מה הדין בסוגיית רשלנות תורמת בכיכר (תאונת דרכים) ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בתוך כיכר: 1. א. התובע נהג ברכבו בנתיב הימני בכיכר בעל שני נתיבים ורכב אחר שהיה גם הוא בנתיב השמאלי בכיכר ושהיה נהוג בידי הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") - ובבעלות הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") - סטה - לדברי התובע - בפתאומיות לנתיב נסיעתו וכך פגע רכב הנתבעים ברכב התובע וכתוצאה מכך נגרמו נזקים לרכב התובע ובגין כך הגיש תביעה זו לחייב הנתבעים לשלם לו את נזקיו בסך של 4,446 ₪, הכולל בחובו: נזק ישיר לרכב בסך של 3,050 ₪, שכ"ט שמאי בסך של 431 ₪, יום וחצי עבודה לפי 610 ₪ ליום ובסה"כ 915 ₪ והוצאות משפט בסך של 50 ₪. ב. בעוד שהתובע סבר, שהנתבע אחראי לקרות התאונה ולגרם הנזק, סברו הנתבעים שהאחריות רובצת על התובע, משום שהתובע נסע בחוסר זהירות בעת שנכנס לנתיב לא פנוי ובנוסף לכך, טוענים הנתבעים הטענות הבאות: א) הנתבע נהג באוטובוס השייך לנתבעת והגיע לכיכר בנתיב השמאלי. לפני הכיכר מתמזגים שני הנתיבים לנתיב אחד. כאשר הנתיב הימני מסתיים צריך רכב הנמצא בצד ימין לעבור לנתיב שמאלי על מנת להמשיך בנסיעה. ב) התובע נסע בנתיב הימני והנתבע נסע בנתיב השמאלי לפני רכב התובע ורכב התובע נצמד לרכב הנתבעים והמראה שלו התקפלה. בשלב מסוים, ירד הנתבע מרכבו וביקש מהתובע שלא להמשיך בנסיעה ואז בחר התובע לנסוע לאחור ותוך כדי כך שרט את רכבו וכן את רכבם של הנתבעים ותוך כדי כך שבר התובע את המראה שברכבו. 2. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת כיווני הנסיעה והצדדים. אין גם מחלוקת על כך, שהתובע נסע בנתיב הימני ואילו הנתבע נסע בנתיב השמאלי. השאלה העומדת להכרעה היא, האם יש לקבל גרסת התובע לפיה, אירעה התאונה בעת שהנתבע סטה לנתיב נסיעתו של התובע, או שמא יש לקבל את גרסתו של הנתבע, שהתאונה אירעה עת ניסה התובע להידחף ולאחר מכן תוך נסיעה לאחור. 3. לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את הנסיבות, את עדויות הצדדים ואת חומר הראיות, אני קובע כי מהנסיבות המתוארות על ידי המעורבים בתאונה עולה, שכל אחד מהם תרם את תרומתו לגרם התאונה והנזק, כאשר העובדות והנימוקים - כפי שיפורטו להלן - מצביעים על כך, שאחריותו של הנתבע גבוהה מאחריותו של התובע ובנדון דנן, החלטתי לחלק האחריות ביניהם באופן כזה, שהתובע ישא באחריות בשיעור של 30% ואילו הנתבע ישא באחריות בשיעור של 70% - זאת מהנימוקים הבאים: א. א) התובע העיד בבית המשפט, שנסע בנתיב הימני, משום שהיה בדעתו לפנות ימינה ואז שפשף רכב הנתבע את הצד של המראה, את הפגוש ואת צמיג מכוניתו של התובע. עוד מעיד התובע, שבעת קרות האירוע היו שניהם בנסיעה ושניהם פנו ימינה (ראה עדות התובע בעמ' 1 לפ'). ב) הנתבע מאשר את העובדה, שהתובע נסע בנתיב הימני, אך טוען שתחילה נצמד לרכב הנתבע וכתוצאה מכך התקפלה המראה ברכבו ורק לאחר שהנתבע ירד מרכבו וביקש מהתובע לא להמשיך בנסיעה או אז נסע התובע לאחור ותוך כדי כך שרט את רכבו, שבר את המראה וגם פגע ברכב הנתבע. ב. א) כפי שעולה מעובדות המקרה, שמר התובע על נתיב ימין והיה בדעתו לפנות ימינה ואין אני מקבל טענת הנתבע, שהפגיעה ברכבו של התובע אירעה תוך כדי שהוא נדחף אל עבר רכב הנתבע או תוך כדי נסיעה לאחור. הנתבע העיד כי בשלב מסוים ירד מרכבו ואני קובע, שלא סתם ירד מרכבו רק כדי להזהיר את התובע שלא להמשיך בנסיעה, אלא הנתבע ירד מרכבו משום שהוא חש או ראה במראה שלו, שתוך כדי פניה ימינה פגע ברכב התובע. ב) רכב התובע נפגע בחזית צד שמאל, מגן קדמי, צמיג קדמי שמאלי ובמראה החיצונית השמאלית ולכן פגיעות אלו לא נגרמו רק תוך כדי נסיעה לאחור, אלא תוך כדי הצמדות יתר של שני הרכבים זה אל זה ותוך כדי ביצוע פנייתו של רכב הנתבעים ימינה מבלי לקחת בחשבון את המצאות רכב התובע מימינו (ראה מיקום הפגיעות ברכב התובע בחוות הדעת של השמאי שצורפה לכתב התביעה). ג. א) היצמדות היתר בין שני הרכבים בטרם