רשלנות טוען רבני

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשלנות טוען רבני: הרקע 1. עניינה של תובענה זו, שהוגשה ביום 12.12.06, פיצוי התובעת בשל מעשיו ומחדליו של הנתבע, טוען רבני, שמונה על ידי בית הדין הרבני ככונס נכסים לצורך מכירתה של דירת התובעת ובעלה לשעבר, ברחוב מירון 12 בירושלים (להלן - הדירה). 2. על פי כתב התביעה, בשנים 1996 - 1997 התנהלו הליכים לפירוק נישואיה של התובעת ומכירת הדירה. ביום 30.10.97 נחתם הסכם למכירת הדירה בסכום של 124,000 דולר ארה"ב. ההסכם אושר על ידי בית הדין הרבני ביום 11.11.97 והכספים היו אמורים להיות משולמים עד ליום 28.11.97. ביום 10.11.97 נחתם בין התובעת לבין צד שלישי הסכם לרכישת דירה ברחוב בצלאל אשכנזי, בסכום של 65,000 דולר ארה"ב. סכום התמורה היה אמור להיות משולם עד ליום 15.12.97. מועדי התשלום של שתי העסקאות הותאמו, על מנת שתהא לתובעת אפשרות לשלם עבור הדירה שרכשה, לאחר ניכוי שכר טרחת עו"ד, שכר טרחת הנתבע, וכל ההוצאות האחרות. 3. לטענת התובעת, הנתבע לא העביר לה כל פירוט בדבר הליך מכירת הדירה, ואף לא העביר במועד את תמורת המכירה של הדירה וכתוצאה מכך נאלצה התובעת ללוות כספים על מנת לעמוד בתשלומים של הדירה שנרכשה על ידה. 4. התובעת הגישה קובלנה כנגד הנתבע לבית הדין המשמעתי של טוענים רבניים בשנת 2001 וכתוצאה מכך ננקטו נגדו הליכים משמעתיים. במסגרת ההליך המשמעתי נתקבל פסק דין, בהסכמה, לפיו יפצה הנתבע את התובעת בסכום של 4,000 ₪ אולם, לטענת התובעת, הנתבע שילם לה 2,000 ₪ בלבד. 5. התובעת לא הסתפקה בהליך המשמעתי והגישה את התביעה שלפנינו, אשר במסגרתה היא דורשת סכום של 53,618 ₪ (ראה סעיף 19 לכתב התביעה) המורכב כדלקמן: 25,671 ₪ - יתרת הסכום שהתקבל ממכירת הדירה אותו סירב הנתבע להעביר לתובעת; 5,678 ₪ - ריביות; 2,269 ₪ יתרת הסכום שנפסק על ידי בית הדין המשמעתי; 20,000 ₪ - עוגמת נפש, בזבוז זמן, לרבות פיצוי עונשי. התובעת צירפה חוות דעת של רו"ח אמסלם להוכחת הנזק הממוני שנתבע על ידה. טענות התובעת 6. התובעת דוחה את טענתו המקדמית של הנתבע לפיה פסק הדין המשמעתי היווה סוף פסוק לדיונים שבין הצדדים. לטענתה, בית הדין המשמעתי נעדר סמכות לדון בעניינים כספיים ואינו יכול לפגוע בזכויותיה ובקניינה. התובעת טוענת כי הפיצוי שנפסק לה במסגרת ההליך המשמעתי אינו אלא פיצוי עונשי בלבד, דוגמת פיצוי שנפסק למתלונן בהליכים פליליים, ואין בו כדי למנוע הגשת תביעה אזרחית נוספת לפיצוי בשל נזקים שנגרמו לה עקב התנהלותו של הנתבע בעניינה. 7. התובעת דוחה גם את טענתו המקדמית הנוספת של הנתבע לפיה חלה התיישנות על התביעה. לטענתה, עילת התביעה נולדה במועדים שבהם היה על הנתבע להעביר את הכספים, בשנים 1998- 1999, כמפורט בסעיף 19 לכתב התביעה. הואיל ומועד ההתיישנות, המוסכם גם על הנתבע, הוא המועד הקבוע בסעיף 89 לפקודת הנזיקין, דהיינו 10 שנים - הרי שעילת התביעה טרם התיישנה במועד הגשת התביעה (12.12.06). עוד נטען בהקשר זה, כי בעת מתן החלטת בית הדין המשמעתי, בשנת 2001, נוצרו מחדש עילות התביעה, מה גם שהנתבע הודה בקיום זכותה של התובעת בפני בית הדין. 8. לגופו של עניין טוענת התובעת, כי מתוקף תפקידו ככונס נכסים חב הנתבע כלפיה חובת זהירות מושגית וקונקרטית ואחראי לכל הנזקים שנגרמו לה עקב רשלנות בביצוע תפקידו ו/או בפעולותיו. לטענתה, הנתבע התרשל בכך שלא דאג לקבל קבלות בשל כל הוצאה שהוצאה במסגרת מכירת הדירה, וכן לקבל אישור מראש מאת התובעת ו/או מראש ההוצאה לפועל לכל פעולה שביצע. טענות הנתבע 9. הנתבע טוען כי חלה התיישנות על התביעה הואיל ועילת התביעה נולדה כבר בשנת 1998, ובניגוד לטענת התובעת לא נוצרה כל עילה חדשה במהלך שנת 2001 אשר לא היתה ידועה לתובעת קודם למועד הדיון בבית הדין המשמעתי. 