קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בעיות עור בידיים - ביטוח לאומי: לפנינו תביעת התובע להכרה בבעיות העור בכפות הידיים מהם הוא סובל כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:"החוק"). הנתבע במכתב הדחייה מתאריך 22.6.2008 דחה את תביעת התובע מהטעמים הבאים: "1. על פי המסמכים ותבחיני מטלית שביצעת לא נתגלתה רגישות יתר לאף אחד מהחומרים שנבדקו, כולל החומרים אליהם הנך/ היית חשוף בעבודתך. 2. מחלתך נובעת ממחלה טבעית והשפעת העבודה על הופעתה, אפילו אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים". מכאן, התביעה שלפנינו. הצדדים הגיעו לכדי עובדות מוסכמות ואף הסכימו כי התיק ישלח לרופא מומחה בתחום העור לקבלת חוות דעתו. על כן, ביום 6.12.09 ניתנה על ידנו החלטה בענין מינוי מומחה. ההחלטה מיום 6.12.09 מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. העובדות המוסכמות: התובע יליד 1954. התובע עובד במקורות ביחידת אספקת מים החל מ- 1982 כרתך מסגר ומשנת 2002 לערך ועד היום עובד כאיש אחזקה. התובע עובד 5 ימים בשבוע במשך כ-8 שעות ביום. בעבודתו חשוף התובע לברזל, פליז, צבע (צבע יסוד וצבע עליון למתכת), דבק (דבק מגע ודבק מהיר), מדללים (21/2, 32/1) שמנים (שמן פראפין ושמן מנוע), סבון לשטיפת ידיים, כלור וגומי. בד"כ התובע עובד עם כפפות אך כשהוא צריך לתפוס משהו קטן הוא מוריד אותן. התובע סובל מגרד וגירויים בכפות הידיים, בעיקר מימין, והוא פנה לטיפול רפואי עקב כך בשנת 2006. בחודש 2/08 בוצעו לתובע במרפאות העור בביה"ח רמב"ם תבחיני מטלית סטנדרט, פלסטיק ודבקים, שמנים, דלקים ומתכות - שהיו שליליים. מינוי מומחה רפואי וחוות דעתו בהחלטתנו מיום 6.12.09 מונה פרופ' רוני וולף לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוות דעת רפואית בעניין הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלתו. בתאריך 21.12.09 התקבלה בבית הדין חוות דעתו של המומחה - חוות דעת מיום 20.12.09. בחוות הדעת ציין המומחה כי קשה לדעת מהי האבחנה של המחלה ממנה סובל התובע. המומחה פרט את מסקנותיו כדלקמן: "אכן קשה לדעת מהי האבחנה. אולם במקרה זה אני מאד סומך על המרפאה לדלקת עור ממגע של בי"ח רמב"ם ועל העומדת בראשה, ד"ר שרה ולטפרוינד ויוצא מתוך הנחה, שאם ד"ר ולטפרוינד ביצעה טסטים הרי, שהפריחה נראתה לה כחשודה קלינית לדלקת עור ממגע, ולא פטרת... יכולתי בהחלט להגיע למסקנה של ד"ר טרנטר שעל סמך הנתונים הדלים לא ניתן להגיע לאבחנה, ובוודאי לא הייתי חוטא לאמת. אולם אם אני נידרש בכל זאת להגיע להכרעה על סמך הנתונים הקיימים הייתי אומר, שאני יותר נוטה לכיוון האבחנה של דלקת עור ממגע על רקע גירוי ראשוני, ומתוך כך לראות את מחלת העור של התובע כקשורה בקשר סיבתי רפואי לתנאי עבודתו, דהיינו לחשיפה לחומרים בעבודתו, ולהכיר במחלתו של התובע כמחלת מקצוע". כן ציין המומחה כי אילו היה בידו את תיק המרפאה מבי"ח רמב"ם - יתכן והיה בכך כדי לשפוך אור על המקרה. בתאריך 23.12.10 ניתנה על ידנו החלטה לפיה צד מן הצדדים המבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה, יגיש בקשה בעניין. ביום 18.1.10 הגיש ב"כ הנתבע בקשה לשאלות הבהרה וביום 8.2.10 התקבלה תשובת ב"כ התובע. ביום 11.2.10 נשאל המומחה על ידי בית הדין האם במידה ויועבר לו התיק מבי"ח רמב"ם