קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שאיפת אדים בעבודה: סגן הנשיא (אדלר) 1. ההליך והעובדות בית הדין האזורי בחיפה (השופט גוטמכר ונציג הציבור חלבי; תב"ע תשן / 0-471, נג/ 12-195) קבע את העובדות הבאות (וזאת על פי תצהירו של המערער): המערער, יליד 1969, עבד מחודש יולי 1987 עד מאי 1989 ב"מוסך החדש" כמתלמד בתחום המכונאות. עבודתו כללה ניקוי ושטיפה בנפט של קרבורטורים. עבודה זו בוצעה באמצעות מיכל שהיה קשור לקומפרסור של גז, שעל ידי לחיצה היו יוצאים אדי נפט. כדי להוריד את השמנים מכלי הרכב היו מכניסים חומר נוזלי לבלון שהיה יוצר אדים, וכדי להסיר את השמנים השתמשו בחומר "קרבו-איקס". ריצפת המוסך היתה נשטפת בחומצת מלח. המערער עבד כתשע שעות ביום בחלל סגור, ללא אוורור, כאשר במוסך היו מצויים האדים שצוינו לעיל. 2. חוות דעתו של המומחה-היועץ הרפואי בית הדין האזורי מינה את ד"ר ליג'י, מנהל מחלקת הריאות בבית החולים "שמואל הרופא" - המרכז הרפואי הגריאטרי, כמומחה יועץ רפואי, ולהלן חוות דעתו: "1. [המערער] סובל ממחלת ריאות משני סוגים: א. אסטמה - שהיא מחלת סימפונות המתבטאת בהתקפים של קוצר נשימה וציפצופים נשימתיים, קיימת עדות בחומר שמחלה זו החלה עוד בילדותו והמהלך התאפיין בהתלקחויות חוזרות ובהפוגות לסרוגין, קיבל טיפול תרופתי בהתאם לכך בעת ביקוריו אצל הרופאים המטפלים. ב. זיהומים ריאתיים חוזרים ולפחות מאורע אחד (מתועד) של דלקת ריאות בבסיס הריאה השמאלית ב- 1984 בהיותו בן 15 (תעודת חדר מיון בבי"ח "רמב"ם" מתאריך 11.9.1984). דלקת ריאות זאת הייתה הבסיס או אף תחילת ביטוי של המחלה הנקראת ברונכיאקטזיס (המתבטאת בהתרחבות הסימפונות בקטע מסויים של הריאה והפרשת ליחות מוגלתיות מתוכם). זאת המחלה שהביאה לניתוח בריאה בשנת 1989. בניתוח זה אומנם נכרת בסיס הריאה השמאלית. 2. לאור האמור לעיל אין זה נכון לאמור [כפי שאמר בית הדין האזורי - ס.א.] ש[המערער] היה בריא וסבל רק "התקררויות" לפני שהתקבל לעבודתו בשנת 1987. 3. אין כל קשר בין הזיהומים הריאתיים החוזרים כתוצאה מהברונכיאקטזיס... שהביאוהו לניתוח האמור ותוצאותיו לבין עבודתו במוסך. 4. לעומת זאת מחלת האסטמה ממנה סובל עוד מילדותו, עלולה להיות מושפעת מתנאים סביבתיים מסוימים כגון: נשימת כימיקלים נדיפים וחומרים מגרים נשימתיים בצורת גז או אדים, במוסך סגור ולא מאוורר נוצרים תנאים כאלה. 5. מהחומר הרפואי המצ"ב לא מצאתי עדות רפואית שחל שינוי במחלת האסטמה שלו בתקופה שלפני עבודתו במוסך (לפני 1987) לעומת התקופה שבה כבר עבד שם. 6. לסיכום - א. בחומר המצ"ב קיים קשר תיאורטי בין החמרה אפשרית של אסטמה קודמת לבין תנאי העבודה במוסך אך לא נמצאה לכך תמיכה. ב. הניתוח בריאות סיבתו ותוצאותיו אינם קשורים כלל לעבודתו". 3. בא כוח המערער הציג שאלות הבהרה למומחה, והוא הסביר את מסקנותיו והוסיף: "לא יהיה נכון לקבוע שיש קשר של החמרה בין החשיפה התעסוקתית לבין החמרה במחלת הריאות שהביאה בסופו של דבר לניתוח בריאתו ...". 