ביטול הוצאת עובד לחל''ת - חופשה ללא תשלום

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול הוצאת עובד לחל"ת: זוהי בקשה למתן סעד זמני המחייב את המשיבה לבטל את החלטתה בדבר הוצאת המבקשת לחופשה ללא תשלום החל מיום 1.4.10, וכן לצו העשה מחייב את המשיבה להשיב את המבקשת לעבודתה כאחות מעשית בקופת חולים לאומית בסניף מראר, עד להכרעה בתביעתה העיקרית, ולחילופין, עד לכינוס ועדה פריטטית בעניינה של המבקשת. להלן עובדות המקרה: המשיבה, היא קופ"ח לאומית, כהגדרתה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד- 1994. המבקשת ילידת שנת 1957, התקבלה לעבודה במשיבה בשנת 1981, תחילה כאחות מעשית מחליפה, ולאחר מכן בתאריך 28.4.89 כעובדת קבועה מן המניין. במועד יציאת המבקשת לחופשה ללא תשלום (להלן: "חל"ת") ביום 1.4.10, שימשה המבקשת כאחות מעשית במשיבה בסניף מראר. במהלך השנים האחרונות, הורחבו על ידי משרד הבריאות - מינהל הסיעוד (להלן: "מינהל הסיעוד"), סמכויותיהן של האחיות המוסמכות במדינת ישראל. הרחבה זו יצרה, הלכה למעשה, צורך בשינוי מהותי באופן ובמתכונת העסקת האחיות המעשיות במשיבה. עפ"י חוזר מינהל מס' 43 אשר הוציא משרד הבריאות בשנת 2001, הרחבת הסמכויות מאפשרת לאחיות המוסמכות בלבד לבצע 17 פעולות שמקודם היו בסמכותו הבלעדית של רופא, וכן הורחבו סמכויות האחיות המוסמכות במסגרת ביקורי הבית. במהלך שנת 2005 ניהלה המשיבה הליך הידברות מול האיגוד המקצועי וועד העובדים הארצי במטרה להביא לשינוי בהעסקת האחיות המעשיות במשיבה, הליך שהוביל לחתימת הסכם קיבוצי מיוחד ביום 11.7.05 בין המשיבה לבין הסתדרות העובדים הלאומית - האגף לאיגוד מקצועי (להלן: "ההסתדרות") ולבין ועד העובדים הארצי (להלן: "הועד הארצי") - הסכם המעגן את תנאי העסקתן ו/או פרישתן של האחיות המעשיות, לרבות התנאים למימון לימוד המשך לאחיות מוסמכות. (ר' העתק ההסכם, נספח 1 לבקשה). בהסכם הקיבוצי הנ"ל, הוגדרו מס' קבוצות של אחיות מעשיות: "4. אחיות מעשיות מעל גיל 60 תסיימנה את עבודתן בקופת חולים ותצאנה לגמלאות. אחיות מעשיות עם מקצועיות נמוכה מאוד- תפוטרנה. הקביעה על רמת המקצועיות תהיה בידי מנהלת שירותי הסיעוד הארצית. אחיות מעשיות העובדות בקופת חולים פחות מ- 9 שנים וטרם הגיעו לגיל 55 ואשר הביעו רצונן לצאת להשתלמות לאחיות מוסמכות על חשבונן- תצאנה לחל"ת. אחיות מעשיות כנ"ל שלא תסכמנה ליציאה ללימודים על חשבונן, תסיימנה את עבודתן בקופה. עובדות מעל גיל 55 בעלות וותק של מעל 10 שנים בקופת חולים תמשכנה לעבוד עד גיל 60 ואז תפרושנה לגמלאות. אחיות ללא פוטנציאל להסמכה ובעלות וותק של 10 שנים לפחות בקופת חולים, תישארנה בעבודה. הקופה תסייע להכשרת 25 אחיות מעשיות אשר יש להן פוטנציאל להסמכה. אלו יוסמכו בתוך 5 שנים מחתימת הסכם זה." כתנאי מקדמי לתחילת לימודי ההסמכה היה, עמידה בהצלחה במבחן סינון וקבלה. (להלן: "מבחן המסו"ק"). המבקשת נדרשה על ידי המשיבה לצאת ללימודי הסמכה כבר בחודש 09/2005 על מנת שניתן יהיה להמשיך ולהעסיקה במשיבה. (ר' מכתבה של מנהלת הסיעוד הארצית למבקשת, נספח ג' לתגובת המשיבה). אף בחודש 07/2006 חזרה המשיבה על דרישתה כי על המבקשת