קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד רשות השידור להחזר אגרת טלוויזיה: 1. בשנים 2001- 2006 קבלו התובעים הודעות מהנתבעת לשלם אגרת טלוויזיה ולמרות שהתובעים הודיעו לנתבעת, שהיות והם אנשים דתיים, אין להם מכשיר טלוויזיה (להלן: "מקלט") ולמרות זאת קיבלו התובעים ביום 3.12.07 אזהרה אחרונה לפני העברת החוב לטפול משפטי לשלם האגרה ולטענתם, שילמו הם - בלית ברירה - את סכום האגרה ע"ס 4,400 ₪ וזאת באמצעות הלוואה שלקחו ממר דוד אדמוני - אחיו של התובע (להלן: "דוד"). התובעים שילמו את סכום האגרה הנ"ל, משום שקיבלו איומים מהוצל"פ שאם לא יסדירו החוב יינקטו נגדם הליכי עקולים. מאחר והתובעים סבורים שלא היה עליהם לשלם הסכום הנ"ל או כל סכום אחר ומאחר והתובעים שילמו הסכום בלית ברירה, הגישו הם תביעה זו לחייב את הנתבעת להשיב להם הסך ששילמו בתוספת סך של 1,600 ₪ כריבית ועוגמת נפש ובסה"כ - 6,000 ₪. 2. הנתבעת סבורה, שבדין שלחה הודעות לתובעים ובדין גבתה את החוב ולכן יש לדחות את תביעת התובעים. להצדקת הטענה, שיש לדחות את התביעה, מוסיפה הנתבעת וטוענת, בין היתר את הטענות הבאות: א. התובעים קיבלו הודעות לתשלום בין השנים 2001- 2006 ובין שנים אלו לא שלחו ולו פעם הודעה בכתב - כמתבקש על פי הדין - ממנה ניתן ללמוד שאין ברשותם מקלט. התובעים שילמו את האגרה של השנים הנ"ל ללא כל מחאה ובעצם התשלום הודו הם בחוב והיות והחוב שולם, ממילא ממשיכה הנתבעת לראות במשלם כמחזיק במקלט. ב. התובע הגיע לסניף הנתבעת ביום 30.6.10 וחתם על הודעה בדבר אי החזקת מקלט ואכן ממועד זה עדכנה הנתבעת את רישומיה וחדלה מלדרוש את האגרה. ג. בכתב ההגנה מוסיפה הנתבעת ומציינת את ביקורו של נציג מטעמה בבית התובעים ביום 15.2.11 ועל מציאת מקלט בביתם, כאשר לטענת התובעת נמסר להם מכשיר זה על ידי דוד במתנה. 3. א. הנתבעת מציינת בכתב ההגנה את "חובת הודעה של מחזיק" על פי הוראות סעיף 29ב(א) לחוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), אך סעיף זה אינו רלוונטי לעניינינו, משום שסעיף זה מורה למי שאינו סוחר והגיע להחזקתו מקלט הטעון תשלום אגרה, ימסור הודעה על כך לרשות השידור, ברם במקרה הנדון בפני, נטען על ידי התובעים, שכלל לא רכשו ולא החזיקו במקלט ואם טענה זו נכונה היא, הרי שלא היה מה להודיע לנתבעת בהתאם לסעיף זה. ב. סעיף 28א(א) לחוק קובע: "המחזיק במקלט טלוויזיה ישלם לרשות אגרה שנתית..." ולכן, השאלה היא האם החזיקו התובעים מקלט בין השנים 2001- 2006 ושאת האגרה בעד שנים אלו שילמו בשנת 2007. מהוראת סעיף 28א(א) הנ"ל עולה, שתנאי לבסיס החיוב באגרה הוא ההחזקה במקלט. תנאי זה מהווה תנאי סף לחיוב באגרה, שכן באין מקלט - אין אגרה. מכאן, גם אם בחר המחזיק שלא לצפות בשידורים - לא עומדת לו טענת הפטור מתשלום באגרה. 4. לאור האמור בסעיפים הנ"ל ולאחר שבחנתי את עדויות הצדדים, את עדותו של דוד ואת חומר הראיות, אני מחליט לדחות את תביעת התובעים - זאת מהנימוקים הבאים: א. א) התובעים מציינים בכתב התביעה, ש: "בשנים 2001-2006 קבלתי הודעות אגרת טלוויזיה", אך גם מציינים, ש: "הודעתי להם שאין ברשותנו מכשיר טלוויזיה...