הגיעו לכיכר ובטרם הפנייה, היא זו אשר גרמה לתאונה ולכן במקרה זה, לא נהגו שני המעורבים בתאונה בזהירות הדרושה, אך היות והתובע נסע מצד ימין ואילו הנתבע נסע משמאלו, אזי האחריות של הנתבע לגרם התאונה היא גבוהה יותר, משום שהיה צריך לקחת בחשבון את גודל רכבו לעומת גודל רכב התובע ולבצע הפניה ביתר זהירות ואם היה שומר כל הזמן על נתיב נסיעתו ובמרחק מספיק מרכב התובע - הייתה התאונה נמנעת. אני לא מקבל טענת הנתבעים, שלפני הכיכר מתמזגים שני הנתיבים לנתיב אחד וכאשר הנתיב הימני מסתיים צריך רכב הנמצא בצד ימין לעבור לנתיב שמאלי על מנת להמשיך בנסיעה. התמונות שהוגשו וסומנו ת/1 מצביעות על קיומם של שני נתיבים גם במקום קרות האירוע - אם כי מסכים אנוכי לטענות הצדדים שמקום זה אינו כה מרווח וזו סיבה נוספת לנהוג במשנה זהירותבאותו מקום. עם זאת, גם התובע תרם את תרומתו לגרם התאונה. התובע אמנם נסע בנתיב הימני והיות והוא רצה לפנות ימינה, אין ספק שהוא היה צמוד לימין, ברם עצם היצמדות היתר אל רכבו הגדול של הנתבע - היא זו אשר תרמה לגרם התאונה. ב) אני לא מקבל את עדותו של הנתבע הטוען, שבעת שנכנס לצומת לא היה אף אחד, משום שמיד אחרי זה אומר הנתבע: " .... לא היה אף אחד ואני עמדתי בצומת והיא הייתה עמוסה". לא ברור לבית המשפט, איך מחד גיסא לא היה אף אחד ומאידך גיסא היה הצומת עמוס (עמ' 1 לפ', ש' 20-21). התמונה אותה הגיש הנתבע (נ/1) מצביעה על כך, שאכן היו רכבים מימינו של רכב הנתבע (אם כי האוטובוס שבתמונה אינו האוטובוס בו נהג הנתבע אלא צולם לצורך המחשה). ג) הנתבע העיד בבית המשפט, שתוך כדי עמידת האוטובוס לא היה נזק, אלא רק לאחר שהתובע נסע לאחור, ברם בכתב ההגנה נאמר אחרת. בכתב ההגנה נאמר כך: "רכב התובע נצמד לרכב מרכבה המראה שלו התקפלה", ולאחר שהנתבע ירד מרכבו וביקש מהתובע שלא ימשיך לנסוע, בחר התובע לנסוע לאחור ואז שרט את הרכב שלו ושל הנתבע ושבר את המראה (ראה האמור בכתב ההגנה לעומת עדותו של הנתבע בעמ' 2 לפ', ש' 6-7). הנתבע העיד גם, שבעת שנכנס לצומת לא היה אף אחד, אך בהמשך העיד, שהוא ראה את רכב התובע וששניהם ביחד לא יכולים להתקדם ביחד (עמ' 2 לפ', ש' 9-10). ד) מר רמי שמעוני, אשר נסע ברכב התובע, העיד בבית המשפט מטעם התובע. העד העיד - כפי שגם העידו המעורבים בתאונה - שהתובע נסע בנתיב הימני והנתבע בנתיב השמאלי והוא העיד, שראה שהאוטובוס פגע ברכב התובע. העד מאשר את טענתו של הנתבע וטענת נציג הנתבעת, שאכן האוטובוס נסע לפני רכב התובע וכאשר שניהם היו בכיוון ימינה - פגע רכב הנתבעים ברכב התובע. 4. א. סוף דבר, מהנימוקים שפורטו לעיל עולה, ששני המעורבים בתאונה לא נהגו בזהירות הדרושה בהתחשב במקום האירוע, כאשר כל אחד מהם ניסה קודם לפנות ימינה ותוך כדי כך התקרבו שני הרכבים יתר על המידה זה אל זה וכך אירעה התאונה. היות והתובע נסע בנתיב הימני והיות וגם הוא היה צריך לבדוק האם אין הוא מתקרב יתר על מידה אל רכב הנתבע ולאור הנימוקים שפורטו נקבעה חלוקת האחריות של שני הצדדים, כאמור. בהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה בפסק דין, על הנתבעים לפצות את התובע. ב. התובע הוכיח נזקיו בסך של 3,481 ₪ (נזק לרכב ושכ"ט שמאי) התובע גם תבע סך של 915 ₪ עבור הפסד יום וחצי עבודה. התובע צרף אישור רואה חשבון מיום 5.1.11 על הכנסתו היומית הממוצעת של כ-610 ₪. השמאי העריך בחוות דעתו, שלצורך תיקון רכב התובע יידרשו יום וחצי, ברם התובע לא הוכיח שהרכב אכן היה מושבת יום וחצי, התובע לא הוכיח שרכבו הוכנס לתיקון במוסך כלשהו וגם לא המציא חשבונית תיקון. לכן, אין אני נעתר לפריט תביעה זה. ג. לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובע סך של 2,437 ₪ (70% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 6.2.11 - ועד התשלום בפועל. כמו כן ובהתחשב ברשלנות התורמת של התובע, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידרי, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. כיכר (מעגל תנועה)שאלות משפטיות