לצאת ללימודי הסמכה (ר' מכתבה השני של מנהלת הסיעוד הארצית, נספח ד' לתגובת המשיבה), אלא שנכון למועד זה- לטענת המבקשת, היא לא עמדה במבחן המסו"ק בהצלחה, דבר שמנע ממנה להתחיל בלימודי ההסמכה. בתאריך 5.5.08 נפגשה המבקשת עם מנהל ארגון ומשאבי אנוש במחוז צפון- מר ניר שקד (להלן: "מר שקד"), וכן עם מר שחיבר חמודי- האח המרכזי במחוז צפון. במהלך הפגישה הובהר למבקשת כי תהליך הסמכת האחיות המעשיות חייב להסתיים לאור מדיניות המשיבה, ולפיכך על המבקשת להשלים את תהליך הסמכתה על מנת שניתן יהיה להמשיך ולהעסיקה במשיבה. (ר' העתק סיכום הפגישה, נספח ה' לתגובת המשיבה). בפגישה הנ"ל, המבקשת התחייבה לצאת ללימודי הסמכה בחודש 04/2009, ואף זכתה למימון 50% משכר הלימוד מהמשיבה, כמו גם תשלום שכר עבודה בגובה 50% משכרה בעת הלימודים. בפנייה נוספת להנהלת המחוז במשיבה, הביעה המבקשת קושי כלכלי במימון לימודיה, ומשכך, נאותה המשיבה לאשר למבקשת תוספת מיוחדת למימון בגובה 4,000 ₪ בשנה. בחודש 10/2008 המבקשת עברה בהצלחה את מבחן המסו"ק, והחלה את לימודי ההסמכה בחודש 04/2009, בבית הספר לאחיות בצפת, כמתוכנן. בסמוך לאחר תחילת לימודיה, פנתה המבקשת במכתבים מהתאריכים 19.5.09 ו- 27.5.09 למר שקד והודיעה לו, כי נבצר ממנה להמשיך בלימודי ההסמכה בשל נסיבותיה המשפחתיות, ואף הודיעה לו על כוונתה לחזור לעבודה במשרה מלאה החל מיום 31.5.09. (ר' העתקי המכתבים הנ"ל, נספחים ד(1) ו- ד(2) לבקשה). במכתב תגובה מיום 1.6.09 נמסר למבקשת, כי אינה רשאית להפסיק את לימודי הסמכתה, וכי הפסקת הלימודים על ידה בניגוד להתחייבותה ובניגוד להוראת הממונים עליה עלולה לגרום להפסקת העסקתה במשיבה. (ר' מכתבו של מר שקד מיום 1.6.09, נספח ה' לבקשה). חרף תגובתה הנ"ל של המשיבה, הפסיקה המבקשת באופן חד צדדי את לימודיה כבר ביום 31.5.09, וחזרה לעבודה בהיקף משרה מלאה. בחלוף 4 חודשים, זומנה המבקשת במכתב מיום 4.10.09 לשימוע בפני מר שקד, כאשר סיבת זימונה לשימוע הינה "הפסקת לימודי ההסמכה". (ר' העתק מכתב הזימון לשימוע, נספח ז' לבקשה). המבקשת התייצבה לשימוע שנערך ביום 2.11.09 בליווי נציגי ועד העובדים. המבקשת שטחה את מצבה הכלכלי הקשה אשר הביא להפסקת לימודיה בפני נציגי המשיבה, כפי שניתן ללמוד מהעתק פרוטוקול השימוע, נספח ח' לבקשה. לאחר השימוע, המליץ מר שקד על הפסקת עבודתה של המבקשת במשיבה, לאור אי ציותה להוראות הממונים עליה, בדבר חובתה לצאת ללימודים והפסקת לימודיה באופן חד צדדי, על אף ההתראה שניתנה לה בעניין. (ר' מכתבו של מר שקד מיום 4.11.09 למר גיל ויינשטיין- המשנה למנכ"ל, נספח ט' לבקשה). בתגובה להחלטתו של מר שקד, שיגר נציג ההסתדרות מכתב למשיבה, בו מחה על החלטתה הפזיזה, אשר התקבלה לדעתו ללא כל התייחסות לטענות, שהועלו על ידי המבקשת בשימוע. במכתב זה דרש נציג ההסתדרות מהמשיבה לכנס ועדה פריטטית בעניינה של המבקשת בהתאם לפרק 18 להסכם הקיבוצי, שנחתם בין קופ"ח לאומית לבין ועד העובדים וההסתדרות, שמספרו 134/86, אשר נחתם ביום 2.12.85 (להלן: "חוקת העבודה") החלה על הצדדים. (ר' העתק המכתב מיום 9.11.09, נספח י' לבקשה). המשיבה סירבה לבקשת ההסתדרות לכנס ועדה פריטטית בעניינה