תלונות על בית מלון - אחריות סוכנות נסיעות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תלונות על בית מלון - אחריות סוכנות נסיעות: פסק הדין ניתן לאחר דיון הוכחות שהתקיים בתיק היום במעמד התובעים 1, 2 ו- 4 ונציג מטעם הנתבעת. מכתב התביעה עולה כי בתאריך 22/10/10 התאכסנו התובעים בבית מלון "חוף עכו" שהוזמן באמצעות הנתבעת על מנת לחגוג את יום נישואיהם של התובעת 1 ובעלה. לטענת התובעים, המלון הוצג על ידי הנתבעת כמלון 4 כוכבים ברמה גבוהה ביותר. התובעים צירפו לכתב התביעה מכתב המתאר לדבריהם את "מסע האכזבות" שלהם בעת השהייה במלון. במכתב הועלו טענות שונות לגבי טיב השירות והאירוח שסופק על ידי המלון, כאשר בין היתר נטען כי צלחת הפירות שסופקה על ידי המלון לכבוד יום הנישואין לא הייתה באיכות ראויה והגיעה באיחור, האוכל שהוגש בחדר האוכל היה קר, המים היו טפלים, המלון לא סיפק לתובעים כפיות וכוס חד פעמית שביקשו והמזגן בחדר הכושר לא פעל כראוי. כמו כן נטען כי המזלף במקלחון של אחד החדרים היה שבור ולקח לבית המלון שלוש שעות להחליפו וכי בחדר אחר נתלשה דלת המקלחון מהמקום ונפלה על רגלה של אשת התובע 3, וגם עניין זה סודר רק כעבור מספר שעות. עוד עולה מכתב התביעה כי כאשר פנו התובעים לנתבעת, נאמר להם כי הנתבעת היא מתווכת בעסקה בלבד וכי עליהם לתבוע את בית המלון. בכתב ההגנה נטען כי הנתבעת הינה סוכנת נסיעות אשר סיפקה לתובעים שירותי הזמנה של האירוח בבית המלון, וכי היא אינה יכולה להיות אחראית להתנהלות צוות המלון, לתחזוקת המלון ולרמתו ו/או לאיכותו של המזון שהוגש. עוד נטען כי סוכן אינו ספק השירות ואין לו שליטה על אופן הספקת השירות בפועל על ידי המלון ועל רמת התחזוקה בו, כאשר הלכה פסוקה היא כי סוכנות נסיעות או כל מתווכת כמו הנתבעת אינה אחראית לתקלות כאלה ואחרות שהתרחשו באחריות המלון. לטענת הנתבעת, לאור ניסיון העבר שלה עם המלון, לא ציפתה ולא היה עליה לצפות לכך שהשירות שיינתן לתובעים לא יהיה ראוי. במהלך הדיון הפנה נציג הנתבעת לפסק דין שניתן בעניין דיזנהאוז אשר התייחס לאחריות של סוכני נסיעות כלפי לקוחותיהם. לאחר הדיון איתר בית המשפט את פסק הדין, ח"א (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' (להלן: "פסק דין דיזנהאוז") אשר ניתן על ידי בית הדין לחוזים אחידים בירושלים, ועסק בהיקף האחריות שיש להטיל על סוכני נסיעות במקרים שבהם נפגעות זכויות הלקוח. בסעיפים 15-16 לפסק הדין הנ"ל קובע בית הדין, בין היתר, כדלקמן: "סוכנות נסיעות איננה יכולה לטעון כי מעמדה מוגבל למתן שירותי "תיווך" או למעמד של "שלוח" בלבד, שכן פעולות רבות שהיא מבצעת חורגות מגדר מאפייניו הידועים של מוסד התיווך או של יחסי שליחות. המבקשת נוטלת חלק פעיל ביצירת העסקאות, כאשר היא זו המחתימה את הלקוחות על חוזים (הנערכים מולה ולא אל מול הספקים), גובה מהלקוחות את הכספים ומתחייבת לספק להם את השירותים המוצעים ... מצד שני, אין אנו סבורים (ולמעשה אף המשיבים לא טענו זאת) כי ניתן לקבוע שדינה של המבקשת הוא כשל קבלן המספק את שירותי התיירות שהזמין הלקוח, ונושא באחריות מלאה לכך שהלקוח יקבל את שהזמין. המבקשת איננה מעונינת ליטול על עצמה אחריות לנושאים רבים המצויים מחוץ לתחום שליטתה (כגון רמת האוכל שתוגש במלון או יציאתה של טיסה במועד שנקבע), וכנגזר מכך איננה מתמחרת את שירותיה באופן המפצה אותה על העלות הגבוהה הכרוכה ביצירת אחריות שכזו". יצוין כי בפסקי דין נוספים שניתנו באותו עניין אשר חלקם מוזכרים בפסק דין דיזנהאוז הובעו דעות סותרות לגבי מעמדם של סוכני נסיעות, כאשר בחלק מפסקי הדין נקבע כי הסוכנות אינה אלא שלוחה או מתווכת בלבד, ואילו בפסקי דין אחרים נקבע כי מדובר בגוף בעל מעמד עצמאי כלפי הלקוחות. בפסק