תאונה בזמן מילוי אוויר בצמיגים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בזמן מילוי אוויר בצמיגים: 1. לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), שנגרמו לתובע, יליד 1957, בעקבות תאונה שאירעה ביום 28.4.04. 2. בכתב התביעה טוען התובע, כי ביום התאונה, בשעה 7:00 בבוקר לערך, הוא נהג ברכבו, מסוג סקודה אוקטביה, מ"ר 54-950-25 (להלן: "הרכב"), ועצר בתחנת דלק בנתניה, על מנת למלא אוויר בצמיג הרכב לצורך המשך הנסיעה. עת התכופף לצורך מילוי האוויר, נגרם לו קרע בגיד אכילס ברגל ימין (להלן: "התאונה"). 3. ממקום התאונה פנה התובע לטיפול במסגרת קופת החולים. בהמשך ובאותו הערב פנה התובע לבית החולים הילל יפה בחדרה, שם עבר ניתוח לתפירת גיד האכילס ברגל ימין, ואושפז עד ליום 4.5.04, אז שוחרר מבית החולים כשרגלו מגובסת מעל לברך. לאחר הסרת הגבס אובחן זיהום בפצע הניתוח והתפרים הוסרו. בביקורת נוספת אובחנה היפרדות של שולי הפצע הניתוחי. התובע טופל בציפורל דרך הפה במשך 10 ימים, אך ללא הטבה, אז הוחלט להפנותו לבית חולים להמשך טיפול. ביום 17.6.04 אושפז במחלקת כירורגיה פלסטית לצורך ניתוח השתלת עור וביום 12.7.04 שוחרר לביתו. ביום 3.8.04 אושפז פעם נוספת ועבר ניתוח נוסף מעל גיד האכילס והשתלת עור ושוחרר ביום 10.8.04. 4. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובע נכויות זמניות וכן נכות צמיתה בשיעור 10%, בגין הגבלה בתנועות הקרסול, לפי תקנה 48(3)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956. 5. הנתבעת, המבטחת של הרכב בביטוח חובה בזמנים הרלוונטיים לתביעה, חולקת על האמור בתביעה בשני מישורים: הן במישור העובדתי באשר לנסיבות התאונה כפי שנטענו על ידי התובע, והן במישור המשפטי, לעניין הגדרת התאונה כ"תאונת דרכים" לפי חוק הפלת"ד. דיון והכרעה - נסיבות התאונה 6. התובע הוא העד היחיד שהעיד בפניי ובשים לב לכך יש חשיבות רבה לגרסתו כפי שהעיד בפניי להבדיל מגרסתו בכתב התביעה שכן, בעדותו שינה התובע מגרסתו כפי שהובאה בכתב התביעה, כפי שיורחב להלן; לדברי התובע בעדותו, במקצועו הוא היה נהג מונית וביום התאונה יצא את ביתו בסביבות השעה 7:00 לעבודה, וכפי שהוא רגיל לעשות מידי יום ניגש לתחנת הדלק בסמוך לביתו ובמידת הצורך ממלא דלק, בודק שמן וכו'. תוך כדי פעולת מילוי הדלק על ידי המתדלק בתחנה, הוא הבחין כי חסר אוויר בצמיג האחורי-ימני של הרכב, ולכן בסיום פעולת התדלוק, ניגש לעמדת מילוי האוויר, נטל את הפיה ותוך כדי כריעה חש כאב חזק ברגלו שגרם לו להתמוטט לאחור (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 11-19). לטענתו, איכשהו הצליח לשבת ברכבו, התקשר למוקד הרפואי של קופת חולים לאומית וקיבל מידע אודות רופא אורטופד, ד"ר אוחנוב, הנמצא בקופת החולים ומקבל מטופלים החל מהשעה 8:00. התובע ניגש לקופת החולים ונבדק על ידי הרופא בשעה 8:00, אובחן אצלו קרע בגיד אכילס והוצעו לו שתי אופציות, האחת, ניתוח והשנייה השמת הרגל בגבס עד לאיחוי הגיד, ניתנה לו האפשרות לשוב לביתו ולהחליט איזו מבין שתי האפשרויות הוא בוחר. משם הוא ניגש לתחנת המוניות, הזמין את הנהג שעובד עימו במשמרות, בשם מקס, אשר החליף אותו בעבודה על המונית ואילו הוא שב לביתו (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 20-29). 