של המבקשת, מהטעם כי "פרק 18 דן בחילוקי דעות מהותיים ברמה הכוללת בין המוסד לוועד העובדים, ואינו דן בסוגיות פרטיות", ועמדה על החלטתה לאמץ את המלצתו של מר שקד בדבר פיטורי המבקשת. הועד הארצי התנגד לעמדת המשיבה, כעולה ממכתבו של מר ששי שדה, יו"ר הועד הארצי של ארגון עובדי המשיבה מיום 15.11.09. (ר' נספח י"א לבקשה). חרף התנגדות הועד הארצי, המשיבה החליטה לפטר את המבקשת מעבודתה לאלתר, כעולה ממכתב הפיטורים מיום 15.11.09. (ר' נספח י"ב לבקשה). בעקבות החלטת המשיבה הנ"ל הגישה המבקשת ביום 18.11.09 בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד פיטוריה (בש"א 4298/09) ובקשה זו נדונה בפני כב' השופטת אורית יעקובס ביום 29.11.09. (ר' פרוטוקול הדיון, נספח י"ד לבקשה). בתום הדיון הוקצבו לצדדים שבעה ימים לניהול משא ומתן לפתרון המחלוקת ביניהם, והצדדים אכן השכילו לסיים את המחלוקת ביניהם במסגרת הסכם פשרה שנחתם ביום 8.12.09. (להלן: "הסכם הפשרה") (ר' נספח ט"ו לבקשה), והבקשה לצו מניעה נמחקה ללא צו להוצאות. להלן עיקר ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים: א. פיטורי המבקשת מיום 16.11.09 יבוטלו בכפוף לכל תנאי ההסכם; ב. המבקשת התחייבה לצאת ללימודי הסמכה בחודש 04/2010, כאשר בתקופה שממועד חתימת ההסכם ועד למועד תחילת הלימודים, תשובץ המבקשת לעבודה במשיבה; ג. מחודש 04/2010 תשהה המבקשת בחל"ת, וזאת עד למועד קבלת תעודת ההסמכה; ד. המשיבה תשתתף ב- 50% מעלות שכר הלימוד השנתי של המבקשת; ה. המבקשת תחתום על טופס התחייבות להמשך עבודה במשיבה למשך 48 חודשים ממועד קבלת תעודת ההסמכה; ו. המשיבה מתחייבת להעסיק את המבקשת כאחות מוסמכת במחוז צפון, לאחר קבלת תעודת ההסמכה, ותוקף התחייבות זו הינו לשנתיים וחצי ממועד החתימה על ההסכם. עפ"י ההסכם הנ"ל, המבקשת חזרה לעבודתה עד לסוף חודש 03/2010 כאשר החל מיום 1.4.10 הוצאה המבקשת לחל"ת, כעולה ממכתבו של מנהל כ"א ארצי במשיבה מיום 15.3.10. (ר' נספח י"ז לבקשה.) בתאריך 12.4.10, קיבלה המבקשת לידיה מכתב מביה"ס לאחיות בצפת, המודיע לה כי עקב חוסר במועמדים למסלול לימודים להסבת אחיות מעשיות למוסמכות- פתיחת הקורס בוטלה. (ר' העתק המכתב, נספח י"ח לבקשה). נוכח המצב שנוצר, פנתה המבקשת באמצעות יו"ר ועד העובדים בצפון ובאמצעות מזכיר האיגוד המקצועי למשיבה, וביקשה לשבצה שוב לעבודה, הואיל ונבצר ממנה לצאת ללימודי הסמכה עקב נסיבות שאין לה שליטה עליהן. המשיבה סירבה בתוקף לבקשה להחזיר את המבקשת לעבודה בטרם קבלת תעודת ההסמכה כאמור בהסכם הפשרה. מכאן הבקשה לביה"ד אשר הוגשה רק ביום 22.6.10. להלן טענות ב"כ המבקשת: על המשיבה היה להחיל על המבקשת את סעיף 8 להסכם הקיבוצי המיוחד, אשר לפיו: "אחיות ללא פוטנציאל להסמכה ובעלות וותק של 10 שנים לפחות בקופת חולים, תישארנה בעבודה." לשיטת המבקשת, במועד חתימת ההסכם ועד לחודש 10/08, לא התקיים במבקשת פוטנציאל להסמכה בשל אי הצלחתה במבחן המסו"ק, ואף במועד יציאתה ללימודים בחודש 04/09 לא התקיים בה פוטנציאל להסמכה בשל אי יכולתה הכלכלית לשאת בעלויות הלימודים. מכאן, ומשאין חולק כי המבקשת היתה בעלת וותק בעבודה של למעלה מ- 10 