10. לטענת הנתבע, כל מה שהתרחש במסגרת ההליך המשמעתי הינו פשרה, ולפיה הסכים הנתבע לשלם לתובעת סכום של 4,000 ₪, בשני תשלומים, כפי שאכן עשה. 11. הנתבע טוען עוד, כי אינו חייב לתובעת ולו שקל אחד אלא קיים חוב של עשרות אלפי שקלים אותם חייבים התובעת ובעלה לשעבר לנתבע, כספים שהושגו במרמה תוך ניצול ה"באלאגן" המלאכותי שנוצר בכוונת מכוון על ידי התובעת, ותוך ניצול העובדה כי הנתבע לפני 15 שנים היה טוען רבני מתחיל וחסר ניסיון. לטענתו, אחת הסיבות לאי העברת הכספים לידי התובעת נבעה מהתעקשותה לא למלא ו/או לשתף פעולה עם החלטות בית הדין הרבני ו/או, למשל, לחתום על חוזה המכר. 12. עוד טוען הנתבע, כי בפסק הדין של בית הדין המשמעתי נאמר כי פסק הדין הוא סופי ועם קיומו תמו כל ההליכים, ואין לתובעת כל תביעה כלפי הנתבע "בגין התיק הנ"ל שייצג אותה בכל ערכאה שהיא". כך לשון פסק הדין, שניתן כאמור בהסכמת התובעת. על כן טוען הנתבע, כי בנסיבות אלה פתיחת ההליך שלפנינו מהווה שימוש לא ראוי בהליכי משפט. דיון והכרעה 13. השאלות שעומדות בפנינו בתיק זה הינן: (א) האם פסק הדין של בית הדין המשמעתי מהווה מעשה בית דין או שמא רשאית היתה התובעת לפנות לבית משפט זה לקבלת פיצוי מאת הנתבע על הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, על אף קיומו של פסק הדין האמור. (ב) אם התשובה לשאלה (א) תהא חיובית - עלינו לבחון האם חלה התיישנות על התביעה. (ג) אם נגיע למסקנה שלא חלה התיישנות על התביעה - עלינו להכריע האם זכאית התובעת לפיצוי הנדרש על ידה, כולו או חלקו. האם פסק הדין של בית הדין המשמעתי הינו בגדר מעשה בית דין 14. עיון במסמכים הנוגעים להליכים בבית הדין המשמעתי, שצורפו כנספח ד' לתצהירה של התובעת, מעלה כי מדובר בקובלנה נגד הנתבע על אי הגשת דוחות לבית הדין ולמתלוננת, כפי שמתחייב על פי דין. במלים אחרות, מדובר בהפרת כללי האתיקה של הטוענים הרבניים על ידי הנתבע וההסכמה שהושגה נוגעת לעניין זה בלבד. אין בהליך האמור כדי למנוע מהתובעת לתבוע את הנתבע בשל הנזקים הנטענים שנגרמו לה עקב אי העברת הכספים שהגיעו לה ממכירת הדירה במועדם, ונזקים אחרים. לפיכך, אני קובעת כי התובעת היתה רשאית להגיש את התביעה שלפנינו, על אף קיומו של פסק הדין המשמעתי. האם חלה התיישנות על התביעה 15. על פי סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין, כאשר עילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - תקופת ההתיישנות היא 10 שנים מיום אירוע הנזק. אף הנתבע עצמו מתייחס לתקופת ההתיישנות האמורה בבקשתו לסילוק התביעה על הסף (בש"א 1730/07), ולא טוען להתיישנות בת 7 השנים על פי חוק ההתיישנות. הואיל ובמקרה דנן עילת התביעה נולדה במועדים המפורטים בסעיף 19 לכתב התביעה (19.10.99, 20.5.98) והואיל ובמועד הגשת התביעה (12.12.06) טרם חלפו 10 שנים - הרי שלא חלה התיישנות על התביעה. משהגעתי למסקנה זו - מתייתר הצורך לדון בטענת התובעת לפיה בעת מתן החלטת בית הדין המשמעתי בשנת 2001 נוצרו מחדש עילות התביעה. האם זכאית התובעת למלוא הפיצוי הנתבע על ידה 16. הנתבע, מטעמים השמורים עמו, בחר שלא להגיש תצהיר עדות ראשית או כל ראיה אחרת לביסוס טענותיו, ואף לא העיד במהלך הדיונים שהתקיימו בתיק. בנסיבות אלה, לא נסתרו למעשה טענותיה של התובעת לעניין הנזק, ולא נסתרה חוות דעתו של רו"ח אמסלם שהוגשה מטעמה, ואשר אף נחקר עליה. 17. זאת ועוד, הנתבע העלה למעשה טענת "פרעתי" כאשר טען כי אין הוא חב ולו שקל אחד לתובעת. כידוע, במצב כזה מוטלת חובת ההוכחה על הנתבע והנתבע לא עמד בנטל זה לאחר שבחר, כאמור, שלא להגיש כל ראיה מטעמו. 18. לפיכך, אני מקבלת את ראשי הנזק המפורטים בסעיף 19 (א) עד (ה) לכתב התביעה בסכום כולל של 33,618 ₪. מאידך, לא ראיתי לקבל את טענות התובעת לעניין עוגמת הנפש ופיצוי עונשי, ולכן ראש הנזק המפורט בסעיף 19 (ו) לכתב התביעה - דינו להידחות. סוף דבר 19. לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי. הנתבע ישלם לתובעת, תוך 30 ימים, סכום של 33,618 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (12.12.06) ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת, תוך המועד האמור, הוצאות משפט (לרבות שכר טרחתו של רו"ח אמסלם), וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 4,500 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. טוענים רבנייםרשלנות