7. התובע נשאל בחקירה הנגדית באשר לעדים אשר יכלו להעיד על נסיבות התאונה לאחר שארעה ועל הקשר בין הנסיבות לשימוש במונית. כך העיד התובע, כי לאחר התאונה הוא נסע לתחנת המוניות ושם כולם ידעו על נסיבות התאונה (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 17). התובע נשאל אם הוא בקשר עם עובדי התחנה והשיב שעם חלקם הוא בקשר והם חברים טובים (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 30). עוד נשאל התובע לגבי מקס, הנהג שעבד איתו והחליף אותו ביום התאונה, והשיב כי הוא עדיין עובד בתחנה וכי הוא יכול ליצור עימו קשר אם חפץ בכך (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 3-6). הנה כי כן, התובע לא הביא לעדות אף אחד מהעדים הנ"ל אשר התוודעו לנסיבות התאונה מייד לאחריה ויכלו לשפוך אור לגבי נסיבותיה ועדותם אף יכלה להוות "סיוע" לעדות התובע, שהיא כאמור עדות יחידה על כל המשתמע מכך. 7. לא זו בלבד, גם המסמכים הרפואיים השונים שהוצאו מייד לאחר התאונה אינם יכולים לשמש כ"סיוע" לעדותו היחידה של התובע, שכן אין בהם כל אזכור לגבי נסיבות התאונה; בתעודה הרפואית מיום האירוע של "ביקור רופא" (נ/1) לא צוינו כלל נסיבות התאונה וכל שצוין "טראומה של גיד אכילס". בהפניה למכון האולטרא סאונד (נ/2) מצוין "חבלת קרסול ימין" ואילו בגיליון חד המיון (נ/3) אין כלל אזכור של נסיבות התאונה. בסיכום האשפוז (נ/4) מיום 4.5.04 נרשם בין היתר: "התקבל למחלקתנו באופן דחוף עקב כאבים בצד אחורי של קרסול ימין, שהופיעו באופן פתאומי ביום קבלתו. לדבריו הכאב חל בעת העבודה". אם כן, זהו המסמך הראשון הקושר את התאונה ו/או הנזק לעבודתו של התובע, אך אין במסמך כל תיאור של נסיבות התאונה או מעורבות של הרכב לנסיבות התאונה. גם בסיכום האשפוז מיום 12/7/04 לאחר ששב התובע לבית החולים לטיפול בפצע לאחר הניתוח ברגל (ת/5) צוין: "ב 26/4/04 (צ"ל כנראה 28/4/04 - נ.ד.מ.) הופיע קרע ספונטני בגיד אכילס ברגל ימין ללא סיפור של חבלה קודמת", שוב אין התייחסות לנסיבות התאונה. 8. גם במסמכים שהוגשו למוסד לביטוח לאומי, אין כדי לסייע לתובע, ואסביר; כך בהודעה על פגיעה בעבודה מיום 1.7.04 ואשר התקבלה במל"ל ביום 6.7.04 (נ/7) החתומה על ידי התובע, מצוין בתיאור הפגיעה, כדלקמן: "כאבים בצד האחורי של קרסול ימין" בחלק של "פרטים משלימים" ציין האיבר שנפגע: "גיד אכילס מימין". בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 30.6.04 החתומה על ידי ד"ר אוחנוב, מי שטיפל ראשון בתובע ביום הפגיעה במרפאה, מצוין בנוגע לגורם הפגיעה: "בזמן התכופפות נתפס". רק בטופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה הנושא תאריך 30.6.04 (ת/7) החתום על ידי התובע מתוארות נסיבות התאונה בהרחבה, כדלקמן: "לאחר שהבחנתי שחסר לי אוויר באחד הצמיגים של המונית ניגשתי לתחנת דלק כדי למלא אוויר ותוך כדי התכופפות לכוון הגלגל הרגשתי כעין קריעה וניתוק וכאבים עזים ברגל". כבר ציינו לגבי תיאור זה, כי התובע בעדותו חזר בו מגרסה זו ושינה אותה: "ש: זה נכון שאתה לא נסעת לתחנת הדלק כדי למלא אוויר? ת: אני נוסע כל בוקר לתחנת הדלק כדי למלא דלק, לבדוק שמן ומים, בדיקה שגרתית. ש: אז אני חוזר על השאלה, לא נסעת לתחנה כדי למלא אוויר. ת: נסעתי לתחנה בשביל למלא דלק, ותוך כדי הבנתי שחסר שם אוויר אז מילאתי גם אוויר. .... ש: אם בכתב התביעה נרשם "התובע עצר בתחנת דלק בנתניה כדי למלא אוויר שהיה חסר בצמיג", זה נכון שהעצירה שלך באותה תחנת דלק הייתה כדי למלא אוויר? זה בסעיף 4. ת: התיאור המדויק היה התיאור הראשוני שדיברנו עליו, שמסרתי כאן. תדלקתי וגיליתי שחסר אוויר. התיאור הזה הוא לא מדויק לחלוטין". (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 30-32; עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 1, 6-9). 9. לאור כל האמור לעיל, הן העובדה שעדות התובע הינה עדות יחידה של בעל דין שאין לה כל סיוע, הן העובדה כי במסמכים הראשונים לאחר התאונה אין כל אזכור של נסיבות התאונה ופירוט שלהם, והן שינוי הגרסה בין האמור בכתב התביעה ובטופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה, לבין העדות שבפניי, יש בנסיבות אלו כולן כדי לקבוע כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולכן דין התביעה להידחות. 10. אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. גלגל רכבצמיג רכב