שנים- על המשיבה היה להשאירה בעבודה ללא כל תנאי, כפי שנהגה כלפי אחיות מעשיות עם תנאים דומים למבקשת המועסקות במשיבה. הפסקת לימודי המבקשת בחודש 05/09 באה על רקע הקשיים הכלכליים הכבדים שרבצו על כתפי המבקשת, בין היתר, בשל היותה מפרנסת יחידה במשפחה, לצד הוצאות שכר הלימוד והנסיעות ללימודים, כל זאת כשהמבקשת הועסקה אז בהיקף חצי משרה בלבד. פיטורי המבקשת ו/או הוצאתה לחל"ת ביום 1.4.10 נעשו שלא כדין, ואף ללא הודעה מוקדמת, כאשר על פי פרק 16 לחוקת העבודה- המבקשת היתה זכאית ל- 3 חודשי הודעה מוקדמת מהמשיבה. דין טענת המשיבה באשר לקיומו של "מעשה בי"ד" להידחות, שכן ההליך המשפטי הקודם בפני כב' השופטת יעקובס "נמחק ללא צו להוצאות", עפ"י בקשה מוסכמת של ב"כ הצדדים, ואף הסכם הפשרה מיום 8.12.09 נחתם מחוץ לכותלי ביה"ד ולא הוגש לביה"ד, ומשכך אף לא קיבל תוקף של החלטה ו/או פסק דין. המבקשת היתה מוכנה לצאת ללימודי הסמכה בחודש 04/2010 ואף נרשמה כדין בביה"ס לאחיות בצפת, וביטול פתיחת הקורס לא היה בשליטתה, וניסיונותיה להירשם בקורס חלופי לא צלחו- משכך, על המשיבה היה להחזירה לעבודה עד ליציאתה לקורס הבא ו/או עד לכינוס ועדה פריטטית בעניינה כמתחייב עפ"י חוקת העבודה החלה על הצדדים. ככל שביה"ד ייעתר לבקשה, למשיבה לא ייגרם כל נזק שכן מדובר באחות מיומנת המוכנה לתרום למשיבה, לעומת זאת, ככל שביה"ד ידחה את הבקשה הרי שלמבקשת ייגרמו נזקים כבדים ובלתי הפיכים לאור מצבה הסוציאלי והכלכלי הקשה. להלן טענות ב"כ המשיבה: דין הבקשה לסעד זמני להידחות על הסף, שכן זהו גלגולו השני של התיק בפני ביה"ד, כאשר בפעם הראשונה נדונה בקשת המבקשת לסעד זמני בפני כב' השופטת יעקובס ונעשה מעשה בי"ד, כאשר הצדדים חתמו על הסכם פשרה לפיו המבקשת היתה אמורה לשהות בחל"ת החל מיום 1.4.10 עד לקבלת תעודת הסמכה, ולא יאוחר מתום שנתיים וחצי ממועד היציאה לחל"ת. יודגש, כי המבקשת יוצגה לאורך כל ההליך הקודם ע"י עו"ד, וחזקה על עורכי דינה כי הבהירו לה את משמעות חתימתה על הסכם הפשרה. המבקשת לא הציגה כל עילה לביטול הסכם הפשרה שחתמה עם המשיבה, ועל כן אין מקום להיעתר לבקשתה, שאין היא אלא בקשה לביטול הסכם הפשרה. הסכם הפשרה נחתם עם המבקשת בכפוף להצהרותיה בדבר תחילת לימודי ההסמכה בחודש 04/2010, ולמצער, על המבקשת היה להבטיח את תחילת לימודיה במועד הנ"ל, ע"י הרשמה לקורס נוסף במקביל, ומשלא עשתה זאת- אין לה להלין אלא על עצמה. המשיבה נתנה למבקשת 4 הזדמנויות שונות לתחילת לימודי הסמכתה, תוך הבטחת מקום עבודה לאחר הלימודים והשתתפות בשיעור 50% בשכר הלימוד, אלא שהמבקשת לא השכילה לנצל את ההזדמנויות הנ"ל, ויתירה מכך, אף פעלה בניגוד להוראות המשיבה, ובכך לא הותירה בידי המשיבה ברירה כלשהי מלבד פיטוריה. הוראות משרד הבריאות בדבר הרחבת סמכויות האחיות המוסמכות חייבו את המשיבה לשנות את מערך העסקת האחיות המעשיות באופן שיביא לשיפור השירות ולחיסכון בעלויות, קל וחומר לאור מצבה הכלכלי הקשה של לאומית, אשר הביא אותה לחתום על הסכם הבראה מול משרד הבריאות ומשרד האוצר. בניגוד לטענת המבקשת, היא אינה נכנסת בקטגוריית האחיות המעשיות המנויה בסעיף 8 להסכם הקיבוצי משנת 2005, שכן