קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזרת כסף בבית משפט לתביעות קטנות: בפני תביעה כספית. התובע עתר בכתב תביעתו כי הנתבעת תשיב לו סך של 15,000 ₪ אשר הפקיד בחשבון בנק השייך לנתבעת. להלן העובדות שבעניין. לגרסת התובע הוא חי בבית הנתבעת כשש עד שבע שנים (ראה עמ' 1 שורה 13), במאמר מוסגר יצויין כי במקום אחר התובע טען כי הוא חי בבית הנתבעת שלוש שנים, (ראה עמ' 2 שורה 13). לגרסת התובע משהגיע להתגורר בבית הנתבעת לא היה לו חשבון בנק. לפיכך הוא הפקיד את כספו בחשבון הבנק של הנתבעת. התובע טען כי הוא לא קיבל מהנתבעת את מספר חשבון הבנק שלה בו הופקד כספו. כמו כן, לגרסת התובע אין בידיו מסמכים המאמתים את דבריו. התובע ציין בכתב תביעתו ובלשונו: "לא היה לי את מספר החשבון של בנק, היה באמונה". בהמשך, לגרסתו, לכשרצה את כספו סרבה הנתבעת להשיב לו את הכסף. לגרסת התובע הוא הפקיד בחשבון הבנק של הנתבעת סכום של 8,000 ₪, אולם הוא דרש מהנתבעת להשיב לו סכום של 15,000 ₪, הואיל ולאחר שהכסף הופקד בבנק, הם בדקו, כך בלשונו, ונאמר להם שהסכום גדל בעקבות הריבית ל- 15,000 ₪. (ראה עמ' 1 ישיבת יום 4.8.02 שורה 22). באשר לגרסת הנתבעת, לפיה הכסף נמסר לה למטרת צרכי מחיה, התובע מסר כי אין בדבריה של הנתבעת ממש. לגרסתו הוא קיבל הבטחת הכנסה, סכום של 1,500 - 1,400 ₪ מידי חודש בחודשו. לגרסת התובע את הסכום הנ"ל הוא מסר לנתבעת לצורכי מחיה מדי חודש. התובע מסר כי דמי הבטחת הכנסה הוכנסו לחשבון בנק נפרד, חשבון בנק על שמו, אשר נפתח בהמשך. התובע הוסיף כי שלח לנתבעת שלושה אנשים, אשר לדבריו ביקש מהם לפנות לתובעת ולבקשה שתשיב לו את כספו. את שמותיהם של אותם אנשים התובע ציין בכתב תביעתו כעדיו. לגרסת הנתבעת אין בדברי התובע אמת. לגרסתה התובע חי בביתה 5 שנים (ראה עמ' 2 שורה 25). לגרסת הנתבעת עת הגיע התובע לביתה היא סייעה לו ביחד עם בני משפחתה להתאקלם בארץ. בין השאר, היא פתחה עבורו חשבון בנק. בחשבון הנ"ל, לגרסת הנתבעת, התובע היה חוסך את כספו. כמו כן, לגרסת הנתבעת התובע הפקיד בחשבון הנ"ל סך של 12,000 ₪, מכספו. הנתבעת מסרה כי בתחילת דרכם המשותפת כבני זוג לאחר כשנה (ראה עמ' 3 שורות 18,17), התובע נתן לה סכום של 5,000 ₪ באופן חד פעמי, להוצאות כלכלה ולצורכי הבית, לאחר שביקשה ממנו הלוואה בסך של 5,000 ₪. בכספים הנ"ל הם השתמשו לצורכי הבית (ראה עמ' 2 שורות 16,17 וכן שורות 22,21). עוד מסרה הנתבעת כי לעתים במהלך השנים, התובע היה נותן בידיה סכום נוסף של 150 - 100 ₪ לצורכי מחיה. אולם, התובע לא נתן בידיה את הסכומים הנ"ל מידי חודש בחודשו באופן שוטף. לדברי הנתבעת היא מעולם לא ביקשה מהתובע כספים נוספים הואיל ועל פי מנהגם לא נהוג לבקש כספים, ובלשון הנתבעת "... ואם הוא נתן, הוא נתן, ואם הוא לא נתן אז לא נהוג לבקש". (ראה עמ' 3 שורה 20). לדבריה של הנתבעת היא חיה עם התובע כבעל ואישה, והתובע חי על חשבונה ובביתה כל השנים. כמו כן הנתבעת מסרה כי היא נשאה בכל הוצאות הבית (ראה עמ' 2 שורה 24). הנתבעת הוסיפה כי לכשנפרדו, התובע שלח אליה את זקני העדה, את שלושת האנשים אותם הזכיר בכתב תביעתו, וטען בפניהם כי הוא נתן לה 5,000 ₪ וביקש באמצעותם כי תשיב לו את הכסף. הנתבעת מסרה כי היא אמרה לזקני העדה כי אין בכוונתה להשיב את הכסף, סך של 5,000 ₪, אשר ניתן לה לצורכי מחיה. כמו כן, לדבריה ההוצאות וההנאה שהיו לתובע בזמן שהותו בביתה ערכם עולה פי עשר מהסכום שנתן לה התובע לצורך ההוצאות הכלכליות המשותפות (ראה כתב ההגנה). ממצאים ומסקנות: לאחר ששקלתי את גרסאות