תהיה לו אפשרות ליתן מסקנה יותר קונקלוסיבית ולאור תשובתו החיובית - פנה ביה"ד לבי"ח רמב"ם על מנת להשיג את החומר הרפואי. ביום 9.8.10 ניתנה החלטת בית הדין במסגרתה הועבר למומחה החומר מבית חולים רמב"ם. כמו כן, המומחה התבקש לענות לגופן, אחת לאחת, על שאלות בית הדין כפי שהן מפורטות בהחלטה מיום 6.12.09 (ולא כתשובה כללית). כמו כן, הועברו למומחה מספר שאלות הבהרה שנשאלו על ידי הנתבע. ביום 12.9.10 התקבלה חוות דעתו של המומחה לענין שאלות ההבהרה (חוו"ד מיום 22.8.10). בחוות דעתו ציין המומחה, כי קשה לקבוע בוודאות מהי מחלת העור של התובע על סמך החומר הדל, וכל שיאמר יהיה בבחינת ניחוש וספקולציה מאשר קביעה המבוססת על עובדות. המומחה ציין כי רק אם מחלת העור של התובע היא דלקת עור ממגע הרי שקיים קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו למחלה וניתן לראות בה מחלת מקצוע או מיקרוטראומה. וכפי שציין: "1.... העובדה שד"ר ולטפרוינד החליטה לבצע טסטים יכולה אולי לרמוז, שהיא חשדה באבחנתה של דלקת עור ממגע, ולא פטרת או מחלה אחרת. מאידך יש לציין, שד"ר ולטפרוינד לא כתבה בשום מקום, שאבחנתה היא דלקת עור ממגע, אלא ציינה "להנ"ל תהליך דלקתי בכפות הידיים" והוא יעבור טסטים "לבירור אפשרות של דלקת עור אלרגית כגורם לממצא". 2. אם, והיה כי מחלת העור של התובע היא אכן דלקת עור ממגע ורק בתנאי הזה הרי, שקיים קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו לבין מחלת העור שלו. 3...אזי ניתן לראות במחלתו כ"מחלת מקצוע" כמוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה -1995. לפי פריט 25 בחלק א' של התוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד -1954 "מחלות עור הנגרמות ע"י אבק, נוזלים, מוצקים או גזים". 4. אם, והיה כי מחלת העור של התובע היא אכן דלקת עור ממגע ורק בתנאי זה, הרי שניתן לחלק את החשיפה לחומרים למנות קטנות, שכל אחת תגרום לפגיעה זעירה, שניתן להבחין בה בתנאי מעבדה משוכללים, ואופיין הוא בלתי הפיך כך שבהצטרף אליהן פגיעות דומות נוצר המצב הקיים..." לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים מצאנו לנכון להפנות שתי שאלות הבהרה נוספות למומחה, בטרם הכרעה בתיק. ע"פ החלטתנו מיום 8/11/10 המומחה התבקש להשיב לשאלה האם קיימת בדיקה רפואית שבמידה ותערך לתובע ניתן יהיה לאבחן באמצעותה את המחלה ממנה הוא סובל. ככל שלא קיימת בדיקה כזו, התבקש המומחה לחוות את דעתו - מה סביר יותר בעיניו - שהתובע לוקה בדלקת עור ממגע אם לאו. בתאריך 28/11/10 התקבלו תשובות המומחה: בכל הנוגע לבדיקה, השיב המומחה כי ייתכן שביצוע ביופסיה מהנגעים תסייע לאבחנת המחלה. עם זאת, המומחה ציין כי המדובר בבדיקה פולשנית שלא יהא זה אתי ומוסרי לבצעה כשהמטרה אינה לצרכי טיפול רפואי. כן ציין המומחה כי הסיכוי להגיע באמצעות בדיקה זו לאבחנה אינו מאד גבוה. בכל הנוגע לשאלה השנייה השיב המומחה: "יש בפני בדל של ראיה/רמז לכך, שמדובר בדלקת עור למגע והיא העובדה שד"ר וולטפרוינד החליטה לבצע טסטים. אין לי שום ממצא, שסותר השערה זו. על כן, ההשערה, שמדובר בדלקת עור למגע הופכת לסבירה יותר" (ההדגשה אינה במקור - א.ש.