המבקשת הינה בעלת פוטנציאל הסמכה, וראיה לכך הצלחתה במבחני המסו"ק ואף קבלתה בפועל ללימודי ההסמכה בחודש 04/2009, אותם התחילה והפסיקה מטעמים שאינם קשורים כלל לפוטנציאל הסמכתה. מצב כלכלי ומצב אישי אינם קריטריונים לקביעת פוטנציאל הסמכת המבקשת, אלא יכולותיה המקצועיות והאקדמיות שהוכחו כקיימות בה . אין מקום להתערבות ביה"ד בהחלטת המשיבה, שכן פיטורי המבקשת בחודש 11/09 היו כדין, בהתאם להוראות חוקת העבודה החלה על הצדדים, ולאחר עריכת שימוע כדין. במבקשת לא מתקיימים התנאים למתן סעד זמני, שכן המבקשת לא הוכיחה את תביעתה ולו לכאורה; המבקשת עותרת לשינוי מצב קיים ולא לשמירה על מצב; המבקשת פנתה לביה"ד בחוסר תום לב ואף מאזן הנוחות והנזק נוטה באופן מובהק לטובת המשיבה. אין כל יסוד לטענת האפליה של המבקשת, וככל שקיימת אפליה הרי שהיא לטובת המבקשת, אשר ניתנו לה מס' הזדמנויות לצאת ללימודים והמבקשת סירבה לנצלם. המשיבה פעלה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה בניהול מפעלה לפי הבנתה ושיפוטה בכפוף למגבלות ואילוצי המשיבה, תוך שקילת כל השיקולים הרלוונטיים והם בלבד. המשיבה מסכימה, לפנים משורת הדין, להאריך את תקופת החל"ת של המבקשת כפי שהוגדרה בהסכם הפשרה בשנה נוספת שתימנה מיום 1.4.10 ועד ליום 1.4.11, באופן שיאפשר למבקשת להתחיל לימודיה לא יאוחר מחודש 04/2011, כאשר כל יתר הסכמות הצדדים המפורטות בהסכם הפשרה יוותרו על כנן. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: המסגרת הנורמטיבית - סעד זמני תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סד"א"), אשר חלה על ההליכים בביה"ד לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה, התשכ"ט 1969 קובעת כדלקמן: "(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש. (ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: (1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; (2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש". הלכה מושרשת בעניין קובעת, כי קיימים שלושה תנאים במצטבר, שהתקיימותם נדרשת לצורך מתן הסעד הזמני: הראשון, שהמבקש הוכיח עילת תביעה המתבססת על זכות לכאורה קנויה לו. השני, ביה"ד בוחן האם בא המבקש לביה"ד ביושר ובניקיון כפיים או שהעלים עובדות. השלישי, על ביה"ד לשקול את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מהצדדים אם יינתן הצו. כמו כן, הפסיקה קבעה, כי בבוא ביה"ד לבדוק את החלטת המעביד, ביה"ד איננו מחליף את שיקול דעתו אלא בוחן את ההחלטה "...על דרך הביקורת השיפוטית, באופן שבית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות ולא יתערב בה, אלא אם נפלו פגמים המצדיקים התערבות מעין זו". (ר' בעניין זה ע"ע 1435/02 מדינת ישראל, נציב שירות המדינה נ' נאיל דראושה, ניתן ביום 29.1.03). הלכה נוספת החלה בעניינו קובעת, כי למעביד נתונה הפררוגטיבה לנהל את עסקו לפי מיטב הבנתו. במסגרת פררוגטיבה זו נתונה לו הזכות לערוך שינויים אשר למיטב הבנתו ישפרו את תפקוד המפעל. יחד עם זאת, נקבע כי שינויים החורגים ממתחם הסבירות אינם באים בגדרה של הפררוגטיבה הניהולית. (ר' ע"ע 1465/02 בנימין