בע"א 5597/90 כהן נ' תקליטי סי.בי.אס בע"מ, פ"ד מז (3) 212, 217 (1993), נקבע כי אין מפרשים חוזה על פי הכוונה הסובייקטיבית, הפנימית, של צד לחוזה, כי אם על סמך גילוייה החיצוני של הכוונה המשותפת של שני הצדדים. לשון החוזה מהווה מקור ראשון לאיתור כוונה משותפת זו. אולם, כאשר הטקסט אינו מספיק לקביעת אומד הדעת, ניתן להיעזר גם במקורות חיצוניים, המוכיחים "נסיבות" שבהצטרפן לטקסט הן מצביעות על אומד דעת הצדדים (פרשת רייטן). בע"א 6055/04 לנדאו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, נפסק כי הפרשנות הינה תהליך מורכב וקיים בה היזון חוזר בין מילות המסמך לבין נסיבות עריכתו, כאשר על הפרשן לשקול את אלה מול אלה על מנת לרדת לטיבו של המסמך. "התהליך הפרשני הוא 'רצף'. הפרשן נע בחופשיות מהחוזה אל הנסיבות, ומהנסיבות אל החוזה. תנועה זו נפסקת רק בסיום התהליך הפרשני" (ראו פרשנות החוזה, בעמ' 490). המועד הקריטי לבחינת פרשנות החוזה הוא מועד הכריתה (ע"א 6701/00 קאלש מרדכי חברה לבנין בע"מ נ' אבנר, פ"ד נו (5) 799, 811 (2002)). ההלכה מורה אותנו כי שעה שלשון החוזה ברורה וחד משמעית, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ויש על כן להעניק לה משקל מכריע בפרשנות החוזה (ראו דברי כב' השופט ד"ר דנציגר בע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' טהוליאן, ניתן ביום 10.9.09. ראו גם: ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ, ניתן ביום 28.1.08; ע"א 5925/06 בלום נ' אנגלו סכסון סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ, ניתן ביום 13.2.08. התכלית האובייקטיבית של החוזה היא האינטרסים, המטרות והערכים אשר חוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים. פירוש חוזה מבוסס על התחקות אחר אומד דעתם של הצדדים על יסוד ההנחה כי פעלו כאנשים סבירים ותמי לב המבקשים להגשים את המטרה שלשמה נקשר החוזה. על-כן יש לתת למילות החוזה משמעות רחבה המתיישבת עם תכליתו ומאפשרת לקיימו (רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור ואח', פ"ד נו (1) 577, 588 - 589 (2001)).חוזהשאלות משפטיותאומד דעת