הדין שניתן בעניין זה בבית המשפט העליון בע"א 6570/02 אל על נתיבי אוויר לישראל נ' זילברשלג מיום 26.8.2009 בחר בית המשפט שלא לקבוע עמדה חד משמעית בעניין זה משלא נדרש לכך לצורך הכרעה בתיק שהיה בפניו. בית הדין התייחס בין היתר ליחסי הכוחות בין סוכנות הנסיעות ללקוח וקבע כי "נגישותם של הלקוחות לספקי השירותים, שהם למעשה צד נוסף בחוזה שלפנינו, מוגבלת בהרבה מזו של הסוכנות, וזאת כתוצאה ממגבלות של שפה, אמצעי קשר ומעמד", אולם זאת על פי רוב ובניגוד למקרה שבפנינו "כאשר הלקוחות נמצאים בישראל וספקי השירותים נמצאים בחו"ל, כך שלא תמיד ניתן ליצור איתם קשר ממשי, ובכל מקרה ברור שבמצב דברים זה קיים קושי רב ללקוח לתבוע את הספק ולעמוד על זכויותיו מולו" (ראו סעיף 7 לפסק דין דיזנהאוז). כמו כן עולה מפסק דין דיזנהאוז כי סוכנות הנסיעות אמנם נדרשת לעשות בדיקות סבירות על מנת לוודא כי שירותי התיירות שהיא מוכרת הם ממשיים ותואמים את המובטח ללקוח (סעיף 44), אך "אין היא נוטלת על עצמה אחריות לאיכותו של השירות האמור, ואף לא לליקויים העלולים ליפול בו (למעט כאלה בהם ניתן לייחס לה אשם)" (פסקה 18ג. לפסק הדין). בפסק הדין ישנה התייחסות לסוגיות ספציפיות שהועלו לגבי אחריות של סוכן נסיעות כלפי לקוח בנושאים מסוימים, כאשר בעניין בתי מלון וכעולה מסעיף 49 בפרק ו' לפסק הדין, לא מצא בית הדין לנכון לשנות או לבטל סעיף בחוזה האחיד הקובע כי האחריות על תקינות המתקנים ו/או השירות במלון לרבות מערכת המיזוג היא באחריות המלון ו/או ספק השירותים בלבד. על רקע האמור בפסק דין דיזנהאוז וכן בפסקי דין דומים אחרים אשר ניתנו בעניין אחריותם של סוכני נסיעות, בית משפט זה אינו סבור כי המקרה דנן הינו אחד מאותם מקרים שבהם יש מקום להטיל אחריות על סוכנות הנסיעות. אין חולק כי התובעים קיבלו את השירות שהוזמן במלון ובמועד המבוקש. כמו כן אין חולק כי כפי שנמסר לתובעים לפני ביצוע ההזמנה, אכן מדובר במלון ברמה של ארבעה כוכבים - דירוג אשר אינו נקבע על ידי סוכנות הנסיעות אלא על ידי לשכת התיירות. בנוסף לא נסתר כי לבקשתם של התובעים, דאגה סוכנות הנסיעות להעביר לבית המלון את המידע שלפיו מדובר בנופש שהוזמן לרגל יום הנישואין של אחד מבני הזוג. תלונותיהם של התובעים עוסקות במספר פגמים שנפלו בתחזוקת המלון, בטיב השירות שניתן ובמזון שהוגש. על פני הדברים ובהעדר ראיות לגבי מידע ספציפי שהיה ברשותה של הנתבעת, לא מדובר על עניינים מהסוג שהיה על סוכנות הנסיעות לדעתם עליהם מראש ולדווח אודותיהם ללקוחותיה. כמו כן יש לתת את הדעת לכך שמדובר בעסקה פשוטה של הזמנת בית מלון בישראל, ולכן בניגוד לעסקות חבילה מורכבות המצריכות ארגון ותיאום בין ספקים רבים בחו"ל, במקרה דנן התובעים יכולים היו לערוך בעצמם בנקל בירורים לגבי המלון מבעוד מועד, ואף לאחר השהייה לא היה להם כל קושי ליצור קשר עם המלון ולהגיש תביעה ישירות כנגדו. עוד יצוין כי מהמכתבים אשר צורפו לכתב התביעה עלה כי נציג הנתבעת אשר נכח במלון לא התעלם מפניות התובעים אלא בדק אותן לגופן ואמר שיטפל בעניין למחרת, ואכן על פי תגובת המלון בכתב העביר הנציג את תלונותיהם של התובעים בהתאם, אולם היות ששהו בבית המלון לילה אחד בלבד, לא הייתה אפשרות לנסות לתקן את המצב או להציע פיצוי בהמשך השהייה. כמו כן עלה כי בהמשך העבירה הנתבעת למלון גם את פנייתם של התובעים אשר הופנתה אליה בכתב, ואף אמרה לתובעים שבאפשרותם להגיש תביעה כנגד בית המלון. לאור כל האמור לעיל, אין מקום לקבוע כי הנתבעת פעלה במקרה דנן באופן בלתי סביר ואין להטיל עליה אחריות כלפי התובעים בכל הקשור לטיב האירוח בבית המלון. אשר על כן הנני דוחה את התביעה, אולם עושה כן ללא צו להוצאות. בית מלוןנופשסוכני נסיעות (תביעות)בתי מלון (תביעות)