משה נ' אגוד ערים לכבאות והצלה, ניתן ביום 10.3.04). מן הכלל אל הפרט המבקשת הועסקה, כאמור, במועד הרלוונטי ליציאתה לחל"ת ביום 1.4.10, כאחות מעשית בקופ"ח לאומית בסניף מראר. לאור הנהלים שהוצאו תחת ידו של מינהל הסיעוד, והרחבת סמכויותיהן של האחיות המוסמכות נראה, לכאורה, כי אכן היה צורך בשינוי מערך העסקת האחיות המעשיות במשיבה, דבר שמצא את ביטויו בהסכם הקיבוצי המיוחד שחתמה המשיבה עם ועד העובדים הארצי והאיגוד המקצועי בשנת 2005. באשר לטענת המבקשת, כי הינה נכנסת לקטגוריה המנויה בסעיף 8 להסכם, אשר לפיה, "אחיות ללא פוטנציאל להסמכה ובעלות וותק של 10 שנים לפחות בקופת חולים, תישארנה בעבודה", דין טענה זו להידחות כפי שיפורט להלן. לא שוכנענו כי, לכאורה, למבקשת לא היה פוטנציאל הסמכה בשל אי הצלחתה במבחן המסו"ק ו/או בשל אי יכולתה הכלכלית לשאת בעלויות הלימודים. פוטנציאל נמדד, עפ"י היכולות המקצועיות והאקדמיות הטמונות במבקשת ולא עפ"י יכולתה הכלכלית ומצבה האישי. משאין חולק כי המשיבה עברה בחודש 10/2008 את מבחן המסו"ק בהצלחה, ואף התקבלה ללימודי הסמכה והחלה אותם בפועל בחודש 04/2009 - הרי, שלכאורה, במבקשת היה פוטנציאל להסמכה. בנוסף, אף המבקשת עצמה ציינה במכתבה למר שקד מיום 27.5.09, כי במשך התקופה בה השתלבה בלימודים הפגינה "יכולת טובה מבחינה אקדמית", דבר המעיד מעל לכל על פוטנציאל ההסמכה הגלום במבקשת, ואין בקשיים הכלכליים כדי להעיד על פוטנציאל ההסמכה ו/או כדי לאיין אותו. מכאן, נראה, לכאורה, כי צדקה המשיבה בדרישתה מהמבקשת לצאת ללימודי הסמכה כתנאי להמשך העסקתה במשיבה, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד. באשר לטענות המבקשת בכל הנוגע לפיטוריה הראשוניים מחודש 11/2009, הרי שמחלוקת זו באה על פתרונה, לכאורה, במסגרת הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ביום 8.12.09, אשר לפיו, בוטלו פיטורי המבקשת הנ"ל בכפוף להתחייבותה לצאת ללימודי הסמכה בחודש 04/2010. כעולה מהסכם פשרה זה, המבקשת התחייבה לצאת ללימודי הסמכה בחודש 04/2010, כאשר החל ממועד זה סוכם בין הצדדים, כי המבקשת תשהה בחל"ת עד לקבלת תעודת ההסמכה ולא יאוחר מתום שנתיים וחצי ממועד יציאתה לחל"ת. שוכנענו, לכאורה, כי העובדה שפתיחת קורס ההסמכה אליו נרשמה המבקשת בביה"ס לאחיות בצפת בוטלה - אינה מעלה ואינה מורידה לעניין הוצאת המבקשת לחל"ת בחודש 04/2010. ראיה לכך, ניתן לראות בהתחייבות המשיבה להעסיק את המבקשת לאחר קבלת תעודת ההסמכה, אשר תהא תקפה במשך שנתיים וחצי, על אף שלימודי ההסמכה נמשכים קרוב לשנתיים, כך שניתן למבקשת מקדם ביטחון למקרה שלא תחל בלימודיה מיד עם יציאתה לחל"ת. מהשתלשלות האירועים והתכתובות בעניינה של המבקשת החל ממועד חתימת ההסכם הקיבוצי המיוחד ועד להגשת בקשה זו לביה"ד- התמונה העולה מכל המסמכים הנ"ל מצביעה, לכאורה, על העובדה כי למבקשת ניתנו כ- 4 הזדמנויות שונות לצאת ללימודי הסמכה בכדי להבטיח את המשך העסקתה במשיבה. אף עולה, לכאורה, כי המשיבה נאותה להתחשב במצבה הכלכלי של המבקשת ולאשר לה מימון שכר לימוד מעבר למימון המקובל - הכל במטרה להסמיך את המבקשת ולהמשיך להעסיקה במשיבה. אלא מה, המבקשת, לכאורה