הצדדים מצאתי לדחות את התביעה ואנמק. בפניי גרסה מול גרסה. המחלוקת בין הצדדים הינה אם עסקינן בכסף שהופקד למשמורת בחשבון הבנק של הנתבעת מאחר ולתובע לא היה חשבון בנק במועד בו הופקד הסכום. או, האם עסקינן בכסף שניתן לנתבעת ע"י התובע למטרות מחיה, כסף אשר לא נועד מלכתחילה להשבה. כמו כן, קיימת מחלוקת בין הצדדים על גובה הסכום. א. התובע עתר כי הנתבעת תשיב לו סך של 15,000 ₪. התובע אשר עליו מוטל נטל הראיה להוכיח את תביעתו לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו על פי חוק. ב. במהלך הדיון מגרסת התובע עלה כי הוא הפקיד בחשבונה של הנתבעת סך של 8,000 ₪ בלבד. חרף העובדה כי התובע עתר בכתב תביעתו שהנתבעת תשיב לו סכום של 15,000 ₪. לגרסת התובע הוא תבע כי הנתבעת תשיב לו סכום של 15,000 ₪, הואיל ולסכום שהופקד הצטברה ריבית במהלך התקופה, כך נאמר לו, לדבריו. התובע לא המציא כל ראיה לאימות גרסתו, קרי, כי סכום בסך של 8,000 ₪ צבר ריבית בסך של 7,000 ₪. ג. הנתבעת הודתה כי התובע הפקיד בחשבונה סך של 5,000 ₪. אולם, הנתבעת מסרה הסבר השולל את המשמעות המחייבת העולה מהודאתה. הנתבעת שללה את גרסת התובע לפיה הכסף הופקד בחשבונה למשמורת עבור התובע מאחר ולתובע לא היה חשבון בנק. הנתבעת מסרה הסבר לפיו התובע חי בביתה ועל חשבונה במשך 5 שנים, ובמהלך השנים, במועדים שונים בלתי קבועים ובלתי סדירים, ומרצונו, התובע תרם לכלכלת הבית סכום של כ- 100-150 ₪ לחודש, וכי הסכום, סך של 5,000 ₪ ניתן לה על ידי התובע כסכום חד פעמי, כשנה לאחר שהחלו את חייהם המשותפים, על חשבון כלכלת הבית, ולצורכי מחיה להוצאותיהם המשותפות. כמו כן, הנתבעת טענה כי לזקני העדה אשר התובע שלח אליה על מנת שישכנעו אותה להשיב לו את הכסף, התובע מסר כי נתן לה סך של 5,000 ₪ בלבד. כמו כן, הנתבעת מסרה כי היא מסרה לזקני העדה את הסברה למתן הסכום הנ"ל, ואת עמדתה ביחס לעתירת התובע להשיב לו סכום של 5,000 ₪. ד. התובע לא זימן למתן עדות את זקני העדה, על אף שציין את שמותיהם כעדים בכתב תביעתו. בידי זקני העדה היה לתמוך או לכרסם בגרסת התובע לגבי הסכום אשר התובע מסר להם כי מסר לנתבעת, סכום שהינו שנוי במחלוקת. כמו כן, היה בידי זקני העדה להאיר את הסוגייה באשר לגרסאות הצדדים כפי שנטענו בפניהם, ע"י כל אחד מהצדדים. ה. גרסת הנתבעת לפיה הכסף ניתן לה על חשבון צרכי מחיה עולה בקנה אחד עם ההגיון והשכל הישר, והינה גרסה סבירה, בשים לב לעובדה שהתובע חי בבית הנתבעת מספר שנים. ו. התובע לא המציא כל ראיה על מנת להוכיח את גרסתו לפיה הוא נתן לנתבעת מידי חודש בחודשו את דמי הבטחת ההכנסה, אשר קיבל, לצורכי מחייתו. כאמור לעיל, הנתבעת שללה את גרסת התובע לפיה התובע מסר לה את דמי הבטחת ההכנסה, ומסרה כי לעיתים התובע מסר לה סכום של 100 ₪ או 150 ₪ לצורכי מחיה. ז. כאמור לעיל, עסקינן בגרסה מול גרסה. נטל הראיה מוטל על התובע לשכנע ולהוכיח את גרסתו. משלא הרים התובע את הנטל המוטל עליו ולא שכנע כי גרסתו אמת, קרי, כי הכסף הופקד למשמורת בחשבונה של הנתבעת. כמו כן, התובע לא שכנע כי הפקיד בחשבון הנתבעת סכום של 8,000 ₪. כמו כן ובנוסף לאמור לעיל, לאחר שמצאתי כי הנתבעת מסרה הסבר סביר והגיוני להודאתה כי קיבלה מהתובע סך של 5,000 ₪, וטענה כי עסקינן בכסף שניתן לה למטרת כלכלת הבית. בנוסף, בשים לב לעובדה לפיה התובע הודה כי חי שנים בביתה של הנתבעת, וכאמור לעיל, לא עלה בידו להוכיח כי תרם לכלכלת הבית, מצאתי לדחות את תביעת התובע. סוף דבר, אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪. החזרת כספים