ב.). על פי החלטתנו מיום 14/12/10 הגיש התובע השלמת טיעון בעקבות תשובותיו האחרונות של המומחה, אם כי הנתבע בחר שלא להשלים את טיעונו בעניין. טענות הצדדים בסיכומיהם לאחר קבלת חוות דעת המומחה לטענת התובע, המומחה קבע בחוות דעתו הראשונה כי יש לראות את מחלתו כמחלת מקצוע, ואף קבע כי פוטנציאל הגירוי בעבודתו של התובע גבוה. כן טוען התובע כי עומדת לזכותו חזקת הסיבתיות, וכי הנתבע לא הוכיח שהשפעת העבודה על האירוע היתה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים. לטענת הנתבע, חוות הדעת של המומחה היתה מאוד מסויגת ואף נקבע בה כי מדובר יותר בהשערה ולא באבחנה חד משמעית. בתביעה על פי תורת המיקרוטראומה התובע הוא אשר נושא בנטל הוכחת קיום הקשר הסיבתי, ובמקרה זה התובע לא הרים את נטל ההוכחה. כמו כן, על התובע להוכיח בוודאות של למעלה מ-50% קיום קשר סיבתי משמעותי - מה שלא נעשה במקרה דנן. לטענת הנתבע, משהתובע לא הוכיח מהי המחלה ממנה הוא סובל - האם מדובר במחלה שאינה קשורה לעבודתו או שמא בדלקת עור ממגע - הרי שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש ולא ניתן להכיר בקשר סיבתי בין מחלה שלא אובחנה לבין תנאי עבודתו. על פי הפסיקה לא די במילים המעידות על קביעה שאינה חד משמעית כגון "יתכן" או "עלול". כאמור, הנתבע לא התייחס בטיעוניו לתשובתו האחרונה של המומחה לפיה סביר יותר בעיניו שהתובע סובל מדלקת עור ממגע. דיון והכרעה במקרה דנן, מתקשה המומחה לקבוע אבחנה אודות המחלה ממנה סובל התובע, זאת לאור החומר הרפואי הדל העומד בפניו, גם לאחר שהועבר לעיונו של המומחה חומר נוסף. כן ציין המומחה כי אין בדיקה רפואית - אשר יש הצדקה רפואית, אתית ופרקטית לביצועה, שתוכל לשפוך אור על השאלה. המומחה קובע שככל שמחלת התובע היא דלקת עור ממגע הרי שקיים קשר סיבתי לעבודתו. עם זאת, המומחה מציין שאין באפשרותו לקבוע כקביעה חד משמעית שזו אכן המחלה ממנה סובל התובע, כפי שאין באפשרותו לקבוע שהתובע סובל ממחלה אחרת. המומחה מוסיף, כי הוא "משער" שמצבו של התובע קשור לתנאי עבודתו, אך אינו יכול ליתן אבחנה חד משמעית. כאשר התבקש המומחה להשיב איזו אבחנה סבירה יותר בעיניו - השיב כי לדעתו סביר יותר שהתובע סובל מדלקת מגע, דהיינו מחלה שיש לה קשר לתנאי עבודתו. לאור מצב דברים זה - בו המומחה מתקשה לקבוע ממצא חד משמעי אודות מהות המחלה של התובע (להבדיל משאלת הקשר הסיבתי) אך ורק בשל הממצאים הדלים בתיק הרפואי (שאינם בשליטת התובע), לאור תשובתו של המומחה כי אפשרות סבירה יותר היא שהתובע סובל מדלקת עור ממגע ולאור הכלל לפיו הספק פועל לטובת המבוטח - אנו קובעים, לא בלי התלבטות, כי יש לקבל את התביעה. לאור העדר יכולתו של המומחה להגיע לאבחנה חד משמעית אודות מחלת התובע שקלנו בדבר האפשרות למנות מומחה נוסף. עם זאת, לאור ההלכה פסוקה לפיה בדיני הביטחון הסוציאלי מקרה של ספק, ככל שהוא קיים, יש לפרש לטובת המבוטח, הרי שגם אם המומחה הנוסף היה קובע כי סביר יותר שהתובע סובל מפטרת ולא מדלקת עור ממגע, הרי שלאור כלל זה ממילא הייתה מועדפת חוות דעתו של פרופ' וולף, העומדת לפנינו היום. סיכום לאור האמור לעיל אנו מקבלים את התביעה להכיר בבעיות העור בכפות הידיים מהן סובל התובע כפגיעה בעבודה - הן על דרך המיקרוטראומה והן כמחלת מקצוע על פי פריט 25 בחלק א' של התוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד -1954 . הנתבע ישא בהוצאות התובע בסך של 2,000 ₪. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין. ידייםביטוח לאומי