בשל נסיבותיה האישיות והכלכליות, לא השכילה לנצל את ההזדמנויות הנ"ל ואף הפסיקה את לימודיה בחודש 05/2009 על דעת עצמה וללא קבלת אישור הממונים עליה בעבודה. המבקשת הינה כיום בשנות ה- 50 לחייה, וספק את תצליח למצוא מקום עבודה חדש, וזאת לאור גילה המתקדם והיעדר הסמכתה. במקום "לחטוף בשתי ידיים" כל הזדמנות שניתנה לה על ידי המשיבה להסמכתה, מימון לימודיה והמשך העסקתה במשיבה - ראתה המבקשת בדרישות המשיבה הנ"ל כ"עונש" והתחמקה ממילוי הדרישה, ואף הפסיקה את לימודיה על דעת עצמה חרף הנהלים החדשים שחייבו את המשיבה. עובד צריך לדעת גם את הגבולות המותרים במקום העבודה וחבל שהמבקשת לא השכילה לעשות זאת! עוד שוכנענו, כי אין כל חובה, לכאורה, לכינוס ועדה פריטטית בעניינה של המבקשת, וכי פיטוריה נעשו בהתאם לחוקת העבודה ולהסכם הקיבוצי המיוחד מיום 7.11.05. המשיבה היתה רשאית לפטר את המבקשת מעבודתה בעילה של אי ציות להוראות בהתאם לסעיף 4 לפרק 14 לחוקה. עוד נציין, כי דרישת המבקשת לכינוס ועדה פריטטית בעניינה, נסמכת בשלב זה על תצהירי יו"ר הועד ונציג הועד, כפי שהוצגו במסגרת בקשתה הראשונה לסעד זמני, והמבקשת לא הציגה בפני ביה"ד את עמדת הועד כיום, לאחר הפרת הסכם הפשרה על ידי המבקשת עצמה. כמו-כן, המבקשת כלל לא הוכיחה את טענת האפליה האסורה, שאותה היא טוענת. המבקשת הפנתה בבקשתה לרשימת אחיות מעשיות המועסקות לטענתה במשיבה באותו מחוז, באותה שכבת גיל ועם וותק דומה למבקשת, אשר לטענתה כלל לא נדרשו על ידי המשיבה לצאת ללימודי הסמכה, ועם זאת לא פוטרו מעבודתן. המשיבה התייחסה בתגובתה לשמות האחיות המעשיות שצוינו בבקשת המבקשת, וציינה את אופן ההתייחסות אליהן וההחלטה שנתקבלה בעניינה של כל אחת מהן. מהאמור לעיל, שוכנענו, לכאורה, כי אין כל בסיס לטענת האפליה הנטענת על ידי המבקשת, שכן לא עולה, לכאורה, כי המשיבה שקלה שיקולים זרים ובלתי עניינים בעניינה של המבקשת; כל האחיות המעשיות במשיבה זכו לטיפול בהתאם להנחיות משרד הבריאות, ואף הוכח, לכאורה, כי אף למבקשת ניתנו הזדמנויות רבות על ידי המשיבה לצאת ללימודי הסמכה ולהמשיך לעבוד במשיבה, כפי שפירטנו לעיל. הסעדים לאור האמור לעיל, המבקשת לא הצביעה על זכות שלכאורה קנויה לה לקבלת סעד זמני. מנגד, המשיבה הוכיחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה שכן אם יינתן הסעד הזמני ייכפה על המשיבה מצב אשר יש בו פוטנציאל לפגיעה בתפקוד תקין של המפעל ובניסיון להבריאו, וכן לפגיעה אפשרית בציבור המבוטחים של קופה"ח. נזק אפשרי זה עולה על הנזק שייתכן וייגרם למבקשת אם לא יינתן הסעד הזמני. באשר לסעד האכיפה המבוקש, נקבע כבר בע"ע 1123/01, בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים - צויזנר פד"ע לו (2001), 438 כי - "ככלל סעד של אכיפה הוא סעד שבשיקול דעת, משהגיע בית הדין למסקנה כי פיטוריו של עובד נעשו שלא כדין, וכי בשל כך הופרה ההתקשרות החוזית, יידרש לבחינתו של הסעד הראוי להינתן תוך שהוא נותן דעתו על ההלכות הכלליות בדבר אכיפתם של יחסי עבודה שבהם מדובר...