4. ל סמך חוות דעתו של המומחה נדחתה התובענה על ידי בית הדין קמא בתמצית של פסק דין. 5. טענות בעניין המומחה-היועץ הרפואי טענות רבות העלה בא כוח המערער נגד חוות דעתו של המומחה, אך אין בהן ממש. לא מצאנו פגם בחוות דעתו של המומחה המצדיק מינוי מומחה נוסף או מומחה אחר. חוות דעתו של המומחה היתה מעוגנת בחומר הרפואי, והוא אף הצביע והתייחס לחלק מהמסמכים הרפואיים שהועברו אליו. המומחה לא "התחפר בעמדתו", כפי שטען בא כוח המערער, אלא הסביר את חוות דעתו בעת שהשיב לשאלות ההבהרה. בא כוח המערער טען, כי המומחה טעה משקבע שהמערער היה חולה טרם תחילת עבודתו, וזאת על סמך קביעת בית הדין האזורי בהחלטתו. יש הפרדה בעבודתו של בית הדין והמומחה היועץ הרפואי: בית הדין קובע את העובדות ואת המסקנות המשפטיות והמומחה משיב על שאלות בתחום הרפואה. בית הדין קמא חרג מתפקידו כאשר אימץ את דברי המערער וקבע בהחלטת ביניים, כי המערער היה אדם בריא טרם החל את עבודתו במוסך. לא היה מקום שבית הדין יקבע מסקנה רפואית כזאת, ואין ספק מחוות דעתו של המומחה ומהמסמכים הרפואיים, כי המערער היה חולה מילדותו במחלות ריאות. מכאן, כי דברי המערער בעניין מצבו הרפואי טרם החל לעבוד במוסד, לא היו מדויקים. המומחה הרפואי לא חרג מתפקידו משקבע את מצבו הרפואי של המערער על סמך המסמכים הרפואיים, והתעלם מדברי בית הדין המוטעים בעניין זה. בסיכום - אין פגם בחוות דעתו של המומחה ולא מצאנו טעם המצדיק מינוי מומחה נוסף או מומחה אחר. 6. יישום מסקנות המומחה המומחה קבע שלא היה קשר סיבתי בין עבודתו של המערער לבין התפתחות מחלות הזיהומים - ברונכיאקטזיס, או לניתוח שעבר בשנת 1989. כמו כן, המומחה חיווה את דעתו, על סמך החומר הרפואי, כי המערער סבל ממחלת האסטמה מילדותו ובוודאי לפני שהחל לעבוד במוסך. המומחה אכן העלה את האפשרות "התיאורטית", כי היתה החמרה חולפת של מחלת האסטמה ושעבודתו של המערער במוסך גרמה להחמרת, אך שלל את האפשרות, משום ש"לא נמצאה לכך תמיכה". כמו כן, אין די בהחמרה "אפשרית" על מנת לקבוע שהיתה תאונת עבודה. 7. עילת התביעה סיבה נוספת לדחיית הערעור היתה, כי גם בשלב הערעור לא ידע בא כוחו של המערער מה העילה: האם במחלת מקצוע מדובר או האם בפגיעה בעבודה. אף בית הדין קמא לא הגדיר את העומד לדיון. מעיון ברשימת מחלות מקצוע עולה, כי המחלות מהן סובל המערער אינן ברשימה לגבי סוג העבודה שביצע. כמו כן, אין פגיעה חד-פעמית, ועל כן אין אפשרות שהיתה "תאונת עבודה". העילה האפשרית היחידה העומדת למערער היתה תורת המיקרוטראומה, וחסרה התשתית העובדתית הדרושה להוכחת עילה זו. 8. בקשה לפתוח את הדיון מחדש טענה נוספת של בא כוח המערער היתה, כי עורכת הדין שייצגה אותו בבית הדין האזורי לא הגישה את מלוא חומר הראיות. לדוגמה, באת כוחו דאז הודיעה לבית הדין האזורי, כי תגיש "רשימה מדויקת של החומרים שאתם השתמש התובע, אני מוכנה להגיש גם רשימה של ריכוזי החומרים". לא מצאנו רשימות כאלו, ואין לדעת אם הסיבה לכך היתה מכוונת או שהגשת רשימות מדויקות עלולות היו להזיק לעמדתו של המערער. עם זאת, אין לבוא בטענות לבית הדין קמא בנושא זה. יתרה מזו, המערער היה מיוצג בבית הדין קמא ואין מקום לפתוח את הדיון מחדש, הן בגלל טעויות של בא כוחו דאז. 9. סוף דבר - לאור כל האמור לעיל דין התובענה להידחות.חשיפה לחומרים מסוכנים