והם מתעלמים, היו טורקים בפני את הטלפון". בעצם אמירה זו בכתב התביעה, מודים התובעים כי מדי שנה מאז 2001 ועד 2006 קיבלו הודעות לתשלום האגרה, אך התובעים לא הוכיחו, שמאז 2001 ועד 30.6.10 הודיעו בכתב לנתבעת, שאין בהחזקתם מקלט. מהעובדות עולה, שהתובעים קיבלו הודעות ולא התייחסו אליהן, עד שנשלחה אליהם ביום 3.12.07 אזהרה מרוכזת שעליהם לשלם את האגרה לשנת 2007. ב) התובעים גם לא הציגו כל מסמך המוכיח התייחסות לסכומי החוב הנ"ל או הוכחה על שליחת הודעה כלשהי בכתב המודיעה לנתבעת שאין מקלט בהחזקת התובעים. ביום 26.12.07 שילמו התובעים את הסך של 4,400 ₪ על פי פירוט החובות לכ"א מהשנים 2001- 2006. ב. א) התובעים צרפו, לכתב התביעה, הודעה מיום 30.6.10 בה מודיעים התובעים, שאין ברשותם מקלט ואכן מאז ההודעה - לא חויבו יותר התובעים בתשלום אגרה. אני מקבל את טענת הנתבעת, שבעצם תשלום החוב ללא הסתייגות וללא פניה קודמת המסבירה מדוע אין על התובעים לשלם, הודו התובעים על קיום החוב. זאת ועוד, גם לאחר שנת 2007 עת שילמו את החוב ועד למתן ההודעה מיום 30.6.10 לא הוכיחו התובעים הסתייגות או פנייה כלשהי לעצם התשלום. באותה הודעה מיום 30.6.10 ציינו התובעים שאין בהחזקתם מקלט, אך לא צוין שגם בעבר לא היה בהחזקתם מקלט. ב) ההנחה היא, שאדם אינו ישן על זכויותיו וכך גם יש לצאת מתוך הנחה ברורה, שאם התובעים אכן סברו ששילמו לשווא את האגרה בין השנים 2001 - 2006, נשאלת השאלה מדוע לא עשו מאומה מאז תשלום האגרה (שנת 2007) ועד 30.6.10? השהיית הגשת התביעה במשך שנים יחד עם העובדות שפורטו לעיל, חייבות לפעול לחובת התובעים. ג. אזרח השומר על זכויותיו היה פונה לנתבעת כבר עם קבלת ההודעה הראשונה לתשלום האגרה, אך במקרה בו קא עסקינן, לא הוכחה פנייה בכתב כלשהי אל הנתבעת בדבר חיוב בתשלום האגרה לשנים 2001- 2006. התובעת נשאלה, על ידי בית המשפט, מדוע לא הודיעו - עם קבלת ההודעה הראשונה - שאין להם מקלט, אך התובעת לא נתנה הסבר לשאלה זו והשיבה: "אני לא יודעת. התקשרתי אליהם ואמרתי להם שיבדקו.." (עמ' 1 לפ', ש' 17-19). התובע העיד בבית המשפט, שהוא היה בסניף הנתבעת ואמר להם שאין לו מקלט, אך התובע לא הוכיח את עצם הגעתו לשם ולא הוכיח באיזו שנה הגיע - אם כי יש להניח שכוונתו של התובע היא שהוא הגיע באותו מועד שחתם על ההודעה הנ"ל- ואין להבין את הסיבה, מדוע אם לא נענה לאחר פגישה זו - לא מצא לנכון להודיע בכתב שאין לו מקלט. ד. א) דוד הוא, כאמור, אחיו של התובע ובעצם הוא זה שהגיע לבית המשפט והגיש את התביעה. דוד גם העיד בבית המשפט ונראה לי שהוא זה שהיה פעיל בעניין הגשת התביעה, שכן לטענת התובעים וגם לטענתו - הוא זה אשר הלווה לתובעים הסכום לשלם את מלוא האגרה. פעילות זו מצאה לה ביטוי בהגשת התביעה, אך לא הובא בפני כל טיעון משכנע, מדוע במשך השנים - בין שנת 2001 - ועד מסירת אותה הודעה שאין לתובעים מקלט (30.6.10) לא עזר דוד לתובעים בשליחת מכתב כלשהו לנתבעת על כך שאין כלל מקלט בבית התובעים. הרי מעדותו עולה, שהוא יודע, שכל הזמן היו מאיימים על התובעים והתובע אף פנה באופן אישי אל דוד ואמר לו שמאיימים עליהם שיוציאו להם המיטות - ואם כך, כיצד זה לא היה אז דוד פעיל ועוזר לתובעים לכתוב מכתב אל הנתבעת כדי להסביר את המצב לאשורו? ב) מעדותו של דוד גם עולה סיבת הגשת תביעה זו, שכן לדבריו הוא החל לבקש מהתובעים החזר סכום ההלוואה. כך מעיד דוד בבית המשפט: "מה שקורה אני ביקשתי את הכסף חזרה, עובדים לא עובדים .... אמרתי שאני רוצה את הכסף בחזרה...." (ראה עדותו בעמ' 2 לפ', ש' 7-10). 5. לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה והיות והתובעים לא הראו - ולו לכאורה - פניה כלשהי לנתבעת בדבר התשלומים שנדרשו לשלם מדי שנה מאז 2001- 2007 והיות והם שילמו החוב ורק ביום 30.6.10 מצאו לנכון להודיע בכתב לנתבעת על כך שאין בהחזקתם מקלט - אני מחליט לדחות את התביעה. לאור התוצאה אליה הגעתי, היה עלי מן הדין לחייב את התובעים לשלם הוצאות לנתבעת, ברם בהתחשב במצבם של התובעים ולאור העובדה שהם שילמו את שנדרש מהם, החלטתי - לפנים משורת הדין - שלא לחייב אותם בהוצאות. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. טלויזיהרשות השידוראגרה