בית הדין ייתן דעתו על הסעד הראוי להינתן בשים לב לנסיבות המייחדות את המקרה הספציפי, תוך שתיעשה מלאכת האיזון והמידתיות. בין היתר, אך לא רק, יידרש בית הדין לבחינת מהותו של הפגם שנפל בהליך הפיטורים וחומרתו; במקרה המתאים יבדוק בית הדין אם נכון הוא לתקן עוול בעוול - ככל שעוול עשוי להיגרם למי מהצדדים המעורבים בעניין והנוגעים לו". איננו סבורים כי, לכאורה, בנסיבות המקרה דנן הפיטורים של המבקשת היו שלא כדין, ועל כן, אין כל הצדקה משפטית להתערבות בית הדין בשיקול דעתה של המשיבה וביטול הפיטורים ו/או הוצאת המבקשת לחל"ת. אף אם יקבע במסגרת ההליך העיקרי, כי פיטורי המבקשת ו/או הוצאתה לחל"ת היו שלא כדין, דרך המלך להתמודד עם כך היא דרך הפיצוי הכספי ולא דרך אכיפת יחסי עבודה. המשיבה החליטה, כאמור, על פיטורי המבקשת מחמת אי ציותה להוראות המשיבה המחייבות אותה לסיים לימודי הסמכה לאחיות. נכון, כי בשלב זה אי יציאת המבקשת ללימודים נבעה מסיבה שאינה בשליטתה, אך למבקשת ניתנו הזדמנויות רבות שאף באחת מהן, המבקשת הפסיקה בעצמה את לימודיה באופן חד צדדי. שוכנענו, כי החל ממועד החתימה על ההסכם הקיבוצי, המבקשת היתה מודעת להכרחיות תחילת לימודיה בחודש 4/2010, והיא יכולה היתה להבטיח את תחילת לימודיה במועד הנ"ל על ידי הרשמה לקורס נוסף במקביל - דבר שלא נעשה. לכן בנסיבות אלה - אין למבקשת להלין אלא על עצמה. סוף דבר לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי ההחלטה על פיטורי המבקשת התקבלה, לכאורה, במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המשיבה והייתה לכאורה, החלטה סבירה, ראויה ומידתית בנסיבות המקרה דנן. למבקשת ניתנו מס' הזדמנויות להשלים את לימודי ההסמכה תוך מימון שכר הלימוד והבטחת מקום עבודה לאחר קבלת התעודה, אולם המבקשת תחילה לא נענתה להצעות המשיבה, ולאחר מכן הפסיקה מיוזמתה את לימודיה ולבסוף נרשמה לקורס אשר פתיחתו בוטלה. לאחר בחינת שיקולי מאזן הנוחות, נראה לכאורה, כי בהליך פיטורי המבקשת מעבודתה לא נפל פגם היורד לשורשו של עניין בהליך, המצדיק את התערבות בית הדין ע"י מתן הסעד המבוקש לביטול פיטורים אלו, בייחוד לאור העובדה כי המשיבה הוציאה את המבקשת לחל"ת כבר ביום 1.4.10, והעסיקה אחות במקומה, כאשר מתן צו המורה על השבת המבקשת לעבודה במשיבה הינו למעשה בבחינת שינוי המצב הקיים. נוסף על האמור, הוכח בפנינו כי המבקשת פנתה לביה"ד בבקשה לסעד זמני בשיהוי רב. למבקשת נודע על ביטול פתיחת הקורס כבר ביום 12.4.10 וכן על סירוב המשיבה לשיבוצה חזרה לעבודה, וחרף זאת, פניית המבקשת לביה"ד בבקשה לסעד זמני היתה רק בחלוף חודשיים, ביום 22.6.10, דבר התומך בדחיית בקשתה. מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, המשיבה תאריך את תקופת החל"ת של המבקשת כפי שהוגדרה בהסכם הפשרה בין הצדדים בשנה נוספת שתימנה מיום 1.4.10 ועד ליום 1.4.11 באופן שיאפשר למבקשת לצאת ללימודי הסמכה לא יאוחר מחודש 04/2011, כאשר כל יתר הסכמות הצדדים המפורטות בהסכם הפשרה לרבות, מימון שכר הלימוד, וההתחייבות להעסקת המבקשת במשיבה לאחר קבלת התעודה - יוותרו על כנן. לאור כל האמור לעיל - הבקשה למתן צו עשה המחייבת את המשיבה להשיב את המבקשת לעבודתה - נדחית בזאת. הוצאות משפט ייפסקו רק בסיום ההליך העיקרי. חופשה ללא תשלום