של עאדל היה אולי 600 ש"ח, וה1,500- ש"ח היה בשביל משהו אחר". ח. חאלד נשאל למה שיק מספר 5000240 על סך 10,000 ש"ח נכלל בחשבונית של חברת אלוואפא? וענה שאיננו זוכר כל שיק משנת 1995. ט. חאלד נשאל מדוע ביוני 95' נתן שיק על סך 1,094 ש"ח אם באותה עת כבר לא קיבל סחורה? והשיב כי הגיע לו עוד כסף. י. חאלד נאלץ להודות כי אברהים עוודה - שהוא פועל שלו, של חאלד - קיבל את השיק על סך 640 ש"ח - ולא היה לו הסבר מדוע שיק זה נכלל בחשבונית של חברת אלוואפא. י"א. כשנשאל למה לא רשם על השיקים לפקודת חברת אלוואפא כדי שיהיה בטוח שהשיק אכן יילך לחברת אלוואפא? השיב: "בשביל זה יש טלפונים". י"ב. חאלד נשאל היכן היה משלם לחברת אלוואפא בעבור הטובין שקיבל? וענה: "בכביש, ברחוב, בחנות, לשליח שלו לנהג שלו". 27. ברור לחלוטין כי תשובותיו של חאלד בנושאים אלה - היו בלתי סבירות, ואינן מוסיפות למהימנותו. 28. גם טענת חאלד שרשם שיק לפקודת אלוואפא - הוכחה בלתי נכונה בעלי. ומכל מקום, לחאלד לא היה כל הסבר סביר מדוע לא רשם את השיקים לפקודת אלוואפא עם שרטוט "למוטב בלבד" - אם חשש שמישהו יתלונן שלא קיבל את הכסף המגיע לו. 29. המסקנה מכל האמור היא שהמערערת לא הוכיחה את אמינות החשבוניות שהוצאו על-ידי ראסם בשם חברת אלוואפא, והמשיבה הייתה זכאית שלא להכיר בחשבוניות אלו. 30. הערעור נדחה. 31. המערערת תשלם למשיב הוצאות ערעור זה בסך 10,000 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל. 32. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ויישלח אליהם על-ידי מזכירות בית המשפט. קיזוזמיסיםחשבוניתמע"מ (מס ערך מוסף)פלסטינים